שיחה חריפה על גורמים פוליטיים בארץ ישראל מוצאי שבת קודש פרשת תרומה. א’ אדר. לשמח

שיחה חריפה על גורמים פוליטיים בארץ ישראל

מוצאי שבת קודש פרשת תרומה. א’ אדר. לשמחתנו בשבת היתה התוועדות. קודם לכן היו השערות שלא תהיה התוועדות, אך ברוך ה’, בחמלת ה’ עלינו היתה התוועדות.

הרבי דיבר על ארץ הקודש, והזכיר שמות של מפלגות - המערך והליכוד, ואמר שהעיקר שהמפד”ל יחזיקו בעמדתם. הרבי שיבח את ההישארות באופוזיציה וכן הזכיר כי המערך מצרפים לקואליציה עוד שלושה חברי כנסת ערבים שהתנאים שלהם הוא לוותר על יהודה ושומרון, והם באים לקבוע אם יהיה גיור כהלכה או לא בו בזמן שהם בעצמם מתנגדים שיכתבו להם בתעודת זהות יהודי במקום ערבי. כאן סיפר הרבי שפעם יהודי נתן יד לערביה שאצלם זה בושה, ואסור לתת יד לאישה ערביה, ועד שאותו יהודי ביקש סליחה על כך, ועוד.

הרבי גילה הרבה דברים חשובים, כמו העובדה שכבר מוסכם על בינאום ירושלים העתיקה [הפיכת ירושלים העתיקה לעיר בינלאומית בפיקוח האו”ם], ורק “האדון הגדול” [ממשלת ארה”ב] רוצה חתימה של גנרלים וכו’. כן אמר שלא משתלם למערך כעת בחירות חדשות כיון שאותו גנרל (אריק שרון) שגילה סודות, לא גילה אלא רק חצי מהסודות, ואם יהיו בחירות חדשות אז יגלה את כל הסודות ואז לא ישתלם למערך. היתה זו שיחה מעניינת ומכאיבה על הצרות שישנן כעת בארץ הקודש.

במהלך ההתוועדות רמז לר’ ראובן הילמן מכפר חב”ד שיגש אליו ונתן לו בקבוק משקה, וכמדומה שהמטרה היתה שיתוועד בכפר חב”ד. כן הזכיר את מבצע מזוזה וכן מבצע פורים העתיד לבוא. את ה’מזונות’ ואת המשקה נתן לרב דוד רסקין עבור אסיפה שתתקיים הערב בספריה בצעירי אגודת חב”ד.

אחרי ההתוועדות התפללו מנחה, ולקריאת התורה הוציאו ספר תורה של משיח והרבי קיבל ‘שלישי’. אחרי התפילה התחיל לשיר ‘הנה מה טוב ומה נעים’ וכך יצא לעבר חדרו.

יום ראשון, ב’ אדר. הלילה התקיימה ‘יחידות’. בין הנכנסים היו האדמו”ר מבוסטון. אחד המלווים שלו סיפר, שהרבי אמר להקים כעין נחלת הר חב”ד, לא ברור לי בדיוק העניין, לכן לא אכתוב הפרטים. היה אחד שהרב קרינסקי הביא אותו עם רעייתו, וכאשר נכנסו, הדלת נותרה פתוחה. היהודי נכנס לחדר הרבי ולפני שניגש לשולחן, הרבי עמד מלא קומתו ונתן לו יד בחיוך רחב. ממש היה תענוג לראות את הרבי מחייך כך. יחידות זו נמשכה הרבה זמן.

תפילת ערבית התקיימה בערך ברבע לאחת אחר חצות. אחרי תפילת ערבית, נכנס ל’יחידות’ אח של האדמו”ר מגור [רבי פנחס מנחם אלתר ה”פני מנחם”].

סדר קבלת ה’יחידות’ הסתיים אחרי השעה חמש לפנות בוקר.

הרבי הציץ ל’זאל’ הקטן ואמר “מרבין בשמחה”

יום רביעי, ה’ אדר. בלילה התקיימו פעמיים ‘שבע ברכות’ [בזאל הקטן], אצל שפריצר ושל לייבק’ה לוין. אני השתתפתי רק ב’שבע ברכות’ השני, שהפך בהמשך להתוועדות. עמנו התוועד ר’ אברהם מאיור (דרייזין). בערך בשעה 12 יצא הרבי מחדרו כדי לנסוע לביתו. הדלת של הזאל היתה פתוחה, וכשראו שהרבי יוצא, הופסקה השירה וכולם עמדו כרגיל במקומם. והרבי נתן מבט פנימה ואמר “מרבין בשמחה”. השתרר מעין שקט קצת, כיון שהוכו כולם בתדהמה קלה, אלא שאז התאוששו והחלו לשיר בלי הפסק. נחום מזרחי שתה הרבה ‘לחיים’ והיה שמח. רקדנו עד השעה שלוש לפנות בוקר.

יום שישי, ז’ אדר. נסעתי עם דוד מלכא לאיסט–סייד במנהטן, קניתי בגדים לאחיינים וגם דוד ערך קניות. כך קונים לאט לאט את המתנות ומתכוננים לנסיעה [חזרה לארץ הקודש, בתום ה’קבוצה’ שהסתיימה בחודש ניסן] כך נגזר עלינו.

הרבי מנחם את הרש”ג

מוצאי שבת קודש פרשת תצוה, שבת זכור. השבת הרש”ג לא הגיע לתפילות, כי אחותו [הגב’ סוניה רוזנבלום] שגרה בארץ הקודש, נפטרה. הוא יושב ‘שבעה’ בביתו [שבקומה השלישית ב–770]. מארגנים כל יום מניינים בביתו [וכנראה גם בשבת אורגנו מניינים]. יכול להיות שבאחד הימים הרבי יעלה לנחם אותו, אך עדיין לא ידוע באיזה יום.

יום שני, י’ אדר. בערב, בשעה 7.20, הרבי עלה למעלה לבית של הרש”ג כדי לנחם אבלים. הרבי עלה במדרגות דרך ‘גן עדן התחתון’. היו כמה מהתמימים שהרגישו שהרבי מתכוון לעלות, ומיד עלו למעלה לפני שהרבי יכנס. אנחנו לא ידענו מכך כלל. לפתע ראינו שהאור בחדר של הרבי נכבה וחשבנו שהרבי יוצא לביתו. אחר כך הבנו שהרבי עלה לבית הרש”ג.

בתחילה לא עלה בדעתי לעלות, אבל אחר כך נמלכתי בדעתי והחלטתי לעלות ולעמוד ליד הדלת ולנסות להקשיב. יחד עם ישראליק זלמנוב עליתי במעלית, וליד הדלת עמדו הרב דוד רסקין ועוד הרבה בחורים, כולם המתינו ליד הדלת הסגורה וניסינו לשמוע, אך לא הצלחנו. לאחר מספר דקות נפתחה הדלת. תחילה חשבנו שהרבי תיכף יוצא, אך התברר שביקשו להכניס אותנו. החדר היה גדוש בבחורים ועוד כמה אברכים ורק בקושי היה אפשר לראות את הרבי. במקום היה חם וצפוף מאד. עמדתי על קצה האצבעות אך שמעתי את הרבי וראיתי אותו מהצד. הרבי ישב על כסא פשוט, וקצת נשען על השולחן שעמד בצידו. הרבי דיבר על תחיית המתים, ועוד. הרש”ג שאל שאלות והרבי ענה והסביר. הרבי ציטט ממסכתות רבות ושונות, וזה היה מחזה מיוחד. שאלתי את עצמי - במה זכיתי לזה?

הרבי גם שאל את הרש”ג, אם יש מי שיגיד קדיש כל השנה [כי אין לה בנים], והרש”ג ענה שיש לה חתנים והם יגידו קדיש.

בשעה 8.05 אמר הרבי לרש”ג שיתפלל ערבית. הרש”ג ניגש לערבית, והרבי (שלא התפלל במניין הזה) עמד כל התפילה והביט בספרים המונחים על השולחן, אחד מהם היה ספר “גשר החיים” וכל התפילה הרבי עיין בו. בסיום התפילה התיישב הרש”ג, והרבי שוב ישב, ומיד קם, יצא וירד דרך המדרגות.

ירדנו למטה כשאנחנו רטובים מזיעה, אך מאושרים על הזכות שזכינו לה, בחסדי ה’ יתברך.

 

פורים בחצר המלך

יום רביעי, י”ב אדר. היום הגיעני מכתב מיוסף מעטוף [בן דודו של כותב היומן] ובו מצורף פתק לרבי. המכתב נשלח ‘אקספרס’, לכן זה קצת הלחיץ אותי. הכנסתי בהקדם את הפתק לרבי ודיברתי עם המזכיר ר’ בנימין קליין שימסור לי את תשובתו של הרבי. באתי אחרי הצהרים וכבר היתה תשובה מהרבי. ר’ בנימין תיקתק לי את התשובה וכבר באותו יום הלכתי לקנות בולים כדי לשלוח את המכתב.

היום נסענו למבצע פורים בשדה התעופה קנדי בבניין אל על, שם הנחנו תפילין, רקדנו וחילקנו ‘משקה’ של הרבי וכן ‘מזונות’. לאנשי צוות המטוס שלא יהיו כאן בפורים, נתנו להם משלוחי מנות.

היום באו לחצרות קדשנו הרבה אורחים מצרפת [לקראת פורים].

יום חמישי, י”ג אדר. תענית אסתר. בסליחות סימן הרבי עם היד שינגנו ‘רחמנא דעני’ וכן ‘אבינו מלכנו’. הזאל היה מלא מפה לפה, וכל האורחים בירכו ‘הגומל’. היו דחיפות שהזכירו קצת את חודש תשרי.

תפילת מנחה התקיימה בשעה 2. הרבי עלה למפטיר ואמר ההפטרה, וניגנו ‘אבינו מלכנו’. שלום הורביץ הקליט את הרבי.

לתפילת ערבית, ליל פורים, הרבי ירד בערך בשעה 7.30, והחזיק בידו הקדושה מגילה עם נרתיק של כסף. הניח את המגילה על שולחן שהוצב ליד מקומו, שולחן רחב מאוד. בתפילת ערבית הדחיפות היו לא קלות, כי כולם רצו לעמוד ליד הרבי. זכיתי להיות מהעומדים ראשונה “מרואי פני המלך”. הרבי פתח את המגילה וקיפל אותה באופן כזה שתהיה כמו אגרת, ובעת שהזכירו את שם המן בן המדתא האגגי, טפח ברגלו הימנית על הקרקע. הבעל קורא היה הרב שוסטרמן, ויש לציין שקרא לאט ומילה במילה. בעת אמירת המילים “אגרת הפורים הזאת”, נענע הרבי את המגילה.

בסיום התפילה החזיק בידו את המגילה ובידו השניה את הסידור. כולם החלו לשיר והרבי נענע בראשו הק’. בינתיים, עד שיצא כדי לנסוע לביתו, עמדנו ושרנו: “ויהי בימי אחשורוש” וכאשר יצא, נענע בידו הקדושה לעידוד, והיה שמח.

הלכנו לטעום משהו בחדר אוכל, ויש לציין שר’ מיכאל ליפסקר [מנהל החדר אוכל] הביא קומפוט [ליפתן] וזה מקרה מאוד נדיר… אחרי האוכל לא התקיימה התוועדות. הלכתי לחדר של ציון עוזרי ויחד עם חיים משרקי, דוד מלכא ובן ציון רסקין, התוועדנו. לאחר מכן שבנו ל–770, ורקדנו.

יום שישי, י”ד אדר. פורים. הרבי ירד לתפילה בשעה עשר כשהוא מעוטר בטלית ותפילין. במהלך התפילה, מפעם לפעם, נוגע בתפילין פעם בבית עצמו ופעם בקשר של הראש. פעמיים הוריד את הטלית מעל לראשו הק’ וסידר את הקשר של תפילין. ילד אחד שעמד עם מצלמה, צילם זאת, אך כולם גערו בו.

אחר התפילה הכריז הגבאי הרב כץ שכולם ישתתפו במבצע פורים. הרבי החל לשיר ‘ושמחת בחגך’ וכאשר עבר ליד הבימה, אמר לרב כץ, שיכריז שמי שישתתף במבצע פורים, הרבי ימסור עבורו דולר. לשמחתנו אין קץ. ב”ה שוב זכינו לזכות גדולה כזו [הפעם הקודמת היתה בחנוכה], וכמובן שהגבאי הכריז, ויצאו כמה אוטובוסים. אני נסעתי לפלטבוש, שם חילקנו חומר על פורים, כי לא היו מספיק משלוחי מנות… לאורך היום ירד גשם ללא הפוגה.

בסיום המבצע חזרנו בערך בשעה ארבע, ומבלי לשכוח שהיום ערב שבת, רקדנו ושרנו בזאל הקטן, והיה מאוד שמח. היו כמה חבר’ה שלקחו הרבה ‘לחיים’. בערך בשעה 5, הרב דוד רסקין בא וחילק את הדולר של הרבי לפי רשימת הנוסעים למבצע. כל בחור נקרא בשמו וקיבל דולר.

לקראת תפילת מנחה, כולם עמדו ושרו, זאת לאחר שקודם לכן רקדו ללא הרף. הרבי נכנס לתפילת מנחה וניגש תיכף למקומו, והשירה נפסקה. אחרי תפילת מנחה, שוב המשיכו הריקודים, והאורחים הצרפתים עשו שמח במיוחד.

“לא דובים ולא יער”

מוצאי שבת קודש פרשת כי תשא, שושן פורים. ט”ו אדר. היום התקיימה התוועדות רבתי, אך חבל שלא זכינו שתהיה התוועדות גדולה כמו בכל שנה, כיון שהשנה חל פורים ביום שישי.

ההתוועדות היום לא היתה שמחה; הרבי היה מאוד רציני. הרבי דיבר על אנשי המפד”ל, על צעדם המביש - הצטרפותם לקואליציה. הרבי דיבר מאוד חריף וממש צעק. הלב ממש רועד לשמע זעקות הרבי (על טענות המפד”ל, כי לאור המצב הביטחוני חייבים להצטרף לקואליציה) הגיב הרבי, שאין כל שייכות בין המצב הביטחוני והפוליטי, וכל זה רק תרגיל, או כפי שהרבי אמר - ‘לא דובים ולא יער’.

במהלך ההתוועדות נתן למזכיר הרב גרונר שני בקבוקי ‘משקה’ וחילקו אותם לקהל הנוכחים. אנו שעמדנו מרחוק, לא זכינו לקבל. הרבי נתן לשליח בצרפת הרב פשטר בקבוק משקה, וכן את ה’מזונות’, ואמר לו שיחלק לכל הקבוצה שבאו מצרפת. הם התחילו לשיר את הניגון ‘האדרת והאמונה’ כפי שהרבי ניגן בשמחת תורה, והיה קצת שמח.

אחרי ההתוועדות החל לנגן ‘נייעט נייעט’. כן היה גם אחרי תפילת מנחה, וכרגיל ליווינו את הרבי עד לרחוב פרזידנט, סמוך לביתו.

לתפילת ערבית התחילו לשיר, וכאשר הרבי נכנס המשיכו לשיר, אך הרבי לא סימן תנועה כלשהי והשירה הופסקה מיד. הלילה נסע לביתו בשעה מאוחרת מהרגיל.

ר’ דוד רסקין חילק דולר מהרבי לכל מי שהלך למבצעים וטרם קיבל ביום שישי.

יחידות הרב לאו

יום שישי, כ”א אדר. יש סיכויים כמעט בטוחים שהשבת תהיה התוועדות, אך לא לגמרי בטוח.

מוצאי שבת קודש פרשת ויקהל, שבת פרה. השבת היו כל הסימנים להתוועדות וכולם היו בטוחים בזה, כיון שבזמן שהש”ץ הגיע ל’האדרת והאמונה’, הרבי טפח ביד על העמוד. בהתחלה שרו את המנגינה הרגילה, אך מיד התחילו אלו שעמדו בצד אחר, לנגן בניגון ההמנון הצרפתי, ואז נהיה שמח. גם לאחר שסיימו את המילים, המשיך הרבי לעודד, וכך ניגנו בלי מילים מספר פעמים. גם בתפילת מוסף הרבי עודד שוב ביד כשניגנו “הוא אלוקינו”. בגלל סימנים אלו, היינו בטוחים שתהיה התוועדות. אך לצערנו התאכזבנו ממש כאשר זה לא קרה.

לתפילת מנחה התפלל הרבי כרגיל, ואחרי התפילה יצא והתחילו לשיר “עוצו עצה ותופר” והרבי עודד בידו, וכך רקדו ושרו, עד אשר החל הרש”ג בחזרת מאמר חסידות כבכל שבת.

אחרי זה התחילו לשיר את הניגון ‘מי לי בשמים’ מפרק ע”ג [הפרק של הרבי מי”א ניסן שיחול בקרוב]. יש  לציין שהניגון הלך טוב, וזאת הודות לשלום הורביץ שהתאים את המילים למנגינה שהיא למעשה ההמשך של הניגון ‘יפרח בימיו צדיק’. היו קומץ שניגנו ניגונים אחרים.

בתפילת ערבית היתה צפיפות נוראה. כשהרבי נכנס, הוא חייך למישהו שעמד ממש מול הפתח.

יום ראשון, כ”ג אדר. היום נסעה קבוצת הצרפתים. טרם נסיעתם זכו לקבל מהרבי הגדה של פסח. הרבי עמד בפתח חדרו והם עברו אחד אחד, וקיבלו הגדה של פסח ובתוכה דולר. אחר כך יצא ללוותם, וזכיתי לעמוד ממש קרוב לרבי. שרו את הניגון ‘האדרת והאמונה’ והרבי מחא כפיים. הצרפתים רקדו קצת ומיד עלו לאוטובוס, והרבי המתין עד שהאוטובוס ייעלם מהאופק.

הלילה הייתה יחידות, ביניהם מחברי ה’קבוצה’ - יוסף יצחק בורובסקי, גרשום אוחנה, יוסף יצחק בייטש, יוסף סגל. בורובסקי סיפר שהרבי אמר לו לומר שיעורי תניא.

הרב ישראל מאיר לאו הגיע ל–770, ונכנס ל’יחידות’ [ה’יחידות’ הראשונה שלו אצל הרבי] בשעה 3 לערך, ויצא אחרי קרוב לשעה. כאשר נכנס, עד שהדלת נסגרה, הצלחתי לראות שהרבי נעמד מלוא קומתו והושיט לו יד. עיקר השיחה - על מיהו יהודי. כאשר יצא הוא סיפר כי הוא שומע שהמזכיר מצלצל בפעמון, ואמר לרבי שמרגיש אי נעימות ולכן הוא רוצה לצאת, אך הרבי עשה תנועת ביטול.

בערך בשעה 4, כשהרבי יצא לביתו, הרב לאו עדיין עמד ליד 770, והרבי רמז לו שיגש אליו, ושאל אותו “מה בנוגע לעניני מרכבה?” כלומר, איך הוא מתכוון לחזור למעונו בשעה כזו. הוא ענה שאחד הבחורים יקח אותו לבית המלון במנהטן. הרבי הגיב: “אם לא, צריכים לצלצל למונית או אולי תיסע עם הרכב” [של הרבי]. הרב לאו הצביע על ר’ אלי סלוין שהוא לוקח אותו. הרבי קרא לר’ אלי סלוין ושאל אם הוא לוקח אותו, ור’ אלי התקרב מעט וענה בחיוב. הרבי נסע מיד, והרב לאו נסע עם קותי ראפ, שבתי וקלמנסון.

כשחזרו לאחר מכן, סיפרו שהרב לאו סיפר להם בהיותם בדרך שהוא סיפר לרבי, על ביקורו בפאיד [במצרים, המקום שנכבש כמה חודשים קודם לכן, במלחמת יום כיפור], בשעה שהדפיסו שם את ספר התניא, הרבי אמר לו: בטח לקחת לך תניא אחד, והוא השיב בחיוב. הרבי שאל אותו אם הוא אומר חת”ת? והרב לאו ענה בשלילה. הרבי שאל “מי מעכב?” והרב לאו השיב: “יצר הרע ושאור שבעיסה”. הרבי ענה לו שאסור לרב לדבר כך לפני בעל הבית, והרב לאו ענה שאין הוא מדבר כעת עם בעל הבית, והרבי ענה לו: גם לא לפני רב… ואז שבתי קבע איתו כשיחזור לארץ ישראל שילמד עמו תניא…

הרב לאו אף סיפר, שהרבי אמר לו בשיחה, שכל הזמן חשבתי שכל חשיבותו של הרב לאו זה בגלל שהוא חתנו של הרב פרנקל [רבה של תל אביב] וכעת אני נוכח שהרב לאו עצמו הוא חשוב [בתקופה המדוברת הרב לאו היה רב צעיר בן 36 וטרם היה מפורסם כמו בשנים הבאות].

עוד סיפר, שהרבי דיבר איתו מדוע לא משנים את הנהגת המדינה מזה עשרים וחמש שנה, ובפרט שיהודים הם חלק ממהפכות. עד כאן מה שזכור לי.

הלילה נכנס הרב דוד רסקין ל’יחידות’, ואחרי שיצא התוועד עם הבחורים.

יום שני, כ”ד אדר. תפילת ערבית התעכבה בגלל שהרב בנימין גורודצקי נכנס לרבי. לא זכור לי כמה זמן היה ב’יחידות’, אך היה זמן מאוד ארוך.

יום שלישי, כ”ה אדר. היום הרבי נסע לאוהל (בגלל יום ההולדת של הרבנית תחי’).

יום חמישי, כ”ז אדר. במהלך התפילה עיין ברש”י פעם בפרשת פקודי ופעם בפרשת שמיני. בעת אמירת התהילים שאחר התפילה, אמר תחילה פרק ע”ד ואחר כך פרק ע”ב [ע”ב זה הפרק של הרבי] פרק ע”ד של הרבנית.

יום שישי, כ”ח אדר. היום קיבלתי את הזכות מזלמן גולדשטיין לקחת את התרמוס של הרבי לביתו [בבוקר אחד התמימים מביא את התרמוס, ובערב מחזירים]. שמתי אותו כרגיל בין שתי הדלתות בצד שמאל.

מוצאי שבת קודש פרשת פקודי. פרשת החודש. השבת היתה התוועדות והרבי דיבר בעניין ‘מיהו יהודי’. הוא דיבר על הכזבים של אנשי המפד”ל ואמר שכעת אומרים על מנהיגם ‘יחי העבד’ כיון שהוא עבד לעבדים. הרבי הוסיף שהכסא על ראשו, כיון שתמורת הכל הוא מוכן לתת בעד הכסא. כן דיבר על זה שהממשלה לא ענתה על תביעתם של 1500 מנהיגים יהודיים מכל העולם.

בהתוועדות ניגשו לקבל ‘משקה’ ארבעה חתנים. כמו כן נתן לרב דוד רסקין בקבוק ‘משקה’ עבור ההתוועדות של צא”ח, וכן למנהל ‘בית רבקה’ עבור ה’דינר’ שצריך להתקיים ביום שלישי הקרוב.

אחרי ההתוועדות התחילו לשיר “הנה מה טוב”, והרבי עשה תנועות עם היד. יחסית היתה זו התוועדות שמחה. בתפילת מנחה קיבל ‘שלישי’. הוציאו את ספר תורה של משיח. אחרי תפילת מנחה התחיל לשיר ‘נייעט נייעט’. כאשר יצא מ–770, בעוד אנו הולכים כרגיל אחרי הרבי, ניגש ילד קטן לרבי ונתן לו יד, והרבי הושיט לו בחזרה…