הרב יוסף טייב מסמל יותר מכל את המהפכה הצרפתית שחולל הרבי בצרפת. מילד טוב של פריז
הרב יוסף טייב מסמל יותר מכל את המהפכה הצרפתית שחולל הרבי בצרפת. מילד טוב של פריז שבקושי הכיר את יהדותו, גדל לרבם של שתי קהילות גדולות, שליח, ראש ישיבה ואב בית דין בעירו * דומה כי הוא היה הכתובת המתאימה ביותר לפנות אליו בשבוע זה, במלאת עשרים וארבע שנים לשיחתו של הרבי על המהפכה היהודית בצרפת. * מהי סי
הרב יוסף טייב מסמל יותר מכל את המהפכה הצרפתית שחולל הרבי בצרפת. מילד טוב של פריז שבקושי הכיר את יהדותו, גדל לרבם של שתי קהילות גדולות, שליח, ראש ישיבה ואב בית דין בעירו * דומה כי הוא היה הכתובת המתאימה ביותר לפנות אליו בשבוע זה, במלאת עשרים וארבע שנים לשיחתו של הרבי על המהפכה היהודית בצרפת. * מהי סיבת המהפכה הצרפתית מאז אדמו”ר הזקן? מה השתנה ביהדות צרפת בשנים האחרונות שלא היה בימי תור הזהב של ה’ראשונים’ שפעלו בצרפת? ואיזה שינוי חולל הרבי במדיניות של צרפת? * שאלות אלו ועוד הפננו אל הרבי יוסף טייב
הרבה מדברים על המהפכה היהודית האדירה שחולל הרבי מלך המשיח בעולם. הנה סיפור אחד שיכול להמחיש את מהות המהפכה הזאת. זה סיפורו של הרב יוסף טייב, אב בית דין, רב קהילה, ראש ישיבה ושליח חב”ד בעיר וינסן שבצרפת. זה גם סיפורו של נער פריזאי צעיר, שחשק בתורה, וכשטעם ממנה דבק בה בכל לבו, וברבות הימים נעשה בעצמו רועה המשקה תורה לעדרים.
הרב טייב הוא רבה של הקהילה בעיר וינסן, קהילה גדולה ויפה. כמאתיים איש מתפללים מדי שבת בבית הכנסת שלו, זאת מלבד הישיבה שהקים בה והוא עומד בראשה. כמו כן הוא מכהן כרב ושליח בעיר סמוכה, ס. מאנדע, בה מתפללים כמאה יהודים מדי שבת. הוא מכיר היטב את יהודי צרפת ויכול “למשש” את המהפכה הצרפתית עליה דבר הרבי בשבת זו, לפני עשרים וארבע שנים.
כשהרבי מסתכל, זה אחרת
הרב טייב, אני פונה אליך כי אתה מייצג בעיניי את המהפכה הגדולה של הרבי בצרפת. כנער יהודי צרפתי צעיר הכרת לראשונה את היהדות, התקרבת לחסידות והיום אתה בעצמך שליח רב פעלים, רב של שתי קהילות חשובות, אב בית דין וראש ישיבה — דמות תורנית מובהקת.
בשיחה שהרבי דיבר בפרשת וישב תשנ”ב, הרבי הקדיש את רוב השיחה לנושא המהפכה בצרפת, ואני כמובן לא מתכוון למהפכה הצרפתית הקלאסית, אלא למהפכה היהודית בצרפת, שכפי שאומר הרבי, חוללו אותה רבותינו נשיאנו. ככל הידוע לי, הרבי מעולם לא נשא שיחה בסגנון כזה על ארץ ישראל וגם לא על רוסיה, ערש החסידות, ואפילו לא על ארצות הברית. במה זכתה אפוא צרפת?
הרבי עצמו מנמק ומסביר בשיחת הקודש שהזכרת למה דווקא צרפת. הרבי מציין את העובדה שאדמו”ר הזקן עצמו לא חפץ באווירה של שחרור וחופשיות שהציע נפוליון תמורת ירידה ברוחניות, והעדיף את המצב של ייסורים ורדיפות של הצאר, אך עם שמירת הרמה הרוחנית.
עם תנאי פתיחה שכאלה, בא אדמו”ר הריי”צ, מממלאי מקומו של אדמו”ר הזקן, והקים בצרפת ישיבה “על דרך כבליובאוויטש”. כלומר, הפחד הגדול שהיה לרביים מפני צרפת, השתנה. לא רק שאין יותר פחד, אלא שהפכו את צרפת עצמה למקום של תורה וחסידות, עד כדי כך, שהרבי עצמו מכריז שצרפת מוכנה לגאולה לאחר שעברה את כל ה’בירורים’ וכל התהליכים הנדרשים.
כדי להבין את משמעות המהפך שחולל וגילה הרבי, אקדים ואומר: התורה מגדירה את חכמי ישראל כ”עיני העדה”. לצדיקים יש ראיה עוד יותר חזקה מאשר “עיני העדה”; אבל כאשר מדובר ברבי, ראש בני ישראל — זו מהות אחרת לגמרי. כשהרבי מתבונן על ענין מסוים ומציג אותו כפי שהוא רואה, זה אינו סתם תיאור מצב, חשוב ככל שיהיה, אלא גילוי המהות, העצמות של הדבר.
מה בין תיאור מצב, לבין גילוי העצם? כאשר הולכים למדבר, ובונים שם עיר. הרי מהותו של המקום נשארת מדבר, ורק שיש בו גילוי של עיר. על דרך חדר חשוך, שמכניסים לתוכו מנורה. כל מי שייכנס לחדר, יראה חדר מואר. אך האם מהותו העצמית של החדר שייכת לאור? לא. החדר, מצד מהותו, הוא חשוך. אלא שכעת יש בתוכו אור, ולכן הוא מואר. אבל בוא נתאר לעצמנו מצב שבו כל מציאותו של החדר הופכת להיות מאור. או–אז, האור שבחדר, איננו ‘גילוי’ שנמצא בחדר החשוך, אלא שזו מהותו העצמית של החדר.
היחידי שיכול לקבוע, האם האור שמאיר כעת הוא רק גילוי, אלא שהמהות העצמית של המקום השתנתה — זהו הרבי. היות והוא עצמי, הוא יכול לפעול לשינוי המהות העצמית, והוא גם יכול לגלות לנו שהשינוי הוא שינוי עצמי.
לדוגמא: במלחמת המפרץ דיבר הרבי על כך שארץ ישראל היא מקום מוגן ובטוח כיוון שזו ארץ אשר “עיני ה’ אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה”. לכאורה, מה החידוש של הרבי, הרי התורה עצמה אומרת זאת? ומצד שני, אם זהו מקום בטוח, כיצד ייתכן שאירע חורבן בית המקדש וכל הפורענויות במהלך אלפי השנים הקודמות?
אלא, שעד לדורנו, האור האלוקי שהאיר בארץ ישראל, היה כמו אור בחדר חשוך. בזמן דוד ושלמה האור האיר, והיה בטוח בארץ ישראל. אבל האור הזה היה יכול גם להעלם, ואז היו חורבנות. כאשר הרבי החל לדבר על כך שארץ ישראל היא המקום הבטוח וכו’, הוא למעשה מספר לנו שכעת מהותה העצמית של ארץ ישראל מאיר באור של “עיני ה’ אלוקיך”, ולכן מכאן ואילך זה לא ישתנה. כי עצם אינו משתנה.
וכעת אפנה בחזרה לנושא שלשמו אנו מדברים. במשך שנים ארוכות הייתה צרפת מקום של תורה. רש”י היה בצרפת, רבי יחיאל מפריז היה בה, בעלי התוספות למדו ולימדו בה את תורתם, וממנה יצאה תורה לאלפי בני ישראל. אולם צרפת עדיין לא הייתה מוכנה לגאולה. היא הייתה כמו חדר שבמהותו הוא חדר חשוך, ורק מאירים בו אור לפי שעה. לכן המצב היה יכול להשתנות, והגיע מצב שבה צרפת היוותה סכנה ליהדות וליהודים עד כדי כך שאדמו”ר הזקן “ויתר” עליה.
אולם בשנים האחרונות התחוללה בצרפת מהפכה מהותית, מהשורש, שבה צרפת כבר מוכנה לגאולה, לא בגלל הרבדים הקהילתיים או בגלל האווירה היהודית שניתן למצוא בה כיום — אלא בגלל שצרפת במהותה העצמית הפכה להיות כלי ראוי ומוכן לגאולה.
הרבי שינה את המהות
בד’ בתמוז תש”נ התחתן הרב טייב, ובמשך שנה למד בכולל שעל יד המזכירות ב–770. באותה שנה זרמו אל הרב טייב הצעות שליחות שונות, בין היתר בצרפת בארץ ישראל ובמדינות נוספות. באחד הימים העלה על הכתב את כל ההצעות שקיבל, במקומות בהן חשש שבואו לעיר יוכל לעורר מחלוקת, ציין זאת על הכתב. הרבי מחק את המילים בהן ביטא את החשש שלו ממחלוקת, וענה: “יעשה כעצת ידידים מבינים”. הוא אכן קיים סבב התייעצויות עם ידידיו, וההחלטה נפלה על שליחות בצרפת, בבחינת ‘עניי עירך קודמים’.
“כשכתבתי על כך לרבי זכיתי לתשובה: א. הסכמה וברכה. ב. ונכון.
“בהתאם לתשובתו של הרבי עשיתי את ההכנות הדרושות, ויצאתי לשליחות בסרסיל תחת השליח הרב יעקב ביטון. שלוש שנים פעלתי בעיר, עד שהחלטתי לצאת לשליחות בערים בהן עדיין אין פועלים בהן שלוחים קבועים. החלטתי שאני כבר מספיק ‘בשל’ כדי להכין עוד נקודה בצרפת לקבלת פני משיח. זה היה בתחילת שנת תשנ”ד, נסעתי אל הרבי והכנסתי את שאלתי למזכירות. על השאלה האם לעזוב — הנהן הרבי בראשו להסכמה. כששאלתי האם לחפש מקום לשליחות בארץ ישראל, מכיוון שאשתי מגיעה מהארץ, והיו לי גם כמה הצעות לשליחות בארץ ישראל — הנהן הרבי בראש לאות לא.
“באחד הימים הגיעה ההצעה לצאת לשליחות בוינסן. ביקשתי את אישורו של בא כוח הרבי באירופה, הרב בנימין גורודצקי, שנתן לי את אישורו, ומאז אני פה בעיר, בה מתגוררים קרוב לעשרת אלפים יהודים.
“חברים וידידים ששמעו שאני יוצא לשליחות בוינסן הרימו גבה. רב הקהילה היהודית בעיר מטעם הפדרציה, הרב יצחק קפטס, הוא עם רקע ליטאי מובהק ורבים חשבו שאנחנו לא נסתדר. בפועל, אנחנו עומדים בקשרי ידידות מצוינים”.
הרב טייב התחיל את עבודתו דווקא מהכיוון של תורה: “התחלתי את השליחות שלי במסירת שיעורי תורה. קבעתי לעצמי מסמרות בכדי שלא ליצור קונפליקטים עם רב העיר, בין היתר שלא לפעול עם היהודים שמשתתפים אצלו בשיעורים, אלא רק לקרב את היהודים הרחוקים”.
ההתחלה הייתה קשה. קשה מאד. בתקופה הראשונה היה הרב טייב מגיע מדי בוקר מסרסל לוינסן. בתחילה היה לומד עם יהודי אחד במקום מאולתר שמצא עד שעת אחר–הצהריים. לפעמים ישבו ולמדו בקור כלבים מבלי שהיה להם חימום. אפילו שולחן לא היה להם והם השכיבו דלת על גבי רגליים מאולתרות, והוא הפך לשולחן… מאוחר יותר, כשהתחיל לרקום קשר עם יהודים נוספים, החליט לשכור מקום בכדי לקיים בו את הפעילות. בהמשך הפעילות התפתחה כמו גם הביקוש, ונפתחה מסעדה כשרה, מקווה חדש.
כשאנחנו מדברים על השליחות כפי שהיא נעשית מתוך הפריזמה של תורה, אני מבקש להציג בפני הרב טייב את השאלה הבאה:
למה דווקא הישיבה
מסמלת את המהפיכה?
בשיחתו הקדושה בתשנ”ב, הרבי סימל את המהפכה דווקא בכך שבצרפת הוקמה ישיבת “תומכי תמימים”, ולא בהתפשטות היהדות בקנה מידה כה נרחב ומרשים כפי שזה. מה הסיבה לכך?
אכן, כשהרבי מדבר על המהפכה בצרפת, הוא לא מדבר על ריבוי בעלי התשובה, או ריבוי הפעולות, ולא על ה’הפצה’ והרוח היהודית שהחלה לנשב בצרפת בריש גלי. זה לא העניין. כי זה יכול להיות גם כאשר המקום חשוך, ומאירים בו גילוי חיצוני.
על מה הסתכל הרבי? על ישיבת “תומכי תמימים” כפי שהיה בליובאוויטש. הרבי מתמקד בייסוד ישיבת ‘תומכי תמימים’ על ידי הרבי הריי”צ. כי זה מבטא שינוי מהותי, עצמי.
מדובר הרבה על החידוש הגדול של ישיבת תומכי תמימים, ומסופר שהרבי הרש”ב התגלגל עשר שנים בציוני רבותינו עד שפתח את הישיבה. מה כל כך קשה לפתוח ישיבה? אלא, שעד אז לימוד החסידות היה כמו אור במקום חשוך, והרבי רצה להקים ישיבה שמהותה העצמית תהיה האור האלוקי.
לכן, העובדה שהרבי הריי”צ הקים בצרפת את ישיבת תומכי תמימים, מגלה שהשינוי בצרפת אינו בתחום הגילויים, אלא בתחום המהות העצמית. צרפת מאז תקופת אדמו”ר הזקן שינתה את עצמה במהותה החל מהשורש, המקום הכי שורשי שבה, עד למצבה הנוכחי כיום.
הגמרא מדברת על סיטואציה שבה אדם הידוע כרשע מקדש אישה באמרו לה “הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור”. הדין הוא, שהיא מקודשת מספק, על אף שכולם יודעים על מעשי רשעותו של האיש. ומדוע היא מקודשת? “שמא הרהר תשובה”. כמה תורה הוא למד מאז שראינו אותו לאחרונה ועד שקידש את האישה? כלום. איזה מצוות הספיק לקיים בינתיים? מאום. אז למה היא מקודשת? כי ייתכן והרהר בתשובה, ואם כן, חל בו שינוי מהותי בעצם נפשו, הגם שהשינוי טרם הגיע לרבדים החיצוניים שנראים לעיני כל.
על זה הרבי מדבר במהפכה הצרפתית — על שינוי במהות, בעצם.
מאז אדמו”ר הזקן ועד אדמו”ר הריי”צ שהקים בה את הישיבה, חלפו כמאה וחמישים שנה, ובינתיים חל השינוי הגדול. הרי ידוע שרבותינו נשיאנו ברובם, פעלו בצרפת. מתי לדעתך התחולל המהפך, השינוי המהותי?
אינני יכול לומר לך, כי הרבי עצמו בשיחה לא דיבר על עניין הספציפי הזה, אבל לכאורה ניתן לומר כי השינוי נעשה בהדרגה במשך השנים. הרי ידוע שגם אדמו”ר מהר”ש הגיע במיוחד לצרפת כדי להעלות מהקליפות נשמה גבוהה שהייתה צריכה תיקון, כפי שהרבי עצמו סיפר במאמר הראשון “באתי לגני”. ואין ספק שגם הסיפור הזה מעיד על חלק מהשבירה של קליפת צרפת.
אני מבקש לברר אתך את העניין הזה קצת יותר לעומק: כפי שאמרת, הרבי מצביע בשיחה על השינוי בכך שהוקמה במקום ישיבת “תומכי תמימים”. הרי יש לא מעט אישים וארגונים שהקימו ישיבות בצרפת במשך השנים, ולמרות זאת עדיין לא ‘הוכשרה’ קליפת צרפת. במה זה שונה?
כפי שאמרתי, כשהרבי מדבר על עניין, הוא מגלה את העצם שבו. זה רבי. הרבי מסתכל על כל דבר בשורשו.
אתה אמנם יכול עסקן נכבד או ראש ישיבה חשוב ויכול להיות שהקמת ישיבה בצרפת, אבל לא פעלת את השינוי בצרפת באפן מהותי. לעומת זאת, כאשר ‘רבי’ (ובמקרה זה אדמו”ר הריי”צ) פותח ישיבה בצרפת, זה מעשה המשנה את מהותה של צרפת. זה לא טיפול שטחי, אלא משהו שנוגע בשורש הקליפה. ומדוע? כי כשרבי פועל משהו, הוא ממשיך בעולם מושג חדש, עצמי ומהותי, ואת זה אף אדם מן השורה לא יכול לעשות. כשאדם רוצה לפתוח ישיבה בצרפת, ברוך הבא, זה טוב וזה חשוב; אבל אתה אדם פרטי ועל כן המעשים שלך הם מוגבלים למקום מסוים, לזמן ולתחום מסוים. זה לא דבר שנוגע למהותת צרפת. מה שאין כן במעשה של ‘רבי’.
הרבי מגלה לנו
מה פירוש ‘גילה את הנקודה’? מה זה אומר?
אתן לך דוגמה: הרבי המהר”ש התבטא פעם את הפתגם של “לכתחילה אריבער”. רק הרבי יכול היה לקחת את הפתגם הזה, ולגלות שזוהי למעשה מהותו העצמית של הרבי המהר”ש. היום זה כל כך ברור, עד שתבקש ממישהו לנגן ניגון של הרבי המהר”ש, מיד יתחיל ‘לכתחילה אריבער’. גילוי מהותי–שורשי כזה, רק הרבי יכול לגלות.
כך גם בעניין של מאמר “באתי לגני”. הרבי הפך אותו לתשתית וליסוד ההנהגה של כל החיים שלנו, דור השביעי. הרבי הריי”צ אמר מאמרים רבים, והמאמר של “באתי לגני” יכול היה להיות עוד מאמר בתוך סדרה של מאות מאמרים נוספים? אבל הרבי גילה לנו, שדור השביעי, זה המהות של דורנו.
גימטריה מרמזת למהות
בשיחה של פרשת וישב מזכיר הרבי את העובדה ש’צרפת’ היא אותיות ‘פרצת’ גם בגימטריה. מה המשמעות של הדברים?
דרשנים רבים אוהבים “לשחק” עם גימטריות, וללהטט בהם. מובא בספרים הקדושים, שלא כל אחד יכול לשייך ענינים בגימטריות. מה שאדמו”ר הזקן מביא בתחילת “שער היחוד והאמונה” על אותיות וחילופיהן, צירופים וגימטריות, זו לא דבר הנתון לכל אחד, כמו שלא כל אחד יכול לעשות גזרה שווה.
לכן, כאשר הרבי יושב בהתוועדות פרשת וישב תשנ”ב, ואומר שצרפת גימטריה של 770, וחילופי אותיות של ‘פרצת’ — הסיסמה החב”דית, זה לא סתם משחק מילים נחמד, אלא זה מבטא את המהות העצמית.
ידוע הביאור בחסידות על דברי הזוהר “פתח רבי שמעון ואמר”. לא מדובר רק שהוא פתח בדרשה, אלא רשב”י בדבריו פתח צינורות תורה חדשים והמשיך גילויים חדשים משמים. זה דבר שמסור לנשיא הדור.
לכן חשוב לזכור, כשהרבי מדבר על עניין מסוים, זה לא רק רעיון יפה וחכם, אלא זה המהות העצמית של הדבר כפי שהיא מתגלה כעת בעולם. הרבי מתחיל לדבר על עצם העניין כפי שהוא בשורשו ו’מוריד’ את זה עד לרמת ה’גילויים’. וממילא, עד שהרבי לא דיבר על צרפת שהיא ‘פרצת’ ושהיא בגימטריה 770 — העניין הזה לא היה קיים, גם אם דרשן אחר היה אומר זאת. העניין הוא נכון מהרגע שהרבי מדבר על כך, שכן הוא מגלה את הרעיון החדש ומביאו לעולם, מה שאיש פרטי לא יכול לעשות.
את יהודי צרפת לרבי
שנות ילדותו של הרב טייב עברו עליו בבירת צרפת. הוא נולד להורים מסורתיים ולמד בבית–ספר יהודי שאִפשר לתלמידיו להישאר בכיתה לאחר שעות הלימודים, ולקבל תגבור תורני על–ידי רבנים מתנדבים. כך הכיר יוסף, שהיה אז כבן שלוש–עשרה, את הרב רפאל כהן, איש חינוך חסיד חב”ד, שהִקנה לו מושגי–יסוד בתורה.
כשנוכח הרב כהן ברצינותו המיוחדת של הנער, הזמינו לסעודות שבת בביתו, ולאחריהן למד אתו מתוך ‘ליקוטי שיחות’. “הדרך הנפלאה שבה הרבי מאיר בשיחותיו סוגיות רבות בתורה שבכתב ושבעל–פה, כבשה אותי מהרגע הראשון, על–אף גילי הצעיר וידיעותיי המוגבלות למדיי באותם ימים”, אומר הרב טייב.
בתוך זמן לא–רב חש יוסף כי מקומו בישיבה, אולם הוריו רצו שיסיים תחילה את מבחני הבגרות. סוכם שישאל את הרבי. הרבי השיב לו על שורה של שאלות אחרות שפירט במכתבו, אך לא על השאלה בעניין הישיבה. זה גם היה גורל מכתביו האחרים אל הרבי.
“אצל הרבי התחדדה אצלי ההכרה של הצורך להתמסר לרבי, דברים שתמיד שמעתי מפי השלוחים ואנ”ש בצרפת. גם בעת שהותי ב–770 כתבתי לרבי מספר פעמים על רצוני להיכנס ללמוד בישיבה, אך גם הפעם לא זכיתי לקבל מענה, והדבר היה לפלא בעיני — האם הרבי לא רוצה שאכנס ללמוד בישיבה?
“לאחר חג הפסח נקבע לי זמן להיכנס ל’יחידות’ פרטית. הייתי מאוד נרגש. לילה לפני כן לא ישנתי כלל. למדתי מאמר חסידות בעל–פה, צמתי, וסיימתי לומר את כל ספר התהלים בהתרגשות עצומה.
“חקוקות בי אותן דקות שעמדתי בסמיכות לחדרו של הרבי. עיני היו מושפלות והרגשתי אימה ופחד. בחיל ורעדה נפתחה דלתו של הרבי ומצאתי את עצמי מתייצב בפני הרבי, ‘אנא ומלכה בלחודוהי’. הרבי פתח ושאל אותי איפה זכיתי בהגרלה, ואת מי אני מייצג. עניתי שאני בא מפריז. הרבי לקח נייר שהיה על השולחן וכתב עליו פריז. הרבי הוסיף ושאל אותי האם קיבלתי דמי השתתפות מהמזכירות, שלושים דולר שיועדו בחציים לצדקה וחציים להתוועדות, עניתי בקול נרגש שאכן כבר קיבלתי. רק אז הרבי ניגש לקורא את הפתק שהכנסתי ועליו כתבתי על רצוני להיכנס ללמוד בישיבה. הרבי ענה: “בנוגע לישיבה לשאול את המשפיע אם יש בשבילו חברותא, והצלחה בהפצת המעיינות”.
“היו לי כמה שאלות אותן הכנסתי אל המזכירות לפני היחידות, ועל כולן השיב הרבי”.
הרב טייב יצא מהרבי כשבעיניו דמעות. באותה שנה עברה המשפחה להתגורר בארץ ישראל, והוא נכנס ללמוד בישיבה קטנה ‘תומכי תמימים’ בלוד במשך שנתיים. שנתיים לאחר מכן שבו הוריו להתגורר בצרפת, והוא חילק את שנות לימודיו בישיבה גדולה בישיבת ‘תומכי תמימים’ בכפר חב”ד ובישיבה הגדולה בברינואה. “חמש שנים נוספת זכיתי ללמוד במחיצתו של הרבי ב–770”.
כיום, כאמור, הוא משמש דיין ורב קהילה גדולה (מצודתו פרוסה גם על העיר השכנה, ס’ מנדה), ואף עומד בראש ישיבה מצליחה שהקים בווינסן.
תוצאות עבודתו ניכרות בכל פינה. “כשהגעתי לעיר היו בה רק שני בעלי זקן — אני והרב. כיום יש בה ב”ה עשרות רבות של יהודים שומרי תורה ומצוות, המנהלים אורח–חיים חסידי. המקווה שבנינו (היחיד בעיר) הכניס טהרה לבתיהן של כשלוש–מאות משפחות”. עכשיו מייצר הרב טייב את הדור השני למהפכה הצרפתית–היהודית.
הרב טייב, אתה עצמך עומד בראש קהילות גדולות ונכבדות, ואף חשובות, הן בכובעך כמרא דאתרא והן כשליח. כשאנחנו מדברים על המהפכה היהודית שהתחללה בצרפת, אתה בוודאי רואה את זה בשליחות שלך יום יום.
אכן כן, בלי עין הרע. בצרפת יש דבר פלא שלא מוצאים בשום מקום אחר. יש יהדות גם באנגליה גם באנטוורפן. יש שם קהילות יפות של יהודים יראי שמים, חסידים עם בתי כנסת, מקוואות וכו’. ובכל זאת, כשאתה מגיע לצרפת, זה שונה לגמרי. ניתן לומר ששם, במדינות הסמוכות, היהדות עדיין נמצאת בסוג של “שטעטל”, מקום מוגדר. כאשר היהדות נמצאת ב’גטו’, זה מבטא שהמקום עצמו אינו מתאים לגילוי האלוקות, ולכן אנחנו צריכים להסתגר.
לעומת זאת, כשאתה מגיע לצרפת, אתה רואה שהיהדות בצרפת היא לא ב”שטעטל”, אלא היא חלק מההוויה של היהודים הצרפתים. אתה רואה יהודים שמתפרנסים והם נראים כאזרחים צרפתים, אבל הם הולכים ברחוב עם ציציות בחוץ, הם ממשיכים את התורה אל תוך ההוויה הצרפתית. היהדות הפכה להיות חלק מה’צרפתיות’, זה לא שני חלקים נפרדים.
הדבר כמובן מתבטא גם בחנויות כשרות שהולכות ומתווספות, בכוללים ובישיבות שקמות בזו אחר זו, במסעדות כשרות שפורחות, אבל אלו רק התוצאה החיצונית שמבטאת את עומק השינוי שבמהות של צרפת, כפי שהרבי דיבר על המהפך שחל אפילו בהמנון, הסמל הלאומי של צרפת, שאף הוא עלה לקדושה. השינוי הוא לא קוסמטי, אלא מגיע לרבדים הכי מהותיים ועצמיים. זו תופעה נפלאה ביותר.
אתה מרגיש שיהודי צרפת הם כבר עמוק בתוך התהליך הזה. גם יהודים שעדיין אינם שומרי מצוות, אבל הם פתוחים ורוצים לקבל, כאילו הם רק מחכים שתיגש אליו ותדבר איתם על יהדות. כבר אין חסימות מעכבות. אתה פוגש יהודים ברחוב, אינך יודע מאיפה הם, אבל מהר מאד הם אומרים לך שהם קשורים לרבי, מכירים את דבריו, מקפידים על מצוות, אפילו על חלק מהמצוות, אבל הם מחוברים.
אני מבין שאתה לא מדבר על כמות?
הכמות לעולם לא תגמר, כי כל עוד משיח צדקנו עוד לא מתגלה, תמיד ישארו בצרפת יהודים שצריכים עדיין להתקרב ליהדות ולקב”ה ו”לא ידח ממנו נידח”. אני מדבר על איכות — אתה רואה יהודים שמחוברים לרבי, מחוברים בנשמתם לאלוקות, גם אם הם עדיין לא מקפידים על קלה כבחמורה. המצב בצרפת הוא “אלוקות בפשיטות”. היהדות חדרה והיא המהות העצמית של יהודי צרפת, ולא כנספח. אצלנו היהדות היא לא בגטו, היא לא סגורה ב”בשטעטל”.
כשאתה מדבר על יהודים שמחוברים לרבי, לך בוודאי יש חלק בכך, על ידי שאתה מביא מדי שנה קבוצות של יהודים לרבי. פעילות זו בוודאי מסייעת בחיבור שלך ובהתקשרות שלהם לרבי.
אכן, ארבע פעמים בשנה אני מביא קבוצות של יהודים לרבי, לחצרות קדשנו; קבוצה של גברים, של נשים, של צעירים ושל צעירות, וזאת מלבד המסה הגדולה שנוסעת לתשרי ולשאר יומא דפגרא החב”דיים במעגל השנה.
איך משכנעים אותם להגיע?
“מי אמר שצריך לשכנע? לא צריך לשכנע!” קובע הרב טייב בפשטות. כפי שאמרתי, זה חלק מהעניין פה ש”אלוקות בפשיטות”. כשאתה מגיע אל היהודים הללו, אתה מרגיש כבר שהם בשלים ומוכנים, וכמו חיכו רק לך שתשלוף אותם. השינוי שחל בהם, הוא שינוי יסודי עמוק עד העצם. בטוח שיש עוד עבודה לפעול בהם, אבל העבודה היא רק לגלות את מה שכבר מוכן.
מה קורה כשהקבוצות מגיעות לשם?
כשהם מגיעים לרבי, ל–770, הם פשוט מבינים סוף סוף מה שכבר הם ידעו עמוק בתוכם.
יש שיחה של אדמו”ר הריי”צ שאומר שאותם יהודים שלמדו חסידות בזמן הגלות, הרי כשמשיח יגיע והם יראו בעיני בשר את כל הגילויים עליהם למדו בגלות, הם יאמרו “אהה, הנה מה שלמדנו עליו כל הזמן”. הביטוי הזה “אהה”, הוא ביטוי של גילוי את מה שכבר ידעו קודם לכן.
כשיהודי מכאן מגיע ל–770, הוא רואה את 770, הוא רואה את המקום של הרבי, הוא רואה וחש את הקדושה ואת האלוקות, והוא אומר “אהה”, כעת אני רואה מה שחשתי כל הזמן ולא יכולתי להגדיר את זה במילים.
כל מה שרואים כאן, אצלנו בקהילה, בלי עין הרע מוסדות גדולים, זה לא פעולה שלי. זה שינוי ומהפכה לא אנושיים. זה הכל שייך לרבי. הוא עושה את הכול, בבחינת מה שהרבי אמר פעם “אנחנו חרשנו ואתם קצרתם”. העובדה שהקב”ה ריחם עלי ונתן לי קצת מקום לפעול ולעשות בו בקרב יהודי צרפת, עדיין לא מסביר את המהפכה שנעשתה.
אנחנו מתקרבים לחנוכה, ואנחנו אומרים בתפילה “נתת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים”. מישהו יאמר שהניצחון היה בגלל גבורתם של המכבים? ברור שלא. זה הנס של הקב”ה. כך גם בשליחות בצרפת, יש חוסר ערך בין מה שאנחנו, השלוחים, פועלים ועושים כאן, לבין גודל התוצאה בקצירת הפירות, וממילא מובן שזו לא הצלחה שלנו, אלא של הרבי.
ובכלל, אם שליח מרגיש את הקשר בינו לבין מה שהוא עושה, הוא לא נתן לרבי את המקום שלו בתוך מסגרת שליחותו. ברור שבין המקום של השליח לבין ההצלחות שלו, נמצא החוט המקשר — הלא הוא הרבי מלך המשיח.
יהדות בפרהסיה בצרפת גם עכשיו
הימים הללו הם ימי הכנה לחג החנוכה. לפני מספר חודשים הייתה בעיר ס. מנדה, אף היא מקום שליחותו של הרבי טייב, פיגוע בסופר הכשר, מה שהגביר את הפחד בקרב יהדי העיר וערערה את תחושת הביטחון. למעשה, עוד לפני ההשתלטות על הסופרמרקט הורגש המתח בעיר, והמשטרה הודיעה לראשי הקהילה כי אבטחה משטרתית תוצמד לבתי הכנסת.
לאחר מסכת הפיגועים האחרונה בצרפת, השאלה המתבקשת היא — כיצד מתכוננים אצלכם בעיר לחנוכה?
בשבת האחרונה אמרתי לבני הקהילה, כי כל הענינים של חנוכה צריכים להיעשות כרגיל, בפומבי, בדיוק כפי שהרבי רוצה. אם הממשלה או המשטרה לא יאשרו לנו לעשות פעילות פומבית, אין לי הרבה מה לעשות כנגד זה. אבל כל עוד שזה יהיה אפשרי מבחינה חוקית, מבחינת הקהילה היהודית צריך לעשות הכל כדי להפיץ את האור. ואדרבא, זה הזמן המתאים לחזק את כולנו. אנחנו צריכים להסתכל על כל המאורעות האחרונים בצרפת כחלק מההתקדמות לגאולה. כל העולם רועש גועש, כאשר אומות מתגרות זו בזו, רק בשביל המצב של “ענווים, הגיע זמן גאולתכם”.