כ”ק אדמו”ר הזקן:

במי שלא חטא

כ”ק אדמו”ר הזקן: נתינת חומש היא למצוה מן המובחר ונתינת מעשר היא למידה בינונית. ומה שכתוב המבזז אל יבזבז יותר מחומש, היינו במי שלא חטא או שתקן חטאיו בסיגופים ותעניות, כראוי לתקן כל הפגמים למעלה. אבל מי שצריך לתקן נפשו עדיין, פשוט הוא שרפואת הנפש איננה גרועה מרפואת הגוף, שאין כסף נחשב, וכל אשר לאיש יתן  בעד נפשו.

(תניא, אגרת הקדש, סימן י)

העשירי יהיה קדש

כ”ק אדמו”ר האמצעי: כל העלאה גורמת המשכה. וזהו העשירי יהיה קדש - בקדושת מעשר, וכך בכל העלאה קדושה מלמטה למעלה. וכך יובן גם בעניין המצוות, שנעשים בדברים גשמיים, שנקראים חול גמור, ונעשים קדש לה’ במעשה המצוות.

(תורת חיים שמות ח”ב, פרשת תצוה, שעה,ב)

חמשת המעלות

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: ישנן חמש מעלות: חולין, מעשר, תרומה, קדש, חטאת. שלושת הראשונים כנגד נפש רוח ונשמה. חולין בעשיה - (נפש). מעשר - יצירה (רוח). תרומה - בבריאה (נשמה).

(אור התורה במדבר כרך א, עמ’ צה)

כדי שיזכו זה לזה

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: כאשר ברא הקב”ה את העני, היה צריך לתת לו את כל הצטרכותו. לפיכך, כאשר העשיר נותן לעני, בעצם הוא מלוה ה’ - מלוה לה’! שחונן דל הוא מלוה לה’. ועל ידי זה, הקב”ה משלם לו לעשיר כפליים, כמו שכתוב: “עשר תעשר” - בשביל שתתעשר. שעל ידי זה שנותן מעשר על ידי זה תתעשר, שהקב”ה נותן לו בכפליים. ומובא במדרש רבה, שזה שהקב”ה מעביר זאת דרך העשיר ולא ישירות לעני, הוא כדי שיזכו זה לזה. שהעשיר יזכה לעני והעני יזכה לעשיר. כמו שהעשיר מזכה לעני השפעה גשמית, כך העני מזכה לעשיר השפעה רוחנית. והשפעה רוחנית זו היא באין ערוך להשפעה גשמית. כי מזכה העני את העשיר לקיים מצות צדקה, שהיא כללות כל המצוות, כמו שכתוב: “וצדקה תהיה לנו”.

(תורת שמואל תרל”ט ח”ב, עמ’ תשב)

מצוות מבדילות בין הטהור לקדוש

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: התורה מבדילה בין טמא לטהור, בעוד שהמצוות מבדילות בין טהור לקדוש. כיצד? אלא שכשאדם מפריש תרומה ומעשר, אזי מה שמפרישים ומבדילים נהיה קדוש, ואילו השאר נשאר חולין. וזה כוחן של המצוות שהן מבדילות, שבדבר מסויים יתגלה הרצון העליון שבמצוות, בעוד שבאחרים עם היותם טהורים, לא יוכל להיות בזה גילוי הרצון העליון.

(המשך תער”ב, חלק שני, עמ’ תתפג)

מחזק את האמונה 

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: בעסק משא ומתן צריכים להתנהג בהנהגה טובה וישרה, בהפרשת מעשר כתיקונה, כי גם מעשר כספים שמו מעשר, וכבר הסכימו והחליטו גאוני עולם והאלוקים על ידם, שיקויים היעוד המובטח “עשר תעשר: עשר בשביל שתתעשר”.

ומותר לנסות כדברי הגמרא בתענית. והוא דבר המחזק את האמונה, וגם את הכח הגשמי, למי שמתנהג כשורה, אשר ההוספה מרובה על העיקר.

(אגרות קדש לכ”ק אדמו”ר מוהריי”צ, חלק י”ד אגרת ה’קכה)

עניין של מסירת נפש

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: כללות העניין של “הקהל” הוא - כלשון הכתוב “ליראה את ה’ אלוקיכם” וגו’ לעורר יראת שמיים, על ידי זה שהמלך או גדול הדור קורא באזני כל העם, האנשים והנשים והטף, “פרשיות שהן מזרזות אותן במצוות ומחזקות ידיהם בדת האמת”: מתחילת אלה הדברים עד שמע, ושמע והיה אם שמוע, עשר תעשר וכו’.

כלומר, שלאחר שבשנת השמיטה, היה האדם מנותק מעניינים גשמיים וחומריים, כי לא עסק במלאכות עבודת האדמה, עתה מסוגל הוא להתעלות עוד יותר, ולהפנים שכל ההצלחה שתהיה בעזרת ה’ בששת השנים הבאות תלויה היא בשמע ישראל …  ה’ אחד, והיה אם שמוע, - קבלת עול מלכות שמיים ועול מצוות.

ועד שיהודי פועל על עצמו: “עשר תעשר” - עניין של מסירת נפש, לקחת דבר שהתייגע עליו עבור “חיי נפשו”, וליתנו לצדקה בלי שום תכלית!

(תורת מנחם, כרך ז, חלק ראשון, עמ’ 66)

כולם צריכים לפרסם

יש להוסיף ולהדגיש שההכרזה והפרסום דכל הנ”ל צריך להיות גם על–ידי אלה שטוענים שעדיין לא נקלט ענין זה (בשלימות) בהבנה והשגה והכרה שלהם, דכיון שגם אצלם ישנו ענין האמונה בשלימות, יכולים (ובמילא צריכים) הם לפרסם הדברים לאחרים החל מבני ביתו (שבודאי אינם צריכים “לסבול” מזה שעדיין לא הונח הדבר בשכלו), וכל אלה שנמצאים בסביבתו, כל אחד ואחת מישראל, ובודאי שעל ידי ההשתדלות המתאימה יתקבלו הדברים ויפעלו פעולתם, כולל גם אצל המכריז והמפרסם, שיוקלט אצלו בפנימיות וכו’.

(משיחות ש”פ ראה, א’ דר”ח אלול ה’תנש”א)