זמן קצר לאחר צאתו של אדמו”ר הריי”צ מרוסיה, הוא כינס אסיפה של רבנים חשובים כדי לד

זמן קצר לאחר צאתו של אדמו”ר הריי”צ מרוסיה, הוא כינס אסיפה של רבנים חשובים כדי לדון ברווחתם הגשמית והרוחנית של יהודי רוסיה. בשל רדיפת הקומניסטים את יהודי רוסיה, התקיימה האסיפה בחשאיות רבה, אך למרבה התדהמה, תמליל פרוטוקול האסיפה דלף והתפרסם בביטאון “דגל ישראל” שיצא לאור באותה עת בניו יורק, כולל שמות ערים ורבנים. הסכנה היתה גדולה * חמישים וארבע שנים לאחר מכן, חשף הרבי מה”מ טפח מאסיפה זו * מוגש לקראת י’ שבט, יום ההילולא

חודש בלבד חלף מאז כ”ק אדמו”ר הריי”צ יצא מרוסיה בתקופה שלאחר מאסרו. למרות מסך הברזל שכעת הורד בינו לבין עדת החסידים, המשיך הרבי, כרועה נאמן, לארגן את הפעילות למען יהודי רוסיה ולמען רווחתם הגשמית והרוחנית. לצורך כך קרא לאסיפות דחופות בריגא, עיר מגוריו החדשה, בהם נטלו חלק חתניו, לצד רבנים ועסקנים מהמדינה.

פרוטוקול של ישיבות אלו דלף החוצה ופורסם בביטאון ‘דגל ישראל’ בארצות הברית, מה שגרם למבוכה רבתי בחצר ליובאוויטש, שכן פרסום פרטים סודיים אלו עלולים לגרום לנזק בל יתואר.

לא הייתה זו הפעם הראשונה שביטאון ‘דגל ישראל’ פרסם מאמרים וידיעות אודות חב”ד ועל אדמו”ר הריי”צ. חרף העובדה שהביטאון הוקדש בעיקר לפלפולים בגמרא והלכה, לצד מאמרי הגות הקשורים ישירות ליהודי ארצות הברית, אך בכל מה שקשור לאדמו”ר הריי”צ, חרג העורך הרב שמריהו לייב הורוויץ מהכללים.

הירחון התורני “דגל ישראל”, יצא לאור בניו יורק במשך שלוש שנים בלבד. מי שפרש חסותו על הירחון, היה ארגון “דגל הרבנים” בו התאגדו רבנים תלמידי חכמים שעשו הכל כדי לגדור גדרים בקהילות היהודיות של אמריקה בעת ההיא, בענייני שמירת תורה ומצוות. כאמור, רוב הירחון הוקדש לתחום התורני, ורק חלקו הקטן לחדשות שונות שהגיעו מאת רבנים ברחבי ארצות הברית.

לא ייפלא אפוא שהמאמרים שפורסמו אודות אדמו”ר הריי”צ, נראו חורגים באופן בולט מהחומר השגרתי שפורסם בירחון.

ובכן, מה היה סוד הקשר המיוחד בין הרב הורוויץ לאדמו”ר הריי”צ ולליובאוויטש עד כדי כך שחרג מן כללי עריכת הבטאון?

כדי לפתור את התעלומה המרתקת, יצא “בית משיח” לתחקיר בעקבות הביטאון ועורכו, והתחקה אחר הפרסומים, ואחר הקשר בין העורך לליובאוויטש.

איש הקשר?!

עורך הבטאון, הרב שמריהו לייב הורוויץ, נולד בשנת תרל”ח בעיירה קריטשב שבביילורוסיה. בתום לימודיו בישיבה, עוד טרם נישואיו, כיהן כ”מגיד מישרים”, ובגיל עשרים ואחת שנים בלבד, התמנה ל”מגיד” בבית כנסת “תפארת ישראל” שביקטרינוסלב, תפקיד אותו נשא במשך שבע שנים. זמן קצר לאחר מינויו, התחתן עם בת העיר.

לימים עזב את העיר ובשנת תרס”ו היגר לארצות הברית (מי שבקיא בדברי הימים ההם, יחשב וימצא מיד כי לא היה קשר בינו לבין הרה”ק רבי לוי יצחק, אביו של הרבי, שהגיע עם משפחתו ליקטרינוסלב רק שלוש שנים לאחר מכן).

הרב הורוויץ התיישב עם משפחתו בניו יורק, וכיהן כרב בתי כנסת ומנהל מוסדות חינוך. במקביל ערך את העיתון האידישאי “דער יידישער וועג וויזער” שיצא לאור משנת תרפ”ב עד תרפ”ה, ובשנים הבאות ערך את הביטאון “דגל ישראל” שיצא לאור בין השנים תרפ”ז–תר”צ. במקביל חיבר ספרים תורניים וספרי לימוד לילדים. לצד זאת פרסם מאמרי הלכה והגות בבטאונים תורניים בארצות הברית, ובהם: חגים וזמנים, שולחן ערוך לתלמידים, אוצר היהדות, דיני ישראל ומנהגיו, ספר המזוזה, קונטרס ההלכה, ספר הדרשות, ספר הקדיש, קונטרס דת ומוסר. הרב הורוויץ לא ידע לאות, ובנוסף לכך הקים את העמותה הראשונה לחזנים אמריקאים והיה פעיל באגודת הרבנים ואיחוד הקהילות האורטודוכסיות (O.U.).

בשנת תרח”צ, שנת השישים שלו, הלך לעולמו בפתאומיות בעיצומה של כתיבת הספר העשרים ושמונה שלו.

לאחר חקירה ודרישה לא עלה בידינו לדעת על קשר מיוחד שלו עם ליובאוויטש, וייתכן שאהדתו נעוצה בחברותם של שני הרבנים, הרב ישראל ג’ייקובסון והרב שלמה אהרן קזרנובסקי, מרבני חב”ד הבולטים בארה”ב, בארגון “דגל הרבנים”, שם נוצרה היכרות וקירבה עם עולמה של ליובאוויטש ופעילותה למען יהודי העולם.

כן ידועה לנו פגישה אחת שלו עם אדמו”ר הריי”צ בעת ביקורו של הרבי בארה”ב בשנת תר”צ. במהלך הפגישה העניק הרב הורוויץ לרבי הריי”צ כמה מספריו והבטיח לשלוח את יתר ספריו. כעבור מספר שנים שיגר אליו אדמו”ר הריי”צ מכתב בו הזכיר את הבטחתו, וביקש לשלוח את יתרת הספרים. כיוון שכתובתו לא היתה ידועה לרבי, נשלח המכתב אל הרב אליהו ייאכיל סימפסון, מעמודי התווך של חב”ד בארצות הברית, תוך בקשה לברר את כתובתו של הרב הורוויץ ולמסור לו את אגרת הרבי.

הדלפה מסוכנת

והנה הצצה למאמרים וידיעות חב”דיות שפורסמו בירחון “דגל ישראל”:

כבר באחד מגיליונותיו הראשונים, תמוז תרפ”ז, הוקדש מאמר מיוחד נוכח הדיווחים על מאסרו של אדמו”ר הריי”צ. המאמר שנכתב כאשר עוד לא היה ברור אם השמועות על המאסר נכונות, משבח מהלל ומפאר את מסירות הנפש של אדמו”ר הריי”צ למען יהדות רוסיה. המאמר נחתם בתשבחות לאגודת חסידי חב”ד בארצות הברית שהוקמה על ידי אדמו”ר הריי”צ.

בחודשים הבאים, לאחר יציאתו של אדמו”ר הריי”צ, קרא הרבי לאסיפה בעניין יהודי רוסיה במהלכה התקיימו ישיבות ודיונים בהם נטלו חלק רבנים ומנהיגי ציבור. פרוטוקול של הישיבה דלף ופורסם בביטאון ‘דגל ישראל’ תחת הכותרת: “פרטי–כל של ישיבות הועד לחזוק התורה והדת ברוסיא”.

בתחילת הפרוטוקול סופר על המשתתפים בישיבות האלו, בהם: האדמו”ר שליט”א מליובאוויטש [אדמו”ר הריי”צ], הגאון ר”י רוזין שליט”א מדווינסק [הגאון הרוגוצ’ובר], הגאב”ד דמתא רמ”מ זק שליט”א [הרב מנחם מענדל זק רבה של ריגא], הרב ד”ר הילדסהיימר [הרב מאיר הילדסהיימר, ראש בית המדרש לרבנים בברלין, שהגיע במיוחד לריגא], ציר הסיים ר’ מרדכי דובין שליט”א, חתני אדמו”ר הריי”צ: הרבי והרש”ג, ועמם גם עסקנים ידועים בעיר ריגא.

מה דובר בדיונים אלו? הנה מתוך הפרוטוקול:

סדר היום:

א. דו”ח על העבודה בס.ס.ס.ר [ברית המועצות]

ב. תוכנית העבודה.

ג. שאלת הגנה חוקית.

ד. התארגנות הועד והלשכה [ועד ולשכה שייסד אדמו”ר הריי”צ לפעול למען יהדות רוסיה].

ה. דרישות לפני הדזוינט [ארגון הג’וינט סייע רבות לפעילות אדמו”ר הריי”צ ברוסיה].

ו. העברה ההנהלה [של הועד הנזכר מרוסיה] לריגא”.

כאן מגיעים דברי המשתתפים - אדמו”ר הריי”צ, הרש”ג, הרב הילדסהיימר, ולאחר מכן באות החלטות אופרטיביות ותוכניות עבודה למען יהדות רוסיה, כולל מינוי חברי ועד שירכז את הפעילות הנזכרת. הפרוטוקול מפורט בעיתון על פני שלושה עמודים ובהם שמות ערים, שמות רבנים ואישים השוהים עוד בתוככי ברית המועצות.

פרסום הדברים הכניס את הפעילות כולה לסכנה גדולה.

על ההדלפה הזו כתב מזכירו של הרבי, הרב יחזקאל פייגין, אל הרב דוד שיפרין מעמודי התווך של חב”ד בארצות הברית:

“לפי המצב הנורא השורר בשם אשר חוקרים ודורשים ומחפשים כו’, אי אפשר לו לגלות שמות הערים אשר בהם נמצאים הישיבות כי בנפשם הוא ממש, אשר רבות צרות סבלנו מזה שהיה נדפס באחד העיתונים בחורף העבר, על דבר האסיפה שהיתה פה לעזור להישיבות ולומדי תורה ברוסיא” (תולדות חב”ד ברוסיה הסובייטית ע’ קיב).

הרבי מספר על השתתפות הרוגוצ’ובר באסיפה

על אסיפה זו, סיפר הרבי מה”מ בעצמו בהתוועדות שהתקיימה חמישים וארבע שנים לאחר מכן, אם כי בהיבט התורני שלה. וכך סיפר הרבי:

לאחר שכ”ק מו”ח אדמו”ר נסע ממדינת רוסיה והגיע לריגא, אירגן שם אסיפה של רבנים ועסקנים כו’ לטובת יהודי רוסיא, בין המוזמנים לאסיפה היה גם הגאון הרגצ’ובי (שדר בדווינסק, שהיתה סמוכה לריגא) […] באסיפה הנ”ל רצו לייסד ‘ועד’ שיתכנס מזמן לזמן לטכס עצה כיצד לסייע לאחינו בני ישראל הנמצאים במצור ובשביה - מעבר ל’מסך הברזל’. וביקשו גם מהגאון הרגצ’ובי להשתתף ולהיות חבר ב’ועד’ זה. הגאון הרגצ’ובי עודד את כללות הענין בכל התוקף כו’ אבל סירב להיות אחד מחברי הועד, באמרו שכניסתו ל’ועד’ זה, תלויה במחלוקת הבבלי והירושלמי בנוגע ל’חסידים הראשונים’:

לדעת הירושלמי [החסידים הראשונים] - ברכה ניתנת בתורתן - יכול הוא להשתתף בעצמו בפעולות של ה’ועד’, כי אע”פ שיצטרך לבטל מזמנו כדי להתעסק בפעולות ה’ועד’, הנה היות ש’ברכה ניתנת בתורתן’, לא יחסר אצלו בלימוד התורה, אבל לדעת הבבלי ‘תורתם משתמרת’ בלבד (ולא באופן של ברכה) אינו יכול לבטל מזמנו כדי להשתתף בפעולות ה’ועד’, כי אע”פ שתורתו תשתמר (היינו, שלא ישכח תלמודו כו’) יחסר אצלו ההוספה בלימוד התורה, באופן של תוספת ברכה כו’ […] והרי, כאשר ישנה מחלוקת בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי - הלכה כתלמוד בבלי” (התוועדויות תשמ”ב ח”ב, ע’ 535–536).

על דברי הרוגצ’ובר הללו, ממשיך הרבי בהתוועדות ומבאר ביאור רחב בטוב טעם ודעת.

“האיש הפלאי הזה”

לקראת חג הגאולה הראשון י”ב תמוז תרפ”ח, פרסם הרב יהודה יהושע פאלק איזראעליט, רב בעיר צ’לסי שבפאתי העיר בוסטון במדינת מסצ’וסטס, מאמר בשבחו של אדמו”ר הריי”צ.

הרב איזראעליט היה תלמיד חכם חשוב שפרסם מאמרים תורניים ודברי הגות בביטאונים תורניים. הוא אף כתב ספר בשם “תעודת ישראל”. נראה כי היה לו קשר טוב עם ליובאוויטש, שכן באותם ימים התנוסס שמו על כרוז מטעם אגודת חסידי חב”ד בארצות הברית, ובו קריאה לחוג את י”ב תמוז כחג הגאולה.

במאמרו מתאר בסגנון פיוטי–ציורי, את פועלו של אדמו”ר הריי”צ למען יהודי רוסיה, ואת מאמרו חותם בקריאה נרגשת:

“אחינו היקרים! הנה לפנינו איש נפלא אשר […] עלה למעלה ראש וישתגשג וישלח ענפיו בכל קצות הארץ, ויהי כאחד הקדושים אשר בארץ המה, הקדושים אשר מסרו נפשם על התורה, על הדינין ועל ישראל. ומשם זכה באמת לכבוד, לגדולה ולרוח–הקודש.

“עומדים אנחנו משתאים בהתבוננו על נפלאות ה’, נורא עלילה על בני אדם בכל דור ודור; רואים אנחנו כי חסד ה’ עלינו, כי בכל דור ודור לא עזבנו ולא נטשנו. כי בכל דור ודור יעמיד לנו שופטים אשר במעשיהם, יותר מדבריהם, יתעלו להיות מנהיגי הדור. והיה ה’ עמהם וזכו לכבוד, לגדולה ולרוח–הקודש. יתרוממו - וירוממו אותנו, יתקדשו - ונקדש אתם. ונתקיים בהם ובנו הכתוב “ונקדשתי בתוך בני ישראל”.

“והנה מריגא אנחנו שומעים קולו קול עז, קורא אל אחינו יושבי ארץ אמריקה, אל אחינו הקשורים בפנימיות נפשם בה’ ובתורתו: ‘אחים! חזקו והתחזקו בעד עמנו ודת קדשנו!’ שומעים אנחנו אותו מדבר נמרצות: ‘אל תתנו חומת בת עמנו לנפול! אל תתנו בתי התורה בכל מקום שהם להשם! עת צרה היא, אל תתרפו, חזקו ידים רפות, כי מהצרה עצמה ימצא לנו ישועתו. התעודדו ויהי ה’ עמכם! בחורי ישראל מוסרים נפשם על דבר תורה, בוחרים להמית נפשם באהלה של תורה, תנו ידכם להם ועזרתם אותם! ומה המה מבקשים מכם? רק שבר רעבון נפשם, לחם צר ומים לחץ’ […].

“ומה נשיב לו? הנחריש? הנאטום אזנינו משמוע קול ה’ יוצא ממיצוי הנפש של האיש הפלאי הזה, ומעומק לבם של כל גדולי האומה המתחננים אלינו: ‘אחים, הושיעו! אל תעמדו מרחוק; בני תורה טובעים בים של צרה, מתאבקים עם הרעב המר’.

“ואנחנו נעמוד מנגד? לא, לא אאמין כזאת על עם ה’. צריכים אנחנו רק לעורר את העם, ובודאי יענה לקול קריאת גדולי ישראל, ולתחינת אלפי בחורי צעירי ישראל”.

מסתבר שגם הרב איזראעליט נפגש עם הרבי בעת ביקורו בארצות הברית. היה זה כאשר ביקר הרבי בבוסטון, והוא הקדיש זמן מיוחד לביקור גם בעיר הסמוכה צ’לסי, בה כיהן הרב איזראעליט ברבנות. הרבי עודד את הרב לפעול לחיזוק היהדות בסביבתו, ולקראת סיום הביקור בארצות הברית שיגר הרב איזראעליט אל הרבי, מכתב מיוחד ובו רשימה של מקומות באיזור מגוריו בהם ניתן לפעול לחיזוק היהדות.

בתום הביקור עלה על האוניה בדרכו חזרה לאירופה, אך גם שם לא נח הרבי ולא שקט והמשיך לפעול למען יהדות העולם. באגרת מפורטת שנכתבה אל הרב איזראעליט, שוב עודדו לפעול לחיזוק היהדות בשיתוף פעולה עם הרב החב”די של בוסטון, הרב דוד מאיר רבינוביץ, כאשר במקביל שולח הרבי אגרת נוספת אל הרב רבינוביץ, בה הוא מעודדו לפעול יחד עם הרב איזראעליט (אג”ק אדמו”ר הריי”צ חט”ז ע’ רכ–א. אגרות ה’תתקכב–ג).

מקורות: אגרות קודש אדמו”ר הריי”צ, תורת מנחם, ספרי הרב שמריהו ליב הורוויץ, תולדות חב”ד ברוסיה הסובייטית, ביטאון דגל ישראל, ביטאון המסילה, דואר היום, המליץ, כפר חב”ד.