המרגלים שנשלחו על ידי משה רבינו, וכך גם קרח ועדתו בעלי השאיפות הנעלות ביותר, ידע

המרגלים שנשלחו על ידי משה רבינו, וכך גם קרח ועדתו בעלי השאיפות הנעלות ביותר, ידעו את מעלתו של משה, אך טעו בכך שלא הכירו בכך שהוא מציאות אחרת לגמרי. אסור שזה יקרה לנו, עלינו לקיים את השליחות היחידה, ולהיות מוכנים לקבלת פני משיח.            

סדר הפרשות שבתורה, וכך ההתאמה שלהן לזמן ולתאריכים המיוחדים שבסמיכות אליהם הן נקראות, מכוון ומדויק, כפי שניתן לראות בדברי חז”ל ובספרי ההלכה המפרטים את סדר הקריאה. אולם לא תמיד אנו זוכים להסבר על סדר הפרשיות והופעתן בתורה עצמה. לעיתים הסדר הוא על פי התרחשות המאורעות, ולעיתים ישנו סדר שטעמו אינו מבואר.

אולם בקשר לשבועות האחרונים, אנו מוצאים ביאור מיוחד בסמיכות הפרשות בתורה עצמה, כדרשת רז”ל שמביא רש”י, למה נסמכה פרשת המרגלים למעשה מרים, משום שהיה על המרגלים ללמוד ממרים ולהיזהר מהוצאת הדיבה. את  הקשר בין פרשת שלח לפרשת קורח מבאר כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, כי טעותו של קרח, באה בהמשך לשלילת טעותם של המרגלים, וכך - בעוד שהם חפצו בחיים שבהם החלק הרוחני הוא העיקר, ולשם כך להישאר במדבר - טען קרח כי מאחר ונקבע ש”המעשה הוא העיקר”, אין מקום למנהיג מיוחד וכלשונו “מדוע תתנשאו על קהל ה’”.

איננו עוסקים כאן בביאור כל אחת מהטענות, הטעויות ושאר ענייני הפרשה והפרשות, לשם כך ישנם שיעורים, קבצים ומדורים מיוחדים. אולם לקח אחד ברור עולה מפרשות אלו, לקח והוראה אותם מדגיש לא פעם הרבי מה”מ, והוא אקטואלי היום, לא פחות ואולי אף יותר, ככל שחולפות השנים.

המסקנה העולה מפרשות אלו במיוחד היא, כי אי הבנה אחת, מרכזית ועמוקה, היא זו שעלולה להביא לטעויות, שיכולות להפוך ח”ו לזדונות ולגרור תוצאות חמורות ביותר. אי ההבנה בכך שאי אפשר להתייחס למשה רבינו רק כאל מנהיג, צדיק וקדוש, שכן במקרה כזה עדיין יש מקום למחשבה, סברה והבעת דעה, אם בנוגע להנהגתו שלו עצמו, ואם באופן הנהגתו את עם ישראל, או אפילו בנוגע להיותו נשמה כללית, וזה ש”עומד בין ה’ וביניכם להגיד לכם את דבר ה’”.

ניתן אף להאמין שמשה הוא נביא, ולדעת שהוא זה שנותן את התורה, אך מכאן ואילך יכולים לחשוב, ובפרט כאשר מדובר על אלו שנבחרו ונשלחו על ידו, בעלי דרגה ושאיפות רוחניות נעלות, ולכן הם מבינים מה טוב לעם ישראל, ויתכן שאף מבינים את משה רבינו טוב יותר מאחרים.

כאשר חסר היסוד המרכזי, הביטול לנשיא הדור, ההכרה בכך ש”מצד עצמו -  כלשונו הק’ של הרבי מה”מ - הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור”, וכל עניינו הוא שעל ידו מגיע לעם ישראל ולעולם כולו דבר ה’, ולכן אין שום אפשרות להחשיב אותו ואת דבריו כדברים שניתנים לפרשנות אישית, או גרוע מכך.

עלינו לזכור זאת כל העת, כל פעם שאנו מנסים להביע דעה, להסביר ולפרש את דברי משה רבינו שבדור, את דברי ה’גואל אחרון’ כ”ק אדמו”ר מה”מ. כל פעם שנדמה למישהו מאתנו, לכל אחד מאתנו, שאנו יודעים את רצונו וכוונתו, ולכן ננהג בצורה מסוימת, נחליט במה ומתי לעסוק, מה לפרסם וכיצד.

עלינו לזכור, כי אין לנו אלא דברי בן עמרם, אין לנו אלא את דברי הרבי מה”מ. אפילו אם יש מי שחושב שהדיוק, הציות המלא לכל מילה והוראה שבשיחותיו הק’, בהוראותיו והנהגותיו לעיני כל, הן בגדר “עלייה לרקיע” ושאר לשונות, הרי אין שום דרך אחרת.

ובפרט - שכל מי שאכן דבק בכל מילה מדבריו הק’, בכל הוראה ובכל עניין, נוכח עד מהרה לדעת, כי גם בגשמיות ולעיני בשר, ניתן לראות כיצד זו הדרך היחידה שעובדת, וכל דרך אחרת, גם אם היא נראית מבטיחה, עלולה ח”ו להשיג תוצאות הפוכות.

ולכן, נחליט כולנו, כי תהיינה המחשבות, הדעות וההרגשות שלנו אשר תהיינה, איננו מתכוונים לחזור ח”ו על אף אחת מהטעויות שהיו אז. לא על טעויות הנובעות מ’עודף’ אמונה, קדושה או התקשרות (כגון רצון להישאר במדבר, קרוב למשה רבינו..), ולא על טעויות אחרות, אלא נתרכז בדרך ובשליחות היחידה, נפעל על עצמנו ועל העולם כולו להיות מוכנים לקבלת פני משיח צדקנו, גואל ראשון ואחרון, מתוך הידיעה:

יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד!