בדרך לבית המקדש, עולים מאתר קדוש אחד למשנהו, עד לשיא הקדושה בקודש הקודשים. הרב נ

בדרך לבית המקדש, עולים מאתר קדוש אחד למשנהו, עד לשיא הקדושה בקודש הקודשים. הרב נתן גלבשטיין מוליך אותנו במסלול הקדושה המוביל לבית היהודי המושלם, מצביע על המהמורות הרבות שבדרך, והפתרונות המדהימים שרמוזים בעשרת הקדושות של ארץ ישראל >> שיחה מרתקת על קונפליקטים בין-זוגיים, התמודדות עם סכנות המדיה האלקטרונית בכלל, והאינטרנט בפרט, והדרך לשלב בין הבית הפרטי, לשליחות הכללית 

השבוע אנו עוברים במעבר חד מאווירת האבל על חורבן בית המקדש, לעונת החתונות שנפתחת מיד לאחר תשעה באב וט”ו באב. בשיחתנו המרתקת עם הרב נתן (נתי) גלבשטיין, הוא מוכיח כי לא מדובר בשני נושאים שונים, אלא בשני נושאים מקבילים, שצועדים זה לצד זה, ושואבים השראה אחד מהשני.

לאחר קרוב ל–15 שנות הדרכת חתנים ועשר שנות הנחייה זוגית ומשפחתית - החליט הרב גלבשטיין לפני כמה שנים להתמקצע גם בתחום הרצאות אודות בית המקדש. אם בתחילה חשב שמדובר בתחום נפרד, הוא גילה מהר מאוד כי בין שני הנושאים קיימים קווים מקבילים ונקודות השקה רבות. לאחרונה השיק הרצאה מיוחדת על עשרת הקדושות שבארץ ישראל ששיאן בבית המקדש וקודש הקודשים, והמקבילה שלהן במסלול ההתעלות וההתקדשות של הבית היהודי.

עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת הֵן: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עֲיָרוֹת הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה, לִפְנִים מִן הַחוֹמָה, הַר הַבַּיִת, הַחֵיל, עֶזְרַת נָשִׁים, עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, עֶזְרַת הַכֹּהֲנִים, בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים (משנה כלים, א).

“כל יהודי הוא בבחינת ‘ארץ ישראל’, אך כאשר הוא רוצה לבנות בית בישראל, עליו לבנות “עיר מוקפת חומה” - מתחיל הרב גלבשטיין לפרוש את משנתו. לחומה יש שני תפקידים: א. לשמור את הפרטיות של בני הזוג, ולא לאפשר לאנשים חיצוניים כמו הורים וחברים להתערב בזוגיות המתהווה. ב. לאידך, בחומה צריך להיות שער, שבני הזוג שולטים בו ומחליטים מתי לפתוח אותו ומתי לסגור אותו. כי מצד אחד צריכים לנהל את הזוגיות בלי התערבות חיצונית, אך מצד שני לא צריכים להנעל לגמרי. חומה עם שער, שניתן לסגירה ופתיחה, זה השילוב המצויין.

החומה מקיפה את העיר מארבע רוחות העולם, וגם החומה שבני הזוג צריכים להקים סביב ביתם החדש, צריכה להגדיר את מקומם, מול ארבעת הגורמים שמאיימים להפר את הזוגיות: א. משפחות המוצא, ההורים, אחים ואחיות. ב. חברים/חברות. ג. עבודה. ד. שאר מטלות.

בני זוג, שרוצים לבנות זוגיות בריאה, צריכים לקרב ולהרחיק במינון נכון את ארבעת הגורמים האמורים. וכאמור: בדרך כלל הזוגיות צריכה להיות מוקפת בחומה. ההורים והחברים צריכים לדעת שיש כאן חומה. ורק כאשר נדרש - בני הזוג יכולים לפתוח את השער שבחומה, במינון הנכון.

החומה לא נועדה רק להגן על בני הזוג מהשפעות חיצוניות שליליות, אלא גם לשמר את הזוגיות הטובה והבריאה כשהיא מוצנעת ובלתי ניכרת כלפי חוץ.

איזו בעייה עלולה להווצר כאשר מראים את המעלות של בני הזוג כלפי חוץ?

כשם שההלכה קובעת שאין להפגין את החיבה בין בני הזוג כלפי חוץ, על אותו משקל לא צריך להחצין את המעלות של בני הזוג. כאשר אשה מספרת לכולם איזה בעל מיוחד יש לה, וכמה הוא מוכשר וכמה הוא מדהים - זה עלול לגרום לאחותה או לחברה שלה, להתחיל לחשוב: רגע, ומה עם בעלי… האם יש לו את המעלות האלה?…

בתפקידי כיועץ זוגי, אני נתקל בבעיות שתחילתן בוואצאפ המשפחתי או בפייסבוק, כאשר אחד מבני המשפחה הילל ושיבח את בת זוגו, שיודעת לבשל ולאפות ברמת–על. בן משפחה אחר, שעד אז היה מאושר בזוגיות שלו, פתאום התחיל להתלונן על כך שאשתו לא יודעת להפיק ארוחות גורמה…

אינני אומר שצריכים להתנזר לגמרי משבחים, אלא לשים לב למינון. כפי שאמרתי קודם: מצד אחד צריכה להיות חומה, ומצד שני בחומה הזאת צריך להיות שער…

לאידך, אם יש זוג שלא מבין את הכללים האלה, ומחצין את מעלותיו בפורומים המשפחתיים - צריכים להפעיל קצת ‘מוחין’, ולא להשוות את המעלות שלנו למעלות של בני זוג אחרים. כי באמת, לכל אחד יש ייתרונות וחסרונות. לכן, גם כאשר קוראים בפורום המשפחתי על ייחודיות של אחד מבני המשפחה, צריכים לקחת את הדברים בפרופורציות המתאימות, ולא ‘לחפור’ בזה יותר מידי.

ועוד כלל זהב בזוגיות, לזכור תמיד את האימרה החסידית על הפסוק “בשמים ממעל ועל הארץ מתחת”, שכאשר מדובר בעניינים רוחניים עלינו להביט על אלו שמעלינו, ולשאוף להגיע לשם; וכאשר מדובר בעניינים גשמיים, עלינו להביט על אלו שמתחתנו, ולשמוח על המצב שלנו.

מערכת איזונים בין החול לקודש

עד עכשיו דיברנו על כלל בסיסי בבניית בית יהודי. אבל אנחנו מתקדמים הלאה, ומגיעים לקדושת ירושלים - לִפְנִים מִן הַחוֹמָה מְקֻדָּשׁ מֵהֶם: לגבי שאר קהילות הקודש, אנו חסידי חב”ד זכינו להיות מקודשים יותר, במבצעים, התוועדויות, התקשרות, עשה לך רב ועוד נושאים רבים אחרים בהם הרבי רומם אותנו לקדושה עליונה יותר.

אך יחד עם זאת, עלינו לדאוג שהקדושה הנוספת לא תפגע חלילה בבית היהודי שבנינו. ולא תמיד זה קל… לפעמים הבעל רוצה לצאת למבצעים, והאשה מתקשה להתמודד לבד עם ניהול הבית בזמן שהוא בחוץ; או הפוך, שהאשה רוצה לארגן שיעורים לנשים, והבעל מרגיש שזה מגיע על חשבון הבית.

מכיוון שאין דעותיהם שוות, פעמים רבות מתגלים פערים גדולים בין בני הזוג, באשר למינון ההשקעה ב’מבצעים’ וכדומה. אין צורך להבהל מזה, כי זה טבעי לחלוטין. אבל צריך לחפש ולהדגיש תמיד את המגשר והמשותף, ועם הכוח הזה אפשר יהיה להגיע לעמק השווה גם בנושאים בהם יש חילוקי דיעות בין בני הזוג. בכל מקרה, להשתדל מאוד שלא לעשות מזה ‘מחלוקת לשם שמים’, כי אז המחלוקת הזאת סופה להתקיים…

שמעתי פעם מאבי, על אברך שהרבה לצאת למבצעים על חשבון העזרה בבית, וכאשר אשתו כתבה על כך לרבי - כתב לו הרבי שמבצע אהבת ישראל מתחיל בבית…

אפשר ללמוד הרבה מהמענה הזה של הרבי. בכלל, בנושאים כאלה חשוב מאוד לגשת ל’עשה לך רב’, שלו יש את הזכות והסמכות לומר לבני הזוג מה לדעתו צריך להיות המינון הנכון ביותר עבורם.

לא כל דבר נכנס לבית

הַר הַבַּיִת מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ: לא כל אחד יכול להכנס להר הבית. וכך גם לבית הפרטי שלנו, לא כל דבר יכול ומורשה להכנס. כשם שאנשים טמאים לא יכולים להכנס להר הבית, כך גם צריך להזהר במה שנכנס לבית, ולבדוק תמיד: האם הוא טהור מספיק כדי להכנס לבית שלנו, או שמא הוא טמא ואסור להכניסו לבית.

בדורנו, אחד הגורמים המפריעים ביותר לקדושת הבית ולזוגיות, הוא האינטרנט. הרבנים מדברים בדרך כלל על בעיית התכנים הפסולים שיש באינטרנט, ואין ספק שזה הורס את קדושת הבית היהודי, ואסור לאפשר לו לעלות להר הבית שלנו. אבל אני רוצה להתמקד בבעייה אחרת, שקיימת גם באינטרנט המסונן והכשר ביותר: שריפת הזמן, והנזק הגדול לזוגיות.

פעם, כאשר בני זוג הגיעו לבית ולא היו עסוקים בניהול טכני של צורכי הבית, היה להם זמן איכות ביניהם. גם אם הם לא תיכננו לשבת לשיחה - הרי כשלא היה להם מה לעשות, נוצר וואקום, ומתוך הוואקום הזה נוצרה הקירבה.

בעידן האינטרנט, יש לאנשים אשלייה שהם אף פעם לא משועממים. תמיד יש להם מה לעשות/לראות/להגיב וכו’. וכאשר הם עסוקים עם הוואצאפ או סתם אתר אינטרנט, הם לא חושבים על האשה והילדים, ומחמיצים זמן איכות.

בייעוץ זוגי, אני ממליץ לבני הזוג להניח את הפלאפון בצד לחצי שעה, ולבחון כיצד זה משפיע על הזוגיות שלהם… פעם היה אצלי בעל לשיחה אישית, ולאחר שעשה כהצעתי, טען שזה לא עזר כלום כי אשתו נשארה עם הסמארטפון שלה… אמרתי לו: לפחות הייתה לך הזדמנות להרגיש מה הייתה התחושה שלה כאשר היא הייתה צריכה אותך, ואתה לא היית שם בשבילה, כי היית מונח בסמארטפון. היית בגוף, אבל לא ברוח.

לכן מומלץ מאוד להחליט על זמנים מסוימים שבהם מתנתקים מהמדיה. כל אחד לפום שיעורא דיליה. להתנתק בשביל להתחבר.

סייגים וגבולות בתוך הבית

עֶזְרַת נָשִׁים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ: בעזרת הנשים אנו נפגשים לראשונה בהפרדה בין גברים לנשים, כאשר בשמחה בית השואבה הגברים היו למטה והנשים למעלה בגזוזטראות של עזרת הנשים. מצד אחד הייתה הפרדה, ומצד שני - ראו אחד את השני.

אפשר ללמוד מזה על גישה בריאה בשילוב בין מערכת היחסים של ההורים, ומעורבות הילדים. לפעמים קורה שבני הזוג מתווכחים ביניהם מול הילדים, ואחר–כך כאשר הם מגיעים לעמק השווה ומשלימים אחד עם השני, זה קורה הרחק מעיניהם של הילדים. זה בעייה, כי אז הילדים חיים בתחושה נוראה שאבא ואמא לא מסתדרים ביניהם… במקרה כזה, צריכים לדאוג שגם המחוות החיוביות וההבנה ההדדית - יהיו למראה עיניהם של הילדים.

לכפר על משגי העבר, ולמלא הפגמים

עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין מְחֻסַּר כִּפּוּרִים נִכְנָס לְשָׁם: עזרת ישראל הייתה מקודשת מעזרת הנשים, בכך שאדם שטרם נגמרה כפרתו - לא יכול היה להכנס לשם. כדי להכנס לעזרת ישראל, צריכים לסיים את הכפרה.

לפעמים יש משקעים בין בני הזוג שצריכים לכפר עליהם. לעיתים זהו תהליך ארוך, אך צריכים לשאוף להגיע עד לגמר הכפרה. כי כל עוד הכפרה לא שלימה, אי אפשר להכנס לשם. כדי להגיע לזה, בני הזוג צריכים לדבר הרבה ביניהם, ולנסות להבין אחד את השני. בדרך כלל, כאשר מלבנים את העניין בדיבור רגוע, וכל אחד משתף את השני בתחושותיו, אפשר להגיע גם להבנות.

בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ מְקֻדָּשׁ מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין וּפְרוּעֵי רֹאשׁ נִכְנָסִים לְשָׁם: כדי שהזוגיות תהיה יציבה ואיתנה, צריך להיזהר שלא לתת מקום למומים ופגמים להכנס לחיי הנישואין. כדי להגיע לזה, צריכים להשקיע הרבה באווירה חיובית, לחשוב טוב אחד על השני, וגם לבטא זאת בדיבור. לדבר אחד עם השני על המעלות של השני.

זה דורש עבודה לא קטנה, שכן הנטייה הטבעית שלנו היא לדבר על הפגמים והחסרונות. כאשר יש לנו מה שאנחנו צריכים, זה מרגיש לנו כל כך טבעי, שאיננו חושבים על זה. אבל כאשר חסר לנו משהו שאנחנו זקוקים לו - פתאום כל המחשבות והדיבורים שלנו מתמקדים במה שחסר לנו… אדם יכול להיות יום שלם עם משקפיים, ולא לשים לב בכלל שיש לו משקפיים, אבל אם רגע אחד יחסרו לו המשקפיים - הוא מיד ישים לב לחסרונם.

ועל זה צריכים לעבוד: שלא להחצין את הפגמים והמומים, ואדרבא: לחשוב ולדבר על מה שטוב בזוגיות. על דרך מה שהרבי הצמח–צדק מבאר בשורש מצוות אהבת ישראל - מדוע אדם כועס כאשר מעירים לו על פגם מסויים? אילו היה חושב שמה שחברו אומר זה שקר, זה לא היה מפריע לו. אלא מה? הוא יודע שזה אמת, אבל זה לא מפריע לו כי על כל פשעים תכסה אהבה. וכעת כאשר בא מישהו אחר, מסיר את הכיסוי ומגלה את הפשעים - זה כואב לו… וממשיך הרבי צמח–צדק ואומר: מה ששנוי עליך, אל תעשה לחברך. כשם שאינך רוצה שיהפכו את החסרונות שלך ליש ומציאות - כך אל תדגיש ותבליט את החסרונות של חברך.

וזה הלקח שצריכים ללמוד לזוגיות: לדבר הרבה על הדברים הטובים בין בני הזוג, ולמעט ככל האפשרי מדיבור על החסרונות והפגמים של השני.

כאשר עוברים את כל השלבים הללו - אפשר להגיע להיכל, ועד לקודש הקודשים!