לא מקפידים

למה בימינו לא מקפידים על דיני הצרעת? והאם בזמן הגאולה ישתנו הדברים? איזה מעמד הלכתי יש לכהנים בזמן הזה? ומתי נתראה עם הסנהדרין ואהרן הכהן? • על המצורע העתידי של ימות המשיח, החידוש המהפכני של הגאולה העתידה והדרך הפרקטית להשלים את המשימה הבלתי–אפשרית

מאת: זלמן קזרנובסקי

רוב המצוות שנזכרו בפרשיות האחרונות תלויות בקיומו של בית–המקדש, ולכן אינן נוהגות בזמן הזה. יוצאים מכלל זה הם דיני המצורע וטהרתו. המשנה קובעת שדיני המצורע בלתי–תלויים בזמן המקדש. וכך גם פוסק הרמב”ם שטהרת המצורע “נוהגת בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית”¹.

הלכה זו מעוררת תמיהה: מדוע אכן לא מתייחסים כיום לדיני המצורע כאל מושג עכשווי?! השאלה גוברת במיוחד לאור העובדה שבחיבור ‘שולחן ערוך’ נלקטו כל ההלכות הנוגעות לזמן הזה. אם טומאת המצורע הייתה אקטואלית בימינו הלכותיה היו אמורות להופיע ב’שולחן ערוך’. אך בפועל הלכות מצורע מופיעות רק בספר הרמב”ם, הכולל גם את המצוות שאינן נוהגות בימינו. בספרי האחרונים תמהו: מדוע איפה הושמטו הלכות נגעים מה’שולחן ערוך’?!²

אכן, גם שאר הטומאות נוהגות כיום. אך אין להם השפעה משמעותית על אורח החיים שלנו. כיום כשאין לנו בית–מקדש וקרבנות, ולא מצוי אפר פרה–אדומה המטהר מטומאת מת - העובדה שאדם נטמא לא משפיעה על סדר יומו. אך טומאת המצורע מביאה למהפכה מוחלטת באורח חייו: על המצורע להתבודד מחוץ לעיר, לנתק מגע עם כל אדם, לפרום את בגדיו ושערו והוא אסור להסתפר, להניח תפילין ועוד.

גם הטהרה של המצורע, המתבצעת באמצעות תהליך מורכב, דורשת בסיומה קרבן מיוחד לבית המקדש - מדובר במצב אבסורדי בו דיני הטומאה קיימים אך חסרים הכלים הפרקטיים להשלים את הטהרה ולצאת ממצב עגום זה³.

אבחון וקביעה

דיונים נרחבים⁴ שהופיעו בספרות ההלכתית של הדורות האחרונים, מציעים הסברים למה בכל זאת טומאת המצורע לא קיימת היום: הבדל מובהק יש בין כל הטומאות - הנובעות ממגע פיזי בלבד, לטומאת המצורע - הנובעת מאמירת הכהן. גם אחר שהופיע נגע הצרעת הוא חסר–משמעות כיון שבתורה נאמר “וטמאו הכהן” - טומאת המצורע מתחילה באמירת הכהן. רק כאשר הכהן בוחן את הנגע וקובע שהוא טמא - נעשה הנגע טמא וחלים על האדם דיני מצורע. אמנם, הכהן הקובע את הטומאה והטהרה צריך להיות ‘כהן מיוחס’⁵:

יש שתי רמות בכשרותם של הכהנים: א. ‘חזקת כהונה’ - כהן המוחזק בשמו ובמסורת משפחתו. ב. ‘כהן מיוחס’ - כהן שקיבל טופס מיוחד מה’סנהדרין’ שהם ביררו בעדים כשרים על היחוס של כל אחד מאבותיו עד לכהנים ששמשו בבית–המקדש⁶. מובן שבימינו, שאין סנהדרין ועדויות בכתב על יוחסין במשך אלפי שנות הגלות - כל הכהנים הם בכלל ‘חזקת כהונה’ בלבד. אמנם סומכים על החזקה בנוגע לפדיון הבן, נשיאת כפיים ועוד. אך בנוגע לעבודה במקדש וכן לטומאת וטהרת המצורע, נדרש כהן מיוחס דווקא⁷. כך שבזמננו אין כהן שיכול לטמא את המצורע והוא נשאר טהור!

לא רק הכהן חסר בימינו, כדי שהכהן יטמא את הנגע יש צורך באבחון של ‘חכם בקיא’, המתמחה במראות הנגעים ומאשר שהנגע הביא סימני טומאה. החכם לא ניחן בבקיאות הלכתית בלבד, בתורה נאמר⁸ “להורות” ודרשו חכמים⁹ “עד שיורנו רבו”. יש צורך להתמקצע בראייה זו אצל רב שקיבל מרבו עד למשה רבינו. במשך תהפוכות הגלות הופסקה ה’סמיכה’ מדור לדור עד למשה וכך גם הוראת הנגעים, כך שאין בימינו חכם שיכול לאבחן את הנגע¹⁰.

נוסף לדרישות ההלכתיות שאינם מושגות בימינו, גם הנגעים עצמם לא מצויים כיום. הרמב”ם כותב¹¹ שנגעי הצרעת הם תופעה לא–טבעית אלא ‘מעשי ניסים’, שהתרחשו רק בעם ישראל לאלו שדברו לשון הרע. אדמו”ר הזקן מבאר¹² שלכן בזמן הגלות הנגעים אינם מצויים כלל, כי מהות הנגעים היא רע חיצוני בלבד אך בזמן הגלות כשהרע הוא גם בפנימיות לא מופיעים הנגעים.

ביטול מוחלט!

הדברים אמורים לגבי זמן הגלות, אך בזמן הגאולה יחזרו כל האמצעים הדרושים לדיני המצורע: כשתתיישב מלכותו של מלך המשיח ויתקבצו אליו כל ישראל “יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו”. משיח יגלה לכל יהודי את מעמד יחוסו: כהן, לוי או ישראל. יתרה מכך: הרבי מה”מ מוכיח¹³ מהגמרא¹⁴ שמיד בהתגלות משיח אנו נתראה עם אהרן הכהן בכבודו ובעצמו, שהוא ‘מיוחס’ ישירות מהקב”ה!..  גם הסנהדרין יעמדו בטבריא תיכף בהתגלות משיח¹⁵ ויהיו לנו מומחים מוסמכים לראות את הנגע.

אך לאמיתו של דבר בימות המשיח כבר לא תהיה קיימת מציאות של מצורע: כידוע, טומאה זו באה כתוצאה מדיבור לשון הרע¹⁶. תופעה זו שבה אדם מדבר בגנות חבירו שכיחה בזמן הזה. אך בזמן הגאולה, כשיהיה לכולם שפע עצום וכל טוב לא תהיה קנאה וצרות–עין¹⁷ וגם לא דיבור מגונה על הזולת. יתרה מכך: לעתיד לבוא תתבטל כל האפשריות להנהגה שלילית. מציאות הרע תתבטל כשיתקיים היעוד “ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ”, ובמילא תתבטל כל האפשרות¹⁸ לפעולה או דיבור שאינם שייכים לצד הקדושה!

מכך גם מובן, שלא רק סיבת הטומאה אלא גם טומאת המצורע עצמה לא תהיה קיימת בעידן שכולו טוב וקדושה ללא אפשריות של טומאה וקליפה¹⁹.

משימה בלתי–אפשרית?!

אמנם, מעיון קצר במקורות נראה שגם בזמן הגאולה יהיה מצורע, האישיות המדוברת היא אישיות מרכזית מאד בתהליך הגאולה - משיח בעצמו!..

הגמרא אומרת²⁰ שאחד משמותיו של משיח הוא ‘מצורע’. ואכן אליהו הנביא סיפר לרבי יהושע בן לוי שהמשיח יושב בין עניים מנוגעים וחולים והוא גם מנוגע²¹. בפשטות הכוונה היא לכך שמשיח נוטל על עצמו את ייסורי בני–ישראל, “חליינו הוא נשא”. אך מכך עולה תמיהה²², שם הדבר מורה על מהותו ואילו נשמת משיח גבוהה יותר מאדם הראשון ומשה רבינו כיצד ייתכן שמהותו של משיח היא ‘מצורע’? הרי ייסורים אלו של משיח הם תופעה חיצונית לגמרי, הבאה מצד התלבשותו בעולם ולא נוגעת למהותו האמתית?!

בשנת תנש”א, בהתוועדות האחרונה שזכינו לשמוע בפרשת תזריע–מצורע, ביאר הרבי מה”מ שה’מצורע’ אכן מסמל את מהותה של הגאולה: הנגעים בשרשם הם אורות עליונים ביותר, רק בחיצוניות יש עליהם העלם והסתר. לכן גם טהרת המצורע לא פועלת דבר חדש, אלא רק מגלה את מהותו הפנימית.

גם העולם הזה במהותו הוא דירה לעצמותו של הקב”ה. התגלות משיח לא באה להפוך ולשבור את מערכות העולם, אלא רק לגלות בהם את שרשם הפנימי - דרגות נעלות ביותר.

לכאורה מדובר במשימה בלתי אפשרית! סוף–סוף המציאות הגלויה של העולם מדודה ומוגבלת ואילו שרשו ומהותו הפנימית למעלה מהגדרה והגבלה. כיצד יוכל העולם להכיל את התגלות הגאולה?! יש לכך פיתרון: התורה, בחינת ה’תפארת’, ניחנה בתכונה המופלאה של חיבור הפכים. ובאמצעות הלימוד בענייני משיח וגאולה כפי שהם בתורה, ‘מלכות שבתפארת’, פועלים ומגלים את הגאולה האמיתית והשלימה בגדרי העולם תיכף ומייד  ממש!

 

                                     

1) תוספתא נגעים פ”ח. רמב”ם הל’ טומאת צרעת פי”א ה”ו. חינוך מצוה קעא בסופה. וראה פיה”מ לרמב”ם סוף מס’ נגעים.

2) ‘אוצר נחמד’ על ה’כוזרי’ מאמר ג’ פמ”ט. שו”ת יד אליהו סי ס”ח.

3) ראה פיה”מ לרמב”ם סוף מס’ נגעים. אבל עי’ לקו”ש חכ”ב בהר א, חכ”ו משפטים ג, חח”י מסעי–בין המיצרים.

4) ראה שו”ת ‘יד חנוך’ סי’ מט. שו”ת ‘שבט הלוי’ ח”ג סי’ קס ושם נסמן.

5) רמב”ם ורדב”ז הל’ תרומה פ”ז ה”ט.

6) ‘יד חנוך’ שם, אנציקלופדיה תלמודית ערך יוחסין.

7) לשיטת החתם סופר (יו”ד סי’ רלו) גם חזקת כהונה מועילה מן התורה לכל דבר, והכהנים רק “נהגו סלסול בעצמם”. אך עדיין יש צורך בחכם ש’יורנו רבו’ כדלהלן.

8) מצורע יד, נז.

9) תו”כ מצורע פ”ה, טז. וראה ירושלמי חגיגה פ”ב ה”א.

10) ‘תורה שלמה’ ח”ח ע’ 255. לקו”ש חכ”ב ע’ 75 והע’ 53. וראה ב’אור שמח’ (הל’ טומאת צרעת פי”א ה”ו) סיבות נוספות כמו העדר תכלת ותולעת שני ועוד.

11) סוף הל’ טומאת צרעת.

12) לקו”ת תזריע כב,ב. וראה לקו”ש חכ”ב ע’ 65 הע’ 9, שם ע’ 72 הע’ 36.

13) ליל י”ב סיון תשמ”ז - התוועדויות ח”ג ע’ 486.

14) יומא ה, ב.

15) ערובין מג, א. לקו”ש ח”ט ע’ 105 הע’ 74.

16) ערכין טו, ב. רמב”ם סוף הלכות טומאת צרעת.

17) רמב”ם הל’ מלכים ספי”ב. הדרן על הרמב”ם תשל”ה ס”כ.

18) הדרן על הרמב”ם תשמ”ט סע’ ה’ והע’ 22.

19) ראה לקו”ש חי”ח ע’ 236, אג”ק חי”ז ע’ שנז.

20) סנהדרין צח, ב.

21) שם צח, א ובפירש”י.

22) ראה גם לקו”ש חל”ז ע’ 33 (- ה’ליקוט’ האחרון שיו”ל לפרשת תזריע–מצורע, תנש”א).