האם כשאחד הניצולים חוזר לאנטבה, האם צריך לברך ברכת “שעשה לי נס בשם ומלכות”?

בעקבות מבצע אנטבה, הניף הרבי את דגל קידוש השם סביב שרשרת הניסים שאירעו, למרות חוגים קנאיים משכונת ויליאמסבורג שיצאו נגד עמדתו. במלאת ארבעים שנה לנס ההצלה, מביא ‘בית משיח’ לראשונה סקירת עיתונות סביב עמדת הרבי

בבוקר יום שני השבוע, ירד ראש הממשלה בנימין נתניהו מכבש המטוס על מסלול המטוסים של שדה התעופה באוגנדה, ופתח ביקור מיוחד לציון 40 שנה למבצע אנטבה, שבו נהרג אחיו. יחד עם נתניהו הגיעו גם חיילים לשעבר שהשתתפו במבצע החילוץ וחלק מהניצולים שזו הפעם הראשונה לאחר ארבעים שנה שרגלם דרכה במקום שבו ראו את התופת מול עיניהם.

רגע מרגש במיוחד היה כאשר עקיבא לקסר, אחד מבני הערובה ששוחררו במבצע, בירך בקול רם וחגיגי: “ברוך שעשה לי נס במקום הזה”. להקשבתם של אנשי התקשורת שהתאספו סביבו הוא סיפר: “חיי ניצלו כאן במקום הזה, לפני 40 שנה, כאשר ניצלתי במבצע הירואי ובלתי נשכח של כוחות ההצלה הישראלים ומפקדם יונתן נתניהו, שהקריב את חייו למען הצלתנו. בשמי ובשם שלושת ילדיי שנולדו אחרי המבצע, אני מבקש לברך ולהודות, ברוך אתה ה’…”

ניתן לומר כי באותו רגע קטן, אך גדול, שהיה ביום שני השבוע, נסגר מעגל עם שיחת קודש שנשא הרבי מה”מ בשיחות שנשא בימים ההם, בהן הזכיר את נס ההצלה של חטופי אנטבה ובין הדברים, ביקש מרבני ישראל לפרסם פסק דין בשלוש שאלות, כשאחת מהן הייתה: האם כשאחד הניצולים חוזר לאנטבה, האם צריך לברך ברכת “שעשה לי נס בשם ומלכות”?

 

“יישר כח” למשחררי החטופים

ארבעים שנה חלפו מאז מבצע אנטבה, והקשר החב”די לפרשה כבר סוקר ונכתב פעמים רבות. לפני עשור, כשמלאו שלושים שנה למבצע, פורסמה ב’בית משיח’ על ידי כותב השורות סדרה מיוחדת הסוקרת את אירועי קיץ תשל”ו בשילוב פעולות שעשה הרבי הקשורות לאנטבה.

במלאת ארבעים שנה, מובאת כאן לראשונה סקירת עיתונות המכילה דיווחים מכלי תקשורת יהודיים בארץ הקודש ובארצות הברית, על המבצע ומאבקו של הרבי לפרסום הנס.

המבצע הנועז שהצליח בחסדי ה’, התבצע בעיצומה של שבת קודש, ה’ בתמוז תשל”ו, אז שוחררו למעלה ממאה יהודים מידי קבוצת מחבלים שחטפו אותם בעיצומה של טיסה מצרפת לארץ הקודש.

בשבת הבאה, במהלך התוועדות שהתקיימה לרגל י”ב תמוז חג הגאולה, התייחס הרבי לגודל הנס. דבריו של הרבי עוררו הד רב ואף התפרסמו בעיתונות. כך פורסם למשל בעיתון ‘הצופה’ ביום י”ד בתמוז:

הרבי מליובוויטש מביע ‘ישר כח’ למשחררי חטופי אנטבה

בהתוועדות חסידית שקיים אמש הרבי מליובאוויטש, התייחס בין השאר ללקחים שיש להפיק מן המאורע האקטואלי של פרשת אנטבה. ההתוועדות התקיימה לציון מלאת 49 שנה לשחרור חותנו של הרבי וקודמו בנשיאות חב”ד, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, ממאסרו. הדברים הועברו בשידור חי מחצרו של הרבי ל–49 נקודות ברחבי תבל, כולל ריכוזי חב”ד בישראל.

הרבי התייחס בהרחבה ללקחים המעשיים שיש להפיק מפרשת חטיפת המטוס, הוא הגדיר את מבצע ההצלה כמאורע שנועד לזעזע ולהסעיר את האנשים המאמינים בחוקי הטבע ולהראות להם את ההשגחה וההשפעה האלוקית שבתוך המציאות הטבעית.

הרבי הביע ‘יישר כח’ ותודה עמוקה לכל אלה שעסקו בפעולת החילוץ, ויחד עם זה איחל להם מעומק הלב שיסיקו את המסקנות הדרושות בחייהם היום–יומיים, כוון שהוכח שיש בכוחם להגיע לידי הגברת האיכות על הכמות, וקרא להם לקיים תורה ומצוות.

בדבריו הדגיש הרבי, כי כשבני ישראל הולכים בכוחו של הקב”ה אין להם להירתע מגויים לא מאויבים ולא מ’מתנקמים’ לא ממזימות ומעשים ולא מדיונים ודיבורים של הגויים גם כשהם 140 במספר וגם כשהם נמצאים ב”ארמון זכוכית” [הכוונה לבניין האו”ם].

הרבי קרא לכל אלה שהיו נתונים לסכנה, החטופים שניצלו, שיבדקו את המזוזות בבתיהם, הרבי אמר שתוצאות הבדיקות הללו לכשיבוצעו ויפורסמו ברבים, יביאו ודאי להתעוררות רבתי לקיום מצוות מזוזה”.

באופן בלתי צפוי נערכה התוועדות נוספת ביום שני אור לט”ו תמוז - וכך דווח בעיתון ‘דבר’:

הרבי מלובביץ’: יש להגביר פעולות המנע

חסידי חב”ד בכפר חב”ד, קלטו שידור חי שהועבר מחצרו של הרבי מלובביץ’, בארצות הברית, בשעות הלילה המאוחרות אור ליום ג’. נכללה בו התוועדות בלתי צפויה של הרבי עם חסידיו בחצרו, פחות מ–36 שעות לאחר שהסתיימה ההתוועדות הקודמת שנמשכה כשש שעות.

הרבי אמר כי פרשת אוגנדה היא אות אזהרה, ויש להגביר את פעולות המנע, לבל יישנו מקרים דומים: ‘כשם שהגורמים המופקדים על הבטחון הפיזי הסיקו מסקנות להגברת אמצעי השמירה והבטיחות, כך על כולנו לעשות להגברת אמצעי הביטחון הרוחניים, שהם התורה והמצוות’.

הוא הורה לקבוע את יום ג’ ערב ראש חודש מנחם אב, ליום של הוספה בלימוד תורה, תפילה, וצדקה ולתת לצדקה סכום השווה למחיר שלוש ארוחות בעד כל נפש מבני הבית.

שלוש דרישות מהרבי

התוועדות נוספת לא שגרתית, עם הרבי התקיימה אור ליום שישי כ”ד בתמוז. הדי ההתוועדות פורסמו בימים הבאים בעיתון ‘דבר’ תחת הכותרת: “הרבי מלובביץ’: עלינו להסיק מסקנות מ’האזהרות’ הניתכות על ראשנו”.

וכך מסופר בגוף הידיעה:

בשידור מיוחד ביום ו’, העלה הרבי מלובביץ’ לחסידיו שלוש דרישות:

א. חטופי המטוס באנטבה צריכים לפרסם ברבים את התוצאות המפתיעות של בדיקת המזוזות.

ב. להסיק מסקנות מ’האזהרות’ הניתכות על ראשנו.

ג. יש ללמוד הלכות הקשורות לבית המקדש עד תשעה באב, גם עם ילדים קטנים.

בהמשך הידיעה מוסיף הכתב כי “ככל שעוברים הימים מתגלים פרטים המבהירים, כי כל תהליך החטיפה והשבייה ומאידך ההצלה והפדות הם בניגוד גמור לחוקי הטבע. אילו זכינו ובמשך השבוע של החרדה והדאגה לגורל החטופים, היתה הכרזה כללית, כי ‘בחוקי התורה נלך’ היו ניצלים כולם. ברם, לצערנו לא זכינו ובאה עלינו אזהרה שלישית - שילמנו באובדן חייהם של 4 יהודים ובתוכם מפקד מעולה, הי”ד.

קרבנות אלו צריכים לשמש לנו אות אזהרה, עלינו לחזור למקור הווייתינו, להשתית את חיינו על התורה ומצוותיה המעשיות”.

בהמשך הידיעה מספר הכתב על מבצע מזוזה שנערך אצל חלק מהחטופים ועל התייחסותו של הרבי לכך: “מבצע בדיקת המזוזות אצל חלק מהחטופים, לדברי האדמו”ר, העלה ממצאים מעניינים, או שלא היו כלל מזוזות או שהן היו פסולות, או שלא נקבעו כהלכה במקומות הדרושים. או שלא נקבעו על כל הדלתות. המסקנה המתבקשת מאליה היא, כי על החטופים לאזור אומץ ולהכריז ללא מורא ברבים, כי על כל אחד ואחד לבדוק מזוזותיו שתהיינה כשרות כדין. זוהי השמירה הרוחנית המעולה ביותר”.

הוראות הרבי בביטאון ‘המאור’

בימים הבאים יצא לאור בניו יורק גיליון ‘סיון–תמוז’ של ‘המאור’, ביטאון תורני נחשב. העורך הרב מאיר אמסעל הקדיש מאמר נרחב למבצע ההצלה באנטבה, כשבתחילה מתפלפל האם לפי הלכה אירע נס. בסוף המאמר מגיעה המסקנה:

סוף דבר. אין כל ספק שבעלי הצבא וכל האנשים שמסרו נפשם להציל אחיהם הניתנים בצרת הרג ושמד, בודאי ששכרם גדול ורב ודבר גדול עשו להצלת נפשות יהודים, אולם רע עלי המעשה שבבתי המדרשות מעלימים עין מן עושי המצוה גופא במסירות נפש, מחיילי צבא, ומשבחים ומפארים את ראשי השלטונות בלבד, ממציאי תוכנית ההצלה. והגם שגם אותם יש להזכיר לשבח, ואין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל מעשה טוב, אבל סוף כל סוף אין לשכוח שהם ישבו במנוחה בבתיהם ולא הכניסו עצמם בספק סכנה כלל.

מיהו מה שגרוע ביותר, שבשירות והודאות על חשבון השלטונות שוכחים לגמרי שיד ד’ עשתה זאת, כי ההצלה היתה למעלה מהטבע וקשורה בסכנות נוראות ורק ניסין וגבורן דעבד קוב”ה [והגבורה שעשה הקב”ה] היו בעזרת ההצלה המיוחדת הזו.

בתוך דברי המסקנה משלב את דברי הרבי על מבצע אנטבה:

תיתי לו לכ”ק הגאון האדיר האדמו”ר שליט”א מליובאוויטש שנקט בזה הדרך הנכונה לחיזוק האמונה, ובין השאר עורר גם כן שמצוה לפרסם על דבר מצות מזוזה שיש בה גם כן הסגולה של שמירה ובטחון כמו שכתוב בזוהר הקדוש ובשאר ספרים, ואצל רוב החטופים היה חסר אצלם בבתיהם השמירה של מצות מזוזה, היינו או שלא היה מזוזה כשרה על כל פתח ופתח וכו’, או שלא היה כלל והשמיע עוד דברים נכבדים בקשר לזה, על דרך יסודות האמונה.

לקראת סוף שנת תשל”ו, שיגר הרבי מספר אגרות קודש שפורסמו בעיתונות. באחת מהן, באגרת המופנית לנשי ובנות ישראל (מיום ראש חודש אלול תשל”ו), התייחס הרבי ישירות למבצע אנטבה, וגם להתקפת מחבלים על משרדי אל על באיסטנבול, בה נהרגו ארבעה: “בקשר עם האירועים האחרונים, חטיפתם ושחרורם של השבויים באוגנדה, וכן המאורע של ניסון הנקמה (היו לא תהיה) בקושטא (איסטמבול) שבהמשך לזה - עלינו להבין שמאורעות אלה עם להזכיר את כל אחד ואחד כי על יהודים לחזק ככל המוקדם את עניני הביטחון וההגנה, את אמצעי הביטחון בחיים הרוחניים, שהם מביאים גם את הברכה האלוקית לדעת את אשר יש לעשות לביטחון והגנה בדרך הטבעה ואת ההצלחה הגדולה בעשיה זו”.

מלחמת סאטמר

הרבי דאג לנצל את הנסים הגדולים שאירעו על מנת לחזק את עם ישראל בתורה ומצוות ולעורר את לבם לאהבת ה’. קריאתו זו של הרבי עוררה התנגדות רבה מקרב חוגי חסידי סטאמר בויליאמסבורג שסירבו להכיר בניסים הגלויים, בתואנה שביצעוהו יהודים שאינם שומרי מצוות תוך כדי חילול שבת. חסידי סאטמר לא הסתפקו בכך, והחלו לפרסם מאמרי השמצה בעיתונות, ובמקביל הפיצו כרוזים בהם קינטרו את מבצע אנטבה, וכן את ליובאוויטש והעומד בראשה.

אש מחלוקת בערה בברוקלין והיא הגיעה עד לארץ הקודש, כפי שפורסם בעיתון ‘מעריב’ ביום ג’ אלול תשל”ו, תחת הכותרת “מלחמת סאטמר וליובאוויץ, עקב ‘מבצע יונתן’”.

וכך מופיע בגוף הידיעה:

‘מבצע יונתן’ [כך כונה מבצע אנטבה על שם הקצין שנהרג בו, יוני נתניהו הי”ד] כבר הספיק לגרום למלחמת יהודים בניו יורק. בעוד שהרבי מליובאוויטש שיבח פעמים אחדות את המבצע וקשר כתרים לחיילי צה”ל, שסיכנו את חייהם כדי להציל את חטופי מטוס ‘אייר פראנס’ באנטבה, יצא ארגון רבני המקורב אל חסידי סאטמר בגינוי חריף לאלה ש’משבחים ומפארים את אנשי הצבא של מדינת הכופרים’.

באחת משיחותיו הפומביות דחה הרבי מליובאוויטש בתוקף את הטענות שהעלו הקיצונים נגד מבצע אנטבה, ושאל מדוע מותר היה להינצל על ידי הציונים לאדם אחד (כשהכוונה להצלתו של רבי יואל מסאטמאר על ידי ד”ר קסטנר) ואסור היה להציל מאה יהודים ממוות בטוח.

דברים אלה עוררו תסיסה רבה ברובע ויליאמסבורג החרדי, וכפי שמוסר השבועון ‘אלגיימענער ז’ורנאל” נשמעו בקרב חסידי סאטמר תביעות ‘לנקוט צעדים’ ואף לפתוח ב’מלחמת קודש’ נגד ליובאוויטש.

בעקבות ‘מבצע יונתן’ נערכה גם ‘מלחמת כרוזים’, כאשר התאחדות הרבנים המקורבת לסאטמר גינתה את ‘בלבול המוחות’ במחנותינו, בדבר הצלת נפשות אחינו בני ישראל שהיו נתונים בצרה ובשבי ובסכנה איומה ר”ל, שחיות טרף זממו להכחידם, ורוצחי נפש המכנים את עצמם בשם ‘מצילים’ הפקירו את דמם ר”ל”.

הרבי מצדו השיב לטענות חסידי סאטמר במהלך התוועדויות שהתקיימו במשך חודשי הקיץ תשל”ו ובחורף תשל”ז:

- רואים בגילוי שזה יד השם. ה’ יכול לעשות ניסים גם על ידי מי שאינו שומר מצוות לעת עתה, וכפי שמסופר על כך בכמה מקומות בתורה שבעל פה.

- זכותם של אנשי הצבא, שהעמידו על פי בחירתם את חייהם בסכנה, בכדי להציל נפשות מישראל, גדול מאוד. זכותם תעמוד לעד וחלקם בעולם הבא מובטח.

- רחמנות על מי שלא רואה בזה יד ה’ ורחמנות גדולה יותר, על אלה שמנסים לטעון שזה בא מהלעומת זה, ומפיצים מחלוקת בישראל. יש לעשות מחאה על דבריהם.

 

השאלות ששיגר הרבי לפוסקי הלכה

במשך מספר חודשים שב הרבי ודיבר על אודות הנס הגדול, והשיב תשובות נחרצות לכל המלעיזים. הללו מצדם לא שקטו, וכל העת המשיכו לתקוף את הרבי.

בעיצומה של התוועדות שמחת תורה תשל”ז שערך הרבי, לאחר שעמד באריכות על הצורך וההכרח בהודיה על ניסים, אמר הרבי, שלאור המצב שבו יש אנשים שלא רק שאינם מפרסמים את הנסים, אלא אף מנסים למעט ולהעלים אותם - יבקשו מרבנים, מורי הוראה, שיואילו לענות על שלוש השאלות הבאות, ושאלות אלו יהוו הוכחה ברורה, “אבן הבוחן”, שאכן על פי הלכה מדובר כאן בנס: 

א. כשאחד הניצולים חוזר לאנטבה, האם צריך לברך ברכת “שעשה לי נס בשם ומלכות”?

ב. אם מותר לחולה להתרפא אצל רופא מומחה שאינו שומר תורה ומצוות?

ג. במקרה חטיפה האם יש לסמוך על המומחה ולחלל שבת על מנת להצילו?

הרבי ביקש שלא תהיה כאן ההנהגה של “כבשו פניהם בקרקע” ו”שתקי רבנן”, אלא יענו תשובות ברורות אך קצרות, ‘הן’ או ‘לאו’, כדי שלא לתת מקום להתחמקויות על ידי פלפולים והסברים.

שאלות אלו פורסמו במספר עיתונים. בעיתון ‘הצופה פורסמו במסגרת ידיעה רחבה תחת הכותרת “פרשת אנטבה עדיין מסעירה את הרבי מלובאביץ”:

הרבי מלובאביטש קורא להכיר בנס, גם אם הוא בא על ידי יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות עדיין. המאורע של שחרור החטופים באנטבה עדיין מכה גלים בחצרו של הרבי מלובאביטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון. כידוע קמו מקטרגים מחוגים קיצוניים שהתקיפו את הרבי על כך ששיבח את מעשה החטיפה ואיחל ‘ישר כח’ לחיילי צה”ל על פעולתם הנועזת, ועל כך שאמר שהיה זה מעשה נס […]

הרבי הציג שתי שאלות ריטוריות לרבנים בעולם [וכאן מפרט הכתב את שתי השאלות].

בינתיים נמסר מחוגי פעילי חב”ד ב”מבצע מזוזה” על תוצאות בדיקת מזוזות בין חטופי אנטבה. כידוע, חזה הרבי מלובאביץ, לאחר המבצע, שמזוזות חטופי אנטבה הן פסולות […] חוליות של חסידי חב”ד שבדקו את המזוזות אצל חלקם הגדול של החטופים, השתוממו להיווכח כי כל המזוזות נמצאו פסולות”.

ואכן, רבנים רבים ברחבי תבל נענו לקריאת הרבי, והוציאו פסקי דין מנומקים, ובהם תשובות לשלושת השאלות. בין פוסקי ההלכה נמנו גאב”ד העדה החרדית הרב יצחק וויס, הרב גרשון מענדל גרליק בשם חברי הבי”ד במילאנו, רב הכותל המערבי הרב מאיר יהודה גץ. גם רבני ארה”ב, מכל החוגים, הוציאו פסקי דין מנומקים שהוכיחו כי גם על פי ההלכה, מבצע אנטבה היה נס גדול.

חברי בית דין רבני חב”ד בארץ הקודש  התאספו יחדו בכ”ד חשון תשל”ז, ופסקו תשובות לשלושת השאלות.

על השאלה הראשונה השיבו: אם אחד החטופים יזדמן למקום הנס, השיבו שאכן צריך לברך ברוך שעשה לי נס.

על השאלה השנייה, השיבו: כי יש לפנות לרופא מומחה יותר, ולא שומר מצוות ופחות מומחה.

על השאלה השלישית, השיבו: כי יש לציית למומחה שאינו שומר מצוות, ולחלל שבת בכדי להציל יהודי שנמצא בשבי.

על פסק הדין חתמו הרבנים הגאונים: שלמה יוסף זווין, יעקב לנדא, אלכסנדר יודסין, גרשון חן, יהודה בוטראשוילי, דוד חנזין, יצחק יהודה ירוסלבסקי, זאב דוב סלונים, משה אשכנזי, יחיאל מיכאל דוברוסקין, שרגא מיילך קפלן, דוב אליעזרוב ומרדכי אשכנזי.

בביטאון ‘המאור’ פרסם עורך הביטאון פלפול ארוך על שלושה עשר עמודים, כשהוא מקדים לאזכר את מאמרו מיד לאחר המבצע, בו הבהיר כי מדובר בנס גלוי ויש להודות לחיילים שביצעו זאת. גם בביטאון ‘הפרדס’ שיצא לאור על ידי ‘אגודת הרבנים בארצות הברית’, התפרסם מאמר של הגאון הרב שמחה עלבערג יו”ר האגודה, שמבהיר כי אירע באוגנדה נס גדול שעליו יש לשבח ולהלל את הקב”ה:

“חסדי השם והנס באוגנדה. ברור הדבר, כי הצעד הנועז של שחרור בני הערובה היהודיים באוגנדה, בסיוע של כוחות צבאיים, היה כרוך בסכנות חמורות […], התרחש, אפוא נס מן השמים והמבצע עבר בהצלחה”.

בתקופה הבאה פורסמו פסקי דין נספים בבטאונים התורניים. הרב אפרים אליעזר הכהן יאלעס, אב”ד פילדלפיה ומגדולי רבני ארצות הברית, התייחס בעיקר לברכת הנס, כאשר אחד החטופים יזדמן לאנטבה, ופסק שחייב לברך - מה שאכן אירע בשבוע זה.

אולם בשכונת ויליאמסבורג לא נרגעו, ובתקופה הבאה החלו לנקוט באלימות מילולית ופיזית, כולל זריקת אבנים על טנק המבצעים שעבר בשכונה, ואף דברים חמורים בהרבה. אך הרבי, רוען של ישראל, ידע למנף את הנס הגדול שאירע באנטבה, כדי לקרוא שם ה’ א–ל אולם, ולקרב לבם של ישראל לאביהם שבשמים.

האדמו”ר מזוועיהל: “מאות ניסים”

האדמו”ר רבי מרדכי מזוועהיל, מגדולי הדור הקודם, העניק מבט שמיימי מופלא על מבצע נס ההצלה באנטבה, כפי המסופר בספר “יסודי עולם” (ע’ 867, מאת הרב יעקב שלמה לוי):

הסתכלותו המיוחדת של האדמו”ר מזוועהיל, על מאורעות העולם באה לידי ביטוי גם בדברים שאמר לגאון הצדיק רבי שמואל אלכסנדר אונסדורפר זצ”ל שבא לבקרו כמה ימים אחרי פעולת ההצלה של היהודים שנחטפו על ידי המחבלים ימ”ש לאוגנדה, פעולה הידועה בשמה “מבצע אנטבה”:

“הרשעים חירפו נפשם ממש כדי לחטוף את היהודים ולבצע בהם את זממם, ירחם ה’”, סח רבינו באזניו, “והדבר יכל חלילה לעורר קטרוג גדול בשמים. מסירות נפש שכזו, של גויים… אבל כשיהודים נסעו למרחק גדול שכזה וחירפו את חייהם הם כדי להציל את אחיהם היהודים השבויים, הם הביאו בכך תיקון והפכו את הקטרוג על פניו!”

שבועות מספר אחרי “מבצע אנטבה”, התנהלה שיחה מופלאה בין האדמו”ר מזוועהיל ובין המשמש בקודש רבי אליהו ראטה זצ”ל. וכך היה דבר המעשה: רבי אליהו בא וסיפר לו את המעשה מתוך הכתוב ב”המודיע” תוך שהוא יושב לפניו כפוף ונכנע, עבדא קמיה מריה. רבינו התעניין בכל פרט ופרט מפרטי השתלשלות המאורעות והנסים שקרו באותו מבצע, ועל כל פרט חדש ששמע מרבי אלי’ נזדעק וקרא: “והרי גם זה נס!” רבי אליהו סיפר למשל איך המטוסים המריאו מאנטבה, ורבינו שאל: “יכלו להפיל אותם?” ענה לו רבי אליהו בחיוב ורבינו קרא בעוז: “הרי לנו כאן עוד נס!” וכך היו מונים והולכים ומשבחים ומפארים למי שעשה את הנסים האלו לעמו ישראל. לבסוף הגיעו לחשבון של כמה מאות נסים. בכל פעם שרצה רבי אליהו להמשיך בסיפור עדיין לא הניחו רבינו לפי שעוד רצה שוב להתפעל מהנס הקודם… חסידים שהמתינו להיכנס אל הקודש פנימה שבו לביתם בראותם שאין לדבר סוף… כך נמשך הדבר כמה וכמה שעות!

מקורות: שיחות קודש, אגרות קודש, יסודי עולם, בית משיח, הפרדס, המאור, הצופה, דבר, מעריב, ביטאון בית יעקב ועוד. תודה מיוחדת לידידי סופר ‘המודיע’ הרב יעקב שלמה לוי.