מענדי זלמנוב

קוסטנאי היא עיר מחוז גדולה הכוללת בתוכה שש ערים ועשרות כפרים, והיא שוכנת בצפון מדינת קזחסטאן. בניגוד לערים גדולות אחרות במדינות הגוש הסובייטי, בעיר זו כמעט אין היסטוריה של חיים יהודים מסורתיים. “קזחסטאן היא מדינה אליה הגלו הקומוניסטים את מתנגדיהם, וקוסטנאי הנמצאת בגבול רוסיה, הייתה אחת מערי הגלות”, מספר השליח הרב מענדי זלמנוב.

שלוחי הרבי בקזחסטאן על רקע בית הכנסת הגדול והמפואר בקוסטנאיבערים אחרות בקזחסטאן היושבות על דרך המשי, התבססו קהילות יהודיות שאנשיהם עסקו במסחר, אך בקוסטנאי שהו רק מעט יהודים ובעיר לא פעלה קהילה מסודרת.

בשנים האחרונות עם בואה לעיר של משפחת זלמנוב - הרב מנחם מענדל ורעייתו דבורה ושני ילדיהם - חווה הקהילה הקטנה תחיה יהודית. השלוחים הנמרצים מבססים פעילות איתנה בקוסטנאי רבתי ובערים הסמוכות כמו רודני וליסקובסק. הם מפעילים בית כנסת מפואר, מקווה טהרה, חדר אוכל ומועדוני נוער, וכן מועדונים לגברים ונשים, זאת בנוסף על פעילות ענפה לאורך כל שעות היום, כמו ביקורי בית, מבצע מזוזה, ועוד. רק לפני שנה התקיים בעיר כינוס שלוחים בו נטלו חלק כל שלוחי המלך בקזחסטאן. במהלך הכינוס נחנכה בעיר חנות לממכר מזון כשר.

התחלה קשה

הרב זלמנוב, בנו של הרה”ח ר’ משה זלמנוב ממגדל–העמק, מכיר היטב את עבודת השליחות במדינות חבר העמים, גם בגלל שהוא נכדו של השליח ורבה של מולדובה הרב זלמן טובי’ הכהן אבעלסקי, ממנו ינק את רוח השליחות. “בגיל ארבע עשרה נסעתי לראשונה למולדובה ומאז פעלתי בשליחות שם פעמים רבות וזכיתי להיות עזר ואחיסמך לשליח במקום. לפני החתונה שהיתי שם בשליחות כמה שנים רצופות”.

לאחר שהקים את ביתו יחד עם רעייתו דבורה, בת השליח הרב אליעזר ויינר מבית שמש, נסעו מספר פעמים למולדובה לשליחות בחגי ישראל. היה ברור לשניים שגדלו אל תוך שדה השליחות, כי את חייהם הם מייעדים לשליחות. לאחר שנות לימודים בכולל בכפר חב”ד, נסעו לפעול בשליחות בעיר בית שמש ולסייע בפעולות בתי חב”ד בעיר בניהול חמיו הרב ויינר.

לאחר זמן קיבלו כמה הצעות, ואז הגיעה הצעתו של הרב ישעי’ הכהן שליח הרבי מלך המשיח לקזחסטאן, שיחד עם אחיו השליח ר’ אלחנן הכהן, המליצו על מחוז קוסטנאי. בעיר זו נעשתה בעבר פעילות רבה ואף נבנה שם בית כנסת חב”ד ליובאוויטש, ובאותו שלב חיפשו זוג שלוחים שיאיישו את המקום. ההתלבטות הטבעית הראשונית התחלפה עד מהרה בעשייה רבה. “האתגר בשליחות בקוסטנאי הוא גדול, ובשל כך אנחנו נמצאים כאן”.

עבודתם של השלוחים היא להאיר את החושך ולבנות את הבסיס לחיים יהודיים. רבים מיהודי העיר אינם יודעים כלל שהם יהודים, ורבים מאלו היודעים, מתהדרים בהיותם אתאיסטים. “פגשנו בעיר בית הכנסת מפואר אך ריק ממתפללים. החודשים הראשונים זימנו לנו אתגרים רבים, אך ברכותיו של הרבי ליוו אותנו כל הזמן לאורך כל הקשיים שחווינו. האתגר הכי גדול היה להתחבב על ראשי הקהילה שמטבע הדברים לא ששו לבואו של רב יהודי שלבטח יתערב בעבודתם.

“במבט לאחור, ניתן לצחוק על כך; שכן כעת אנחנו ידידים טובים והם מלאי הערכה לעבודתנו. מדהים להיזכר כיצד באירוע שארגן ראש הקהילה חודשים ספורים לאחר בואנו לקראת ראש השנה, אפילו לא הוזמנו. למרות זאת הגענו אל המקום והצבנו בכניסה דוכן תפילין. יהודים רבים שעברו דרכנו, ניאותו להניח תפילין ואף קיבלו פרוספקט יהודי לקראת חגי תשרי. לאירוע הבא כבר הוזמנו, ומאז אנחנו מתכבדים לפתוח כל אירוע בדבר תורה. ראש הקהילה מיודד אתנו, וזוכה לכבוד רב מצדנו בתפילות ובאירועים בבית חב”ד”.

קושי נוסף בו נתקלו השלוחים בראשית דרכם, הוא הקור העז השורר במדינה בחודשי החורף ובחלק מחודשי האביב. “הקור פה מגיע לכשלושים מינוס, ובימים קשים אף לארבעים; במשך חודשים ארוכים הרחובות מכוסים שכבה עבה של שלג. מציאות שלא בדיוק גדלנו עליה בארץ ישראל, אך עם הזמן למדנו להתמודד עמה. ישנם ימים שבהם חולפות דקות ספורות מאז מזיגת כוס מים עד שתכולת הכוס הופכת לקרח”.

קזחסטאן נחשבת למדינה מוסלמית ובכל עיר פזורים מסגדים רבים וקולות מואזין נשמעים בוקר צהרים וערב. לדבריו של הרב זלמנוב, הוא חש גאווה יהודית גדולה בכל פעם שהוא מבחין בבית הכנסת המפואר של הקהילה. “המדינה נלחמת בקיצונים, ומבחינה זו דווקא זכינו לקבלת פנים חמה מהמקומיים שמכבדים אותנו מאוד. עיתונאים מעיתונים מובילים במחוז מגיעים לראיין אותנו תדיר לפני חגים ותאריכים יהודיים, ונותנים לנו במה להשמיע מסרים יהודיים וגאולתיים”.

חודשים ספורים מאז בואה של משפחת השלוחים לעיר, החלה הפעילות להתבסס, ומאז היא רק הולכת וגדלה. “הנדבך המרכזי שמאפיין את פעילותינו הוא ביקורי הבית. זהו סוד ההצלחה שלנו. אנחנו מלקטים נשמות. בעקבות ביקורי הבית שאנו עורכים, אנחנו מצליחים לחבר עוד ועוד יהודים ליהדותם, ואלה מגיעים לתפילות המתקיימות מדי יום, שבת וחג.

“כמו כן אנו מפעילים כולל על שם רבי לוי יצחק שניאורסאהן ע”ה, עבור גברים שמגיעים מדי בוקר לתפילת שחרית, ולצד שיעור בתורה וחסידות הם מקבלים ארוחה מזינה ומלגה כספית. כמו כן מתקיים מועדון נשים על שם הרבנית חנה, וכמובן ישנה פעילות קבועה שמתקיימת עם הנוער. פעילות נוספת היא הכנת מנות מזון כשר מדי יום לנצרכים.

“טבעי שלפעולות על שם הורי המלך ישנו חביבות מיוחדת, שכן הם חרשו בדמעות את אדמת קזחסטאן מתוך מסירות נפש לסייע ליהודים כאן בזמן גלותם, וכיום שלוחי המלך קוצרים את הפירות.

“אל קוסטנאי מגיעים בחודשי הקיץ מבקרים רבים יחסית, רבים מהם מארץ ישראל, כאלה שיש להם בני משפחה בעיר או שנולדו בה ועזבו. כמעט כולם פוקדים את בית הכנסת כחלק מהביקור”.

היכרות בארבע לפנות בוקר

בשל שנים ארוכות של ניתוק מדרך אבותינו, עיקר עבודת השליחות בקוסטנאי היא ‘ליקט נשמות’. בפנקסי הקהילה נמצאים כמה מאות יהודים, וחלק מעבודת השליחות היא לחשוף נשמות שנטמעו באומות. “כמעט מדי שבוע אנו מגלים יהודים שלא ידעו על יהדותם או שלא ידעו את המשמעות הנגזרת מכך”, מוסיף הרב זלמנוב. “ניכר ששנות הקומוניזם הארוכות פגעו קשות בזהות היהודית. מנגד יש המחשיבים עצמם יהודים אך הם לא כאלה על–פי ההלכה. אצל הדור השלישי המצב הוא מורכב הרבה יותר בשל ההתבוללות הקשה.

“מיד עם בואנו לעיר הבנתי שנושא זה יעסיק אותי מאוד. כמו בכל עיר במדינות חבר העמים לשעבר, נישואי התערובת הפילו חללים רבים מהעם היהודי. מציאות זו התחדדה לי ביתר שאת בפעילות הראשונה שקיימתי עם בני נוער. לפחות מחציתם היו לא–יהודים על פי ההלכה. התחלתי אפוא להשקיע בפעילות ‘אחד על אחד’ עם נערים שידעתי בוודאות שהם יהודים”.

בפיו של הרב זלמנוב יש גם סיפורים על השפעה חיובית. “לאחד הבחורים היתה משיכה גדולה יותר להכיר את מסורת אבותיו. הוא גם רצה לעלות ארצה, וביקש לדעת עוד ועוד על ארץ ישראל ועל המסורת היהודית. כשהחל להגיע לתפילות בבית הכנסת וסייע בארגון התוועדויות, ידעתי שיש בו פוטנציאל גדול להתקרבות. כשהחליט לעלות ארצה, חיברתי אותו עם אחד השלוחים.

“מניסיוני ידעתי, שאם לא יהיה מחובר לחב”ד בארץ ישראל, עלולה כל ההתקרבות לרדת לטמיון. בטרם נפרדנו, הוא התחייב בפניי שיניח תפילין מדי בוקר. לצערי הוא לא שמר על קשר עם אותו חב”דניק ואף לא הניח תפילין. מדי כמה ימים התעניינתי אצלו לגבי התפילין, אך קיבלתי תשובות מתחמקות. חלפו כמה שבועות, לפתע שלח לי בוואטסאפ תמונה שלו מניח תפילין בכותל המערבי. הוא גם גרם לכמה מחברי הקבוצה עמה הגיע לכותל המערבי, לעשות זאת והם עושים זאת לראשונה בחייהם, החב”דניקים בכותל התרגשו והחלו לרקוד עמהם את ריקוד הבר מצווה המפורסם, הנה מספר יהודים, שמי יודע מתי היו יוצאים מגדר ‘קרקפתא’, מיוחד ומרגש שאחד מהם הוא צעיר יהודי ממדינת מולדובה, מה שהביא סיפוק מיוחד להשפעתו האדירה של המשלח. מאז הקשר אתו התחזק והוא ממשיך את תהליך התקרבותו”.

אחד האתגרים הגדולים של השלוחים, זה לאתר את היהודים שאינם רשומים בפנקסי הקהילה ואינם מגיעים לבית הכנסת או פעולות בית חב”ד. בפיו של הרב זלמנוב סיפור מעניין:

“פעם חזרנו כל המשפחה לביתנו בקוסטנאי מטיסה פנימית בתוך קזחסטאן. השעה הייתה ארבע לפנות בוקר, ויצאנו לחפש מונית מחוץ לבית הנתיבות, אך בשעה כזאת לא היו מוניות.

“לפתע הגיח מאי–שם רכב מפואר. האיש עצר על–ידנו והציע להסיע אותנו אל ביתנו. בקזחסטאן יש שני סוגי מוניות, אלו הרשמיות ואלו הלא–רשמיות של אזרחים מהשורה שמבקשים להגדיל את פרנסתם. חשבנו אפוא שהאיש משתייך אל הקבוצה הזו, והצטרפנו אליו. כששאלתי במהלך הנסיעה כמה התשלום, היסה אותי האיש וטען שזכות גדולה לו להסיע יהודי קדוש… הסתבר שמדובר במנהל מפעל קטן המתגורר בקוסטנאי, ששמע על שבע מצוות בני נוח והתרשם מפעולות הרבי הגדול בעולם.

זו אחת הסיבות שהרב זלמנוב מקפיד להבליט את פעילותו בעיר, כדי להגיע למודעותם של כמה שיותר יהודים. “אנחנו לא מחכים שיהודים יגיעו אלינו, אנחנו תרים אחריהם. בחג הסוכות בשנה החולפת, הצבנו סוכה ניידת באחד המרכזיים המסחריים, והצענו ליהודים לברך על הלולב. בנוסף לכך באחד מימי החג הצבנו סוכה בעיר רודני, לשם הוזמנו מראש חברי הקהילה למסיבת סוכות וברכה על הלולב וכו’.

“תוך כדי הקמת הסוכה, פניתי לאחת הנשים וביררתי באם אמה וסבתה יהודים. היא ענתה לי בהתרגשות שכן, והצעתי לה לברך על הלולב. לא הבנתי על מה ולמה ההתרגשות הגדולה, ורק אחר–כך נודע לי שממש לאחרונה אימה נפטרה והותירה בידה מסמכים שמעידים על יהדותה. ובדיוק מספר ימים לאחר מכן, היא פגשה אותנו בסוכה, ומשום כך התרגשה כל כך…

“כמובן שבדקתי את המסמכים היטב, ולאחר שהתברר מעל לכל ספק שהיא יהודייה, הזמנו אותה רבות להתארח, וכך התחברנו למשפחה יהודית נוספת”.

מנהג קבוע יש לרב זלמנוב - כל עובד חדש שמגיע לבית הכנסת או פועל שבא לבצע עבודות שיפוץ, יזכה לשיחה על שבע מצוות בני נח. “בשבוע שעבר היה כאן פועל שדיברתי עמו על שבע המצוות. כשסיימתי, שיתף אותי כמשיח לפי תומו: ‘תדע לך הרב, גם לי יש קצת קשר ליהדות, סבתי מצד אמי יהודייה’. ‘אם כך’, הודעתי לו, ‘לא רק שיש לך קשר ליהדות, אלא שאתה עצמך יהודי’. כמובן שהתחלתי לדבר איתו על יהדותו ועל השתתפות קבועה בפעילות שלנו.

“מקרה נוסף היה בסיומו של מבצע לולב, בין ערמות השלג ברחבי העיר, כאשר באחד הימים עמלו שני פועלים לפרוק סחורה מול בית הכנסת. היו להם פרצופים של קזאחים מקומיים, וקצת נבהלתי כשאחד מהם הגניב כלפי מבטים חודרים וארוכים. בשלב מסוים הלה החל לצעוד לכיווני ולברכני בשלום. כממתיק סוד סיפר כיצד הזכרתי לו את אמו המנוחה שהייתה יהודייה”. גם יהודי נידח זה זכה לברך על הלולב.

הרב זלמנוב, בגאווה יהודית, לא מהסס לפנות אל עוברים ושבים ברחוב או בסניף הבנק - אם מתעורר אצלו חשד סביר - ושואל בעדינות לשלומם והאם הם יהודים. בדרך זו, לדבריו, חשף עשרות יהודים. “כמו דייג שמחפש דגים, להבדיל, גם אנו מחפשים כל הזמן יהודים”, ובאם לא, זוכים לחומר והסבר על שבע מצוות בני נח.

“בימי הבראשית שלנו כאן, פניתי אל אחד העובדים אצלו הדפסתי ושאלתי אם הוא יהודי. הוא ענה בשלילה אך הוסיף מיד שמכל משפחתו המורחבת, רק אמו יהודייה. כמובן שששתי עליו כמוצא שלל רב ושכנעתי אותו להניח תפילין, ואף חגגנו לו בר–מצווה בבית הכנסת.

“סיפור דומה היה לנו גם בפורים השנה, כאשר נפגשתי עם מנהלי חברה להשכרת ציוד הגברה. הייתי צריך להתייעץ לגבי עניין מסויים והם הפנו אותי לאחד העובדים. הוא היה מאוד סבלני וכשסיים, שאלתי אותו מתוך הרגל לגבי יהדותו. גם כשענה בשלילה, לא ויתרתי; הפנים שלו לא היו נראות כפני גוי, והוספתי לשאול האם במשפחתו יש יהודים? הוא ענה שסבו וסבתו מצד אמו היו יהודים. הוא לא הבין את סיבת התלהבותי, ‘אתה יהודי’ הפטרתי כלפיו, והוא נדרך. מעולם לא חי כיהודי. ישבנו לשיחה ארוכה, ומאז אנו שומרים על קשר רצוף. הוא כמובן הניח תפילין ובכל מפגש לומד עוד ועוד על זהותו היהודית. אדם זה כמו כנראה רבים רבים נוספים לא היה רשום קודם לכן בפנקסי הקהילה”.

מצד שני, בפנקסי הקהילה רשומים גם גוים רבים עם שורשים יהודיים או שלא, ואיתם אנו נדרשים לנהוג במשנה זהירות והקפדה יתירה על “המבדיל בין ישראל לעמים”.

במותו קידש שם שמים

לצד אותן נשמות תועות, ישנם יהודים רבים שיודעים על יהדותם אך מתנכרים אליה. נדמה שהרב זלמנוב הוא האדם הנכון במקום הנכון כדי לפצח את אותם אגוזים קשים. “במחוז שלנו התגורר יהודי מבוגר שזכה לכבוד גדול בקהילה היהודית, ובדיעבד הסתבר לי שגם אצל גויי האזור. לאחר נפילת ברית המועצות, הוא היה קבלן גדול ובנה שכונות רבות ברחבי העיר, כאשר גולת הכותרת היא הרכבת לקוסטנאי עם זרועות למדינות השכנות. עם זאת, הוא הגדיר את עצמו כאתאיסט. בשנה הראשונה לבואנו לעיר, הגעתי בטעות לביתו לקראת פסח עם מצות, שכן שמו ושם ראש הקהילה - זהים.

“בערים רבות בברית המועצות לשעבר, כמעט כל יהודי יודע מה זה ‘יום כיפור’. כמעט בכל מקום ישנם יהודים שמגיעים פעם בשנה לבית כנסת כדי לציין את היארצייט של יקיריהם. אולם בקוסטנאי ישנם יהודים רבים שלא שמעו מעולם על יום כיפור ולא פקדו מעולם את בית הכנסת. כזה היה מיודענו; אפילו בפעילויות הקהילה הוא לא הסכים להשתתף. התנכרות מוחלטת מצדו לזהותו היהודית.

“נהג המונית שהביא אותי לביתו, לחץ על האינטרקום והודיע למאזין בתוך הבית שהרב מחכה מעבר לדלת. ‘עשיתם טעות’, נשמע קול של אישה, ‘אתם בוודאי בדרככם לראש הקהילה היהודית’. כששמעתי כך, הבנתי את טעותי אך החלטתי שלא לוותר. זו השגחה פרטית שהובילה אותי לכאן.

“הסברתי לאישה באינטרקום, שהייתה בתו, כי אין לי רצון להישאר בבית, אלא רק להפקיד בידי אביה מצות ומיד אלך לי לדרכי. אך היא הייתה עקשנית וביקשה שאלך. ‘אבי אתאיסט, מעולם לא רצה לשמוע עליכם וגם כעת’, אך אני התעקשתי להישאר. כשהבינה לבסוף שלא אוותר, הכניסה אותי רק כדי שאמסור את המצות. או אז התברר לי שהוא מאושפז בבית רפואה.

“השארתי שם את המצות, תוך אמירת מספר שורות תניא ופרקי תהילים לזכותו והחלטתי בלבי לבקרו למחרת. משם המשכתי לביתו של ראש הקהילה. הוא הכניסני בכבוד רב, ומשום מה בחרתי שלא לשתף אותו בביקור הבית הנוסף שערכתי.

“ישבנו יחד כמחצית השעה ודיברנו על מהות החג, כשלפתע מצלצל הטלפון. הוא מקשיב ופניו מתעצבות. הוא סיפר לי כי זה עתה נודע לו שאותו יהודי שיש לשניהם שם זהה, נפטר. הייתי בהלם ושיתפתי אותו בביקור הבית שערכתי זה עתה, וכי בתו אמרה שהוא בבית רפואה. הוא התפעל מהמידע שהנני שולף לו, ומיד המשיך לסדרת טלפונים נוספת, תוך שהוא מציין ‘ממני לא שמעת שום דבר’…

ההלוויה התקיימה במתחם הענק של תחנת הרכבת המרכזית של מחוז קוסטנאי, והשתתפו בה אלפים מבני העיר, בהם כל דמויות המפתח בהנהלת העיר. החלטתי כמובן גם להיות נוכח על–אף שלא הוזמנתי. עמדתי על–יד המיטה וקראתי תהילים.

“העובדה שהגעתי לשם, גרמה שכיבדו אותי לשאת תפילה מול כולם, כאשר כל הקהל חוזר מילה במילה. לצד כל ראשי העיר והמחוז ודמויות מפתח רבות בעיר, שבאו לחלוק כבוד לאיש המבוגר ביותר במחוז, שתרום רבות לפיתוח המקום.

“כשהגענו לבית הקברות, הבהרתי לכל הגויים שהיו שם, שאני לבדי אכסה את הבור וגם השתדלתי ככל הניתן שיהודים יכניסו את הארון לקבורה. היה שם קידוש השם עצום.

“באותה הלווייה פגשתי גם יהודי רחוק שידעתי על קיומו, אבל כולם אמרו לי ‘הוא אתאיסט ואין לך סיכוי מולו’. הוא מעולם לא ביקר בבית הכנסת ואף לא באירועי חגי הקהילה. ניגשתי ללחוץ את ידו ולברכו לשלום, וניצלתי את ההזדמנות להזמינו להניח תפילין, לאחר דין ודברים ארוך ובמאמצים לא קלים, נאות לבוא לבית הכנסת, שם הניח תפילין לראשונה בחייו ואף קיבל מצות שמורות לקראת חג הפסח”.

אם מדברים כבר על עקשנות חסידית שהביאה לתוצאות רצויות, נזכר הרב זלמנוב במקרה נוסף.

“לקראת יום הכיפורים החלטנו לצאת במבצע נרחב של ביקורי בית ובמסע תעמולה על אודות מעלתו וייחודיותו של היום. כשהתדפקנו על דלת אחד הבתים, יצא אלינו אבי המשפחה, אך סירב להכניסנו. ‘תבואו פעם אחרת, אני עסוק כעת’, ניסה להתחמק, אך לא ויתרתי והמשכתי להפציר בו שיכניסנו. לאחר דין ודברים הצעתי שירד לפגוש אותי מבלי שאכנס לביתו.

“הוא ירד והשיחה נמשכה. לבסוף הצלחתי לשכנעו להניח תפילין לראשונה בחייו, כשהוא בגיל חמישים. למרות הקור הכבד, הוא לא התפעל והניח תפילין לעיני העוברים ושבים. באותו מעמד זכה לעשות את מנהג הכפרות, ולקבל “לעקח” לשנה טובה ומתוקה. כשנפרדנו, התנצל שלא הכניס אותי לביתו, וסיפר כי יש הסכם סמוי עם הנוכרייה רח”ל שדר עימה, שלא מכניסים הביתה שום סממן יהודי. אני בטוח שרבי לוי יצחק מברדיטשוב בוודאי היה עושה מסיפור זה ‘מטעמים’”…

להיכנס אל המבצר האישי

כאמור אחד מנדבכי השליחות המרכזיים, הוא ביקורי הבית. בפיו של הרב זלמנוב סיפורים רבים המבטאים את חשיבות ההגעה לבתים, מבצרם של המשפחות היהודיות. הוא משקיע בזה מאמץ ומחשבה רבים.

“לקראת חגי ישראל, ובפרט בימים הסמוכים לחנוכה, אנו מבקרים בבתים רבים. הבחירה היא להגיע למשפחות הכי רחוקות, כאלה שידוע לנו שאם לא נגיע לשם, לא ידלקו נרות. בין היתר בתים של יהודים מבוגרים שמתקשים להגיע לאירועי חנוכה של חב”ד ובבית הכנסת.

“בשנה החולפת נסעתי בחנוכה במשך חצי שעה אל קצה העיר לביקור בית אצל בחור שנודע לי שהוא יהודי. כשנכנסתי אליו הביתה, הבחנתי בעץ גדול עטוף בסמל הנוצרים. לא התייחסתי לזה ודיברנו על התורה והמצוות. לראשונה שמעה המשפחה על החנוכה. כשלבם היה פתוח, הוצאתי חנוכיה ויחד הדלקנו נרות. מאז חיזקנו עמם את הקשר והם התחילו להגיע למגוון הפעילויות של חב”ד בעיר”.

לפעמים אפילו תזכורות ‘קטנות’ יכולות להעיר נשמה של אדם. “בחנוכה הגענו לבקר יהודי ישיש; הוא דווקא יודע ומכיר מעט מסורת, ולאחר שהדלקנו את נרות החנוכה הוצאתי סביבון וסובבתי. הוא ראה את הסביבון ומעיניו זלגו דמעות. הוא פתח בפניי צוהר למסכת חיים מופלאה ועצובה כאשר גדל כילד בבית חסידי. הוא נזכר בצעידה לחדר ולימוד האלף בית. הסביבון הזה ממש העיר את נשמתו”.

 

יש פעילויות שמכוונות לדור הצעיר?

“בהחלט. הקמנו מועדון צבאות ה’ לגילאים צעירים, וגם פעילות עם בני נוער בגילאים בוגרים. אין זו משימה קלה. הילדים לומדים בבתי ספר מקומיים ומחוברים לחבריהם הגויים. כל פעילות שלנו חייבת להיות מושקעת, וכל משתתף יכול להיכנס רק לאחר שעשינו בירור מקיף שאמו אכן יהודייה.

“העבודה עם הנוער עוד יותר קשה. הם רגילים לבילויים מסוג אחר, ומה להם לתפילות בבית כנסת?! הם הולכים להצגות ומסעדות, ולכן הפעילות עימם היא בעיקר עונתית. אנו מקפידים שכל מפגש יהיה מושקע וכבר זכינו להוציא צעירים רבים מדין ‘קרקפתא דלא מנח תפילין’. כל אחד שאנו מצליחים לחבר לבית חב”ד, זה כמו הוצאת יהלום מעמקי האדמה.

“יש אצלנו בחור שהכרתי אותו. לאורך כל הזמן התנגד לקחת חלק בפעילויות, למרות הפצרותיי ובקשותיי. יום אחד עשינו יום של בירור יהדות, עם הרב אלחנן הכהן שהגיע במיוחד לשם כך מאלמא אטא, וניתנו מלגות למי שהגיע. אמו של הנער הגיעה אף היא וסיפרתי לה על המועדון של הצעירים וביקשתי שתצרף את בנה. בעקבות בקשתה, הנער החל להגיע. הוא החל להניח תפילין לראשונה בחייו ואפשר להגיד שהחל להתקרב אלינו. בליל הסדר האחרון הסב יחד אתנו, וכל הגישה שלו השתנתה”.

 

במדינות חבר העמים לשעבר, ההתבוללות ונישואי התערובת רבה, כיצד אתם מתמודדים עם כך בקוסטנאי?

“לצערי מדובר בתופעה רחבה מאוד. את עיקר המאמץ משקיעים בדור הצעיר שהם יהודים מאם על פי ההלכה. במהלך שליחותנו שלחנו כבר כמה נערים לקהילות גדולות יותר במדינות חבר העמים, או עלו לארץ הקודש, יש כאלה שאנחנו מחברים אותם לפורומים גדולים של יהודים שמעגל החברים היהודי שלהם יגדל ואתו יגדל הסיכוי שיינשאו עם יהודים.

“התופעה של נישואי תערובת היא קשה וההתמודדות היא מורכבת מאד, אך נקודת המוצא שלנו היא ההלכה. יש כאלה עם “שורשים יהודים”, אבל זה לא מספיק לנו, לצד זאת רבים נוספים ללא ניירת מה שמצריך תהליך ארוך של “גיור כהלכה”. היו עקשנים שהצליחו, והקימו בית נאמן בישראל, וגרים כיום במוסקבה.

 

מה עושים עם חינוך הילדים במקום כה נידח?

“ילדינו עדיין צעירים מאוד, אך למרות זאת הם חלק מהשליחות. לדוגמה, בחג פורים האחרון חיפשתי את הילד לדוד המלך, ובהתוועדות פורים הסברתי למשתתפים על התחפושת וקישרתי זאת עם רבי לוי יצחק, אביו של הרבי, שחרש רוחניות בעת גלותו בקזחסטאן, ואנו קוצרים.

“לא פעם אני נחשף לכוח ההשפעה הרב שיש דווקא לילדים. כשרואים את בני הבכור שלום דובער חוזר על פרקי תניא בעל פה, הם מוקסמים. לא מזמן אחד המבקרים שגדל בקוסטנאי ועלה לארץ ישראל, חזר לביקור שורשים בעיר. הוא ביקר אצלנו והוקסם מהילד. הוא צילם אותו ופרסם זאת במדיה החברתית של חבריו בארץ ישראל תוך שהוא מוסיף מילות התפעלות”.

כמובן מדובר במשימה מורכבת, ורעייתי משקיעה בזאת רבות. ישנו חדר מיוחד “גן חב”ד קוסטנאי”, שמדי פעם מצטרפים ילדים נוספים במסגרת מועדון צבאות ה’, וכאשר הם רואים איך השליח הצעיר מתפלל בשמחה וחיות, נדבקים גם הם בהתלהבות”.

 

איך בקוסטנאי מביאים לידי ביטוי את הוראת הרבי לפרסם שאנו נמצאים בדור אחרון לגלות וראשון לגאולה?

“בקוסטנאי כל עניני השליחות חדורים בבשורת הגאולה. אנחנו נמצאים כעת לפני ל”ג בעומר, ואני נזכר שאשתקד הכותרת של התהלוכה הייתה ‘צועדים אל הגאולה’. כל השלטים בתהלוכה היו דומים לתמרורי כבישים ומשפטים המבטאים את הכמיהה לגאולה. הילדים קיבלו כובעים של עובדי כבישים, ועליהם הכיתוב ‘צועדים לגאולה’. דוגמא נוספת מפורים האחרון, אז חילקנו למשתתפים מסכה עם משקפיים ועליה הכיתוב ‘פוקחים את העיניים ורואים גאולה’. הרעיון של כל הגימיקים הללו להחדיר באנשים את החוויה סביב נושא הצפייה להתגלות מלך המשיח בקרוב ממש.

“אחד האתגרים הגדולים בפרסום משיח הוא להחדיר באנשים את התחושה שכל רגע זה יכול לקרות, וכל מעשה טוב קטן כגדול יכול להכריע את הכף. אנשים מבוגרים שאני מדבר איתם על משיח, טוענים שהם כבר זקנים והחמיצו את העגלה, אך אני לא מוותר להם, ואומר להם: להיפך! יש לכם כוח גדול ומיוחד לבוא להתגלות משיח כשאתם מוכנים עם כמה מצוות בידכם, מהר אין זמן!…

“בנוסף, בכל אירוע שאנו מארגנים, אנו מקיימים הגרלות על תמונות מהודרות של הרבי מלך המשיח המודפסות על קנבס. אנשים משתוקקים לזכות בזה וכך אנחנו מכניסים את תמונת הרבי לבתים רבים. כמו כן אנו מדברים על ערך הכתיבה לרבי מלך המשיח, ומדי כינוס אנשים מבקשים לכתוב פנ”ים ולהתברך מהרבי”. בהתוועדויות חסידיות של יו”ד שבט י”א ניסן ועוד, תוך דגש מיוחד על עריכת חגים גדולים גם בחגי חב”ד.

שרי הדתות והפנים בבית חב”ד

בפיו של הרב זלמנוב תשבחות רבות לשליח הראשון ורבה של קזחסטאן הרב ישעי’ הכהן. “בתקופה האחרונה נוצרה בעיה עם אשרות השהייה במדינה כל יום שאנו כאן ופועלים בשליחות הוא נס ממש. מדי חודש היה עלינו לצאת לרוסיה ולשוב בשנית לקזחסטאן. להטלטל שעות ארוכות בכבישים, בקור ובשלג, כשידינו אחוזות בשלוחים הצעירים, היא משימה של ממש. לשמחתנו, הרב כהן הפעיל את קשריו ואנשים רמי דרג מהמחוז הגיעו עד אלינו לבית חב”ד כדי לסדר זאת. כשיהודי העיר שמעו ששרי הדתות והפנים ביקרו בבית חב”ד, הדבר גרם לגאווה יהודית”, ומקום של כבוד לבית הכנסת.

כשאנו שואלים את הרב זלמנוב על תכניות לעתיד, הוא עונה מיד שהתוכנית הכי אקטואלית שלו היא שבית הכנסת המפואר של קוסטנאי יעלה עם ענני שמיא לבית המקדש. אך עד אז, הוא רוצה לראות עוד ועוד יהודים מתקרבים לדרך אבות, שבים לצור מחצבתם ופוקדים יותר את בית הכנסת, את המקווה, את הכנסים והשיעורים. מבחינתו, העבודה שלנו היא חלק מייעודי הגאולה “ואתם תלוקטו אחד לאחד”.

רפואה צמודה

מספר הרב זלמנוב: “לקראת הלידה של בתנו השנייה רצינו לצאת מהעיר ולטוס לארץ הקודש. לתדהמתנו נודע לנו שבכדי לעלות על טיסה במצב כזה, עלינו להנפיק עבור אשתי אישור מיוחד מרופא. לא שיערנו עד כמה נתקל בקושי להשיג זאת, שכן כל הרופאים אליהם פנינו, סירבו לאשר זאת בטענה כי אינם מוכנים לקחת אחריות.

“החלטנו שהולכים באופן של ‘לכתחילה אריבער’, אורזים מזוודות ועולים על טיסה בלי האישור הנדרש. כמובן שעשינו זאת לאחר שכתבנו לרבי וזכינו לברכה. כמה ימים קודם הטיסה המיועדת, ארגנו אירוע גדול לקראת ראש השנה בה נטלו חלק רבים מבני הקהילה. בהשגחה פרטית נודע לנו שאחת מהמשתתפות בכנס היא רופאה ולה קליניקה פרטית.

“פנינו אליה והיא נאותה לסייע לנו בשמחה, כבר למחרת ביקרנו אצלה, זכנו באישור המיוחל והיא זכתה ב’ביקור בית’ פרטי. מאז אנחנו נמצאים בקשר קרוב אתה וזכינו גם ברופאה מקצועית שמלווה אותנו”.