ר’ מרדכי מזרחי

קשה להאמין על האברך היושב בישיבת ‘דעת’ ברחובות כי היה בעברו שחקן כדורסל מרכזי בליגת העל של טורקיה ואיש עסקים מצליח ועשיר. אבל זה חלק מסיפור חייו המרגש של ר’ מרדכי מזרחי, השקוע מידי יום בתרגום עוד פרק מספר התניא לשפה הטורקית כשהוא משקיע את כל מרצו בעבודת קודש * סיפור חיים מרתק

 

“שנים ארוכות חיפשתי מהות, חיפשתי אמת, חיפשתי עומק ולא מצאתי. חייתי חיים שטחיים בלית ברירה. תפילה שנשאתי מעומק הלב, זימנה אלי בהשגחה פרטית מופלאה את שליח הרבי מלך המשיח ר’ יששכר איזק. הוא הגיע בהשגחה פרטית אחרי שהתחננתי וביקשתי בקשה מבורא עולם. הרב איזק שאף הוא ממוצא טורקי והתקרב לחב”ד עשור קודם לכן, הגיע לאיזמיר בהשגחה פרטית למחרת היום בו התפללתי לה’ מעומק לבי”.

במילים אלו פותח את הראיון ר’ מרדכי מזרחי המתגורר בימים אלו ברחובות ומשתייך לקהילת ‘דעת’ בראשות הרב יצחק ערד.

ר’ מרדכי מזרחי עצמו נולד באיסטנבול, בירת טורקיה — ולאחר נישואיו עבר לאיזמיר. למביט מהצד נראה שעבר וחווה חיים מרתקים מלאי עניין, אך אם תשאלו אותו אלו היו חיים משעממים ושטחיים. הוא היה שחקן כדורסל נודע בטורקיה, איש עסקים מצליח ואמיד, אך כל זה לא השתיק אצלו את תחושת החיפוש, עד שבבוקר אחד נפגש עם שליחו של הרבי וחייו השתנו מהקצה לקצה. “זה היה היום הכי מאושר בחיי, אי אפשר לתאר זאת במילים, הרבי חש את מצוקתי ושלח שליח להוציאני מאפילה לאורה”.

שחקן הכדורסל שפרש בשיא

ר’ מרדכי מזרחי נולד באיסטנבול לפני יותר מיובל שנים, בימים בהם המשטר הצבאי שלט בעוצמה רבה. “הסבא וסבתא מצד אימא הגיעו מגרוזיה לטורקיה לפני מלחמת העולם השנייה. סבי הרב מרדכי פיצ’חדזה שימש באותם ימים רבה הראשי של איסטנבול והאזור, אמנם לא זכיתי להכיר אותו, אך בבית הוריי תמיד שמעתי שמדברים עליו בהערצה גדולה”.

הוריו של ר’ מדרכי כבר היו פחות אדוקים ביהדותם, והוא נשלח עם אחיו ללמוד בבית ספר עממי הסמוך לביתו. “רבים מבני הקהילה היהודית למדו בבתי ספר לא יהודיים, אך יחד עם זאת היו הוריי שולחים אותי בימים שבת וראשון לתלמוד תורה שפעל בתוך בית הכנסת, שם למדתי ולימים אף לימדתי בו. למען האמת זה היה יותר כמו תנועת נוער יהודית; לא לימדו אותנו על מהות המצוות וחשיבות התורה, אלא יותר נחשפנו לאספקטים היסטוריים של העם היהודי ומנהגיו”.

בימים ההם השרות בצבא הטורקי היה חובה, אך מפקדי הצבא לא נתנו ליהודים או בני קבוצות אתניות אחרות לשמש כמפקדים או לוחמים ביחידות השדה, ומיודענו נשלח לשירות משרדי באחד הבסיסיים העורפיים של הצבא. “עוד לפני תקופת הצבא הייתי מבלה את מרבית זמני במשחקי כדורסל; אהבתי מאוד את המשחק הזה והייתי מהשחקנים הבולטים במכללה בה למדתי. עם סיום שירותי הצבאי הצטרפתי לקבוצת העל של טורקיה ושיחקתי תדיר מול קבוצות יריבות ממדינות שונות”.

לא היה חובב כדורסל באותם ימים בטורקיה שלא הכיר והעריץ את השחקן האמביציוזי הצעיר שהביא כבוד גדול לנבחרת טורקיה. במשך עשר שנים הוא היה שם–דבר בענף הכדורסל בטורקיה והוא התפרסם בעיתוני הספורט כשחקן מצטיין. ממוצע הקליעות שלו למשחק לא ירד מעשרים וחמש “באחד המשחקים קלעתי 56 סלים, ואני נחשבתי בטורקיה למקום שני במספר קליעות למשחק”.

ר’ מרדכי נזכר בהיכרות שהייתה לו עם שחקן הכדורסל הישראלי מיקי ברקוביץ. “בטורקיה של המשטר הצבאי היה אסור לייבא מוצרים מחוץ לארץ ולכן הייתי צריך להשתמש בנעלי ספורט תוצרת טורקיה שלא תמיד היו נוחות, יותר נכון היו לא נוחות והקשו על הריצה.

“אחרי כל משחק הברכיים שלי היו כואבות במשך כמה שעות. יום אחד כשהגיעו חברי נבחרת ארץ ישראל בכדורסל לטורקיה להתמודד מולנו, שטחתי את בעייתי בפני מיקי ברקוביץ, שחקן כדורסל ישראלי נודע, וסיפרתי לו שאף אני יהודי. הוא הקשיב לי ובטרם יצא מהמגרש חלץ את נעליו, חתם לי עליהם והחליף איתי נעלים”.

ר’ מרדכי זכה להערכה וגילויי הערצה גדולים. אנטישמיות כמעט לא הייתה אז, והוא וחבריו לא היו צריכים להסתיר את יהדותם.

ויהי איש מצליח

בחלוף תקופה ארוכה בכדורסל, החליט לפרוש בשיא. הוא הצטרף לחברה מסחרית שייצרה חוטי תפירה והפך להיות נציגה הבלעדי שמשווק את החוטים ברחבי המדינה ואף מחוצה לה. כך הפך לאדם עשיר. הוא התחתן עם רעייתו, בת למשפחה יהודית מהעיר איזמיר. “בעקבות נישואינו עברנו להתגורר באיזמיר, ולשם כך עזבתי את עבודתי בחברת החוטים, והצטרפתי למפעל פלסטיק בבעלות חמי”.

לאחר עשרים שנות נישואין חש ר’ מדרכי שמקננת בו ריקנות עזה. הוא מאס בחיי הרווחה שהיו נטולי עומק פנימי. הוא הרגיש שכסף כבר לא מעניין אותו עוד, והוא החל לחפש משמעות אמתית לחיים. “ידעתי שהאמת נמצאת בתורה של היהודים, וידעתי שמה שאני יודע על התורה זה מעט מזעיר. החלטתי אפוא לפתוח שיעור תורה בביתי, אליו הזמנתי את חבריי היהודיים. רב העיר היה מגיע למסור אצלי שיעורים. למען האמת, זה היה מהפכה, מעולם לא היה דבר כזה בעיר ואשתי חששה”.

היכרות עם עולם היהדות

במקביל להצלחתו בעסקים, התחזק ר’ מרדכי ביהדותו והשתדל לפעול לחיזוק היהדות באיזמיר. הוא כיהן כראש תנועה יהודית לא–דתית ופעל להכניס יסודות יהודיים בקרב יהודי איזמיר. בנוסף הקפיד על ארגון שיעורי תורה מדי שבוע שהתקיימו בביתו. “אני חושב שגיליתי אז תכונות חב”דיות במקצת. קראתי על תולדות העיר והבנתי שאני נמצא במקום בו חיו בעבר צדיקים גדולים כמו הרב חיים פלאג’י ונוספים. ראיתי שמצב היהדות בעיר הוא עגום וחסר קשר למקורות, והרגשתי שאני חייב לפעול בזה”.

במשך שנתיים היה בתהליך של חיפוש. מדי בוקר היה פותח את יומו בתפילה לבורא עולם שיפקח את עיניו ויגלה לו את העומק שבתורה. “הייתי פותח את האינטרנט מדי יום ומחפש דברי תורה שנוגעים בלב ובנשמה; היו פעמים שהשוטטות הביאו אותי לאתרים של חסידות חב”ד והתענגתי על הדברים שהובאו שם, אך אין הקומץ משביע את הארי, ואני זוכר את עצמי לילה אחד יושב ומדבר עם הקב”ה, כשכל בקשתי אליו שישלח אלי מישהו שילמדני תורה.

“זו היתה תקופה קשה מאוד של בלבול וחשבון נפש. מצד אחד היה לי כסף והייתי במעמד נחשב בקהילה, ומצד שני הרגשתי בתוכי שאני לא שלם. כמה ימים קודם לכן פניתי לאחי הבכור שבתאי, הגדול ממני בשש שנים; הוא היה שומר תורה ומצוות, עם זקן וכיפה, וביקשתי עצה מה לעשות. פניתי אליו כי סמכתי עליו; הוא היה בעיניי דמות של יהודי כמו שיהודי צריך להיות.

“אחי דחק בי לקרוא הרבה תהלים ולהתפלל להקב”ה שישלח לי ישועה, וכך באמת עשיתי. באותו ערב קראתי את כל פרקי התהילים, וחשתי שנשמתי זועקת ממש לעזרה”.

למחרת היום, בשעת בוקר עשה ר’ מדרכי את דרכו לבית הכנסת. זה מכבר הבין שאם הוא רוצה שהקב”ה ישלח לו סיוע והכוונה, עליו לעשות ‘כלים’ ולהתחיל לקבל על עצמו קיום מצוות בפועל. “בבוקר יצאתי לבית הכנסת למניין שחרית כמידי יום”, מספר מרדכי, “אותו יום איחרתי לתפילה והתפללתי קצת אחרי המניין”, נזכר. “פתאום אני רואה מולי איש עם סירטוק, גרטל וכובע, מראה מוזר למדי בטורקיה, קודם–לכן לא ראיתי מחזה שכזה.

“לאחר התפילה ניגשתי לכיוונו ושמעתי שהוא מדבר בטורקית. הייתי בהלם. יהודי עם חזות כזו מדבר טורקית? אותו רגע חשתי שהלב שלי מתמלא ברגשות עזים. אין כל ספק, שריבונו של עולם שמע את תפילתי ושלח לי שליח נאמן לסייע בידי להתקרב אליו. הצגתי את עצמי בפניו והוא שאל לשמי. אמרתי לו ששמי מרדכי מזרחי, ומיד התברר שהוא מכיר את אחי הבכור מאיסטנבול והם חברים טובים.

“ההתרגשות היתה גדולה, ודיברנו ארבע שעות ברציפות. בבית הכנסת לא יכולנו להישאר, שכן בית הכנסת היה צריך להיסגר מיד לאחר תפילת שחרית בשל אילוצים ביטחוניים. המשכנו אפוא לדבר ברחוב הסמוך. הוא סיפר לי ששמו ר’ יששכר איזק. הוא עצמו נולד באיסטנבול והוא עצמו חזר בתשובה כמה שנים קודם לכן. בעקבות זאת עזב את טורקיה והמשיך להתקדם ביהדותו במדינה אחרת. בשלב זה, נכנסה בו רוח התעוררות לשוב למדינת הולדתו ולהפוך להיות מעין שליח להפחת רוח יהדות בקרב יהודים נוספים תושבי טורקיה. בשיחתנו, האצתי בו להישאר באיזמיר והבטחתי לסייע לו”.

כך אכן היה. ר’ מרדכי שהיה מקושר לעוד בעלי ממון מקרב הקהילה היהודית, סייע בידי הרב איזק לקבוע יתד באיזמיר ולייסד בה פעילות חב”דית שוקקת ומלאת חיים. “היינו לומדים חסידות מדי יום עד שבשלב מסויים הפכתי להיות שם בן בית. בכל יום למדתי עמו חסידות, הרגשתי שהצימאון שהיה לי החל להתמלא וסוף סוף מצאתי את נקודת האמת. הרב איזק סיפר לי רבות על הרבי ועל בשורת הגאולה ושתיתי בצמא את דבריו עד שהפכתי להיות חסיד”.

בשלב מסוים כתב ר’ מרדכי לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’ ושאל מה עליו לעשות. תשובת הרבי הייתה חדה וברורה — לעלות לארץ הקודש ולהתיישב בה ולאחר מכן אף להיכנס ללמוד בישיבת ‘תומכי תמימים’.

לעזוב הכול פתאום באמצע החיים

בברכתו ובעזרת השליח, הרב איזק, קבל על עצמו מרדכי לבצע את הוראת הרבי ולעלות לארץ ישראל. בשנת תשס”ז, בגיל 43, בלי שידע מילה בעברית אבל עם חזות חב”דית מובהקת, עלה על מטוס בדרכו לארץ הקודש.  

בשלב הראשון נכנס לאולפן לימודי עברית בבאר שבע. את הכסף שקיבל מהסוכנות, הוציא מיד על תפילין ועל ספרי קודש. “בזמן שגרתי במעון עולים, ביליתי בעיקר ב’היכל מנחם’ בבאר שבע ולמדתי תורה”, הוא מספר. השהות בארץ הקודש היתה עבורו חלום שהתגשם, וממרכז הקליטה — לאחר התייעצות עם השליח הרב איזק — החליט לעבור לרחובות, שם נכנס ללמוד בישיבת ‘דעת’ בראשות הרב יצחק ערד.

“בישיבת ‘דעת’, למדתי על–פי סדר שנקבע לי, הכולל: תנ”ך, הלכה, משנה ברורה, גמרא, תניא וכמובן חסידות. השקעתי הרבה שעות כל יום בסדר הזה, וכך במשך שלוש שנים, למדתי כשאני נעזר בזוג מילונים — עברית–אנגלית / אנגלית–טורקית”.

היום, כאשר חזר לעסוק בעסקים, הוא מספר בחיוך, שלעיתים הוא מדבר בשפה ‘לא ברורה’ עבור האיש ברחוב, מאחר ואת העברית שלו למד בעיקר מלימודי קודש.

ויהי כתרגם המתרגם

לאחר שלוש שנים רגועות יחסית, קיבל ביום אחד בשנת תש”ע טלפון מאמו שבטורקיה ובו בישרה לו בשורת איוב — אחיו הבכור שבתאי מאושפז במצב קשה בבית הרפואה לאחר שחלה התדרדרות פתאומית במצב בריאותו. “ביקשתי שתתן לאחי את הטלפון כדי שאוכל לדבר אתו, אך היה כבר מאוחר, ולמגינת לבי הוא נפטר באמצע שנות החמישים לחייו”. ההלוויה נקבעה למחרת ומרדכי עלה על טיסה הראשונה שיצאה לטורקיה בכאב לב עצום.

“אחי עסק רבות בתרגום ספרי יהדות לשפה הטורקית כדי להקל על הדור הצעיר שלא היה בקיא בלשון הקודש, ואני שידעתי שפרויקט זה היה כל עולמו, נדרתי על קברו שפרויקט חייו זה ימשך. אחי היה הראשון שתרגם את ספר התהילים ואת חמשה חומשי תורה לטורקית, והבטחתי להמשיך בדרכו”.

כשחזר לארץ הקודש, פתח מיד במלאכה. למעשה, בעקבות הלימוד האינטנסיבי שלו, כבר תרגם חלקים מהתניא לטורקית, אבל הפעם הוא נכנס לעבודת תרגום שיטתית ורצינית במגמה להוציא תניא מפורש בטורקית למתחילים, ולהביא את בשורת התניא גם לדוברי השפה. ארבע שנים הושקעו בפרויקט, שנתיים של לימוד לצורך הבנה מוחלטת, ועוד שנתיים בהן ישב שעות רבות ותירגם בקפידה כל מילה ומילה, כולל הסבר רעיוני ותוכני בטורקית.

“מדובר בסדרה של כרכים, כאשר כל כרך מכיל מאות עמודי תרגום של עשרה פרקים בלבד מספר התניא”, משתף אותנו הרב מזרחי בעבודת התרגום והעריכה. “בד בבד תרגמתי עוד ספרים ובהם שיחותיו של הרבי, מאמרי חסידות, וכן גם חלקים מסוגיות בגמרא, משנה והלכה. “אני מרגיש שאני נמצא רק בתחילת הדרך”.

•       איך אתה ‘מגשר’ על הפער בין מושגים בלשון הקודש שאינם קיימים בטורקית?

“זו אכן הבעיה הכי גדולה איתה אני מתמודד. אני יודע טורקית טוב מאוד, כולל הניואנסים השונים, אך לא פעם באמצע עבודת התרגום אני מתקשה לתרגם מילה מלשון הקודש, ואני עוצר וחושב במשך כמה ימים על העניין, מתבונן וחושב, עד שמבריקים לי המושגים בצורה הנכונה. אני חש  סייעתא דשמיא”. 

•       מה החלק הכי קשה בעבודת התרגום והביאור?

“התחושה שמדובר בעבודה אינסופית. גם כשסיימתי לתרגם פרק, זה אף פעם לא מושלם. אני עובר על זה עוד פעם ועוד פעם, ובכל פעם אני מוסיף ומתקן, או בוחר להשתמש במילים אחרות, ורק אז אני מתקדם בלמידת עוד פרקים, ושוב מתייעץ ושואל לראות שאני מבין היטב את כוונת אדמו”ר הזקן. זו עבודה שלא נגמרת.  

“פעם הייתי אורחו של המשפיע הרב זושא אלפרוביץ בקרית גת, ודיברנו על עבודת התרגום שלי. הוא אמר לי משפט שמלווה אותי תמיד במלאכת התרגום: ‘מרדכי, אני יודע שאתה אוהב את ספר התניא, אבל לא מספיק ללמוד את ספר תניא, צריכים לשתות את התניא’. חייבים שהנאמר בתניא יהיה חלק מהנפש שלנו, ואני משתדל לגשת לעבודת התרגום רק לאחר שלמדתי קודם לכן כמה פרקים טובים, ואני נמצא באוויר של חסידות”.

•       בעבודתך אתה גם מתרגם וגם מבאר?

“התרגום עצמו הוא סוג של ביאור. את עבודת הביאור עשיתי לפי הוראתו של הרבי בספר ‘שיעורים בספר התניא’. בתחילה אני מביא את פרק התניא ככתבו וכלשונו, ואחר כך את הפרק באותיות לטיניות, ובשלב השלישי יש ביאור לתוכן. בסוף הפרק יש עוד מקום של ביאורים והוספות. בפועל, כל עשרה פרקים מקבלים ביטוי בכחמש מאות עמודים! חשבתי לאחרונה שמילות התניא הן מעיין כל–כך נובע, שאם אעבור שוב על התרגום אוכל להכפיל את התוכן והביאור”. 

•       למה בחרת להתחיל לתרגם דווקא תניא?

“בטורקיה יש כחמשה עשר אלף יהודים שכמעט לא נחשפו לתורת החסידות. ספרים אחרים כבר מתורגמים, אך אין תניא מתורגם לטורקית למרות שספר התניא תורגם לשפות רבות ואפילו לערבית, כנראה שהגיע הזמן. בהשגחה פרטית סיימתי את כתיבת הכרך הראשון ביום כ”ח סיוון, יום בואו של הרבי מלך המשיח לחצי כדור התחתון, יום שקשור, כפי שהרבי מסביר, עם הפצת המעיינות חוצה עד חוצה שאין חוצה ממנו”.

•       ספר לי על תגובות שאתה מקבל מאנשים בטורקיה שלומדים מהספר?

“התגובות הן טובות מאוד. יש לי כמה ידידים גבירים שהתחברו לעניין והם עוזרים לי להדפיס את הספרים ולשווקם. התגובות מהאנשים הביאו לידי כך שכמעט מדי יום אני מעביר שיעורים בספר התניא באמצעות ה’סקייפ’ לקבוצות לומדים שהתאגדו בטורקיה. זה החל בכך שביקרתי באיסטנבול ואנשים ביקשו ללמוד תניא ביחד, ומכיוון שאני גר בארץ ישראל, כמעט השבתי את פניהם ריקם, אלא שאז מישהו העלה את ההצעה שאמסור שיעור דרך האינטרנט — וכך היה. מאז זה הלך והתרחב, לא רק לימוד בספר התניא אלא שיעורים נוספים גם בהלכה”.

•       לסיום, הייתי מבקש לדעת, עד כמה אתה מרגיש בעבודתך את מה שהרבי שב ומדגיש שהעולם מוכן לגאולה?

“בהסכמה של ספר התניא נרמז שעם הספר הזה יצעדו לקראת קבלת פני משיח, ואני בטוח שהייעוד הזה התקרב בצעד אחד לפחות, שגם יהודי בטורקיה שלא יודע לשון הקודש, יכול כעת ללמוד ולהתחבר לעוצמה של ספר התניא.

“אם היו שואלים אותי בעבר לגבי הצלחתי להרים פרויקט כזה, הייתי ממאן להאמין, אך הרבי חינך ולימד אותנו להאמין, שכל אחד יכול וצריך להפיץ חסידות בקנה מידה נרחב, וכדברי הרבי עלינו לעשות כל אשר ביכולתנו. מסתבר אפוא שהיכולות שלנו גבוהים ממה שאנחנו משערים, וזה נדבך מרכזי בדרך למשיח”.

לצמוח מתוך הריקנות

את סיפורו חותם הרב מזרחי בקול נרגש. ניכר שהדיבור על מלאכת התרגום שבאה בעקבות פטירת אחיו, מסעירה את רוחו. “החיים מלאים בעליות ובמורדות. אנחנו לא יודעים מה התוכנית של בורא עולם, אבל חייבים לבטוח בו לחלוטין, כי הוא ורק הוא באמת יודע מה טוב לנו.

“סיימתי לתרגם כבר עשרים ספרים, וזה נראה לי כמו חלום. באתי לארץ ישראל, למדתי עברית, פתחתי כאן עסק משגשג ולא הייתי בגיל צעיר, מי היה מאמין?!

“היה זמן שהיה לי הכל, כך לפחות חשבתי אז. לפעמים צריך להתרוקן כדי להתמלא בדבר האמיתי. לא דמיינתי להגיע למצב שבו אני נמצא היום, ואין לי ספק שמחר אהיה במקום טוב עוד יותר עם עצמי ועם חיי הרוחניים והגשמיים”.

את ר’ ברוך מרדכי, אפשר למצוא כיום ברחובות. היום, הוא איש עסקים נמרץ שמפנה זמן רב מסדר יומו ללימוד תורה. הוא לא התייאש מהאתגרים שהקב”ה הציב בפניו, שכן, כאמור, הוא התמודד וצמח מתוכם. את התוצאות רואים כיום בעובדה שבעצמו הוא מפיץ את מעיינות תורת החסידות, ועושה זאת מתוך שמחה.

אז “הטורקי הזה”, כפי שמכונה בחיבה בפי החבר’ה בישיבת ‘דעת’ ברחובות, בוער באש היהדות והתורה ועוסק בהפצת המעיינות”.

 
מגילה משמים

במהלך ביקוריו בטורקיה, נוהג הרב מזרחי למסור שיעורים בחסידות בבתים פרטיים ובבתי כנסת, כאשר לעיתים נמצאים בקהל כחמישים משתתפים ויותר, הצמאים לשמוע את תוכן פנימיות התורה. בנוסף הוא מבצע פעילות של הנחת תפילין בבתי אבות יהודיים, חזרה על מאמרי חסידות, חלוקת חנוכיות בחג החנוכה, מגילה בפורים וסוכה בסוכות.

אחד מביקוריו ‘נפל’ חג הפורים, ומסיבות שונות נאלץ להישאר בבית אימו בפורים כשהוא בלי מגילה כשרה. הוא אף לא ידע כיצד יוכל להשיג מגילה כזו. “בערב פורים הייתי מתוסכל וממש התפללתי בבכיות לבורא עולם שאני צריך מגילה, לא ייתכן שאקרא את סיפור המגילה מתוך חומש. ואז התחולל נס גלוי, כך אני מכנה זאת. דודי הגיע לביקור אצל אימי וישבנו לדבר. במהלך השיחה הבחנתי שהוא מחזיק בשקית גדולה, והסתקרנתי לדעת את אשר בתוכה.

“הוא חייך, פתח את השקית והוציא ממנה מגילת אסתר על קלף, כשרה ומהודרת. ‘הדבר הזה היה שייך לסבא שלך שקיבל מסבא שלו — מגילת אסתר מהודרת ומיוחדת שעוברת בירושה כבר מאתיים שנה במשפחה. מכיוון שאתה שומר תורה ומצוות, החלטנו להעניק לך אותה למשמרת, בוודאי תדע לשמור עליה טוב יותר מאתנו’… הבטתי עליו ולאחר רגעים שבהם נאלמה לשוני, קפצתי משמחה. היה זה ליל הפורים, וכבר באותו רגע ניגשתי לקרוא במגילה והוצאתי ידי חובה את דודי ודודתי וכמובן את אימי”.