ניצחון
יהודי צריך תמיד להיות “עבדת את ה’ אלוקיך בשמחה ובטוב לבב”. אחת התורות שאמר הבעש”ט ביום הולדתו ח”י – אלול היא: “יהודים הם שמחים על כך שזכו להיות עבדי ה’”! הרי נאמר: “עבדו את ה’ בשמחה” ומכאן הוראה לעבוד את ה’ בשמחה. והנה, כיון שכל מהותו של היהודי היא עבודת ה’ – הרי שתמיד הוא צריך להיות שמח…
ניצחון היצר – רק בשמחה!
כ”ק אדמו”ר הזקן: אי אפשר לנצח את היצר בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן, כי אם בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם.
זהו שפירש האריז”ל את הפסוק “תחת אשר לא עבדת את ה’ אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, ועבדת את אויבך”, כך: גם כשעובד האדם את ה’, אלא שחסרה בעבודתו השמחה והחדוה, מגיעים על כך העונשים החמורים המנויים בהמשך הפסוק. הרי לנו שעבודת ה’ צריכה להיות מתוך שמחה דוקא!
(תניא פרק כ”ו)
השמחה – יסוד העבודה
כ”ק אדמו”ר האמצעי: בזמן הבית היתה עבודתם האלוקית, בשמחה וטוב לבב מרוב כל, באהבה רבה, בדבקות הלב, בתענוגים, בחדוה ובקירוב, ולא בעצבות ומרירות כלל. ודוקא שמחה נפלאה זו היתה יסוד עבודתם כל היום בתורה ומצוות, בשמחה ובעונג בעצם. וגם לעתיד לבוא יהיה כך: “בבכי יבואו” – בכיה של שמחה.
(תורת חיים, שמות תח, א)
יראה בעצמו תנועות המשמחות
כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: באגרת של הצמח צדק מספר כי לפני הסתלקות כ”ק אדמו”ר הזקן, במוצאי שבת אור לכ”ד טבת, התפלל הצמח צדק תפילת מעריב בניגון של מרירות. העיר לו אדמו”ר הזקן ואמר: כפי שאדם מראה מלמטה כך מראים לו מלמעלה! והורה לו להתפלל מתוך ניגון שמח דוקא. וממשיך הצמח צדק לבאר שם: “יראה בעצמו תמיד בתנועות הגוף תנועות המשמחות, כאילו הוא מלא שמחה בליבו, אף על פי שאין בליבו כן בשעת מעשה, וסופו להיות כן… וככה יערה ה’ רוח ממרום, בשמחה ובטוב לבב!
(אגרות קדש, הצמח צדק)
שמחה של מצוה
כ”ק אדמו”ר מהר”ש: כאשר יתבונן האדם בכך, שהאור האלוקי שזוכה האדם להמשיך על עצמו ובעולם על ידי קיום מצוה, נעלה הוא אפילו מהאור האלוקי הנמשך לנשמות בגן עדן – יתמלא האדם בשמחה רבה על כך שזוכה הוא לקיים את מצוותיו של הקב”ה.
זהו שכתוב – “תחת אשר לא עבדת את ה’ אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל”: כל – הוא העמוד המחבר את גן העדן העליון וגן עדן התחתון, כמו שכתוב – “כי כל בשמים ובארץ”, – “שמים” – הם גן עדן העליון ו”ארץ” – הוא גן עדן התחתון, ו”כל” – הוא העמוד המחבר שמים וארץ. וזהו “מרוב כל” – יותר מריבוי המדרגות שיש שיש ב”כל”, הנה בגן עדן אין זו אלא הארה, מה שאין כן בעולם הזה, הם “מצוותיו”: הקב”ה מניח תפילין ומתעטף בציצית. ועל ידי התבוננות זו יבוא האדם לבחינת שמחה של מצוה.
(תורת שמואל תרל”ט ח”א עמ’ רלה)
התגלות פנימיות הנפש
כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: שמחה היא גילוי הנפש. גילוי זה צריך שיתרחש בעת קיום המצוות, כגון המובא בגמרא אודות רב שלא פסק מלחייך כל היום מפני שסמך גאולה לתפילה. זהו פירוש המאמר “שמחה פורצת גדר”, כלומר, שפורצת את ענין ההגדרה וההגבלה. לדוגמא: בעת השמחה מגלה האדם את כל מצפוני לבבו, מה שהיה סתום אצלו, וגם כוחותיו משתנים לטובה, כנראה במוחש שאפילו איש כילי נעשה איש החסד בעת שמחתו. זאת משום שהשמחה היא התגלות פנימיות הנפש, שאז מתבטלים כל ההגדרות וההגבלות של כוחות הנפש. וככל החיזיון הזה כך הוא גם למעלה, ששמחה של מצוה מגלה וממשיכה מבחינת אור אין סוף שלמעלה מהשתלשלות, שמבטלת את כל הצמצומים והדינים של סדר ההשתלשלות.
(סה”מ תרס”ח עמ’ עג)
שמחה מכך ש”לא עבדת”?!
כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: פעם אחת יצאה גזרה מאת המלך ניקולאי, שלא ילבשו “שטריימל”, אלא כובע מצחיה בלבד. הרה”ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב אמר שכאשר מביטים השמימה מהוה הדבר סגולה ליראת שמים, ואילו מצחיה מסתירה את השמים…
(בזמן הגזרה היו החסידים מחביאים את השטריימל, וחובשים אותו רק במקומות של היה בהם חשש) והנה גם בבארדיטשוב, נאלצו ללכת עם כובע מצחיה. פעם פגש רבי לוי יצחק חסיד שהלך חבוש בכובע עם מצחיה, והיה החסיד שמח מכך…
אמר לו רבי לוי יצחק: אקשה לך קושיה: מדוע באמצע התוכחה כתוב – “תחת אשר לא עבדת וגו’ בשמחה וגו’. הרי לפני כן תוכחה ואחרי כן תוכחה, ומה ענינו של פסוק זה לכאן? אלא לומר לך כך: שאפילו אם נוטים מדרך הישר חס ושלום, מחמת אונס (“לא עבדת”), אבל שמחה לא צריכה להיות מכך…!
(ספר השיחות תרפ”ו עמ’ 97)
שמחה תמידית
כ”ק אדמו”ר שליט”א מלך המשיח: יהודי צריך תמיד להיות “עבדת את ה’ אלוקיך בשמחה ובטוב לבב”. אחת התורות שאמר הבעש”ט ביום הולדתו ח”י – אלול היא: “יהודים הם שמחים על כך שזכו להיות עבדי ה’”! הרי נאמר: “עבדו את ה’ בשמחה” ומכאן הוראה לעבוד את ה’ בשמחה. והנה, כיון שכל מהותו של היהודי היא עבודת ה’ – הרי שתמיד הוא צריך להיות שמח…
(סה”ש תשמ”ח ח”ב עמ’ 636)
פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח
בכל הנ”ל נוסף לימוד מיוחד בנוגע לגאולה, שצריכה לבוא תיכף ומיד ממש (על פי כל הסימנים) . . וכיון שזהו ענין הכי עיקרי שהזמן גרמא – כי על פי כל הסימנים הייתה הגאולה צריכה לבוא כבר לפני זמן רב -מובן שה”וענית ואמרת לפני ה’ אלוקיך”, ובפרט בחודש אלול כאשר “רשאין כל מי שרוצה להקביל פניו והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם” – צריכה להיות בקשה מיוחדת (בקול רם) “עד מתי”?!
. . שתבוא כבר הגאולה בפועל ממש.
(משיחות ש”פ כי תבוא תנש”א)