- יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

פעם הגיע רבינו הזקן לביתו של רבי מנחם נחום בטשערנוביל, ואמר לו: מדוע שתהיה ‘שאלה’ וספק אם משיח יבוא ממני או ממך - הבה נעשה שידוך בינינו, וכך יהיה משיח הן מזרעי והן מזרעך. הסכים רבי מנחם נחום לרעיון זה * הסיפור שעובר מדור לדור על זהותו של המלך המשיח, וסופר בנוכחותו של הרבי מה”מ.

חיבור נכון, בזמן הנכון

מדי שנה, בסעודה שהתקיימה בזאל הקטן של 770 במוצאי יום הכיפורים, היה נוהג הרה”ח ר’ שלמה אהרן קאזארנאווסקי לספר סיפורים, ובכל שנה אותם סיפורים. אחרי פטירתו המשיך ב’חזקה’ זו הרה”ח שד”ר ר’ שמואל דוד הלוי רייטשיק.

פעם סיפר, כי באחת מסעודות פורים אצל אדמו”ר הריי”צ נ”ע, נכח הרה”ח שד”ר ר’ יצחק הלוי הורביץ, המכונה “ר’ איצ’ה דער מתמיד”. ר’ איצ’ה ‘לקח’ באותה פעם ‘משקה’ ‘עד דלא ידע’, כדי שיהיה לו עוז ואומץ לומר בפני הרבי את מה שרצה לומר. וכטוב לבו ביין, פנה אל הרבי ואמר שרוצה הוא לספר סיפור. הרבי הריי”צ סירב, באומרו שעכשיו הוא אינו זמן המתאים לכך. טען ר’ איצ’ה: סיפור זה נוגע אל הרבי עצמו! הגיב הרבי הריי”צ: “מה שנוגע אליי הנני יודע בעצמי”. מאוחר יותר ניסה שוב ר’ איצ’ה לבקש לספר את סיפורו, אך שוב דחה זאת הרבי באומרו שעדיין לא הגיע הזמן.

בהמשך אותה התוועדות, הגיע לשם החתן, כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א. מיד אחרי שנכנס הרבי שליט”א, פנה הרבי הריי”צ לר’ איצ’ה ואמר לו כי אם רוצה הוא לספר סיפור, הרי עתה הוא הזמן לכך. אך כיוון שעברו כבר כמה שעות, ויינו של ר’ איצ’ה כבר פג, הוא ענה שכעת שוב אין בו די עוז ואינו יכול לספר סיפור זה.

לאחר מכן שאלו החסידים את ר’ איצ’ה מה התכונן לספר, והוא סיפר להם מה שמקובל בידו: מסורת הייתה קיימת בין תלמידי הרב המגיד ממעזריטש, שהמלך המשיח יהיה או מזרעו של זקן התלמידים של הרב המגיד או מזרעו של צעיר התלמידים. זקן התלמידים היה הרה”ק רבי מנחם נחום מטשערנוביל, וצעיר התלמידים היה רבינו הזקן.

פעם הגיע רבינו הזקן לביתו של רבי מנחם נחום בטשערנוביל, ואמר לו: מדוע שתהיה ‘שאלה’ וספק אם משיח יבוא ממני או ממך - הבה נעשה שידוך בינינו, וכך יהיה משיח הן מזרעי והן מזרעך. הסכים רבי מנחם נחום לרעיון זה, נענה ואמר: בחדר הסמוך נמצאים נכדיי התינוקות השוכבים בעריסה, בניו של בני רבי מרדכי. היכנס נא, ובחר לך מי המתאים ביותר, ונעשה את השידוך.

נכנס רבינו הזקן אל החדר בו שכבו התינוקות, מישש בידיו הקדושות את ראשי התינוקות, ובחר באחד מהם. היה זה מי שהתפרסם לאחר מכן כהרה”ק רבי יעקב ישראל מטשערקאס. ואמר: הנה, בזה רוצה אני שיהיה החתן המיועד לבתו של בני (אדמו”ר האמצעי).

כתבו אפוא המחותנים ‘תנאים’ וקבעו שהחתונה תיערך בע”ה כשיגדלו התינוקות ויגיעו לגיל הנישואין.

עבר זמן. הרה”ק רבי מנחם נחום מטשערנוביל כבר נסתלק, ובנו הרה”ק רבי מרדכי מטשערנוביל מילא את מקומו. הגיע פעם הרה”ק רבי ברוך ממעז’יבוז’, נכדו של מורנו הבעש”ט, לטשערנוביל, וחיפש את ביתו של רבי מרדכי. הוא פגש בדיוק את החתן המיועד - הרה”ק רבי יעקב ישראל מטשערקאס - שהי’ אז עדיין ילד קטן, ורצה לשאול אותו היכן בדיוק מתגורר רבי מרדכי.

“איך קוראים לך, ילד? שאל רבי ברוך

“ואיך קוראים לך, רבי?” השיב הילד בשאלה.

“מדוע חשוב לך לדעת את שמי?” שאל רבי ברוך, והילד השיב מיניה וביה: “משום שבאותו ‘מקום’ שראיתי את שמי, יעקב ישראל, ראיתי גם את שמכם, רבי ברוך!”

ראה רבי ברוך שילד זה לא ילד רגיל. רואה הוא דברים שאחרים אינם רואים, ובו במקום החליט: אני רוצה בילד זה, לכשיגדל, כחתן עבורי.

נכנס רבי ברוך לרבי מרדכי מטשערנוביל, ואמר לו שרוצה הוא בילד זה כחתן. אמר לו רבי מרדכי: מצטער, אבל הוא כבר “תפוס”. כבר כתבנו ‘תנאים’ עם רבי זלמינא שהוא יהיה חתן אצלו. רבי ברוך לא ויתר, ובטענה שהוא נכד של הבעש”ט, דרש שרבי מרדכי יבטל את ה’תנאים’ ההם ויעשה מחדש ‘תנאים’ עמו דווקא. טען רבי מרדכי: הרי לא אני עשיתי את השידוך אלא אבי, הרה”ק רבי מנחם נחום, ואיך אוכל לבטל שידוך שהוא עשה?! אמר לו רבי ברוך: גש ל’אוהל’ של האבא, רבי מנחם נחום, ואמור לו שנכדו של הבעש”ט, רבי ברוך ממעז’יבוז, רוצה להשתדך עמו, והוא תובע לבטל את השידוך עם רבינו הזקן ולעשות את השידוך עמו. רבי ברוך היה ידוע כמי שמקפיד וקפידא שלו עלולה להזיק, ולא כדאי לסרב לבקשתו. הלך אפוא רבי מרדכי אל ה’אוהל’ של אביו, ובשובו מסר לרבי ברוך את תשובתו של רבי מנחם נחום: אבא אמר ש”ברוך” הוא אמנם נעלה מאד, אבל “הרב” (רבינו הזקן) הוא “לעילא מן כל ברכתא”, למעלה מכל ה”ברוך’לעך”. ולכן האבא לא מסכים לבטל את השידוך עם רבינו הזקן, וכך נשאר.

ואכן, כשגדל רבי יעקב ישראל, נשא לאשה את בתו של אדמו”ר האמצעי, ונכדתם הייתה הרבנית שטערנא שרה, אשתו של הרבי הרש”ב נ”ע ואמו של הרבי הריי”צ.

את כל זה רצה רבי איצ’ה מתמיד לספר בפני הרבי הריי”צ, לומר לו שהנה הוא הן מזרעם של רבי מנחם נחום מטשערנוביל והן מזרע רבינו הזקן, ולכן נאה ויאה לו להיות המלך המשיח.

ועל כך אמר הרבי הריי”צ שעכשיו אין זה הזמן לכך - הזמן לכך הגיע רק כאשר הרבי שליט”א הגיע לשם. אז הגיע הזמן לספר לפני הרבי על העובדה שהוא הוא הראוי ומתאים להיות המלך המשיח.

המקום הנכון של הסיפור

בהמשך לזה שמעתי שפעם אחת העז הרב קאזארנאווסקי באחת ה’סעודות’ שהתקיימו כאמור בביתו של כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ נ”ע, יחד עם הרבי שליט”א. גם הוא ‘לקח משקה’ ‘עד דלא ידע’, כדי שיהיה לו עוז ואומץ לומר בפני הרבי את מה שרצה לומר. ו”כטוב לב המלך ביין” פנה אל הרבי ואמר שרוצה הוא לספר סיפור. הרבי סירב, באומרו שעכשיו הוא אינו זמן המתאים לכך. טען הרב קאזארנובסקי: סיפור זה נוגע אל הרבי עצמו! הגיב הרבי: “מה שנוגע אליי הנני יודע בעצמי”. מאוחר יותר ניסה שוב רבי שלמה אהרן לבקש לספר את סיפורו, ושוב דחה זאת הרבי באומרו שעדיין לא הגיע הזמן. לבסוף, לאחר הפצרות רבות, הצליח רשא”ק לספר סיפור זה לפני הרבי שליט”א. נענה הרבי ואמר: סיפור זה אינו לא בזמנו ולא במקומו, ומוטב שיאמר “לחיים”.

[ב”המלך במסיבו” מופיעים דברים דומים שהרבי שליט”א אמר בקשר לסיפור אחר, די דומה. וכך מסופר שם (ליל שמחת תורה תשכ”ח. כרך א’ עמוד קצז): “רבי שמואל לויטין: לרשא”ק יש סיפור שברצונו לספר. כ”ק אדמו”ר שליט”א: נו. רשא”ק: הרי עתה שמחת תורה ולקחו קצת משקה. ממילא מקבלים עוז לומר משהו - שמעתי מהרבנית תחי’ כי כ”ק אדמו”ר (מוהריי”צ) אמר על כ”ק אדמו”ר שליט”א כי אילו הי’ בזמן אדמו”ר הזקן הי’ “דבר מסוים”! כ”ק אד”ש: סיפור זה הוא שלא בזמנו ושלא במקומו. מוטב אמרו “לחיים”].

עזרה ב’הבנת הנקרא’

כבר נאמר ונכתב לא אחת על ההדגשה שהתביעה והדרישה מהרבי להתגלות כמלך המשיח צריכה לבוא לא מהמלך עצמו אלא דווקא באתערותא דלתתא. ועד כדי כך, שלפעמים נדמה כי הרבי עצמו אפילו מנסה כאילו להסתייג מזה. וביחד עם זה הוא מסביר ומורה, אף כי בצורה פחות מפורשת, שהדבר נחוץ ורצוי (כדי שנדע אכן שעלינו לעשות זאת. בדוגמת מאמר הקב”ה “אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם”). זאת משום שאין זה הרצון והצורך והעניין שלו. להיפך. לגביו זוהי ירידה והשפלה גדולה. אלא הדבר צריך לבוא מן העם שמקבל את מלכותו ומבקש ממנו לבוא ולמלוך עליו.

שהרי “אין מלך בלא עם” נאמר (כפי שהרבי שליט”א מבאר בשיחה המפורסמת מב’ ניסן תשמ”ח) גם ובמיוחד אודות מלכי בית דוד. למרות שהם “מלכים בעצם”, שה’ בחר בהם, ולא בגלל שהעם בחר אותם. אך גם אצלם, ובפרט במלך המשיח נעשית התגלות המלוכה על ידי העם דווקא. דווקא אלו ש”נפרדים וזרים ורחוקים ממעלת המלך” הם הם שפונים ומבקשים ממנו לבוא ולמלוך עליהם, ומכריזים וקובעים עובדה “יחי המלך”.

וזאת, דווקא תוך הדגשת הזהות של המלך בשמו ובתוארו המלא, שיהי’ ברור לגמרי על מי מדובר - שהרי זהו כל תוכן הכרזה זו, שאנו מקבלים עלינו את המלך פלוני כמלך, ומבקשים ודורשים ממנו שיבוא וימלוך עלינו. ללא הזהות, מרוקנים כאילו מתוכן את כל העניין.

שלכן מופרכת לגמרי הטענה והתואנה המתחסדת והמגוחכת, עטופה ב’זיידענע זופיצע’ של חסיד ומקושר, כאילו צמודים ממש רק לדברי הרבי, והרי הרבי אמר להכריז רק “יחי המלך” ולא אמר לומר את שמו ותוארו - ‘היתממות’ זו מוציאה את המילים מהקשרם וכאילו נצמדת למילים ללא טיפה של ‘הבנת הנקרא’.

כשהרבי אומר (ש”פ חיי שרה תשנ”ב) שכבר סיימו לגמרי את עבודת השליחות, ומכיוון שמשיח עדיין לא בא, צריך לומר שעדיין נשאר משהו לעשות כדי לפעול את ביאתו והתגלותו. ומה נשאר לעשות - ישנו בכל דור מישהו מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח, ובדורנו כ”ק מו”ח אדמו”ר (והוספה בכתב יד קודש) המשיח היחיד שבדורנו. (ובחלק השיחה הבלתי מוגה: “ועל דרך זה ממלא מקומו שלאחרי זה”!) ולכן צריך רק לקבל את פניו בפועל ממש כדי שיוכל למלא את שליחותו ולהוציא את בני ישראל מהגלות (עד כאן תוכן דברי הרבי);

כשהרבי שליט”א מספר (ש”פ נשא תש”כ. בלתי מוגה) - אחרי שהוא מבאר באותה שיחה בארוכה שהכל יודעים “ווער איז ווער” (שישנו מישהו) אבל צריך לדעת ש”דער איז דער” (ש”הוא הוא”) - 

שכאשר יצא הרבי הריי”צ בקריאה “לאלתר לגאולה” פרסמו זאת חסידים תוך הוספה ש”הוא הוא” (שהוא הנו המלך המשיח). הגיע אז אחד מחסידי פולין אל האדמו”ר שלו (מספרים שהי’ זה עם האדמו”ר מקופישניץ, מגדולי האדמו”רים, חותנו של הרה”ח רבי שניאור זלמן גורארי’) וטען: איך אפשר לתת לחסידי חב”ד לפרסם כך, ועוד עם כזו הוספה (ש”הוא הוא”). ענה לו האדמו”ר: ומה בכך, הרי כולנו מאמינים שמשיח צריך לבוא, ואתה יודע בעצמך שאין זה אתה ואני יודע שזה לא אני, אם כן מה איכפת לך שזה הוא. (עד כאן תוכן דברי הרבי). 

בנוסף לכך, הרי זכינו כולנו להדגשת הרבי שוב ושוב שמשיח “מנחם שמו”, ומוסיף “וגם מענדל”; ש”מי”ד” הם ראשי תיבות לפי הסדר: משיח, שמנחם שמו, יוסף יצחק, ודובער (שמו השני של הרבי הרש”ב); שהתכנסות ראשי המעצמות לפירוק הנשק הייתה בניו יורק ובחודש שבט משום ששם נמצא המשיח שבדור ופועל פעולותיו ב”וכתתו חרבותם לאיתים”. ש”770” בגימטריא “בית משיח”, ועוד ועוד.

כשמישהו בא אחרי דברים כאלו וטוען בהיתממות “היכן אמר הרבי שצריך להודיע את זהות המשיח?” - הוא באמת זקוק לעזרה ב’הבנת הנקרא’.

גם בשנת תש”י היו כאילו הסתייגויות של הרבי שליט”א מקבלת הנשיאות. שוב ושוב טען הרבי בלהט שאינו שייך לזה כלל. והדבר הגיע עד כדי הוראה למזכיר הרב חודקוב לפרסם בשמו “הכחשה” בעיתונות על הפרסומים שהוא עומד לקבל את הנשיאות, ורק אחרי תחנוני החסידים הדבר נמנע. אבל החסידים התעקשו ופעלו זאת.

וכן תהי’ לנו - בזכות אותם עקשנים שפועלים ללא לאות וללא הפסק להביא לימות המשיח; כולל ובמיוחד בהכרזת הקודש, בכל האופנים ובכל הצורות, ומחדירים זאת בכל הפרטים ובכל העולם כולו, עד שגם “אבן מקיר תזעק”:

- יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!