לאחר שסקרנו במדור זה את המרא דאתרא של ירושלים שלנו, נסקור השבוע את דמותו ופועלו

לאחר שסקרנו במדור זה את המרא דאתרא של ירושלים שלנו, נסקור השבוע את דמותו ופועלו של המרא דאתרא החב”די של ירושלים שלפנים מן החומות – הגאון מלובלין ר’ שניאור זלמן פרדקין, בעל ה’תורת חסד’, מי שזכה לברכה נדירה מהצמח צדק שלא יצטרך לחפש את המקורות בספרים, אדמו”ר המהר”ש העיד עליו שלא קיים אצלו המושג שכחה, והרבי הרש”ב התבטא אודותיו: “אפילו בדורות קדומים היה נחשב לגאון” * על דמותו, חייו ופועלו של אחד מגדולי הרבנים החב”דיים בכל הדורות, לרגל ה’יארצייט’ ה-110 – ה’ ניסן.

קברו של בעל “תורת חסד” בהר הזיתים בירושליםבשנת תק”צ בחודש אדר בעיירה ליאדי נולד רבי שניאור זלמן פרדקין לאביו רבי שלמה ולאימו מרת איידל. לידתו נעוצה בברכת אדמו”ר הזקן לאבי אמו רבי דובער, לאחר שנפטר בנו של רבי דובער: “אנחם אותך שיוולד לביתך בן שיאיר את עיני ישראל”. ובהזדמנות אחרת כאשר עברו כל בני משפחת ר’ דובער ליד אדמו”ר הזקן, נחסרה הבת איידל, שאל אדמו”ר הזקן: “היכן היא, ממנה יצא אור גדול”.

במקום אחר מסופר : אבי ה’תורת חסד’ רבי שלמה פראדקין היה בנאי, ופעם אחת בנה בית עבור ה’צמח צדק’, במהלך הבניה יצא ה’צמח צדק’ מחדרו בפתאמיות, נרתע ר’ שלמה לאחוריו בבהלה, כאשר הבחין בו ה’צמח צדק’ שאלו: “וכי אני דוב?”, ובירכו שיזכה ל”בנים רבנן”.

אך דא עקא, שרבי שניאור זלמן נולד אילם, נטול כוח הדיבור. דרשו אביו ואימו אחרי רופאים, אך לא מצאו תרופה למחלתו. אך לפתע בהיותו בן שלוש, החלו לקלוח מפיו דברי תורה, הסתבר שכל אותם שלוש שנים היה רק מטה אוזן לתורה ולא יכל לדבר, ורק בגיל שלוש החל להוציא מילים מפיו. ולא עוד, אלא שהדיבור הראשון שיצא מפיו היה פירוש לתרגום אונקלוס על הפסוק “ולנפש חיה”. מכל קצוות האיזור באו אנשים לחזות בפלא המופלא, אשר ילד בן שלוש כבר בקיא בחומש עם רש”י ואונקלוס.

בגיל חמש כבר ידע מסכתות שלמות על בורין, וכאשר ביקר בליאדי ה’צמח צדק’ בחנו בתלמודו במשך שעתיים רצופות, ואחר כך נתן לו רבע רובל, נטל הילד את הכסף ואמר: “בספר ‘שמואל’ נתן שאול לאיש האלוקים-שמואל– רבע כסף, וכאן נותן לי איש האלוקים רבע כסף..” נהנה הצמח צדק ובירכו שיהפוך לגדול בתורה. כבר בגיל אחת עשרה נתן לו הצמח צדק שאלות בנושא עגונות, על מנת שיחווה עליהן את דעתו…

כאשר נקרעה ציציתו של ר’ שניאור זלמן, נתן הצמח צדק לרבנית חיה מושקא שתתקן אותה ואמר “שניאור זלמן הוא נער נפלא”.

לאחר שידוכיו נסע ללמוד אצל רבי אליהו יוסף מדריבין שם הפך לגדול בתורה, לאחר נישואיו החליט שלא להתפרנס מן הרבנות, אך לאחר שירד מנכסיו ציווה עליו הצמח צדק להתמנות לרבה של פולצק. ואכן, בשנת תרט”ו מונה ר’ שניאור זלמן לרבה של פולצק.

בחצר הרבי הצמח צדק היו גאונים גדולים כר’ יצחק אייזיק מהומיל ור’ הלל מפאריטש, ובכל זאת נתנו לו בחצר מקום של כבוד, על פי הוראתו המפורשת של ה’צמח צדק’ שהגדירו כ’גאון’. כבר אז החל הצמח צדק להושיבו עימו בדיני תורה, וכשהיה מי שתמה על כך, הסביר כי “הוא יודע כמה ווים יש בכל הש”ס”, זקני החסידים מספרים, שהצמח צדק חגרו באבנט ובירך “אוזר ישראל בגבורה”. ה’צמח צדק’ העריכו כל כך, עד שביקשו לתת ‘הסכמה’ לליקוטי תורה ביחד עם ר’ פרץ חן והר”י תומרקין, והם מתוארים שם בשם “חכמי זמננו”.

כאשר ר’ אליהו יוסף ריבלין עלה לארץ ישראל, ביקש לעבור דרך פלוצק, אמר לו הצמח צדק, אל תעבור שם, כדי לא לבטל את ר’ שניאור זלמן מתלמודו.

למרות זכרונו המופלא היה עוסק כל יום שלוש שעות בלימוד תורת הצמח צדק, באומרו שלא תיתכן התקשרות לצדיק בלא לימוד תורתו בכל יום. כאשר יצא מהיחידות האחרונה שלו אצל אדמו”ר הצמח צדק, בכה ואמר כי מאופן ונוסח הברכה הוא מרגיש שזו ברכה אחרונה.

גם לאדמו”ר המהר”ש היה מקושר מאוד, והיה אחד משלושת הגאונים שהכתירו את אדמו”ר המהר”ש לנשיאות. התורת חסד גם נתן סמיכה לאדמו”ר המהר”ש בהלכות איסור והיתר, ביחד עם הגאונים הרבנים יצחק אייזיק מהומיל הלל מפריטש ויצחק אייזיק מויטבסק. פעם, כאשר דעתו הייתה בדוחה עליו, חזר בפני המהר”ש דף גמרא דף מהרש”א ודף ‘קינות’… אדמו”ר הרש”ב העריכו מאוד והתבטא עליו: “בדורות קדומים היה נחשב לגאון!”

במלאות לו י”ג שנה לישיבתו בפלוצק, התמנה כרב ואב”ד בלובלין, היה זה כבוד גדול, היות ובודדים הורשו להתמנות שם כרבנים. עזיבתו את פלוצק הייתה תמוהה, יש שאמרו שהסיבה לכך הייתה נעוצה בעובדה שרוב חסידי חב”ד בעיר פלוצק נתקשרו לחסידות קאפוסט, ור’ שניאור זלמן המשיך להתקשר לליובאוויטש, ועל רקע זה נגרם פילוג ביניהם.

כ’ שנים מלך רבי שניאור זלמן בלובלין, ושם הפך לגדול הדור, שאלות מכל קצוות תבל הגיעו איליו, מניו יורק שבאמריקה ועד מלבורן שבאוסטרליה. גאונותו הייתה כה גדולה עד שאפילו הרוגצ’ובר-רבי יוסף רוזין נסע ללמוד אצלו בלובלין. בשבתו בלובלין נקשר במיוחד אל רבי צדוק הכהן מלובלין, ומשך שעות היו עוסקים בתורת החסידות.

בשנת ה’תרנ”ב הביע לראשונה ר’ שניאור זלמן את חפצו לעלות לירושלים, אך בני עדתו עצרו בעדו. למרות זאת רבי שניאור זלמן היה נחוש בדעתו, הוא נסע כביכול למעינות מרפא, ומשם “ברח” לירושלים בדרך בלתי ליגאלית, ורק בהגיעו לירושלים שיגר את התפטרותו מלובלין.

בקבלת הפנים השתתפו כל יהודי ירושלים ובראשם מנהיג הפרושים רבי שמואל סלנט ומנהיג הספרדים רבי יעקוב שאול אלישר. רבי שניאור זלמן חולל מהפכה בירושלים, הוא הקים בית דין חסידי ומשחטה נוסח ליובאוויטש, הוא ניהל את כולל חב”ד ועמד בראש בית הכנסת צמח צדק. לא רחקו הימים ורבי שניאור זלמן הפך לרבם של חסידי חב”ד בארץ הקודש.

בירושלים נפטרה עליו זוגתו הראשונה, ואז התחתן עם זוגתו בזויוג שני מרת יוכבד, בחתונה השתתפו כל גדולי ירושלים כר’ שמואל סלנט ורבי יהושע לייב דיסקין. לימים כתב הרב דיסקין לבנו שכדאי היה לו לעלות לירושלים רק כדי לחזות בתורתו של ה’תורת חסד’. בירושלים קראו עליו את הפסוק “תורת חסד על לשונו”.

כבר בהיותו בפלוצק היה ר’ זלמן פוסק גדול – צא וראה מי מעיד עליו “אני טרוד ואיני יכול לענות…ויפנה למו”ה זלמן מפאלצק, שעליו יוכל לסמוך”, ואת אלפי תשובותיו אסף ר’ שניאור זלמן ליצירת הענק: “תורת חסד”. רק חלק מהיצירה נדפס (“דרשתו הראשונה בלובלין” ועוד שבעה תשובות עם ענינים נוספים בשמו נדפסו לאחר מכן בספר “הגאון מלובלין”). נפטר בה’ ניסן תרס”ב ומ”כ בהר הזיתים.

גאון לעומת רבי

כשהיה בא בעל התורת חסד לליובאוויטש, היה נכנס להיכל הרבי ומשמיע בפניו דבר חידוש או מציע איזו שאלה הלכתית שמתחבט בה. כשהגיע בשנת תרי”ד, הכין פלפול ארוך ונאה, עליו חזר במחשבתו לפני שנכנס ליחידות. “שמחתי מאד מפלפול זה”, סיפר אחר כך, “שכן רציתי לגרום לרבי נחת רוח ועל ידי זה להיות מקושר אליו. ידענו שמי שמקושר אל הרבי בעלמא דלתתא יהיה מקושר אליו גם בעלמא דלעילא. השמיע איזה חידוש, וכשסיים נענה הרבי ואמר: הרי זה היפך משנה מפורשת. הגאון הנרעש, שאל את הרבי באיזה סדר נמצאת משנה זו, והרבי השיב כי היא בסדר קדשים. הגאון המשיך ושאל באיזו מסכת, וענה לו הרבי: בכורות. החל הגאון להעביר במחשבתו את כל מסכת בכורות, ולא מצא את המשנה. גילה לו הרבי שמפירוש משנה אחת יש להסיק ההיפך מפירושו. כשסיפר הגאון מעשה זה לכ”ק אדמו”ר הרש”ב הוסיף: “אז ראיתי והרגשתי מהו לימוד התורה לשמה”.

פעם שלחו לביתו בפולוצק שאלה מסובכת שכבר נשאלו עליה שנים מגדולי הדור ואין פותר. הגאון שהה אז בליובאוויטש, ועל כן העבירו בני משפחתו השאלה לליובאוויטש. כאשר היה הענין מסובך מאד, החליט להיכנס עם זה להיכל הרבי. כשנכנס לעת ערב ביקשו הרבי לשוב אליו למחרת בבוקר. כשנכנס, פתח הרבי ירושלמי והראהו שיש לפשוט את השאלה מירושלמי מפורש. התורת חסד נדהם, ונפל מתעלף. הקיצו הרבי ואמר לו: “גם גאון יכול לשכוח ירושלמי”, אך כדי להפיס דעתו הבטיחו שמעתה לא יצטרך לחפש בספרים וימצא מבוקשו מיד, ומכאן הכח המופלא שהיה לו למצוא כל דבר מיד.

הגאון ר’ אברהם איגר בעל “שבט יהודה” היה מסביר את התופעה המופלאה הזאת בכך שמשמים נהגו עמו מידה כנגד מידה, הואיל ולמד לשמה מנעו ממנו ביטול זמן לריק.

בערוב ימיו בירושלים, שמע פעם שאומרים על רב פלוני שהוא גאון. נענה בעל התורת חסד ואמר: “הרבי, הוא היה גאון!”.

עם הרבי מהר”ש

פעם אחת בא הגאון לליובאוויטש בחנוכה וסר לבית אדמו”ר מהר”ש. כאשר נוכח בנו של הרבי, הרז”א, שאין לגאון מנורת חנוכה העניק לו את שלו, ובתמורה לקח אותו הגאון עימו ליחידות. כאשר נכנסו כיבדו הרבי בפירות, ונתעוררה שאלה בהלכה וכתוצאה מכך התפתח ויכוח ער בין הרבי ותלמידו. הגאון הוכיח דבריו מירושלמי, והרבי אמר שאדרבא – מירושלמי זה יש להוכיח ההיפך. לאחר מכן נתברר שבתיבה אחת בירושלמי שאצל הצמח צדק היתה גירסא עם ו’, בעוד שבדפוס אחר שהיה אצל התורת חסד היתה הגירסא בלי ו’…

אדמו”ר המהר”ש אמר עליו פעם: “מה שאני למדתי לפני 15 שנה, דומה עלי ברוך השם כאילו למדתי זאת אתמול. אבל ר’ זלמן – אצלו לא קיים כלל המושג שכחה”.

אדמו”ר מקשיב מבעל לחלון

פעם נתקבצו למעיינות הרפואה בקרלסבאד כמה מגדולי התורה שבדור. נשאלה אז שאלה גדולה שהיתה לשיחת היום בין הגדולים. מאחר שהשאלה לא הוכרעה, הוחלט להפנות אל הגאון בעל ה’תורת’ חסד’ שהיה אף הוא שם. מה הופתעו כולם לראות כעבור שעה קלה את השליח שב אליהם כשבידו קונטרס ערוך, מלא ציטטות מספרי הראשונים והאחרונים. כשחזרו למקומות מגוריהם, נדהמו לראות כי כל ציטוט היה מדוייק להפליא.

ר’ יהושע מבעלזא, ששהה אז במרחצאות קארלסבאד, היה עומד ליד חלונו של הגאון מלובלין “כדי לשמוע קול לימוד תורה לשמה”.

בקי בדברי האחרונים

פעם נסע ברכבת מפולוצק לעיר אחרת, ות”ח אחד שישב באותו קרון הרגיש שמנענע בשפתיו. כשקרב אליו, הבחין שחוזר על דבר תורה. גילה לו הגאון שנהג מידי חודש לחזור בעל פה על ספר מהאחרונים, ועתה חוזר על “חוות יאיר”.

פעם ביקר אצלו בעל ה’שדי חמד’ ואמר לו: בטח אין כבודו מעיין בספרי שהינו מאחרוני האחרונים. אמר לו הגאון מלובלין: אני מעיין בו והא ראיה – והתחיל להגיד בעל פה את הספר מילה במילה…

לקוח בעייתי למוכרי ספרים

החסיד המפורסם ר’ שמואל בצלאל, הרשב”ץ, שהתפרנס ממכירת ספרים, היה מסרב להראות את הספרים לר’ שניאור זלמן, שכן ידע כי כאשר יעיין ר’ שניאור זלמן בספר שוב לא יצטרך לקנותו. אם זאת, הוא היה מסכים להשכיר לו את הספרים תמורת חמש קופיקות לספר.

מוכר ספרים אחד בא לפני הגאון להציע לו ספר יקר למכירה. עיין הרש”ז בספר ואמר למוכר: “הספר אינו שווה מחיר יקר כל כך, שכן אין בו יותר משני חידושים”, וכראיה חזר בפניו על כל ענייני הספר.

בימי שבתו בלובלין לקח פעם אחת לביתו ספר ללילה שלם, ואחר כך החזירו ואמר למוכר: “אשלם לך על כך שהספר נמצא במוחי, אבל לא אקחו כי אינו מוצא חן בעיני…”

פעם הביאו לו למכירה רמב”ם מדפוס ישן. דפדף הגאון שניות מספר, ופסק: פרק אחד מהלכות פסולי המוקדשין חסר.

מצד שני, היתה חיבתו לספרים כה גדולה, עד כי פעם שמע שליפו מגיע תלמיד חכם המחזיק בידיו ספר רמב”ם מהדפוס הראשון. הגאון לא חשב יותר מדי, קם ונסע ליפו על מנת לעיין בספר, נסיעה של כמעט יום בימים ההם.

תלמודו פתוח לפניו

פעם פנה אליו ר’ אברהם איגר עם שאלה ששלח אביו, הגאון ר’ יהודה לייב בעל ה’תורת אמת’. עלה הגאון על הסולם והוריד ממדף הספרים ספר ישן מכוסה אבק והראהו שאלה זו מפורשת בו. כדבר הזה היה גם בעת התייצבו לפני חברי בית דינו בירושלים לבקש דעתו בנושא מסובך שהתעורר על שולחנם, ביקש להוציא ספר מסויים העומד בשורה פלונית והראה להם כי השאלה נשאלה כבר לגאון ספרדי.

פעם אחת ביקרו הראשון לציון, הגאון רבי יצחק שאול אלישר בעל ה’ישא ברכה’. התעניין אצלו הגאון מלובלין באיזו סוגיא עוסק הוא, וכאשר השיבו כי מעיין הוא בשם משמות גיטין שלא נזכרו בספרי שמות גיטין, הוציא הגאון ספר נושא בשמות גיטין  ובו נזכר שם זה להפתעתו הרבה של רבי יצחק שאול. ה”ישא ברכה” לא יכל להסתיר את התפעלותו ונשקו להגאון בקראו: “הרי זה שם ספרדי!”.  פעם אחרת נכנס בנו, הרב חיים אלישר בעל “חיים שאל” לברר איזה ענין, והראה לו הגאון ששאלה זו נידונה בספר שחיבר זקנו של הרב אלישר…

ר’ מאיר דב טננבוים מחשובי הלומדים בירושלים נכנס לשוחח עם הגאון בדברי תורה, והחל בסתירת שני מאמרי רבי אליעזר בגמרא. הפסיקו הגאון והמשיך: עיין בנודע בשערים סימן ב’ ובהגהות רי”ש נטנזון על הירושלמי וימצא הביאור…

פועל ישועות בקרב הארץ

הרב מלובלין נוהג היה לקבל פתקאות ברכה, וידוע היה שאם היה מביט מיד לאחר הקריאה בפניו של האיש, היה זה סימן טוב, אבל אם היה מניח הפתק מיד על השולחן, לא היה זה סימן טוב. ועוד סימן היה, כאשר היו מבקשים מהגאון בקשה על חולה והוא היה אומר “ער וועט זיין געזונט” (הוא יהיה בריא) היה זה סימן טוב, אבל אם היה אומר “ער זאל זיין געזונט” ידעו שנגזרה גזרה ר”ל.

עוד בהיותו בלובלין הגיעה אליו אישה שביתה חלתה במחלת הטיפוס. האישה ידעה כי הגאון לא מקבל נשים, אם לא בשאלות הלכתיות, ועל כן התחכמה וסיפרה למשמש כי באה בשאלת נשים. כשנכנסה פרצה בבכי וסיפרה לגאון את מטרת בואה. הגאון בירכה, וכשהגיעה לביתה ראתה כי הילדה החלה להזיע ותוך זמן לא ארוך החלימה לגמרי, ויהי לפלא.

בירושלים התהלכו סביב שמו אגדות רבות. מעשה בר’ משה שפירא, מחשובי חסידי רוז’ין בירושלים שנכנס לביתו להזכיר לפניו את אחותו שנפלה למשכב במחלה מסוכנת. אמר לו הגאון: הריני עוסק כעת בלימוד תוספות, תהא זכות תורה זו לרפואת אחותך, וכך היה. שוב ארע מעשה בחולה אנוש שהזכירו לפניו, ולתמהון הכל ציוה להזיז את עמוד התיבה שלו בבית מדרשו, והחולה נתרפא.

וכן מעשה בש”ץ בבית מדרשו שלאחר תפילת המוסף ביום הכיפורים חלש ליבו ונפל תשוש כח. לתפלת הנעילה הורה לו הגאון לרדת לפני התיבה, וכאשר מסרו לו על חולשתו של הש”ץ חזר על הוראתו ותוך רגעים ספורים הפך הש”ץ לאיש אחר.

ר’ חיים המבוגר שהיה בן בית אצלו סיפר כי כאשר הגיע זמנו להתייצב לצבא ביקש את ברכת הרב שענה בחיוך: “כשיחזור, יביא עמו בקבוק יין ישן”. כמובן שקיבל פטור והביא עמו בקבוק יין. כאשר בתו בת העשר חלתה בדלקת ריאות קשה והרופאים אמרו נואש, נכנס מבוהל לבית הגאון שהבטיח: בצהרי יום שבת קודש יבוא שינוי במצבה, וכך הוה.

שלא יבלבל אותי

הגאון היה נוהג ללמוד מידי יום ביומו ח”י פרקי משניות. הגבאי היה מחזיק את ספר המשניות, והגאון היה חוזר על המשניות. לימוד זה לא היה לוקח יותר מח”י רגעים, מלבד פעמים מסויימות שהיה מתעסק במשנה אחת משך זמן. באחד הימים שהגאון ישב על גג הבית תפוס בעשתונותיו נשמע קולו הרועם של המואזין במסגד הערבי ממול. נבהל הגאון והתבלבלו מחשבותיו, והפטיר בקפידה: שלא יבלבל אותי. הדברים אך יצאו מפה קדשו, והגוי נשתתק וקולו נצרד.

אורחים לחג

למרות שככל עם ישראל היה קורא בפתיחת ההגדה ‘כל דכפין ייתי וייכול’, לא הרשה הרב מלובלין מעולם כי יבוא אליו אורח לליל הסדר. פעם הסביר זאת לזוגתו הרבנית בכך שלכל צדיק מגיע אליהו הנביא בליל הסדר.  הרב מלובלין סיפר גם לאשתו כי בכל ליל יום כיפור מגיע אליו הצמח צדק בהקיץ, והם לומדים יחד.

אשכבתא דרבי

פעם באה בתו של הגאון ר’ משה נחום וולנשטיין אל הגאון מלובלין כדי לבקש רחמים על בנה שחלה והרופאים התייאשו ממנו. יעץ לה הגאון להוסיף את השם ‘חיים’ ובירכה שהילד יחלים. אך האישה לא הרפתה וביקשה מהגאון שיבטיח לה שתזכה להביא יין ומזונות מחגיגת בר המצווה של בנה. חשב הגאון לרגע, הבטיח לה ונאנח עמוקות.

אף כי בשנותיו האחרונות היה חולה, דבריו בחודש אדר תרס”ב הפתיעו את מקורביו, כאשר החל להביע דעה על רופאיו, מי מומחה ומי לא, ולבסוף הפטיר: “לא אוכל לסבול יותר את עלמא דשיקרא הזה!!”  באותו מעמד הסביר את הוראת הצמח צדק אליו ללמוד ח”י פרקי משניות, כדי שאם ימותו בשבת ויצטרכו להיות מונחים כך כל השבת יהיה מה לחשוב…

בערב שבת קודש פ’ שמיני, הספיק עוד לכתוב תשובה ארוכה לר’ אברהם מסוכטשוב. למחרת עלה לתורה בבית המדרש אשר בביתו, ואחרי התפילה אחזתו קדחת. הרופא אמר שזה יעבור, אך ביום שני נראו בגופו החלוש אותות דלקת ריאות. הרופא נחרד ורץ להתייעץ עם רעיו הרופאים, והשמועה עברה ברחובות קרתא דשופריא. יומם ולילה נערכו תפילות לשלומו בכל בתי הכנסיות בירושלים, בחלק אף תקעו בשופרות, ותהי חרדת אלוקים בכל העיר.

בליל שבת קודש, ה’ ניסן תרס”ב, ביום בו הביאה האם הנ”ל כיבוד מהבר-מצווה של בנה חיים יהודה, החזיר ר’ שניאור זלמן את נשמתו לבוראה, ובאותו רגע פרצה סערת ברקים ורעמים בחוצות ירושלים. כששמע ר’ שמואל סלנט את קול הרעמים והברקים, נעמד מכורסתו ברעד ואמר: “שמע מינה נח נפשי’ה דרבי. כנתינתה מסיני בקולות וברקים, אף נטילתה בקולות וברקים!”

כידוע, לאחר מלחמת השחרור, הר הזיתים נותר בידי הירדנים וההרס והעזובה שלטו בבית הקברות הגדול והעתיק. קברות רבים נהרסו או נעלמו. גם גורלו של קברו של בעל התורת חסד לא שפר עליו, במשך עשרים השנה בהם לא זכו יהודים לבוא אליו.

מיד לאחר מלחמת ששת הימים, התעשת הרב משה צבי נאה ותבע מהחברא קדישא, לסייע בעדו לאתר את קברי אבותיו. יחד עם אנשי החברא קדישא, עלה בידו לאתר את קברו הגדול של ה’תורת חסד’ וליד נמצאו קברי אביו הרב מענדל נאה (שאף זכה ללמוד בחברותא עם הגאון למרות שהיה צעיר ממנו בכארבעים שנה) רעייתו, נכדו זלמן ועוד קברים של גדולי חסידי חב”ד.

מקורות: הגאון מלובלין, חסידים הראשונים, בטאון חב”ד, נודע בשיעורים