נבואות החורבן שהתקיימו, היו הסימן גם לנבואות הגאולה, וכך גם בימינו, התממשות כל ד

נבואות החורבן שהתקיימו, היו הסימן גם לנבואות הגאולה, וכך גם בימינו, התממשות כל  דברי נביא דורנו הרבי מה”מ, בכל הנושאים, מלמדת אותנו ביתר שאת להתחזק ולבשר את נבואת הגאולה.

בשבוע הקרוב יחול יום שבעה עשר בתמוז, ובו מתחילים ימי “בין המצרים”, אשר בהם הובקעה ירושלים, בחורבן בתי המקדש. האבלות על ירושלים, היא לצערנו אקטואלית גם כעת, כל עוד לא זכינו לגאולה האמיתית והשלימה, גם כאשר אנו נמצאים כבר בזמן השיא של ימות המשיח.

אולם, אצל כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, הדגש תמיד אינו על אבלות לשם אבלות, ובוודאי לא על רגש של צער ועצבות ח”ו, הדגש והעיקר הם ההוראות אותן ניתן להפיק מימים אלו, ובמיוחד על התיקון הנדרש לעניינים שהביאו לחורבן, דהיינו תיקון סיבת הגלות, שנאת חינם, על ידי אהבת ישראל, והתעסקות בבניין בית המקדש על ידי לימוד הלכות ועניני בית הבחירה.

כאשר מתבוננים מעט על מה שקדם לחורבן שני בתי המקדש אנו רואים דבר מדהים. בשני המקרים “הכתובת הייתה על הקיר”. אם ניקח לדוגמא את בית ראשון, הרי הנביא ירמיהו התנבא והזהיר אודות החורבן הצפוי, אלא שרבים בעם העדיפו להתעלם מאזהרותיו וכלשון הפסוק טענו “היכל ה’, היכל ה’ היכל ה’” דהיינו, לא ייתכן שהקב”ה יחריב את ביתו. היחס לנביא ונבואותיו, לא היה חיובי, על הנביא הטילו מעצר, ונאמניו לא היו רבים ופופולאריים בקרב הציבור באותם ימים, ובלשון המקובלת כיום, דבריו לא היו תמיד “באופן המתקבל”.

כך גם בימי בית שני, אמנם לא היו נביאים שניבאו על החורבן, אך סימנים שונים, כמו גם דברי התנאים היו גם היו, כך למשל הפסיקו דלתות בית המקדש להיפתח מאליהן. אך סביר להניח שהיו כאלה שלא הסכימו לראות בכך סימן לבאות, אלא הסבירו זאת בעובדה שבכל זאת בית המקדש כבר לא חדש כל כך ויש “בלאי טבעי”, אולי היו הסברים אחרים, אך ברור שהיו כאלה שהעדיפו להתעלם מדברי החכמים ולהמשיך בשלהם, תוך שנאת חינם “לשם שמים” כמובן, והסוף לצערנו ידוע.

הנה כי כן הנביאים והחכמים לא נחשבו תמיד לאנשים “ריאליים”, ותומכיהם, המאמינים בדבריהם ללא סייג, לא היו הרוב וכנראה שגם לא נחשבו בהכרח ל”זרם המרכזי” ול”שפויים” במיוחד, אך ברור אצל מי הייתה האמת האלוקית המוחלטת, אמת שאינה מתחשבת בשיקולים של דעת קהל ו”רציונאליות”. אילו היו זוכים לשמוע בקול הנביא בימי בית ראשון, או בקול נשיא הדור בימי בית שני הרי שפני הדברים היו שונים לחלוטין.

אך אין הכוונה לבכות את העבר, עלינו לזכור כי יחד (ולפני) נבואות החורבן, יש את נבואות הנחמה, נבואות הגאולה, וכפי שאמר רבי עקיבא לחבריו, משהתקיימה נבואת החורבן, סמוכים ובטוחים אנו כי תתקיימנה כל נבואות הגאולה.

מה שחייבים אנו לעשות הוא ללמוד ממה שקרה בימים ההם בזמן הזה. ללמוד, על מנת שההיסטוריה לא תחזור על עצמה. בימינו אנו זוכים לשמוע את דבר ה’ מנשיא ונביא הדור הרבי מה”מ, וגם כאן לא תמיד הדברים נשמעים “ריאליים” ולא תמיד מתקבלים על ידי רוב הציבור. אפילו בתוכנו, יש כאלה שמעדיפים משום מה להסתיר את דבריו של הרבי, מתוך דאגה ל”כבוד התנועה” וכדו’.

עלינו לזכור ולהזכיר, כי כל דבריו של הרבי, הם דבר ה’, כולל אותם דברים שאינם נחשבים פופולאריים כרגע, אין לנו את הכוח ואין לנו את הרשות, להחליט אלו מדבריו הק’ ראויים לפרסום ולהתייחסות רצינית, ואלו חלילה להשאיר ב”צריך עיון” במקרה הטוב, ואין צורך להאריך.

עלינו לנצל את הימים בהם אנו נמצאים, כדי לתקן, להוסיף בבניין בית המקדש, על ידי אהבת ישראל ועל ידי קיום כל הוראות הרבי, כגון העיסוק בתורת הבית, שעל ידו זוכים לראות את בית המקדש בנוי ומשוכלל במקומו. עלינו לפרסם לחזק ולהתחזק בנבואת הגאולה של הרבי, ובקבלת מלכותו עלינו על ידי ההכרזה  יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!