השלוחים במדינת הפיליפינים, הרב יוסי ורעייתו תפארת לוי , כלל לא ידעו היכן היא ממו

השלוחים במדינת הפיליפינים, הרב יוסי ורעייתו תפארת לוי, כלל לא ידעו היכן היא ממוקמת במפת הגלובוס. רק אחרי שהחלו להגיע ‘סימנים’ ו’איתותים’, שאלו את הרבי וקיבלו מענה ברור: לצאת לשליחות. ומאז הם שם… • במדינה הרחוקה מהעין ומהלב של העולם היהודי, הם מלקטים נשמות ומכינים את שרשרת האיים הזאת לקראת ההתגלות. עד אז, יש הרבה עבודה • מיוחד ומרתק

מהדורות החדשות בעולם פתחו לפני כחודש את מבזקי החדשות באסון הטבע שפקד את הפיליפינים. טייפון עוצמתי שזכה לכינוי ‘האיאן’ - פגע בחופיה של הרפובליקה וזרע בהם הרס רב. מספר ההרוגים בעיר אחת, טקלובן שמה, גבה לפי ההערכות מחיר דמים של כעשרת אלפים בני אדם. מדובר בעיר שאוכלוסייתה מונה כמאתיים אלף נפש. העיר שבנויה ברובה מבתי עץ, הפכה לאזור מוכה אסון ומעטים הבתים שנשארו עומדים על תילם. כעת, חודש אחרי, נשים וילדים עדיין מפלסים את דרכם בזהירות בין שרידי העיר ותרים אחר נעדרים.

“המראות מחרידים”, מספר השליח בבירה מנילה הרב יוסי לוי שהסתובב בשבועות האחרונים באזורים המוכים. “ניצולים עומדים בתורים לצד בתים הרוסים, מכוניות מעוכות, כבלי חשמל מנותקים ועצים שנעקרו. אנשים רבים הממתינים לחלוקת מנות של אורז ומים. כדי להבין את עוצמת הסופה צריך להבין מה המשמעות של רוחות המנשבות בעוצמה של ארבע מאות קילומטר לשעה. זה בלתי נתפס ומכאן נגזר ההרס והאובדן הרב”, הוא מסביר.

הנתונים מחרידים. נוסף להרוגים קרוב לחצי מיליון בני אדם איבדו את בתיהם, וארבעה וחצי מיליון בני אדם נפגעו בשלושים וששה מחוזות. מלבד בתים שנהרסו ואניות שנסחפו לחוף, הושמדו גם שטחים נרחבים של אדמה חקלאית. סוכנויות סיוע מהעולם כולו שלחו לפיליפינים מזון, מים, תרופות ויריעות ברזנט להקמת אוהלים עבור אלו שנותרו ללא קורת גג. בלטו בסיוע היו יהודים שבאו מארץ ישראל במסגרת חיל הרפואה, זק”א ואנשי מגן דוד אדום. הללו הקימו בפיליפינים בית רפואה שדה ועסקו כל שעות היום והלילה בהצלת חיים.

איש הקשר של הארגונים כולם עם המדינה, היה לא אחר משליח הרבי שעמל סביב השעון בכדי לדאוג לאנשי המשלחות לאוכל כשר ועוד עניינים פרוצדוראליים מול השלטונות. בחמש שנות שליחותו הצליח הרב לוי ליצור קשרים רחבים עם הזרועות השונות בממשל המקומי, קשרים שלא פעם רתם אותם כדי לסייע ליהודים כאלה ואחרים הזקוקים לעזרה. “במנילה רואים במוחש איך העולם מוכן להתגלותו של הרבי מלך המשיח”, אומר לנו הרב לוי ופותח בפנינו צוהר לפעילות ענפה ומרתקת עם מאות גוים המכנים עצמם ‘בני נח’.

פעילותו של שליח הרבי במנילה מתנהלת מתוך מבנה מהודר בו פועל בית כנסת, אולם לסעודות שבת וחג ושיעורי תורה ובו נמצא גם ביתו של השליח. אולם, נראה שעיקר הפעילות מתבצעת בדרכים לאורכה ולרוחבה של המדינה הגדולה. “אין כמעט יום שאני לא נחשף לנשמות יהודיות תועות הנמצאות בחורים נידחים, או ממש בסמיכות מקום ולא ידעו על יהדותם”, אומר הרב לוי. בית חב”ד הפך כאמור לפנינה מאירה השופכת את אורה על פני האזור כולו, הנהנים מהפעילות הם יהודים מכול קצות הקשת, מטיילים ואנשי עסקים, לצד גוים המבקשים להיות לעזר ולסייע.

ימי ה’בראשית’ הקשים  

אז איך הגיעה משפחת לוי לפיליפינים? מסתבר, כמה לא מפתיע, שמעולם לא היו להם תוכניות להגיע לשם. “לפני החתונה חשבתי על שליחות בניו–יורק או באחד מכרכי העיר הגדולה. בשנת הקבוצה ובשנים שלאחר מכן צברתי לא מעט ‘מקורבים’ וחשבתי להמשיך לפעול אתם בקירובם לחיי תורה ומצוות. אלא שלרבי היו תוכניות אחרות בעבורנו. לאחר שמונה חודשי נישואין, נשאלה רעייתי תפארת תחי’ במקום עבודתה האם היא מתכוונת להמשיך בעבודתה החינוכית גם בשנה הבאה והיא גלגלה את השאלה אלי. על פי התכניות, חשבנו שהיא תמשיך בעבודתה ואני אכנס לסייע בידי אחד מהשלוחים הפועלים בברוקלין.

“לפני שרעייתי ענתה תשובה חיובית למעסיקיה, היא כתבה לרבי והתשובה שקיבלנו הייתה מעניינת. במכתבו כותב הרבי לחסיד שעוזב את עבודתו החינוכית לטובת שליחות במקום רחוק עם אנשים רחוקים. מכך הסקנו שהרבי מייעד עבורנו כנראה שליחות.

“שבוע לאחר שקיבלנו את התשובה הזו, ביקרנו בפלורידה ושם במשך ימים ספורים שמענו את השם - פיליפינים כמה פעמים בהקשרים שונים. באחת הפעמים פגשנו בישראלי ששוהה רבות בפיליפינים והוא קבל על–כך שעדיין לא נפתח בית חב”ד ברפובליקה, אנחנו ראינו בזה השגחה פרטית והתחלנו לחשוב בכיוון”.

באותם ימים, מספר הרב לוי, לא ידע אף פרט על המדינה הזו. “כישראלי, הדבר היחיד שידעתי הוא שמדובר במדינה רחוקה שאלפי מתושביה עובדים בארץ ישראל בתפקידים סיעודיים…” כשחזרו לקראון הייטס כתבו לרבי על הרעיון שהחל להתגבש, והתשובה הייתה חיובית. “באותו הרגע היה ברור לנו שזה הכיוון. כל חברינו וידידנו, המקורבים בשליחות, ההורים והשכנים הגיבו בפליאה. ‘סע לבד’, אמר לי אחד המקורבים, ‘אשלם לך את כל הוצאות הנסיעה והשהות שם’. אך היינו נחושים. אספנו די כסף ויצאנו לדרך מבלי שבאמת ביררנו לעומק את תנאי המדינה. יצאנו בטוחים בברכת הרבי”.

הימים והשבועות הראשונים במנילה בירת הפיליפינים - לא היו סוגים בשושנים. קשיים לא חסרו, בני הזוג עברו ממלון אחד למשנהו כשבינתיים הציוד והאוכל הכשר שהביאו עמם, החלו לאזול במהירות.

“לא מצאנו מבנה מתאים העומד לשכירות. מנילה, הפכה בשנים האחרונות לעיר מסחרית ומתועשת והמבנים המתאימים לבית חב”ד, כבר היו תפוסים. באחד הימים בצר לנו, אמרה רעייתי, ‘הרי אנו נמצאים כאן בשליחות הרבי, הבה נבקש מהרבי שיגמרו המניעות והעיכובים’. כך עשינו. עמדתי מול תמונה של הרבי וביקשתי ברכה. המציאות הייתה שמיימית ממש. לא חלפו אלא דקות ספורות ואל חדרנו נכנס השומר ששמע ממישהו שאנו מחפשים בית לפעילות, ובידו הייתה הצעה טובה בעבורנו. יצאנו איתו לבדוק ואכן המבנה כאילו נתפר בעבורנו. עוד באותו היום חתמנו חוזה ופתחנו במקום את בית חב”ד הראשון בהיסטוריה ברפובליקת הפיליפינים”.

ימי הבראשית התאפיינו בעבודה סיזיפית לא פשוטה. “חיפשנו יהודים בפינצטה. כל יציאה שלנו למרכז קניות או לטיול, היה כדי שנוכל למצוא יהודים ולבשר להם על בואנו לעיר. אני זוכר שבאחד הימים ראינו יהודי שרץ לעברנו כשהוא מתנשף בכבדות ואמר שראה אותנו מבעד לחלון המונית כאשר היה בדרכו לפגישה עסקית חשובה, והוא התפלל בלבו שיפגוש אותנו כאשר יסיים את הפגישה, מה שאכן קרה. ‘שתים–עשרה שנה אני מתגורר כאן וממתין בקוצר רוח שיפתחו במנילה בית חב”ד’, אמר לנו, ומאז ועד היום הוא מהגרעין החזק של המקורבים”.

מאז הכול היסטוריה. בית חב”ד נפתח מדי יום בשעה שבע בבוקר ולאחר שיעור חסידות מתקיימת תפילת שחרית. בין באי בית חב”ד נמנים יהודים וישראלים שעובדים במקום בשלל חברות עסקיות לצד תרמילאים שבאו לטייל במדינה. “לפי הערכות שלנו, מדי שנה בשנה עוברים בפיליפינים כעשרת אלפים מטיילים ישראלים, ועוד יהודים רבים מכל קצוות תבל”, אומר הרב לוי ומסביר שבנוסף לאורחים המזדמנים, נבנתה בשנים הללו קהילה של ממש סביב בית חב”ד, קהילה שגדלה ומתעצמת.  

מחפשים ‘אובדים’ ו’נידחים’

הפיליפינים היא מדינה גדולה מאוד המשתרעת על פני שטח נרחב ובה מתגוררים כמאה מיליון בני אדם. מתוכם, מסתבר, ישנם יהודים לא מעטים, רבים מהם כלל לא יודעים אפילו על יהדותם. “לאחרונה יצא לי לעמוד בתור במשרד שנותן שירות דואר ואני שומע שהמוקדנית מודיעה ברמקול ‘יואל אשכנזי הגיע תורך’. רצתי מיד אל הדלפק כדי לפגוש אותו, והנה אני רואה אדם מבוגר מאוד. ‘אתה יהודי?’ שאלתי והוא ענה בחיוב כשעל פניו ארשת תדהמה.

“כשיצאנו משם, פתחנו בשיחה. הוא נפעם איך הגעתי למדינה ותהה לפשר מעשיי. הוא סיפר לי שניצל מציפורני הנאצים בשואה האיומה ובשנותיו הראשונות לאחר המלחמה התגורר באוסטרליה. מאוחר יותר הכיר גויה פיליפינית ועבר להתגורר איתה בכפר נידח במדינה. הוא סיפר כי הוא סובל מרורים מאנשי הכפר ורק מתוך טפשות קיווה שהגיע אל המנוחה והנחלה. כמובן שדיברנו על עניני תורה ומצוות, והחלפנו פרטים כדי לשמור על קשר”.

הפיליפינים היא מדינת איים במערב האוקיינוס השקט וכלולים בה כ־7,107 איים, מתוכם רק 800 מאוכלסים. חלק מהאיים נמצאים בשליטת ארצות הברית ומתגוררים שם יהודים לא מעטים שנוצר איתם קשר. מפעם לפעם הם מגיעים למנילה ומבקרים בבית חב”ד. “יש תופעה מפליאה באיתור נשמות אלו, בכך שמי שהכי מסייע במציאתם, הם הגויים המקומיים, שלא פעם באים לבית חב”ד עם יהודי ומשאירים לי ‘לטפל’ בו… לאחרונה כמה ממכרינו הגויים הביאו לבית חב”ד יהודי ישראלי שגדל במשפחה מסורתית, ול”ע קשר קשרים עם גויה מקומית ומתגורר איתה כבר שנים ארוכות.

“ישנו גם קיבוצניק לשעבר שמתגורר בחווה מחוץ לעיר, וכשהכרנו לראשונה לא רצה לשמור אפילו על יום כיפור. כיום הפך הוא עצמו למעין בית חב”ד ופועל לקרב יהודים אחרים שבאים אליו”. 

בנוסף לאותם נידחים ואובדים, לא פעם השליח מוצא את עצמו על תקן מומחה לחיפוש ומציאת נעדרים. סיפורים כאלה מתרחשים מדי שנה כמה פעמים, והשליח ניאות לשתף אותנו בסיפור מרגש במיוחד שהתרחש לפני שנתיים. “זה היה שבוע ימים לפני חג הסוכות, קבלתי טלפון מיהודי חרדי המתגורר בירושלים ומשתייך לאחת החסידויות הגדולות. לאחר החלפת מילות נימוסין קצרות, מספר לי האיש בקול כואב, כי אחד מילדיו נעדר מהבית זה כמה ימים וההערכה היא שהוא שם את פעמיו לפיליפינים.

“השאלה הראשונה ששאלתי - מדוע הם בטוחים שילדם הגיע דווקא לפיליפינים ולא ליעד קרוב יותר באירופה. הוא סיפר לי שבדקו את תכתובת המייל שלו ושם הופיעה קבלה על הזמנת כרטיס למדינה זו. מה לבנם עם הפיליפינים? אף אחד לא ידע להסביר, אך לי זה היה מספיק כדי לחפש אחריו. ראשית התקשרתי לשדה התעופה במנילה, ושם שמעתי שאדם עם שם דומה הגיע מארץ ישראל ונכנס למדינה ימים ספורים קודם לכן. 

“כשהחשד התאמת, השגתי את תמונתו, אותה הפצתי באמצעות חבורת אנשים המסייעת לבית חב”ד בכל פינה בעיר. תמונתו הופצה בתחנות משטרה, בבתי מלון ובתחנות היסעים. הפחד של בני המשפחה היה שהלז מסתובב בלי התרופות הקבועות שלו, ובמצב כזה הוא יכול להזיק לעצמו או להיקלע לסיטואציות מסוכנות שלא במודע. קיבלנו אמנם שיחות רבות מאזרחים שראו אותו, אך בכולן היו טעויות בזיהוי.

“התעורר אצלנו חשד שמא הוא התרחק לאזורים נידחים יותר, אך בכל פעם שכתבנו לרבי, היה משמע שהוא באזור ולפי ההערכה הזו פעלנו. בערב חג הסוכות הגיעו אלינו לבית חב”ד מארץ ישראל אחיו של הנעדר והמטפל הצמוד שלו. הם כמובן הפכו לחלק אינטגראלי מבית חב”ד. בליל חג הסוכות קיימנו התוועדות שנמשכה עד לשעת חצות, ובמהלכה התפתח משום מה דיון מי יעלה בעלייה של לוי למחרת בקריאת התורה. חוץ ממני היו עוד חמשה לויים, בתוכם אחיו של הנעדר. לא בכל יום יש בפיליפינים חמשה לוויים…

“ואז, מתוך דחף של אותו הרגע הודעתי שדווקא האח הנעדר הוא יקבל את העלייה השניה, וכי עלינו לקבל החלטה טובה שהוא ימצא. באוויר שררה הרגשת התעוררות רבה וכולם קיבלו החלטות טובות. למחרת, דקות ספורות לפני תפילת שחרית, נכנס שוטר לבית חב”ד ובפיו בשורה - הנעדר נמצא ועלינו לבוא לתחנת המשטרה כדי לזהותו. התחנה נמצאת מרחק של דקות ספורות, וכמובן יצאנו לדרך. הנעדר אכן נמצא. היה עצוב לפגוש יהודי עם חזות חסידית נמצא במצב כזה, ניכר עליו שהיה רעב מאד, כספו ובגדיו נגנבו ממנו, ובכל הזמן הזה שהסתובב בפיליפינים, קיבץ נדבות.

“כמובן ששחררנו אותו מהתחנה וליווינו אותו לבית חב”ד, שם סעד את לבו ורחץ את פניו. כמובן שהוא זכה בעלייה של לוי…

“מאז, אביו של הנער לא מחמיץ אף ערב חג כדי להתקשר ולאחל ‘חג שמח’ ולעיתים אף לשלוח תרומה. בשנה שעברה אביו שהה בביקור בארצות הברית שם פגש בכמה בחורים שיצאו במסגרת פעילות ‘מבצעים’. הוא הפקיד בידי אחד מהם סכום תרמה עבור בית חב”ד וסיפר כי הוא אסיר תודה לשלוחים בפיליפינים וסיפר את סיפורו. התמים שקיבל ממנו את הכסף חייך חיוך רחב ואמר לאיש, ‘אני העומד מולך, בעל תשובה של בית חב”ד בפיליפינים’…”

מדי תקופה מוזמן הרב לוי לשאת נאום במועדון כלכלי יוקרתי בו חברים אנשי עסקים רבים. “הסיפור שעומד מאחורי הגעתי לשם, מדהים”, אומר הרב לוי. “בזמן מבצע ‘עופרת יצוקה’ הייתי בקניות בשוק וראיתי לידי עומד גבר מערבי עם אף יהודי. שאלתי אותו בצורה ישירה: ‘אתה יהודי?’ הוא ענה לי בשלילה אך הוסיף שסבתו מצד אמו יהודיה. מובן שהסברתי לו שאם כך, גם הוא יהודי. מאוחר יותר ביררנו לעומק את ההיסטוריה המשפחתית שלו והסתבר שהוא אכן יהודי כשר. אותו בחור, יליד גרמניה, מתגורר במנילה לצורך עסקים, ובמשך הזמן הפך להיות אחד מהמקורבים הקבועים שלנו. בין שלל תפקידיו הוא נמנה על מנהלי המועדון הכלכלי היוקרתי, ומדי תקופה הוא מבקש שאגיע לדבר בפני החברים הנאספים שם”. 

ברגע האחרון, בתוך תא הכלא

מי מאתנו שיקלע לבית חב”ד בימי ראשון, יחשוב שהוא בוודאי הוזה. עשרות רבות של גוים, משכילים, בעלי מעמד ושררה המחזיקים בתפקידים שונים, יושבים מרותקים לשיעורו השבועי של הרב לוי. מדובר בחבורה גדלה והולכת המכנה עצמה ‘בני נח’. אלו יתייצבו כחיילים ממושמעים לכל משימה שבית חב”ד יטיל עליהם. “זה התחיל מהם”, נזכר הרב לוי. “הם ראו יהודי עם מגבעת וחליפה הולך ביניהם ושאלו אותי ‘מי אתה? ומה מעשיך במדינה?’ ולאחר שקיבלו תשובה משכנעת, ביקשו ללמוד ולהעמיק ואכן עזרנו להם להבין את מקומם האמיתי בעולמו של הקב”ה”.

בתוך אותם גוים יש גם אנשי צבא ומשטרה, כאלה המשרתים בשירות בתי הסוהר ובמשרדי הממשלה השונים, והרב לוי מוצא את עצמו מוזמן על ידם לאירועים רשמיים שם הוא מדבר על הרבי מלך המשיח ועל החובה של כל בן אנוש לשמור על שבע המצוות. “לקראת חגים, כשיש עומס בבית חב”ד, לוקחים חופש מעבודתם ומתמסרים לעבודה בבית חב”ד… זהו פלא שאין לו שום אחיזה מציאותית מלבד העובדה שהעולם צועד לקראת הגאולה”.  

לעיתים מנצל הרב לוי את הקשרים עמם כדי לסייע ליהודי זה או אחר. “לפני שלוש שנים קיבלתי דיווח מהשגרירות על ישראלי שנמק בכלא נידח ואין איש שבא לבקרו. אותו יהודי היה עשיר ואמיד מאוד, אך נפל להימורים ואיבד את כל כספו ואף ירד לשאול תחתית. באותם ימים הפרוטה לא הייתה מצויה בכיסי, והמצב הכספי בבית חב”ד היה קשה. מיד לאחר שסגרתי את הטלפון עם השגריר, כתבתי לרבי ברורות, אם הרבי חפץ שאלך לבקרו, כסף מנלן? זה היה ביום חמישי. במוצאי שבת התקשרו אלי מגוף כשרותי גדול מאד בארץ ישראל וביקשו שאלך להשגיח מקרוב על מוצר מסוים באחד המפעלים. כששמעתי באיזה אזור נמצא המפעל, כמעט מעדו רגליי - בדיוק באותה העיר בה כלוא היהודי. מובן שבמקרה זה, הנסיעות היו על חשבון גוף הכשרות.

“הנהג שלקח אותי למפעל, נמנה אף הוא על קבוצת ‘בני נח’. בדרך נודע לי כי בן דודו הוא סגן מנהל בית הכלא, כך שהכניסה שלי לשם הותרה בקלות רבה. ראיתי את יד ההשגחה העליונה באופן גלוי בסיפור הזה. כשהוכנסתי לתאו, ראיתי שהוא שרוי בהלם. הנחתי עמו תפילין והגשתי לו ארוחה כשרה וישבנו לשיחה בעברית. ‘הצלת את חיי’, אמר לי, והסביר: ‘מדי יום ראשון מגיע הכומר לבקר את האסירים הנוצרים, הוא דואג להם למאכל ומשתה ומעודד את רוחם, ואילו אותי איש לא מבקר. בשבוע האחרון נשברתי, והודעתי להקב”ה שאם הוא לא שולח לי סימן שהוא מתעניין בי, אשלח יד בנפשי’.

“הוא סיפר לי שכבר עשה פעולות לצורך הענין ולמחרת היה אמור לממש את תוכניתו, והנה אני נכנס לבקרו… עודדתי אותו מאוד וביקשתי שישמור על עצמו. מאוחר יותר הצלחתי באמצעות קשרים שונים להעביר אותו לבית כלא קרוב יותר במנילה, ומדי שבוע הייתי מגיע לבקרו. בבית הכלא הזה היה סוהר גוי שנמנה על מקורבי בית חב”ד, והוא השגיח עליו באופן מיוחד ודאג לכל מחסורו.

“למרבה הצער, באחד הימים הגיע אלי הסוהר והודיע לי שאותו יהודי נפטר בתא. דאגנו לקחת על עצמנו את עניני הקבורה והוא נקבר בחלקה יהודית בבירה מנילה. אותו סוהר ממשיך לעדכן אותי כל אימת שנכנס לכלא יהודי נוסף, ואני מגיע למקום ומחזק את רוחו”. 

אותם גוים, מכיוון שהם מכירים את מקומם, הם מסייעים לנו לא פעם בהצלת יהודים מהתבוללות. “פנו אלי לפני זמן מה בני זוג מאנגליה וסיפרו שבנם הכיר גויה פיליפינית ובכוונתו ל”ע לשאתה לאישה ולהקים משפחה. ההורים ביקשו ממני לגייר אותה. ביקשתי אפוא להיפגש עם השניים. הצעתי לבחור להתחיל ללמוד יהדות אצלנו בבית חב”ד ולה להשתתף בשיעורים בימי ראשון. קיוויתי שמשהו טוב יקרה בינתיים. לאחר תקופה השניים החליטו להיפרד, כל אחד מהם הבין לבד שיהודי וגויה לא מתאימים זה לזו”.  

סיפורים מופתים מתגלגלים במנילה

בית חב”ד בפיליפינים לא עושה צעד מבלי לבקש את ברכתו של הרבי ואת הערך הזה הוא מעביר למקורבים ולבאים בשעריו. לדברי הרב לוי, בכל יום מתגלגלים מופתים בבית חב”ד, מופתים שלמעלה מגדרי הטבע. “בעבר היו מגיעים לפיליפינים אנשים מכל רחבי העולם כדי לסחור באיברים. היו שמכרו את כליותיהם והיו שרכשו. העסק הזה היה מגלגל הון רב. ישראלי אחד שנקלע לחובות כבדים הגיע הנה כדי למכור את כלייתו, כאשר איש מבני משפחתו לא ידע על כך.

“כשהייתי מבקר בבית הרפואה חולים יהודים, פגשתי בו ורחמי נכמרו עליו. יום אחד אני מקבל ממנו טלפון שאבוא מהר לבית הרפואה מפני ששעותיו ספורות. מיהרתי להגיע וראיתי כי הוא מחובר למכשירים רפואיים. התברר כי הניתוח בו הוצאה לו הכליה הסתבך, ובריאותו התדרדרה במהירות. הגוף דחה את התרופות והרופאים היו אובדי עצות. מיהרתי לכתוב איתו לרבי, והתשובה הייתה ‘בדיקת תפילין ומזוזות’. לא איבדתי רגע, התקשרתי למשפחתו בארץ ישראל, ולאחר שהזדהיתי, ביקשתי שיבדקו מיד את המזוזות של הבית והתפילין שלו. כשהגעתי למחרת לבקרו שוב בבית הרפואה, הייתי המום לפגוש אותו יושב בקומת הלובי לוגם כוס קפה. יומיים לאחר מכן כבר היה בטיסה בדרך חזרה לארץ ישראל…” 

סיפור רודף סיפור ובפיו של הרב לוי עוד מקרים מרתקים רבים: “יש במנילה איש עסקים, ישראלי הנמנה על חוגי הציונות הדתית, ששתי בנותיו בגרו אך עדיין לא מצאו את זיווגן. כשהוא שמע מאתנו על האפשרות לכתוב לרבי ולראות ישועות, ביקש לכתוב בעצמו על מצב בנותיו. שבועיים בלבד מהרגע שכתב, כשהוא נמצא עדיין במנילה, הודיעה לו הבת הבכורה שהיא השתדכה. חלפו עוד שבועיים וגם הבת השנייה נהייתה כלה, ושתיהן כבר הקימו את ביתן”.    

כשאנחנו כותבים על ליווי צמוד מהרבי, אין הכוונה רק לתשובות באמצעות ה’אגרות קודש’ לדברים שצריכים ברכה וישועה, אלא בכל דבר ועניין, כפי שממשיך הרב לוי ומספר:

“בית חב”ד מצליח לפעול בצורה רחבה מאוד לא מעט בזכות העובדות המקומיות שמבשלות ומנקות. היה שבוע שלא הצלחנו לארגן עובדות ולא ידענו איך נסתדר בלעדיהן. מדי ערב שבת היה מגיע לבית חב”ד יהודי בגיל העמידה, בוגר בית הספר למלאכה בכפר חב”ד, והוא היה עוזר לבשל. כשראה באותו יום שישי שאין עוזרות, התעניין איך אני חושב להסתדר? עניתי לו שבית חב”ד זהו ביתו של הרבי והיות וכך, אינני דואג והכול יהיה בסדר.

“הוא ביקש ‘להוריד אותי לקרקע המציאות’, אך נותרתי נחוש בדעתי למרות שהמציאות נראתה אחרת. עוד אנחנו מדברים, נכנסה גויה מקומית ושאלה האם זה בית חב”ד. כשעניתי בחיוב, סיפרה שהיא הגיעה כעת בטיסה מהכפר בו מתגוררת כדי ללמוד אצלנו יהדות. בתמורה החליטה לסייע לנו בכל עניני משק הבית. הבטתי על ידידי והוא עמד מולי פעור פה… ממש כמו בסיפורי הבעל שם טוב. אותה גויה נשארה אצלנו חצי שנה, לא הסכימה לאכול פירור וסירבה לקבל כסף בעבור עבודתה. היא ישנה אצל קרובי משפחתה בעיר ומידי בוקר הייתה מגיעה לעבוד עד הערב”.   

גן חב”די במדינה הרחוקה

כאמור בתחילת הכתבה, בשבועות האחרונים היה הרב לוי עסוק עד מעל הראש סביב נפגעי הסופה שפקדה את הפיליפינים. הוא ישן מעט מאד. את מירב מרצו וכוחו השקיע כדי להעמיד למשלחות הסיוע שהגיעו מהארץ את העזרה הלוגיסטית הנדרשת להם, והסיוע בפעילות מול השלטונות המקומיים.

“אני שמח שבזכות כך פרסמנו את שמו של הרבי מלך המשיח”, אומר הרב לוי ומתכוון בין היתר לראיון בתוכניתו של איש התקשורת הידוע ניסים משעל. זה האחרון שאל את השליח האם להשאיר את הקו פתוח בשביל שיוכל לדווח לו על ההתגלות של הרבי, וקיבל תשובה חיובית.  

“העזרה הפיזית שהענקנו לגוים היתה קידוש השם של ממש. הם ראו שמי שהכי נחלץ לעזרתם, היו יהודים, והדבר זכה כאן במדינה לתהודה רבתי. בד בבד קיבלו אנשי החילוץ וההצלה וכן אנשי זק”א סיוע של אוכל כשר, והעמדנו בפניהם את כל הזרועות של בית חב”ד. על ידי הקשרים שטווינו והאנשים שלנו בכל מקום, הצלחנו להעניק סיוע שאפילו השגרירות לא הצליחה מפאת מגבלותיה. אני עצמי נסעתי ונדדתי בין הערים והכפרים ההרוסים והגשתי עזרה כפי שהתאפשר”.

•      מה עם חינוך הילדים? תלמוד תורה חב”די לא נמצא אפילו במרחק של מאות קילומטרים מכם…

“אשתי מפעילה גן ילדים לכל דבר ועניין בו מתחנכים גם ילדים ישראלים רבים המתגוררים במנילה. מכיוון שיש עוזרות בית שעושות את כל העבודות בבית, מתפנה לאשתי זמן יקר להתעסק עם חינוך הילדים. זה אמנם לא קל, אך רואים סייעתא דשמיא, מה גם שהילדים עצמם הם חלק בלתי נפרד מהפעילות ומהשליחות”.

בנושא הזה יש לרב לוי סיפורים רבים אך הוא מבקש לשתף אותנו בסיפור נוגע ללב שהתרחש אך לאחרונה. “ישנו יהודי ערירי שהתגורר בעבר באחד הישובים בגוש קטיף. הגירוש משם גרם לו לטלטלה נפשית עזה עד שהחליט לעזוב את הארץ ולהתיישב בכפר נידח סמוך למנילה. הכי רחוק שאפשר. בכל פעם שאני יוצא לחלוב פרות באזור, אינני מוותר על ביקור אצלו. כעסו ומרירותו היו כה גדולים, שאף פעם לא הסכים להניח תפילין.

“כשבני הגיע לגיל שלוש, לקחתי אותו איתי אל אותו יהודי לביקור, והילד שלי אמר לו שהמתנה שהוא רוצה שייתן לו ליום ההולדת, זה שיניח תפילין. מול בקשתו של הילד הוא נשבר וריכך את עקשנותו. לפעמים דווקא העדינות והרכות של הילדים שוברות מחיצות”.

במנילה יהודים חיים משיח בפשטות, ובכל זאת אנחנו שואלים איך עושים זאת? והאם אין יהודים שפרסום זהותו של משיח מפריעה להם. “מפריע ליהודים שהרבי עדיין לא התגלה”, אומר הרב לוי בנחרצות, ומסביר שלאורך שנות שליחותו אכן פגש באנשים ש’יחי אדוננו’ הפריע להם, אך בזכות כך באה ההזדמנות להסביר באריכות. “בתחילת השליחות שלי כאן הניסיון היה קשה; מדי שבת הייתי מכריז לבדי את הכרזת הקודש. כשהייתי מדבר על הרבי ועל משיח, לא כולם הבינו, אך המציאות היא שאם אנחנו לא נחיה משיח, אז במה אנחנו שונים מארגונים אחרים שפועלים לקרב יהודים לבורא עולם?

“זכורני שהיה מטייל, דתי לשעבר, שהיה חי תקופה ל”ע עם גויה. כשהכרזתי ‘יחי אדוננו’, הוא קפץ ממקומו, והתחיל להקשות קושיות. לאחר שעניתי לו, הסברתי לו במילים עדינות למה במקרה שלו הטענות כנגד, מקורן בקליפה. בית חב”ד שלנו חי ‘יחי אדוננו’, ישנם אפילו כמה מבאי בית חב”ד ה’שוחים’ במושג של ‘חי וקיים’ ו’על דרך אבן השתייה’ ויכולים להסביר את השיחה של הרבי על ‘בית רבנו שבבבל’.

“לפני כמה חודשים הצטרף אלינו יהודי שבעבר התגורר בקנדה והיה מקורב מאוד לבית חב”ד בעירו. אותו שליח בעירו, מחביא את העיסוק ב’משיח’. כששמע אצלנו ‘יחי אדוננו’, זה הפריע לו והוא בהחלט התאונן על–כך. אחד מבאי בית חב”ד אצלנו, ‘מומחה’ בשיחות של ‘נ”א נ”ב’ ישר והפוך, הסביר לו למה מוכרח שנשיא הדור חי בגוף גשמי… היהודי הזה התווכח בהתחלה, אך מהר מאוד הבין את האבסורד בהתנהגותו. “‘תראה, הוא כבר רואה אור, ורק אנחנו מתעקשים לראות חושך’, אמר לי בחיוך מבויש”.

•    •    •

בשנתיים האחרונות הביא הרב לוי לפיליפינים עוד שני שלוחים שייסדו בתי חב”ד בערים שונות במדינה ומקיימים פעילות יהודית ענפה - הרב ישראל קפלן הפועל בעיר סבו, והרב שמואל לוזון הפועל בעיר קלארק. מדי כמה חודשים מגיעים מהארץ קונטיינרים של מזון וציוד ומתחלקים בין שלושת בתי חב”ד. הרב שלום דיקשטיין מגיע מדי פעם בפעם מאוסטרליה הסמוכה ומקיים שחיטה נרחבת של עופות. בימים אלו עמל הרב לוי על כתיבת ספר תורה לעילוי נשמת אביו שיוכנס בע”ה לבית חב”ד בבירה מנילה. אם לא די בכך, הרי שכעת הוא מתחיל לבנות בניין בדגם 770. התוכניות כבר אושרו ובקרוב יעלו הטרקטורים על הקרקע.