כ”ק אדמו”ר הזקן:

כשיתגלה הכתר הכללי

כ”ק אדמו”ר הזקן: לעתיד לבוא, כשיתגלה הכתר הכללי יוכללו ויתאספו כולם בראש אחד במלך המשיח, ולא ילמדו עוד איש את רעהו, שכן תתגלה אז הבחינה ש”קטן וגדול שם הוא” [פסוק באיוב, ופירושו במצודת דוד: “שם שוה הקטן להגדול ואין יתרון לזה על זה”]!                  (מאמרי אדמו”ר הזקן תקס”ו ח”ב עמ’ תשעא)

שר משנה למלך המשיח

כ”ק אדמו”ר האמצעי: המלאך מט”ט, שמיוחד לישראל לבדם, היה תמיד עמהם בכל הלחץ והדחק שבכל זמן הגלויות, על כן כאשר יבוא משיח ויתעלו ישראל, יתעלה גם הוא עמהם. שבזמן הגאולה יהיה נקרא אז “שר צבא ה’”, שיהיה שר משנה למלך המשיח!             (מאמרי אדמו”ר האמצעי, ד”ה קול מצהלות, עמ’ תרטו)

מכוחו של אברהם

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: בילקוט בתהילים איתא: “לעתיד מושיב הקב”ה למלך המשיח לימינו ואברהם לשמאלו, ופני אברהם מתכרכמות ואומר: בן בני יושב לימין ואני לשמאל?! והקב”ה מפייסו ואומר: בן בנך על הימין שלי, ואני לימינך”. וצריך ביאור מהות הפיוס בזה. אלא שמבאר השל”ה: כל מעלת המשיח נמשכה מכח אברהם, שהוא המתחיל בעבודתו באתערותא דלתתא, וזהו “אני לימינך”, שכן על ידי אברהם שהיה הולך ונסוע הנגבה, המשיך גילוי אלוקות, ומכך נמשך אחר כך הגילוי, שיהיה גילוי “ימין עליון”, בחינת משיח, מכוחו של אברהם.                     (יהל אור על תהילים פרק קי, עמ’ תכו)

הרגש האימה והפחד

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: על מלך המשיח נאמר “ונהרו אליו כל הגויים”. שכן מחמת עוצם הגילוי שיאיר עליו, אזי “ונהרו אליו כל הגויים”, שזה מחמת ההרגש של האימה והפחד שיחושו.                 (תורת שמואל תרל”א ח”א, עמ’ דש)

יראה את מהות האלוקות

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: ידוע בענין אופן הלימוד שילמד מלך המשיח את כל העם, שלא יהיה הדבר באופן של אולפנא ולימוד, אלא שמשיח יראה את מהות אלוקות, וכולם יראו וידעו את ה’. ולא יהיה הדבר אז בגדר פלא אלא כמו שבזמננו מתייחסים לדבר טבעי ממש.                    (המשך תער”ב חלק שני, שביעי של פסח ה’עת”ר עמ’ תתקלו)

סוד הבירורים

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: אמרו חז”ל (במד”ר ובפסיקתא) על פסוק: “קול דודי הנה זה בא … מקפץ על הגבעות, קול דודי זה מלך המשיח,”  בשעה שהוא אומר בחדש הזה אתם נגאלין, אחד מכם גולה לברברי ואחד לברטניא. הרי מה שהאחד גולה לאיזה מקום, כי אין האדם הולך מעצמו, וכמו הרגל שאינו הולכת מעצמה (שהרי גוף ההילוך הוא ברגל, אבל הכח על זה שיוכל ללכת אינו מעצמו), כי אם  מהראש, כן בני ישראל נקראים רגלי השכינה שהם הרגלים, והשכינה היא הראש המנהיג את הרגל. נמצא איפוא, שזה שהאחד הולך לאיזה מקום, הוא עפ”י הולכת והנהגת הראש, שהוא הדעה העליונה, ויש בזה כוונה עמוקה, והכוונה היא סוד הבירורים, אשר בזה וע”י זה היא הגאולה.             (אגרות קודש, כרך יד אגרת ה’קמג)

“ושם נבא בשני המשיחים”

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: הרמב”ם בהלכות מלכים פרק י”א כותב: “אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים” וכו’. ויש לדייק מדוע השתמש הרמב”ם בביטוי “ושם נבא” - המציין שדברים אלו נאמרו בדרך נבואה?

והביאור בזה הוא: כוונת הרמב”ם להשמיענו חומרא נוספת, במי שאינו מאמין במלך המשיח, שנוסף על כפירתו בתורה ובמשה רבינו הוא כופר גם בדברי נבואה. שיש בזה חומרה אפילו על דברי תורה, משום שכשומע אדם ציווי מפי הנביא הרי זה כאילו שומע את הציווי מפי הקב”ה, והריהו כמורד במלך. (לקוטי שיחות כרך לד, שופטים, עמ’ 121)

העצה ‘לחיות’ בענייני גאולה ומשיח

רואים שישנו קושי להחדיר ההכרה וההרגשה שעומדים על סף ימות המשיח ממש עד שיתחילו “לחיות” בעניני משיח וגאולה. והעצה לזה – ע”י לימוד התורה בעניני משיח וגאולה, כי, בכח התורה (חכמתו של הקב”ה שלמעלה מהעולם) לשנות טבע האדם, שגם כאשר מצד הרגש שלו נמצא עדיין ח”ו מחוץ לענין הגאולה (כיון שלא יצא עדין מהגלות הפנימי), הרי ע”י לימוד התורה בעניני הגאולה מתעלה למעמד ומצב של גאולה, ומתחיל לחיות בעניני הגאולה, מתוך ידיעה והכרה והרגשה ש”הנה זה בא”.

(ש”פ בלק, י”ז (טוב) בתמוז, ה’תנש”א).