משכתבים

כשם שאי אפשר לנתק בין איום החיזבללה בצפון לבין איום החמאס בדרום, כך אי אפשר לנתק בין הכדורים שקטעו את חייהם של הילדים בצרפת, לבין הטילים שנורו מעל שמי הדרום ולא זכו לאף תגובה

תוצאות החולשה הישראלית בסבב הטרור האחרון לא איחרו לבוא. ביום שני קיבלנו את התמונות הקשות בטולוז, שבצרפת, כשארבעה יהודים עלו על המוקד ונרצחו על קידוש ה’. מי שינסה להפריד בין הכניעה שמפגינה המדיניות הישראלית בפני הטרור המוסלמי, לבין הרמת האף של אותם טרוריסטים אנטישמים ברחבי העולם, אינו יודע לקרוא את המפה נכון. כשמביטים למציאות בעיניים אי אפשר שלא לחבר בין האירועים. ממשלת ישראל מפגינה חולשה ובזירה הבינלאומית מפרשים את כניעתה כאור ירוק להמשך מעשי הרצח והטרור.

בסבב המלחמה האחרון עבר צה”ל באופן רשמי מהתקפה למגננה. ההמצאה הטכנולוגית של “כיפת ברזל” הותירה את מחבלי החמאס נינוחים במפקדותיהם ואפשרה להם להמשיך לשגר טילים על ארץ ישראל בלי מפריע; כאילו כל עוד מערכת “כיפת ברזל” מיירטת את הטילים ומפילה אותם, אין כל בעיה שהמחבלים ימשיכו בשיגור הטילים כאוות נפשם. המדיניות הישראלית הפכה את האיום המוסלמי לכזה שיש לו יתרון עלינו. הם יירו ללא הרף ויאיימו על מיליון תושבי הדרום, ואנחנו לא נשיב להם מלחמה, אלא נשלח את תושבי הדרום להסתתר במקלטים ונסתפק בהגנתה של המערכת האלקטרונית שמחבקת את הטילים בשמים.

האווירה ששידר סבב הטילים האחרון הייתה שניתן לירות על ארץ ישראל, בלי להסתכן בתגובה. זהו כבר אינו הצבא החזק בעולם שיודע להגן על יהודים בכל מקום שיהיו ומפיל את אימתו על שונאינו בעולם, אלא צבא שמפתח מערכות טכנולוגיות שמנצחות את ירי הטילים – אחרי עשור שהוא אינו יודע להפסיק את ירי הטילים. האווירה שצה”ל ייצר פעם, שהפיחה ביטחון בכל יהודי בעולם, הולכת ונמוגה. את מקום הביטחון תפסו ההססנות והפחד.

את הקשר הישיר בין הטרור העולמי לבין ההתפרסות הישראלית, מבין כל אחד שמביט למציאות נכוחה. אולם כבר לפני שנים רבות עמד הרבי על הקשר הזה והסביר שהכניעה למחבלים מעמידה בסכנת נפשות את מיליוני היהודים בעולם כולו – ולא רק בארץ הקודש. הרבי הסביר שההתפרסות בפני הטרור הערבי אינה רק בעיה של יהודי ארץ הקודש, אלא משפיעה על הביטחון האישי של כל יהודי על פני הגלובוס. זו התמונה שאנו רואים כיום. ישנו קשר גלוי בין הטרור שפרץ השבוע בצרפת והרצח הנורא שם, לבין המסר הרפוי והחלש ששידרה ממשלת ישראל בשבועות האחרונים, לפיו ניתן לתקוף יהודים ואנחנו נבליג ונשתוק כאילו היינו בשר תותחים.

משכתבים את ההיסטוריה

כשראש הממשלה עמד בשבוע שעבר על בימת הכנסת ונאם על המצב בדרום, הוא התקשה להסתיר את אי-הנוחות שגרמו לו קריאות הביניים מצד ספסלי האופוזיציה, שקטעו את נאומו פעם אחר פעם. הפעם אלו דווקא לא היו ח”כי הימין שהזכירו לו את תמיכתו בתוכנית הגירוש מגוש-קטיף, אלא חברי הכנסת ממפלגת ‘קדימה’, אותה תקף נתניהו.

ראש הממשלה מצידו עושה בשנים האחרונות הכל כדי לשכתב את ההיסטוריה ולתקן את טעות תמיכתו בתוכנית הגירוש. לצערו הרב ישנו ארכיון, שמזכיר לו שוב ושוב כי לא רק שתמך בתוכנית הגירוש, אלא אף התגאה בכך והצהיר שגם במשאל המתפקדים בליכוד יתמוך בעקירת יהודי גוש-קטיף.

עד היום לא קם כאן אף ראש ממשלה או מדינאי שהצליח לראות את המציאות כמו שהיא. גם הניצחונות הגדולים על צבאות ערב לא אירעו בגלל עודף תושייה של המנהיגים הישראלים, אלא למרות שאננותם. כך היה בששת-הימים וביום-כיפור, כשהמנהיגים העדיפו להשפיל מבט ולהתחפר מול איומי צבאות ערב ורק בחסדי ה’ ניצחנו בניסים גלויים.

המנהיגות הישראלית לא השכילה להבין שניצחון פירושו שגם הצד השני מבין שאתה זה שניצחת. בשביל הישראלים ההגדרה של ניצחון היא מהלך שניתן לשווק בתקשורת כהצלחה. לכן גם אחרי העקירה מגוש-קטיף איש לא משלם את המחיר ועדיין יש כאלו שמנסים לראות את אותו מהלך כהצלחה, עד כמה שהדברים נשמעים הזויים. מבחינת הוגי התוכנית כל עוד הציבור יוכל לקבל את השקר שהגירוש נעשה בתום לב, הם ימשיכו להתייחס אל התוכנית כהצלחה ויספרו לנו כמה טוב שעקרנו את גוש-קטיף.

רואים את המציאות מעוותת

ראשי הממשלה האחרונים של ארץ ישראל התחרו באמירות הזויות האחת מהשנייה, שהוכיחו שמי שאמור להעניק לנו ביטחון לא יודע לקרוא את המפה כאן באזור. רבין טען שרק “פחדני השלום” של הימין טוענים שאם נעזוב את עזה יירו עלינו ממנה טילים. הוא ביצע את הסכמי ‘אוסלו’ ופינה את צה”ל מעזה ומאז כבר למעלה מעשור שהטילים מעזה הפכו לשיגרה. שרון הודיע שאם יירו טיל אחד מגוש-קטיף צה”ל יגיב בכל הכוח וישבור את הכלים. הוא ביצע את הגירוש האכזרי מגוש-קטיף ומאז נעלם מהזירה והשאיר אותנו עם ערי הדרום המופגזות – ללא יכולת להשיב את הביטחון לתושבים. אולמרט ונתניהו תמכו בתוכנית הגירוש מגוש-קטיף וטענו שהיא תשפר את הביטחון – ולאחר מכן כל אחד בתורו עמד חסר אונים מול איום הטילים.

לזכותו של אולמרט צריך לומר שהוא דווקא ניסה בסוף כהונתו לבצע מהלך צבאי נרחב שישנה את מאזן הכוחות באזור וימוטט את שלטון החמאס. הפרוטוקולים שמתפרסמים כיום מספרים כי אולמרט דווקא רצה להמשיך את המבצע ולמצות את היכולת הצבאית נגד ארגוני הטרור, אולם שר הביטחון ברק היה זה שהצר את צעדיו וכפה את סיום המבצע. סביר להניח שאם במבצע “עופרת יצוקה” הייתה ניתנת לצה”ל האפשרות לפעול עד הסוף ולחסל את תשתיות הטרור בעזה, היה עובר עוד זמן רב עד שהיינו פוגשים את הטילים שוב.

אולם גם השאיפות המרחיקות של אולמרט הסתכמו בכיבוש הרצועה למספר שבועות והשבתה לאחר מכן לארגוני הטרור. עדיין לא קם ראש הממשלה שהודה כי יש רק דרך אחת להפסיק את איום הטילים והיא השבת צה”ל לעזה ושליטה מלאה באזור. הוויכוח הוא רק האם יש סיכוי להשיב את עזה לשלטון הרשות הפלסטינית, או שיש להרים ידיים ולהשלים את המציאות שעזה נשלטת בידי חמאס – שהוא למעשה הזרוע המבצעת של איראן.

שוב ושוב נשמעת הטענה שגם לפני עקירת גוש-קטיף נורו טילים על הדרום, כשאיש לא מתייחס לעובדה שכבר לפני עקירת גוש-קטיף לא היינו בעזה. מאז הסכמי ‘אוסלו’ – עליהם ניצחו רבין ומאוחר יותר נתניהו – צה”ל לא נמצא בעזה. נכון ואמנם אחרי עקירת גוש-קטיף המצב נעשה מסוכן לבלי הכר, עד שכיום חצי מהארץ נמצאת תחת סכנת הטילים מעזה. אולם יש לזכור שכבר מעזיבת צה”ל את עזה המצב הלך והידרדר וארגוני הטרור ירו טילים בלי מפריע על ערי ישראל. רק שבתחילה הייתה זו שדרות בלבד וכיום יש למחבלים מספיק מרחב תמרון, להכניס למגננה את כל ערי הדרום.

מי יחזק את החוסן הציבורי?

לקראת התקיפה האפשרית באיראן מדברים רבות על כושר העמידה של העורף ועל החוסן הלאומי. לא מובן איך המנהיגים הישראלים דורשים מהציבור כושר עמידה, בזמן שהם לא מסוגלים לעמוד בלחץ ולו הקטן ביותר. הממשלה כיום מורכבת משרים שרובם הגדול תמך בעקירת גוש-קטיף. ראש הממשלה ושר הביטחון סוחבים רזומה לא מחמיא של מסכת כניעות מבישות לארגוני הטרור ושניהם כבר הוכיחו בעבר שהם אינם יודעים לעמוד בתוקף מול איומים מסוכנים באמת.

איך יכול שר הביטחון לדרוש מהציבור להיות חזק, כשהוא זה שהמציא את מושג ה”הכלה”, מול ירי הטילים, שפירושו ללמוד לקבל סטירות לחי מצלצלות מארגוני הטרור ולשתוק? האם אפשר לסמוך על מי שניצח על הבריחה מלבנון וגילה אזלת יד מול האינתיפאדה השנייה, שידע להוביל מערכה נגד האיום האיראני ולעמוד איתן מול לחצי העולם?

השאלות האלו צפות גם לגבי התנהלותו של ראש הממשלה. לא ברור איך נתניהו אמור לשנות את מאזן הטרור במזרח התיכון ולפגוע ביכולות האיראניות לייצור נשק גרעיני, כשהוא עדיין מהסס למוטט את שלטון החמאס ולחסל את מצבורי הטילים שנמצאים מרחק עשרות קילומטרים בלבד מערי ישראל.

יש לנו תשובה של אור

הפיגוע הנוראי בצרפת צריך להיות תמרור אזהרה למדינאים הישראלים. אם יש בקברניטי הביטחון עוד מעט יכולת ותושייה לעשות את הדבר הנכון – גם במחיר חוסר פופולאריות – הם צריכים לעמוד כעת מול ארגוני המחבלים ולהוכיח שמי שפוגע בעם ישראל מקבל את התגובה במכה כואבת שתיצרב לזמן ארוך.

כל עוד ארגוני הטרור ימשיכו להרים את האף בעזה, ימשיכו להסתובב בעולם מחבלים עם הרגשת גאווה ויסכנו את ביטחונם של מיליוני היהודים בעולם כולו. את התחזית הזו חזה הרבי במדויק ואי אפשר לנתק את שתי החזיתות. כשם שאי אפשר לנתק בין איום החיזבללה בצפון לבין איום החמאס בדרום, כך אי אפשר לנתק בין הכדורים שקטעו את חייהם של הילדים בצרפת, לבין הטילים שנורו מעל שמי הדרום ולא זכו לאף תגובה.

ומרובה מידה טובה ממידת פורענות – ואם הטרור אינו מבדיל בין שדרות לטולוז, כך גם ההשפעה שלנו על הזירה צריכה להיות חוצה יבשות. מול הכניעה והרפיסות, עלינו לפרסם את דעת תורה המובאת בשולחן ערוך סימן שכ”ט, שצריכים לצאת נגד הטרוריסטים בכלי זין ולהכות בהם.

במקביל, נפיץ את המסר המעודד של הרבי, המבטיח כי הגיע זמן הגאולה וכי כל האירועים שמתרחשים בעולם אינם אלא חלק מסימני הגאולה – החושך שבסוף הגלות, לקראת האור הגדול. עלינו להביא מסר של גאולה ותקווה, כי הנה הנה משיח בא.

ההבטחה האלוקית כי ארץ ישראל הינה המקום הבטוח ביותר בעולם “ארץ אשר עיני ה’ אלוקיך בה מראשית השנה אחרית שנה”, ממשיכה ומלווה את עם ישראל כולו וכי נזכה לניסים גדולים גם מול האיומים הנוכחיים, שוודאי יסתלקו במהרה. אולם עלינו מוטלת השליחות להפיץ מסר של אור מול חושך זה, כדי שיידע כל יהודי שכל האירועים האלו הינם חלק מתהליך של הגאולה וכי כל שעלינו לעשות הוא לראות את ההתרחשויות במבט של גאולה, עד להתגלות המיידית תיכף ומיד ממש.