לשוח - להתכופף כ”ק אדמו”ר הזקן: נשתלשלה התורה, בתלמוד בבלי, עד כדי לדון בטענות ש

לשוח - להתכופף

כ”ק אדמו”ר הזקן: נשתלשלה התורה, בתלמוד בבלי, עד כדי לדון בטענות של שקר שיכול אדם לטעון. והנה, על ידי שיהודים לומדים את התורה מתוך יראת שמים, הם מתקנים ומעלים אפילו בחינות אלו של שקר וחושך. זהו “ויצא יצחק לשוח בשדה”: לשוח - הוא מלשון דיבור (בדברי תורה), אך גם מלשון “לשחות” למטה (להתכופף), מלשון “ושח רום אנשים”. ללמדנו - שעל ידי שלומדים תורה בבחינת יצחק - פחד ויראת ה’, בבחינת “פחד יצחק”, שהרי אם אין יראה אין חכמה, אזי יורדים “לשוח”, להתכופף, ללמוד גם בדברים גשמיים וטענות שקר, שירדה התורה להתלבש בהם. וכך פועלים שיקויים “לפנות ערב”, שמפנים את בחינת חשך וערב, עד אשר “לעת ערב יהיה אור”, בזכות העסק בתורה, לדחות את החשך והקושיות, ולמצוא את האמת - גילוי הרצון העליון ברוך הוא.

(תורה אור, פרשת חיי שרה)

להעלות ניצוצות לקדושה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: מטרת יצחק בצאתו לשוח בשדה הייתה להעלות ניצוצות לקדושה.

(תורת חיים בראשית ח”א, קמא, ג)

בחינת ריח שדה

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: התפילה שהיא במקום קרבנות, נקראת בחינת ריח ניחוח לה’ כפי שהיו הקרבנות גורמים זאת. ונרמז הדבר במה שכתוב “ויצא יצחק לשוח בשדה”, שעל כך אמרו חז”ל: “אין שיחה אלא תפילה”. דהיינו שזו בחינת “ריח שדה”. זהו שנאמר “ריח ניחוחי תשמרו” לאמור: אף בזמן שבית המקדש עדיין חרב, עם כל זאת, תשמרו לעשות את בחינת ריח ניחוח לה’ על ידי התפילה שהיא במקום קרבנות. וזה מלשון “ואביו שמר את הדבר”.

(אור התורה, במדבר כרך ד, א’קו)

שיח השדה

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: אומר המדרש על הפסוק “וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ”, ששיח זה - תפילה הוא, כמו שכתוב ויצא יצחק לשוח בשדה, ששיח זה בעולם הוא: מתי יבנה בית המקדש, וכפי שאנו אומרים: “יהי רצון מלפניך שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך”.

        (תורת שמואל תר”ם ח”ב, עמ’ תשפט)

 יצחק - גבורות דקדושה               

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: תפילת מנחה תוקנה על ידי יצחק כדברי חז”ל על הפסוק “ויצא יצחק לשוח בשדה, ש”אין שיחה אלא תפילה”. והנה, תפילת מנחה היא הזמן של בחינת הקטורת, בעבודה שבלב זו תפילה. ולכן תפילת מנחה הינה זמן הבירור שנפעל על ידי הקטורת באמצעות אחד עשר סממנין שהם כנגד אחד עשר כתרין דמסאבותא (של הטומאה). והיכולת לפעול את בירור תוקף הקליפה נפעלת על ידי יצחק שהוא בחינת גבורות דקדושה, דהיינו הארת האור האלוקי העליון ביותר בתגבורת הרבה ביותר.

(ספר המאמרים תרנ”ד, עמ’ צה)

לשוח - להעתיק ולהזיז עצמו

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: נאמר “ויצא יצחק לשוח בשדה” ואין שיחה אלא תפילה. שכן שיחה פירושה דיבור, דהיינו דיבור תפילה. ועוד: שיחה מלשון השחה והזזה ממקום למקום, וכמו שכתוב בישעיהו כ”ה, י”א: “כאשר יפרש השוחה לשחות”. כלומר, שהשט במים הוא מעתיק את עצמו ממקום למקום. הנה כי כן, גם עבודת התפילה נועדה שיפעל האדם בעצמו, העתקה מן הגשמיות ולהיות בקירוב לאלוקות, עד כדי כך שפועל על עצמו שכל הנהגתו במשך היום לאחר התפילה, תעשה את ענייני העולם הבאים עמו במגע, לכלי לאלוקות.

(ספר המאמרים תרצ”א עמ’ ר)

תפילה - למעלה ממדידה והגבלה

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: שיחה ענינה תפילה, וכמו שאמרו חז”ל: “אין שיחה אלא תפילה”, וכמו שנאמר לגבי יצחק: “ויצא יצחק לשוח בשדה”, שכדברי הגמרא בברכות, הייתה זו תפילת מנחה. והנה עניין התפילה הוא שאינו מדוד ומוגבל במצוה פרטית, אלא היא מהווה עניין כללי. שכן נאמר בה בתפילה: “ואהבת את ה’ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך”, למעלה ממדידה והגבלה, כתוכן עניין התפילה, עליה נאמר בזוהר: “לית פולחנא כפולחנא דרחימותא” (אין עבודה כעבודת האהבה). זהו גם ש”שיח” (318) בגימטריא עולה לשלש פעמים “קו”, כמבואר באור התורה לפרשתנו, שכן על ידי הקדמת עניין השיחה התפילה והתשובה, פועלים בכל העולם באמצעות שלשת הקוים שעליהם העולם עומד, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.

(ספר המאמרים בראשית ח”א עמ’ שע)