החידוש של הדור השביעי, ההתקשרות לרבי
“השליחות שלנו - זה רק על ידי זה שעיקר ההפצה ועיקר לימוד החסידות יהיו סביב הגילוי והעצם של הרבי נשיא הדור” • נאומו של שליח הרבי ורבה של קהילת חב”ד באופקים, הרב ישראל הרשקוביץ בהתוועדות ה’ טבת המרכזית שהתקיימה בכפר חב”ד, בארגון ‘התאחדות החסידים’ ובהשתתפות אלפים רבים מכל רחבי הארץ
“השליחות שלנו - זה רק על ידי זה שעיקר ההפצה ועיקר לימוד החסידות יהיו סביב הגילוי והעצם של הרבי נשיא הדור” • נאומו של שליח הרבי ורבה של קהילת חב”ד באופקים, הרב ישראל הרשקוביץ בהתוועדות ה’ טבת המרכזית שהתקיימה בכפר חב”ד, בארגון ‘התאחדות החסידים’ ובהשתתפות אלפים רבים מכל רחבי הארץ
ביום ה’ טבת תשמ”ז, מיד לאחר שהגיעה בשורת הנצחון במשפט הספרים, הרבי אמר שיחה ובתוך הדברים הזכיר את הקטרוג שהיה על אדמו”ר הזקן שהפיץ את תורת החסידות, קטרוג שהתבטל בי”ט כסלו כשניתנה לרבי חופשה להמשיך ולהפיץ את תורת החסידות. ואנו מבינים מכך בפשטות שגם כאן במשפט הספרים היו אירועים שמימיים, קטרוג ונצחון.
ומעניין לציין, ששנה קודם לכן, ממש כמה ימים לפני תחילת משפט הספרים, ביו”ד כסלו תשמ”ו - חג הגאולה של אדמו”ר האמצעי - אמר הרבי במאמר שהפסוק ‘פדה בשלום נפשי’ שייך הן לגאולת אדמו”ר הזקן, כפי שכתב בעצמו שהוא נגאל בדיוק כאשר אמר תהלים ואחז בפסוק זה. הן לגאולת אדמו”ר האמצעי, שגאולתו ביום יו”ד כסלו, שעל פי חלוקת התהלים לימי החודש ביום זה אומרים את פרק נ”ה והפסוק ‘פדה בשלום נפשי. והן לגאולת הרבי הריי”צ, שנגאל ממאסרו ביום שלישי י”ב תמוז תרפ”ז, ועל פי חלוקת התהלים לימי השבוע, ביום שלישי אומרים את פרק נ”ה בתהלים. וכידוע שבזמנים של גזירות רבותינו נשיאנו אמרו את התהילים גם לפי חלוקת ימי השבוע.
ובהתאם לזה כמה מפליא הדבר שגם ה’ טבת תשמ”ז - היום בו דידן נצח - חל ביום שלישי בשבוע, הקשור ל’פדה בשלום נפשי’ כנ”ל.
החידוש של הדור השביעי, ההתקשרות לרבי
אמנם, מתקופה לתקופה ומדור לדור הגילוי של תורת החסידות הולך ומתגבר, הולך ומעמיק. וכשם שבשעתו אדמו”ר הזקן חידש את המושג ‘תורת חסידות חב”ד’, לאחר שכבר היה את המושג ‘חסידות הכללית’, ועל כך היה הקטרוג בשמים. כך בדורנו, הרבי מגלה עומקים חדשים בתורת החסידות, שעליהם מתעוררים הקטרוגים החדשים, ובעקבותיהם באים החגים החדשים.
מהו החידוש של הרבי בתורת החסידות? אפשר לומר שאחד הענינים הכי עיקריים שהרבי גילה ולימד וחינך אליהם, זוהי ההתקשרות האמיתית לנשיא הדור, באופן של “הנשיא הוא הכל” כפשוטו.
היום לדוגמא ילד קטן כותב לרבי באגרות קודש וברור לו שהרבי קיבל באותו רגע את המכתב. כל אחד מאיתנו ברגע של צורך עומד ליד תמונה של הרבי ומבקש מה שצריך, וברור לכולנו מה שהרבי אמר שבהיותו רועה ישראל אמיתי הרי ברגע זה הוא חושב עלינו, והמרחק של מקום וזמן כלל לא תופס.
וכל זה במפורש לא היה דבר פשוט אצל חסידים בכל ששת הדורות של נשיאי חב”ד, ולכן אנו מוצאים ב’שמועות וסיפורים’ וספרים אחרים שמציינים סיפורים יוצאי דופן על חסיד גדול שאמר שהוא מרגיש שהרבי קיבל את מכתבו שכתב כעת, או שמרגיש שהרבי חשב עליו עכשיו. ואילו היום הדבר הזה פשוט וברור ומתקיים עם כל חסיד!
וכמובן, זוהי תוצאה ישירה של חינוך שהרבי בעצמו חינך את כל החסידים לכזו התקשרות. וכנ”ל, הרבי בעצמו אמר שבעת ההסתכלות בתמונה של נשיא הדור הוא משיב מבט אל המתבונן. והרבי בעצמו עודד והורה לפרסם את תמונתו שלו בעלונים וחוברות של הפצת היהדות.
הרבי הוא זה שחינך להתקשרות לרבי גם ברובד המעשה, לנהוג במנהגיו של הרבי, כי מה שהרבי נוהג ברבים שייך לכל אחד מישראל.
כבר בתחילת הנשיאות הרבי דיבר על המנהג ליטול ידיים לסעודה 3 פעמים על כל יד עם החזקת מגבת על ידית הכלי, כמנהג הפשוט היום בחב”ד. כי כך הרבי נוהג. והרבי מוסיף שלמרות שהרבי הריי”צ כותב במפורש שמנהג זה לא שייך לכל אחד אלא רק ליחידי סגולה וכו’ אך הגישה שלנו היא שכיון שהרבי כך נהג אזי חסידים צריכים להתנהג במנהגי הרבי!
בחג הסוכות תשמ”ח הרבי דיבר באופן מאד מיוחד על מנהגו של הרבי הריי”צ להניח את האתרוג בתוך הקופסה בזמן אמירת הלל בין הנענועים, והסביר שלמרות שאפשר להסביר מנהג זה בסיבות צדדיות (מפני חולשת ידו, והחשש שיפגם האתרוג), הרבי לקח את הדברים כפשוטם והקפיד עשרות שנים לנהוג בכזה אופן, רק כי כך הרבי הריי”צ נהג. ומזה דוגמה נוספת בשבילנו איך צריך להתייחס לרבי ולמנהגי הרבי, שהרבי, כל מהותו וכל עניניו, שייך לכל אחד ואחד מישראל. ולכן מנהגי הרבי גם כן שייכים לכל אחד ואחד מישראל.
על דרך זה, בדורות עברו חסידים גדולים התבטאו שכאשר הרבי אומר מאמר אזי “שכינה מדברת מתוך גרונו”, ואילו בהזדמנויות אחרות “אפשר להתווכח עמו”. אך בדורנו הרבי מחנך לכך שכל מענה של הרבי הוא “דבר הוי’ דיבר בי ומילתו על לשוני”, והרבי מדקדק בכל סיפור - שיחה - מכתב של הרבי הריי”צ ובונה עליהם שיחות שלמות ומאמרים עמוקים, כי גם “שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד” כמו גופי תורה ממש.
ובכלל בתורתו של הרבי, ישנו דגש מאד מיוחד על דברי חז”ל ש”הנשיא הוא הכל”.
ובהתבוננות פשוטה מובן שאין זה ‘סתם’ ענין או ‘עוד’ ענין שהתווסף בדורנו, אלא זהו ענין כללי ועיקרי בדרך החסידות, וענין כללי ועיקרי בתורת החסידות. ולא כ’הרגשים’ שאפשר אתם ואפשר גם בלעדיהם, אלא כיסוד עליו נבנה כל בנין החסידות והיהדות. זוהי חסידות חב”ד בדור השביעי!
אם נגדיר זאת במילים ובהבנה שלנו, תורת החסידות היא כמו ‘אור’ המתפשט מה’מאור’, הרבי עצמו. ואם עד עתה התגלה אור החסידות, הרי בדור השביעי מתגלה המאור בעצמו!
שהעולם יבין מה זה רבי
ועל כך היה הקטרוג, ואחר כך הנצחון, של ה’ טבת. בזמן אדמו”ר הזקן הקטרוג היה על האור, על תורת החסידות. אך בה’ טבת הקטרוג היה על המאור, על נשיאותו של הרבי. וכפי שהרבי התבטא שהצד שכנגד רוצה את הכסא, זו היתה מלחמה על הנשיאות.
ועל זה היתה המלחמה של הרבי בבית המשפט, שבית המשפט הפדרלי של אומות העולם יכיר ויודה במושג ‘רבי’, ‘נשיא הדור’, שאינו אישיות פרטית אלא “הוא הכל”, כל אחד ואחד מהחסידים. וכמשפט המפורסם של הרבנית חי’ מושקא ע”ה שנאמר באותה תקופה, “הרבי והספרים שייכים לחסידים”.
או אם נתרגם זאת למושגים ששייכים אלינו באופן מיוחד: הצד שכנגד טען שהיתה הסתלקות, היתה יציאת הנשמה מן הגוף. והרבי טען כנגד שלא היתה הסתלקות, כי חייו של הרבי הם נצחיים. וכחסידים מותר שיהיה לנו ברור שהרבי ניהל את כל מאבק זה עבור הגילוי של דור השביעי עכשיו, שאצל נשיא דור השביעי אין מושג של הסתלקות!
ועל כך היה הדידן נצח, שבית המשפט פסק, כלומר, שבמציאות העולם נקלט, שהרבי והספרים שייכים לחסידים ואין אפשרות לנתק בין חסידים לרבי. שאין מושג של ירושה כי רבי זהו מושג נצחי שאין בו הסתלקות.
וכדברי הנביא שקוראים בהפטרת פרשת ויגש, שלעולם חלה בסמיכות לה’ טבת, “ודוד עבדי נשיא להם לעולם”!
[ומי שיש לו רגש חסידי, לא יכול שלא להתפעל מהעובדה שנבואה זו נאמרה על ידי הנביא יחזקאל בדיוק ביום ה’ טבת (ראה יחזקאל פרק ל”ג פסוק כ”א כ”ב והמשכו - שבהמשך אליו הוא ממשיך להתנבאות עד לנבואה הנ”ל של “ודוד עבדי”)].
ובהתאם לזה ברור שהפצת המעיינות בדור השביעי כדי להוריד את השכינה למטה ולהביא את הגאולה יכולה להיות אך ורק אם מפיצים את תורת החסידות עם המאור של נשיא הדור עצמו.
הפצת חסידות סתם כתורה של הבנה והשגה באלוקות וכו’ היא מצוה ככל המצוות וגם חוגים אחרים עושים זאת היום; אבל השליחות שלנו זה אך ורק להמשיך את השכינה - שמתגלית על–ידי נשיא דור השביעי למטה, וזה רק על ידי זה שעיקר ההפצה ועיקר לימוד החסידות יהיו סביב הגילוי והעצם של הרבי נשיא הדור, שמגלה את השלב האחרון בחסידות ומוריד השכינה למטה בפועל ממש.
הסתרת הרבי בספרי או שיעורי חסידות - אפילו בשביל לקרב יהודים לחסידות - ככל שהענין יהיה חשוב, אך אין לזה כל קשר לעבודה שהוטלה עלינו בדור השביעי להבאת הגאולה. כי הגואל עצמו בנה את תורת חב”ד בדור השביעי בצורה כזו שהיא משולבת וחדורה כמו השמן שמפעפע בכל דבר בנשיא דור השביעי!
לצערינו רואים במוחש שאותם אנשים שנגעו בקודש הקדשים שהוא ענין ‘יחי אדוננו’, הם הם שממשיכים בירידה (אולי ללא שימת לב - אבל ירידה גוררת ירידה) ומפיצים חסידות מבלי שיפעפע בה נשיא תורת החסידות. ומכניסים קו חדש רח”ל שיש מושג של תורת החסידות ללא התקשרות לנשיא הדור רחמנא ליצלן! לא זוהי תורת החסידות של דור השביעי!
ובנוגע לפועל: נקודת הדידן נצח היא שהגילוי אלוקות שהרבי גילה, הגילוי של המאור, של העצם, של הרבי בעצמו, כבר חדר לעולם. וכאשר לומדים וחיים את השיחות הנפלאות של שנות הנפלאות תנש”א ותשנ”ב, אזי רואים כיצד הרבי נותן לנו בשיחות אלו את האפשרות לחיות התחלת הגאולה שהעולם עצמו מגלה וזועק את הגאולה.
ב”ה זכינו ואנו כולנו מאוחדים סביב הענין של ‘ודוד עבדי נשיא להם לעולם’ ואין כל הפרדה - כפשוט בין רבי לחסידות וחסידים ואין ירושה כי הוא הוא בחיים ובקרוב ממש ממש בע”ה נזכה לשיר בפניו יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!