יום ראשון, ג’ בתמוז תרפ”ז. השעה שעת צהריים, שמש קיצית בהירה האירה את לנינגרד. בת

יום ראשון, ג’ בתמוז תרפ”ז. השעה שעת צהריים, שמש קיצית בהירה האירה את לנינגרד.

בתחנת הרכבת “מוסקבה”. ציור ו. רוזנסוןדלת הברזל האוטמת את תאו של הרבי נפתחה לרווחה, וסוהרים הובילו את הרבי אל משרד הכלא. “היום בלילה יבוצע הגירוש, ועליך לנסוע לקסטרמה למשך שלוש שנים”, הורה לו פקיד חמור סבר. “ביכולתך לצאת כעת לביתך כדי לקחת את חפציך החשובים ולהיפרד מבני ביתך, אך עליי לצוות אותך כמה הוראות”. כאן המשיך הפקיד להקריא את המגבלות שהוטלו על הרבי בעת גלותו.

“כשישבתי תשעה עשר יום במאסר, לא חשבתי על עצמי כלל. ומה היה לחשוב על עצמי? .. התבוננתי אז בכך שאחרי הריקבון תהיה הצמיחה. ידעתי שאינני בודד, יש לי אבא, סבא, אב–הסבא, אבל על עצמי לא חשבתי אז בכלל. הרהרתי אז במאמרו של אבי ‘חגרה בעוז מתניה’ ששמעתי מפיו…”

בזכרונות וברשימות מהמאסר, מסופר כי חסידים רבים התאספו בתחנת הרכבת הלנינגרדית ממנה יצא אדמו”ר הריי”צ למקום גלותו בקוסטרמה.

הלכתי לחפש את תחנת הרכבת שממנה יצא הרבי, ואליה התקבצו המוני חסידים - אך בלנינגרד אז, וגם היום, ישנן מספר תחנות רכבת גדולות ופעילות. קודם הכנת הכתבה ביקשתי לברר באיזו תחנה מדובר. גדולי החוקרים החסידים אמנם לא היו בטוחים, אך רבה של פטרבורג הרב מענדל פבזנר, השיב מיד כי מדובר בתחנת הרכבת “מוסקבה”.

מגדל ועליו שעון, זהו סימן ההיכר הבולט של תחנת הרכבת “מוסקבה”. והנה, במבט שני על הציור המפורסם שצייר צייר חסידי שחתם בשם “ו. רוזנסון”, הוא ממחיש את פרידתו של אדמו”ר הריי”צ מהחסידים טרם צאתו לגלות, אני מבחין במגדל השעון, כאשר על התחנה כתוב ברוסית: “מוסקובסקי וגזל” [תחנת הרכבת מוסקבה!]

“השעה שבע בערב, והרבי מתכונן לצאת לדרכו. המשפחה נפרדה מהרבי בתוך הבית. מצטרפים אליו בנסיעתו לקוסטרומה - בתו הרבנית מרת חיה מוסיא שתליט”א, חתנו הרב שמריהו גוראריה שליט”א, ואחד ממקורבי בית הרבי, החסיד רבי אליהו חיים הי”ד אלטהויז.

“תחנת הרכבת מלאה וצפופה המון רב. רבים רצו לנסוע עם הרבי כמה תחנות, אך הג.פ.או. אסרה למכור כרטיסים לרכבת זו. הרבי מגיע לרכבת בלווית משמר חזק, שלשה צ’קיסטים, שוטרים גרוזיים, חיילים ושניים ממנהלי מחלקת החקירה הפלילית.

“באותו מעמד בעמדו בתחנת הרכבת לפני היכנסו לקרון הרכבת המובילה לעיר מקלטו קוסטרומה, פנה הרבי אל קהל הנאספים שבאו ללוותו בדברים חוצבים להבות אש, שגאון יהודי עתיק לוהט בהם:

“נושאים אנו תפלה להשי”ת יהיה ה’ אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו .. ידעו נא כל העמים אשר על פני האדמה כי רק גופותינו נמסרו בגלות ובשעבוד מלכיות, ואילו נשמותינו לא נמסרו לגלות ולשעבוד מלכיות. חייבים אנו להכריז גלוי לעין כל שבכל מה שנוגע לדתנו לתורה ישראל ומצוותיו ומנהגיו אין מישהו שיכפה עלינו דעתו…” (ספר התולדות חלק ג’).

גם כיום תחנת הרכבת פעילה מאוד. מדובר במבנה מרשים ביותר; עמודים ושערים בסגנון עתיק משולבים בחזית תחנת הרכבת, הצבועה בגווני כתום עם שילובים של לבן. גם מנקודת מבט מערבית, התחנה נראית מודרנית בהחלט.

מכאן, ממש מהמקום הזה, הוגלה נשיא הדור… ומהמקום הזה גם החלה הגאולה…