הרב דוד חביב הגיע לסרסל לפני שש שנים, וכבר היום הוא קוצר ברינה הצלחות רבות במסגר

הרב דוד חביב הגיע לסרסל לפני שש שנים, וכבר היום הוא קוצר ברינה הצלחות רבות במסגרת פעילותו עם יהודי העיר. בשורה של חוויות מרגשות, כמו גם עבודה מאומצת ומושקעת, הוא מגיע אל הנשמות, נוגע בהן, והן הולכות אחריו בדרך אל חיי תורה, מצוות וחסידות * הפעילות המרתקת של האברך הצעיר מחוללת מהפכות בסרסל הצרפתית. כך הוא עושה זאת.

פלאנד הוא שמו של אחד ממרכזי העסקים הגדולים הממוקם במרכז העיר סרסל, עיר פרברית הנמצאת מרחק של חמשה–עשר קילומטר מפריז, בירת צרפת. אוכלוסייה יהודית גדולה מתגוררת בעיר, ומטבע הדברים חנויות ועסקים רבים שבמרכז הקניות הגדול הזה מנוהלים על ידי יהודים. וכשיש יהודים, צריך כמובן בית חב”ד. השליח הראשון בעיר, הרב יעקב ביטון, החל לחפש אחר שליח שינהל את בית חב”ד במרכז העסקים, וכך מצא לתפקיד זה את הרב דוד חביב. 

ר דוד לא התחיל מאפס. החריש העמוק שחוללו השלוחים הוותיקים בסרסל, כבר מורגש בכל פינה בעיר והוא לדבריו “קוצר את הפירות ברינה”. כיום, לאחר שש שנות שליחות, הוא מפעיל מרכז חב”די תוסס - בית חב”ד משולב עם בית הכנסת, שיעורי תורה, תפילות ואף פעילות סוחפת עם ילדים. ר’ דוד מצטנע מאוד כשהוא מספר על שליחותו, אך מכריו יודעים לספר על פעילות שחרגה הרבה מעבר למרכז הקניות הספציפי שהוא נמצא בו. 

כשהוא נשאל על–כך, הוא מסביר בפשטות שזו הייתה תשובת הרבי אליו לפני היציאה לשליחות - לפעול בסביבות פריז. ר’ דוד הוא מסוג השלוחים הנמצאים בשליחות בכל שעה ורגע משעות היום, סימן ההיכר שלו הוא התפילין אותן ייקח איתו לכל מקום שיילך. “בשנה השנייה לשליחות ספרתי במשך שנה את מספר היהודים שהניחו תפילין, והגעתי לאלף חמש–מאות. למעט בודדים, איש לא מסרב להפשיל שרוולים”.

על–אף שר’ דוד נולד וגדל בצרפת, הוא לא חלם אי פעם על שליחות במדינת מוצאו, אך ברכתו של הרבי היא שהביאה אותו אל יעד השליחות. “בכל תחנה בחיים שהייתה לי, כתבתי לרבי וכעצת הרבי עשיתי. לאחר תקופת שליחות בישיבות חב”ד בירושלים ובקנדה, הגעתי בברכה ברורה של הרבי לצרפת והתחלתי לפעול עוד לפני חתונתי. בתחילה פעלתי תחת השליח הרב דוד זוואי, אך לאחר מכן הגעתי לעיר סרסל, שם עבד אחי במסגרת קעמפ גן ישראל ואני הצטרפתי אליו”.

לאחר נישואיו, קיבל הצעה לצאת לשליחות בסרסל. במקביל להצעה זו, קיבל הצעת שליחות בפריז. כמו תמיד, כתב לרבי וביקש הכוונה. “תשובת הרבי עסקה ביציאה לשליחות בסביבות פריז. ואכן סרסל היא פרבר הנמצא על–יד פריז. כיום, לאחר שש שנות שליחות אני מבין עד כמה תשובת הרבי הייתה מדויקת. מרכז הפעילות שלנו אמנם נמצא בפלאנד, אך לא פעם אנו פועלים גם סביב פריז”.

סרסל היא אחת הערים הגדולות בצרפת שמתגוררת בה אוכלוסייה יהודית גדולה. “בשכונה היהודית לבדה פועלים שלושים ושלושה בתי כנסת, וישנם עוד אלפי יהודים שאינם פוקדים את בתי הכנסת. יש בעיר כר נרחב לפעילות בהפצת המעיינות. לצד הרב יעקב ביטון, השליח הראשון שפועל כאן גדולות ונצורות, החלו לפעול בשנים האחרונות עוד שלוחים ואף הוקמה כאן ישיבה. אנחנו נבחרנו לשמש כשלוחים במרכז המסחרי הגדול בעיר. מדרך הטבע, הפעילות מתחילה בשעת בוקר ומתעצמת לקראת צהריים”.

בבית חב”ד מתקיימות בשעות הבוקר הרבה שיחות של ‘אחד על אחד’ שנושאות בחובן עזרה, עידוד, וחיזוק הזהות היהודית. כמו כן מתקיים במקום שיעור לנשים ומבצע תפילין. בשעות הצהריים פוקדים את בית חב”ד סוחרים רבים שמגיעים לתפילת מנחה ולשיעור תורה. בימי ראשון מפעיל ר’ דוד תלמוד תורה לילדי הסוחרים כמו גם לילדי הקונים. בין לבין תמצאו אותו מסתובב בין החנויות, פה יקים דוכן תפילין ושם יקיים עם הסוחרים שיחות חיזוק בענייני שמירת מצוות. “אחד הניסיונות הקשים של הסוחרים הוא פתיחת חנויות בשבת, ונגד זה אנו פועלים”.

ר’ דוד מספר על פעילות אינטנסיבית שמניבה פירות. עסקים רבים בבעלות יהודים שהיו פתוחים בעבר בשבת, נסגרו מאז פתח בית חב”ד את שעריו במרכז המסחרי. בית חב”ד עצמו גדל ומתעצם ממש מדי יום.

בתחילת הדרך הפעילות יצאה מתוך אחד החדרים במשרד שנוהל על–ידי חסיד חב”ד, ואילו כיום, עם הגידול וההתפתחות בפעילות, שכרו השלוחים משרד גדול ורחב ידיים. 

כששאלתי אותו מאיפה מגיע המימון לכל פעילותו, הוא משתף אותנו בהשגחה פרטית אחת מתוך רבות המתגלגלות מדי יום.

“מדי שנה לקראת חג הפסח אנחנו מחלקים למקורבים כארבע מאות סטים של מצה שמורה. חשבון פשוט העלה שכל המבצע הזה יעלה לנו אלפיים יורו, סכום לא מבוטל. במשך שבועיים ניסיתי לגייס את הסכום הזה למבצע פסח, אך ללא הצלחה. היו רגעים שכבר חשבתי לוותר, אך הישועה הגיעה לבסוף באופן מרגש ביותר.

“אני זוכר את עצמי ימים ספורים לפני פסח עומד בבית חב”ד ומתפלל לקב”ה שיסייע לי באופן של למעלה מהטבע. ביום י”א בניסן התקיימה התוועדות חסידית במוסדות ‘סיני’ בפריז ונטלתי בה חלק. בתום החלק הרשמי, התיישבו החסידים להתוועדות אל תוך הלילה אותה הובילו האחים הרב יוסף יצחק והרב אברהם ברוך פבזנר. האווירה הייתה חמימה במיוחד, כולם דיברו שם בפתיחות, ואני פניתי לאחד החסידים שישב לידי ושאלתי האם הוא עומד לחלק השנה מצה שמורה? הוא ענה בשלילה.

“סיפרתי לו שיש לי רשימה של ארבע מאות משפחות יהודיות שאם לא אביא להם מצות - אני יודע שהם לא יאכלו מצה שמורה, אך הבעיה היא שאין לי כסף. ‘כמה חסר לך?’ שאל, ועניתי ‘אלף שש מאות יורו’. הוא חשב מעט ואז אמר ‘אני אתן את כל הסכום’. הוא היה די מבושם מה’משקה’, ולא הייתי בטוח אם הוא רציני בדיבורו, אך כבר למחרת העביר את הסכום, ומבצע מצה יצא לדרך”.      

ר’ דוד חביב מדבר בגובה העיניים, בפשטות ובצורה ישירה. זה אחד מסודות הצלחתו. “כשהגעתי לשליחות, הייתי בטוח שאקבל רשימה מסודרת של יהודים הנמצאים בקשר עם חב”ד בעיר, ואפעל איתם. אך מהר מאוד הבנתי שלא כך הם פני הדברים. עבודת השליחות היא לא עבודה משרדית אלא עבודת רגליים, ‘ואתם תלוקטו’. צריכים לכתת רגליים, לצאת ולפגוש יהודים ובכך להגדיל את מעגל המקורבים. כך עשיתי וכך אני עושה עד היום. למרות שידינו מלאות עבודה, אני יוצא כל יום לרחובה של עיר לחפש את היהודים”.

כל דמות חדשה שר’ דוד פוגש, הוא ייקח ממנו את הכתובת ואת הטלפון הנייד וישלח לו מדי שבוע דברי תורה ויצרף אותו לרשימת התפוצה של הפעילות השוטפת בבית חב”ד.

“בצרפת יש יהודים מכל הסוגים - יש כאלה חמים ליהדות ויש קרים, ואפילו מתבוללים במספרים לא קטנים. ישנו יהודי שפגשתי בשנה הראשונה לשליחות, הוא הניח תפילין ושיתף אותי בכך שבאותו ערב הוא מתכנן להציע נישואין לחברתו הגויה. הייתי בהלם. תחושה זו התעצמה כשסיפר שהם מתגוררים יחד תשע שנים. במצבים כאלה אני יוצא במסע שכנוע, גם אם לא ברור לי מראש מה מידת ההצלחה. לבסוף נפרדנו כשאני שרוי בצער ובעגמת נפש. כמה התרגשתי לשמוע ממנו למחרת, שבעקבות השיחה הוא ירד מרעיון הנישואין, אך אין בכוונתו להיפרד ממנה. כמה ימים אחר–כך טסתי ל–770 ובין השאר ביקשתי את ברכת הרבי שאותו יהודי ייפרד מהגויה.

“באותו ערב נטלתי חלק בהתוועדות עם הרב בורנשטיין, השליח בבולוניה, והתייעצתי אתו. הוא הסביר לי שמעט אור דוחה הרבה מהחושך, וכל מצווה שהלה יקבל על עצמו, תסייע לו להתרחק מהגויה. כך אכן עשיתי. מדי יום הייתי פוקד את חנותו ומניח עימו תפילין ומדבר עמו בענייני תורה ומצוות. כשהגעתי יום אחד לחנותו, הופתעתי כשאמר לי שאני כבר לא צריך להתאמץ לבוא להניח עימו תפילין, מפני שהוא עושה זאת לבד ואף רכש זוג תפילין. כעבור כמה שבועות נוספים, סיפר לי כי עזב את הגויה, הכיר צעירה יהודייה ובכוונתם להינשא.

“גם כאן היו קשיים, שכן בתחילה הורי הבחורה סרבו לחתונה של השניים, ונכנסתי לעובי הקורה. בנוכחות כולם כתבנו לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’ והתקבלה ברכה ברורה להקמת בית בישראל. התשובה הברורה גרמה להורים להסיר את התנגדותם. הם נישאו כדת משה וישראל.

“כעת הוא היה צריך להתקדם שלב: הוא ניהל חנות של משחקי ילדים, והחנות הייתה פתוחה בשבת. החלטתי שלא לדבר איתו ישירות על הנושא, אלא לעשות כדברי הרב בורנשטיין, והזמנו אותו ואת רעייתו אלינו לשבת. לאחר כמה שבתות אצלנו, הם הוקסמו מאווירת המשפחתיות של השבת והחליט לסגור את החנות”.

לדבריו של ר’ דוד, כיום אותו יהודי חובש כיפה לראשו, שומר שבת, מניח תפילין מדי בוקר ושומר אורח חיים יהודי למהדרין. מי היה מאמין שרק לפני כמה שנים חשב להינשא לגויה, וכמוהו יש עוד כמה יהודים, חלקם אף הפכו להיות חסידים שמשפיעים את אור החסידות בסביבתם.  

מה הסוד שלך? איך אתה מצליח לפעול שינויים כל–כך מרחיקי לכת אצל מקורביך?

“כל יהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש, וכשיודעים זאת, לא רק בתיאוריה אלא חדורים בכך, אז מדברים עם כל יהודי בבירור על יהדותו  ועל נשמתו.

“אספר לך מקרה המעיד על קשר חזק של יהודי עם הקב”ה. בסוכות השנה התארחתי אצל חמי, השליח הוותיק מפריז הרב אסרף. בצרפת לא כל משפחה יכולה לבנות סוכה בביתה, ולכן כל הקהילה משתתפת בסעודות החג בסוכה הממוקמת בחצר בית הכנסת. כשיצאנו בחג האחרון מהסוכה כל חברי הקהילה איש איש לביתו, ראיתי שמולנו צועד בחור שנראה ישראלי אך בסמיכות אליו צועדת נערה גויה.

“לפתע הוא עזב את הגויה וניגש אלינו: ‘חסרה לי שמחת החג’, אמר והפתיע אותי, כשהוא מוסיף ‘לא בירכתי השנה על לולב ואתרוג’. עמדתי מולו מתפעם, יהודי נמצא בתהומות אך מפריע לו שלא בירך על ארבעת המינים. מבלי אומר ודברים, לקחתי את שתי ידיו ופצחנו יחד בריקוד סוער שנמשך דקות ארוכות בעוד הגויה עומדת מופתעת ומביטה מהצד.

“בתום הריקוד שיתף אותי בכך שלמד בעבר בישיבה תיכונית אך ירד מדרך התורה. לדבריו, ישנו ניגון אחד שלא עוזב אותו, ואז הוא מתחיל לשיר בדביקות: ‘צמאה לך נפשי’. עיניו ועיניי דמעו. אכן יהודי לא רוצה ולא יכול להתנתק מאלוקות, הוא צמא לאלוקות, וכל הסטרא אחרא שמפריעה לו בינתיים היא רק חיצוניות שבחיצוניות.

“לשאלתך, זה סוד השליחות שלנו, לא לוותר על–אף יהודי ועם כולם לפעול במאור פנים ובחיוך, אך בלי לעגל פינות”.     

ר’ דוד מקדיש את כל עתותיו ומרצו לשליחות, ולא מגביל את עצמו לאזור מסוים או לזמן קצוב. “אספר לך סיפור מיוחד. לפני זמן מה התעוררתי מחלום מוזר, ובחלומי ראיתי את עצמי צועד עם התפילין בעיר חוף, מרחק שעתיים מסרסל. בבוקר לא סיפרתי על–כך לרעייתי, ולכן, כמה מפליא היה כששיתפה אותי בחלום מופלא שהיה לה, בו ראתה את שנינו יוצאים לאותה עיר חוף וצועדים על אחד החופים. הבנתי שאם שנינו חלמנו אותו חלום, כנראה שלא מדובר בחלום שווא.

“ארזנו את מטלטלנו ועלינו על רכבת, שעתיים נסיעה, בדרך אל עיר הנופש דוביל. מעניין, שכמה שנים קודם לכן נפשתי בעיר הזו ובחצר של אחד המלונות הנחתי תפילין ועמדתי להתפלל. אדם שעבר במקום, שאל לפשר הקוביות שמונחות לי על הראש. כששאלתי אותו אם הוא יהודי, ענה בשלילה רק העיר שיש לו קשר מסוים עם היהדות שכן אמו יהודייה… מובן שכאן לא עזבתי אותו עד שהניח תפילין. כעת, כשהסתובבנו בעיר, נזכרתי בו.

“כשהגענו לעיר, שכרנו חדר במלון מקומי ויצאנו לטייל בחוף עם הילד הקטן שלנו. במהלך הסיור אני שומע לפתע צעיר מאחל לי בעברית: ‘שלום’. איחלתי לו בחזרה והתחלנו לדבר. מסתבר שהצעיר הזה הגיע מבלגיה והוא בדרכו לארץ ישראל. כמובן ששאלתי אותו על הנחת תפילין, והתברר שהוא מעולם לא הניח תפילין. אמנם אימו היא יהודייה, אך הוא גדל בסביבה נוצרית ל”ע וטוען שחייב להכיר להם תודה ח”ו. כל ניסיונותיי לשכנעו להניח תפילין, עלו בתוהו. בשלב מסוים הציע הבחור לקחת אותנו לטיול בעיר במכוניתו.

“עד היום אני ואשתי מתחבטים בשאלה כיצד הסכמנו אז לעלות על מכונית של אדם שזה עתה הכרנו, אך המציאות הייתה שקבענו למחרת בבוקר שיבוא אלינו למלון וייקח אותנו לאתרי חוף וטבע יפים. ואכן, האיש עמד בדיבורו והגיע. במשך יום שלם טיילנו איתו בכל אתרי הטבע היפים באזור, אך כל אימת שאני מבקש לעלות את הנושא של התפילין, הוא דוחה זאת על הסף. בשלב מסוים התחלתי לדבר איתו על אידישקייט באופן כללי ועל מושגים בחסידות בתקווה שאור התורה יאיר את נפשו.

“לאחר יום אינטנסיבי של טיול, הבחנתי שהשמש נוטה לשקוע ונעמדתי בצד להתפלל מנחה. יהודי מארץ ישראל שעמד על אחת הסירות במזח, שמח לראות אותי ושאל איפה יש באזור חנות לממכר מוצרי מזון כשרים. שלחתי אותו אל העיר הסמוכה, שם ידעתי שישנה מכולת כשרה. תוך כדי התפילה שלי, התפתחה שיחה ערה בין הישראלי לאירופאי סביב הסירה היפה שלו. מסתבר שהשנים חובבים סירות. בשלב מסוים הזמין אותנו הישראלי לעלות על הסירה שלו ולחזות בה מקרוב.

“חשבתי לעצמי שאם לא אתפוס את היהודי הזה כעת, מי יודע אם אי פעם עוד יניח תפילין. פניתי אל הישראלי והוא ניאות להניח תפילין. בעת שחלצתי לו את התפילין, זכרתי שישנו מכתב שהרבי כותב לשליח שאם יהודי מתעקש שלא לעשות מצווה חשובה, מותר להגיד לו שיעשה זאת עבור השליח, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה. ביקשתי אפוא מהיהודי האירופאי להפשיל שרוולים כעשיית טובה עבורי. באורח פלא הוא הסכים מיד. כנראה כשראה את אותו ישראלי מניח וה’שד’ לא כל כך נורא, משהו בו התרכך.

“כשנסענו חזרה ברכבת לסרסל ביום המחרת, התחבטנו אני ורעייתי האם ייתכן שכל מטרת נסיעתנו לעיר דוביל הייתה רק בכדי שהיהודי הזה יצא מדין קרקפתא דלא מנח תפילין”…

בפיו של ר’ דוד עוד סיפורים רבים המבטאים את שיבתם של יהודים רבים אל כור מחצבתם והתקרבותם אל דרך התורה והמצוות. “במרכז העסקים הייתה חנות ששימשה למשחקי קלפים. מדי יום הייתי נכנס אליה ומניח תפילין עם היהודים שהיו שם. בקביעות היה שם יהודי, שהתחנך בעבר בישיבות, שנה ופירש, שתמיד לעג על התפילין, ועל המצוות בכלל.

“כשהגיע חודש אלול, החלטתי לתקוע לו בשופר כשבלבי אני נושא תפילה לה’ שיאיר את נשמתו. קול השופר כנראה הזכיר לו נשכחות, ובחלוף כמה ימים ניגש אלי מיוזמתו וביקש להניח תפילין. כל חבריו הנדהמים הוציאו מצלמות והחלו לצלם. כולם שם כינו אותו בכינוי ‘הכופר’, ודווקא הוא מניח תפילין… כשחלץ את התפילין, פצחו כולם בשירה אדירה.

“פרט מעניין הוא, שאור התפילין כנראה פעל על המקום, שכן כעבור זמן, אותו עסק נסגר, ובמקומו נפתחה חנות פיצה בכשרות חב”דית”.    

אחד הנדבכים החשובים אצלכם היא שיעורי תורה רבים שמתקיימים אצלכם מדי יום. איך עושים שיעור שיעניין גם יהודי לא תורני, שיאהב ליטול בהם חלק?

“צריך לכוון היטב את השיעור אל קהל היעד. בשנה האחרונה אנחנו מוסרים שיעורי ‘הקהל’ בבתי הכנסת לציבור שהוא יותר תורני, לציבור כזה צריכים להגיע מוכנים יותר. המאזינים יעריכו יותר שיעור שיצטט מקורות וירד לעומקם של דברים. לעומת זאת, שיעורים שאני מוסר בבית חב”ד לקהל מסורתי יותר, יהיה שיעור שיותאם לרמתם התורנית. אחפש נושאים שיותר יגעו בנפשם והם יוכלו להזדהות איתם ואף להתנהג בהתאם. אני משתמש יותר בשיחות של הרבי מליקוטי שיחות בחלקיו הראשונים, ואבחר נושאים מספר התניא כמו עצבות, כעס, שמחה ובטחון וכו’.

“אני גם לא אתחיל לקרוא מתוך ספר התניא, אלא אצטט רק את המשפטים אותם אני רוצה להסביר, ואמצא רבדים פיקנטיים כדי שאנשים יוכלו להבין בנקל ולהזדהות איתם. בדיוק אתמול למדנו את פרק כ”ו בתניא על שני אנשים שמתאבקים אחד עם השני. יום לפני למדנו על הצורך לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה. כל נושא כזה אני מרחיב מאוד, מחפש דוגמאות, משלים וסיפורים מרבותינו נשיאנו ומהחיים, העיקר שידבר אליהם בגובה העיניים”.

כלי התקשורת מדווחים מפעם לפעם על תקריות אנטישמיות בצרפת. איך אתם חיים בצל אותן תקריות?

“עיקר התקריות הללו מקורן במהגרים המוסלמים, ואנחנו בהחלט נזהרים. ישנם מקומות מועדים יותר לפורענות, כמו המטרו, שם צריכים זהירות יתרה בדיוק כמו שיהודי הצועד בשער שכם בירושלים ינהג במשנה זהירות. אני אישית חוויתי פעם אחת אירוע כזה, כאשר בעל חזות ערבית גידף אותי ברחוב ואף השליך עלי חפץ מהחלון. חשוב לציין, כי לצד הזהירות, אנחנו הולכים בקומה זקופה, צועדים ברחוב עם כיפה לראש ולא עם קסקט, ובראש השנה תוקעים בשופר ברחובה של עיר.

“ישנו יהודי אחד במרכז המסחרי שחדל להניח תפילין בטענה שערבי מקומי איים עליו שידקור אותו והוא חושש. אך אין הפרט מעיד על הכלל, ולרוב יהודים בסרסל חשים בטוחים”.

איך בסרסל עוסקים במבצע משיח?

“בסרסל מדברים על משיח ועל חי וקיים בלי בעיה ואנשים מקבלים זאת בפשטות. צעירים ומבוגרים רבים, לא רק חב”דניקים, מכריזים את הכרזת הקודש. השלוחים בעיר, הרב ביטון והרב וליקה עשו כאן חריש עמוק, ולנו נותר רק לקצור ברינה. משיח זה המוטיב המרכזי של השליחות בסרסל. הרבי מלך המשיח נתן לנו את עשרת המבצעים, ועל כולנה הוסיף את מבצע משיח וביקש שהכול יהיה חדור בנקודה הזו, אז זה מה שאנחנו עושים.

“העיסוק בעשרת המבצעים מבלי לדבר על משיח, משול לאדם האוכל את כל העוגה ומותיר את הדובדבן שבקצפת”.

לסיום, חסיד אף פעם לא דורך במקום, קל וחומר שליח הפועל בשליחותו של הרבי. מהן התוכניות שלך לעתיד?

“העיר סרסל ממוקמת ליד שדה התעופה המרכזי של צרפת. יש הרבה מאוד יהודים מכל העולם, בעיקר מארץ ישראל, שבאים לצרפת לאסוף כסף לעניני צדקה. התחנה הראשונה שלהם היא סרסל. רבים לא יודעים שגם כאן ישנן משפחות שהפרוטה אינה מצויה בכיסן, ונתקלתי אפילו בבתים שהמצב התזונתי שם בכי רע. חלומי הגדול הוא להקים מבנה גדול ורחב ידיים של גמילות חסדים, שם יהיה מטבח שייתן ארוחות כשרות, יתקיימו סעודות שבת וחג למעוטי יכולת או גם לתיירים, ונקיים שם גם פעילות עם הזקנים”. 

•    •    •

ר’ דוד חביב חותם את הכתבה כשהוא מספר בהתרגשות רבה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו להימנות על לגיונו של הרבי מלך המשיח בהכנת העולם לקראת קבלת פני משיח.

“באחד המכתבים שקיבלתי מהרבי לפני היציאה לשליחות, ציין הרבי את הפסוק ‘והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד’. לפני זמן מה נטלתי חלק בהתוועדות עם הרב יעקב ביטון שסיפר בין היתר על מכתב שקיבל מהרבי בראשית השליחות שלו, עם אותו משפט. כששמעתי זאת, התרגשתי מאוד מכך שהרבי השתמש אצלו ואצלי - השליח שפועל תחתיו באותה עיר - באותה מטבע לשון. ובאמת ששנינו רואים את ברכת הרבי מתממשת”.