גם כאשר נראה כי המצב רחוק מאד מהרצוי, גם כאשר ניתן לחשוב שהכל כבר אבוד, מלמדנו ה

גם כאשר נראה כי המצב רחוק מאד מהרצוי, גם כאשר ניתן לחשוב שהכל כבר אבוד, מלמדנו הרבי מה”מ כי אף פעם לא אבוד, תפקידנו הוא לדאוג לכך שאכן נוכל לתקן את התקון האמיתי — התגלות מלך המשיח. 

 פסח שני, שחל ביום ראשון, מקבל חשיבות מיוחדת אצל רבותינו נשיאנו, ובמיוחד אצל כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א.  ההוראה מפסח שני היא, כידוע  “ניטא קיין פארפאלן” —  ובתרגום המקובל, אף פעם לא אבוד. אפילו מי שהיה טמא, או מי שהיה בדרך רחוקה, ואפילו “לכם” שהיה ברצונו, מכל מקום יכולים לתקן.

גם אם בתחומים רבים נראה שהמצב הוא כלאחר יאוש ח”ו,  עלינו תמיד לזכור ולשנן כי אף פעם לא אבוד ותמיד אפשר לתקן. גם אם נראה שבדרך הטבע אין כמעט סיכוי שהאמת היחידה, התורתית והאלוקית, אותה מורה הרבי, תהיה הדעה השולטת בעולם.

וכך גם ובעיקר, בנוגע לשליחות היחידה שנותרה, לעניינו האישי של כל אחד, קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש, הרי לעיתים נראה שאיננו נמצאים במצב האידאלי, לא רק שאיננו נמצאים כבר בתוך (ואחרי) הגאולה, אלא גם מצדנו אנו,

יש אולי מי ש”טמא מת”, הוא חושב כי כעת כל עניני משיח וגאולה, אינם חיים. אסור לנו לוותר גם על אחד כזה, אף פעם לא אבוד, עלינו לחיות בעצמנו חיים של ימות המשיח, ובכך להחיות גם את מי שמחשיב עצמו ל”אבוד”, לגרום לו להתחיל מחדש לחיות.

וישנו מצב של דרך רחוקה, כאשר נמצאים במרחק רב מהמקום שאליו מורה לנו הרבי להגיע. כאשר, מסיבות שונות ומשונות,  הולכים בדרך רחוקה מהדרך הישרה להביא להתגלות משיח, הלא היא לימוד עניני גאולה ומשיח. וישנו אפילו מצב של “לכם”, כאשר כל אחד בחר לעצמו דרך, כזו שמתאימה לו, מבלי לבדוק אם זוהי הדרך הישרה שיבור לו האדם, גם במצב כזה חייבים לזכור כי שום דבר לא אבוד.

וכיצד מתקנים את כל העניינים הבלתי רצויים, כיצד נוכחים אכן לדעת שאפשר לתקן? על–ידי התביעה “למה נגרע”. כאשר לא מוכנים להסתגל לחושך, כשחיים עם הידיעה הברורה כי ימים אלו הם הזמן המוכשר ביותר לגאולה, הרי באופן טבעי מתעוררת השאלה והתביעה “למה נגרע”? רצוננו סוף סוף לראות את מלכנו בעיני בשר, לשמוע את קולו. בכוחה של תביעה–זעקה זו לגרום לכך שאכן כל זה יתמלא, אמנם באחור “קל” של אלפיים שנה, אך עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.

את הזעקה “למה נגרע” יזעקו בוודאי ילדי צבאות ה’. ילדים אלו שנולדו וגדלו על רקע המציאות הנוכחית, זו שאינה מבשרת טוב, הם אלו שבהם ניכר החינוך החסידי, החינוך לאמונה תמימה וטהורה. הם מאמינים בכל לב כי הרבי יתגלה, ומצפים בכליון עיניים לראותו מולך עליהם. ילדים כאלו ייצאו לתהלוכות ל”ג בעומר. אותם ילדים שמקיימים את הוראת כ”ק אדמו”ר מה”מ, הם אלו שמוכיחים כי תמיד אפשר לתקן. עלינו לעשות הכל על–מנת שיגיעו יותר ויותר לתהלוכות וכינוסי ל”ג בעומר, וכך יצטרפו לקריאה האדירה “למה נגרע רצוננו לראות את מלכנו”.

כאשר נפנים ונפיץ את הזעקה “למה נגרע” שהיא בעצם הגלגול הראשוני של קריאת “עד מתי”, כאשר כל אחד ישאל את עצמו ואת הקב”ה — למה נגרע, מדוע איננו יכולים לראות בעיני בשר את הרבי מה”מ, אזי אין ספק כי כמו בפסח שני, ייענה הקב”ה לתביעתנו ויביא להתגלות מלך המשיח, תיכף ומיד ממש ונכריז לפניו    —   יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד