כאשר לא מערבים את השכל האנושי במה שאינו צריך, הרי הוא פנוי למלא את תפקידו בצורה

כאשר לא מערבים את השכל האנושי במה שאינו צריך, הרי הוא פנוי למלא את תפקידו בצורה הנכונה. כאשר מחליטים שלא לסטות בשום אופן מהשליחות – מקבלים את הכחות למלא אותה בדיוק

פרשת השבוע פרשת “שלח לך” נראית בכל פעם שקוראים אותה אקטואלית מתמיד. שליחת המרגלים, החטא שלהם ותוצאותיו, הם עניינים שאנו מתמודדים אתם גם היום, בכל המישורים ובמגוון נושאים. ידועים דברי האריז”ל, כי דורנו זה הוא גלגול של דור יציאת מצרים, וכי עלינו לתקן את מה שהחסירו, ולהתכונן לכניסה לארץ ישראל, בהנהגתו של משה רבינו, נשיא הדור שלנו – כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א.

ואכן, דומה שישנם לא מעט ניסיונות משותפים. החל מהצד החיצוני “וימאסו בארץ חמדה”, כאשר בדורנו לא מדובר על השאלה האם להכנס לארץ ישראל או לא, אלא דווקא אותם יהודים ואותה ממשלה הנמצאת בארה”ק, היא זו שמפקפקת בזכותנו על הארץ, ובחובה להמנע מכניעה ומוויתורים אשר מסכנים את בטחון עם ישראל היושב בה.

הנימוקים כמדומה לא השתנו, במדבר טענו “אפס כי עז העם היושב בה”, כיום אנו שומעים כי “אין פתרון צבאי לטרור”, וכי “אין אפשרות להחזיק בכל שטחי ארץ ישראל”, וכך לגבי כל הטענות שהעלו המרגלים, אשר דומות באופן מפתיע מאד לטענות ששומעים כיום השכם והערב, אין צורך לחזור על כולן, המוטיב המרכזי הוא “ונהי בעינינו כחגבים – ולכן – וכן היינו בעיניהם”. די אם נתבונן בכח ההרתעה של צה”ל, אשר מחוסל כמעט כליל, לא בגלל חוזקם של האויבים אלא בגלל חולשת הממשלה, ונראה דוגמא מוחשית לכך.

אך הדמיון אינו מסתיים לא רק בהיבט המדיני-בטחוני, אשר שייך כמובן לכל אחד מאתנו, אם בחובת המחאה, ואם בחובת הפעולה ככל שניתן, אך בסופו של דבר, הדברים אינם תלויים רק בנו. בנסיון בו עמדו המרגלים, עומדים בעצם כולנו.

טעותם של המרגלים, כפי שמתבאר לא פעם בדרושי החסידות, ובמיוחד בתורת כ”ק אדמו”ר מה”מ, הייתה בכך שערבו את השכל האנושי שלהם, על חשבון השליחות שקיבלו ממשה רבינו. זוהי ‘עצת המרגלים’ ממנה חשש משה, וממנה ביקש להציל את יהושע, גם כאשר ‘באותה שעה – כשרים היו’. יכול אדם להיות הכשר ביותר, אולם ברגע שהוא מערב את שכלו בעניינים שאינו צריך, בענייניו של המשלח, של נשיא הדור זוהי ‘עצת המרגלים’.

כולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו יודעים בדיוק מה צריך לעשות בכל רגע נתון. אנו אמונים על התבוננות שכלית, ועל שימוש נרחב במוחין, שהרי זוהי הגדרתה של שיטת חב”ד. אנו מצווים להשתמש בשכלנו ובכל כחותינו, ולא לסמוך רק על עבודתו של הצדיק. זהו האתגר הענק הניצב בפנינו וזהו בדיוק הנסיון.

אסור לנו לחשוב חלילה כי העובדה שאנו מצווים להשתמש בשכל, מאפשרת לנו להתחכם, ולסטות אפילו כמלא הנימה מן השליחות שמוטלת עלינו ע”י נשיא הדור. כל כחותינו אמורים לשרת אותנו רק למטרה אחת – לבצע אותה ככתבה וכלשונה בצורה המושלמת ביותר. בדיוק כמו כלב בן יפונה, אשר ידע כי כדי לקיים את שליחותו של משה, עליו להשתטח על קברי האבות שבחברון. הוא השתמש בידיעה זו, גם כאשר לא הצטווה על כך בפירוש, למען מטרה אחת ויחידה – מילוי השליחות.

נמסרה לנו השליחות הגורלית, להכין את העולם כולו, ואת עצמנו בפרט, לקבלת פני משיח צדקנו. כל שכלנו, הבנתנו ושאר הכוחות חייבים להיות מוקדשים למטרה זו בדיוק. אין לנו רשות לדון ולהתפלפל, ואפילו לא להרהר ולחשוב, האם בכלל ח”ו או אלו חלקים של השליחות עלינו למלא. אין שום מקום לדיון מה מהדברים ואיזה חלק של הבשורה ראוי לפירסום, אלא לשאלה אחת ויחידה כיצד עושים זאת יותר טוב.

כאשר לא מערבים את השכל האנושי במה שאינו צריך, הרי הוא פנוי למלא את תפקידו בצורה הנכונה. כאשר מחליטים שלא לסטות בשום דרך מהשליחות – מקבלים את הכחות למלא אותה בדיוק. גם אם נראה לנו כי זו אינה גישה פופולרית – יהושע וכלב עמדו לבד אל מול העם כולו – הרי שזו הגישה היחידה. ועל אחת כמה וכמה כאשר מודיע לנו הרבי מה”מ, כי העולם כבר מוכן, הרי שכל הנסיונות הם רק בתוכנו, וכאשר מתגברים עליהם, רואים את העולם כולו עומד מוכן לקבל את פניו ומלכותו של מלך המשיח מתוך ההכרזה יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!