המצב הרגיל והטבעי, הוא להיות עם הרבי מה”מ, לראות אותו בעיני בשר, ולשמוע את התקיע

המצב הרגיל והטבעי, הוא להיות עם הרבי מה”מ, לראות אותו בעיני בשר, ולשמוע את התקיעות ממנו. המקום היחיד שבו כל אחד מאתנו צריך להיות בראש השנה,  הוא אצל הרבי, בגשמיות וברוחניות.

כיצד זה שיהודי אינו בראש השנה בליובאוויטש, היכן יימצא אחרת? זהו התרגום המקובל לאמרתו של כ”ק אדמו”ר הרש”ב נ”ע. זהו פתגם שאמר לחסידים הגדולים, שלו ושל אביו אדמו”ר המהר”ש, שהיו בליובאוויטש בראש השנה. זוהי האמרה שאותה מצטטים ועליה חוזרים בכל הזדמנות, כדי לעורר על הצורך והחובה בנסיעה אל הרבי, אל ליובאוויטש. ליובאוויטש בכל מקום שבו היא הייתה, ובמקום בו היא נמצאת היום, בבית רבינו שבבבל - 770, עד שבית המקדש יגיע למקומו הקבוע והנצחי, על ידי משיח צדקנו.

בראש השנה, מקומו של יהודי הוא בליובאוויטש, אצל הרבי, והדברים אמורים ומכוונים כלפי כל אחד. מובן ופשוט, כי גם אדמו”ר נ”ע, ידע שיש יהודים שלא יכולים, ויתירה מזו, לא אמורים להגיע בגשמיות לעיירה ולבית המדרש בו הוא מתפלל. יש רבים ששליחותם היא דווקא במקום אחר, בבתי כנסת ובקהילות שלהם, אליהן לא פעם הוא עצמו שלח אותם. ידוע לכולנו, כי ישנן הוראות ברורות של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, בקשר לנסיעה לחצרות קדשנו. ישנם כאלו שאסור להם לעלות על מטוס או רכב ולנסוע, הם חייבים להיות במקום אחר, בין אם הם נשלחו על ידי הרבי לשם באופן ישיר, ובין אם כך נקבע על פי הוראותיו הק’.

לכן מובן כי דברים אלו, מכוונים אמנם בראש ובראשונה כפשוטו, לכל אחד שידע היכן הוא מתכנן להיות בראש השנה. הם באים לעורר את מי שצריך, על כך שזהו המקום בו צריך להיות, ואין מה לחשוב אחרת. ויחד עם זאת, הדברים מכוונים גם אל אלו שהגיעו בפועל, וגם אל אלו שאכן נמצאים עם הרבי, במקום אליו הם נשלחו.

חייבים להגיע אל הרבי בגשמיות, אך לא די בכך. צריך להגיע אל הרבי, לליובאוויטש, ולדעת שזהו המקום היחיד בו אפשר וצריך להיות. לא מדובר על המקום הטוב והנעלה ביותר להיות בו, אלא על המקום היחיד אליו אנו שייכים. גם אם משום מה לא תמיד ולא כל אחד, מאלו שמגיעים, מאלו שנמצאים, ומאלו שצריכים עדיין להגיע - חש בכך, הרי הידיעה וההכרה חייבת להיות שזהו המקום, זו האפשרות היחידה, ואז גם השכל וגם הרגש אכן יכירו וירגישו זאת בפועל.

הכוונה היא גם למי שאינו יכול להגיע בגשמיות לבית חיינו שב–770. גם הוא צריך לדעת את המקום שאליו הוא שייך באמת, המקום היחיד בו הוא מרגיש בבית. הוא נמצא אולי בבית הגשמי שלו, הוא נמצא בבית חב”ד או בית כנסת “שלו”, אולם הוא יודע שהוא חייב להיות, והוא אכן נמצא, במקום ששם מחשבתו, בליובאוויטש, עם כ”ק אדמו”ר מה”מ.

אין מדובר כאן בדרשה ושיחה נאה בלבד. אם נמצאים בליובאוויטש מתוך מחשבה שאפשר היה להיות ח”ו במקום אחר, או שנמצאים במקום אחר מתוך מחשבה שזהו המצב ‘טבעי’ ו’רגיל’, הרי שזו השעה להתעורר. זה אינו מצב של חסיד, זוהי הגלות הפנימית והחיצונית, הגורמת לנו להרגיש בנח במצב הנוכחי, ולא לזכור את מקומנו האמתי - על יד שולחן האב.

המצב הרגיל והטבעי, הוא להיות עם הרבי מה”מ, לראות אותו בעיני בשר, ולשמוע את התקיעות ממנו. כל עוד לא זכינו לכך, הרי שהמציאות אינה משתנה, ולכן אנו נמצאים אתו בגשמיות וברוחניות. אלפי האורחים שמגיעים לראש השנה, וכל מי שנמצא ב–770 במחשבתו, ברצונו ובכל מהותו, עומדים ומאוחדים ברצון אחד - מלוך על העולם כולו בכבודך - גלה לנו את מלך המשיח, כך שנוכל לראות את פניו ולשמוע את תקיעת השופר שלו, לקבל את מלכותו של מלך המשיח:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.