ההדגשה

פרק נוסף בסדרת ‘משיח ומבצעים’ מאת הרב גרשון אבצן, המסבירה את הקשר ההדוק בין עשרת המבצעים שעליהם הורה הרבי מלך המשיח עם ענייני משיח והגאולה העתידה לבוא.

המקור למבצע אהבת ישראל בתורה הוא בפסוק “ואהבת לרעך כמוך¹”. “רבי עקיבא אומר: זהו כלל גדול בתורה [עיקר גדול הוא לקיום התורה שמתוך זה יזהר במשאו ומתנו עם הבריות ובכלל זה הקנאה והכבוד וכיוצא באלו ועל ידי זה ימנע מהרבה עברות ויקיים רוב המצוות]²”.

הרבי עורר את החסידים למבצע מיוחד זה בח”י אלול תשל”ו. הרבי אמר כי מכיון שח”י אלול הוא יום הולדתם של שני המאורות הגדולים – הבעל שם טוב מייסד החסידות, ורבינו הזקן, מייסד חסידות חב”ד, אשר שניהם הקריבו את עצמם למען עם ישראל – עלינו ללמוד מהם ולצאת במבצע אהבת ישראל.

הרבי הריי”צ כותב³: “אבי אדוני זקני מורי ורבי שאל את הצמח צדק: מה רצה הסבא בדרכי החסידות ומה רצה בחסידות. ויענהו הצמח צדק: דרכי החסידות הם, שכל החסידים יהיו כמו משפחה אחת על פי התורה באהבה. חסידות זה חיות. להכניס חיות ולהאיר את הכל, גם את הלא טוב, שידעו היכן קיים הרע האישי, בכדי לתקן זאת”.

מצוות אהבת ישראל היא סגולה עצומה לעם ישראל. מצווה זו היא הבסיס לכל התורה כולה. הגמרא מספרת⁴: “מעשה בגוי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו [שמאי את הגוי] באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל גייריה [= גייר אותו]. אמר ליה: דעלך סני, לחברך לא תעביד, ואידך – פירושא; זיל גמור! [= אמר לו: מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך, והשאר – רק פירוש; צא ולמד!]”.

כאשר יהודים מראים את אהבתם איש לאחיו, האב הגאה, ה’, מעניק להם מקורות חדשים של ברכה. סיפור חסידי מפורסם⁵ מספר על כוחה של ההתוועדות החסידית, כאשר יושבים החסידים ומעניקים ברכות זה לזה.

לאחר פטירתו של המגיד ממעזריטש, נסע אדמו”ר הזקן לרבי מנחם מענדל מהורודוק והיה לאחד מחסידיו. פעם אחת ישבו כמה מתלמידיו של רבי מנחם מענדל מהורודוק ואדמו”ר הזקן ביניהם, ושוחחו ביניהם בדברי תורה. לאחר שסיימו לשוחח ביניהם בדברי תורה, המשיכו לשוחח ביניהם על דא ועל הא, בעודם לוגמים משקאות חריפים. באמצע ההתוועדות, קם אחד החסידים, אדם שסבל מבריאות לקויה ל”ע, והרופאים לא הצליחו לעזור לו, והחל לבכות. כשדמעות על עיניו ביקש מהחסידים שיברכו אותו ברפואה שלמה.

“כאילו שיש לנו את הכח לתת ברכות כאלה! איך אתה יכול להציע רעיון כל כך טיפשי?”, התבדח חסיד אחד, בעוד שחברו הסביר לחסיד הבוכה, כי הוא מאמין יותר מדי באנשים פשוטים. ברכות יכולות להינתן רק על ידי יחידי סגולה, צדיקי הדור.

אבל זה לא השתיק את החסיד. הוא המשיך להתחנן מקירות ליבו בדמעות זולגות שהחסידים יברכו אותו. כשראו זאת החסידים החלו לנגן, בתקווה שהניגון ירגיע מעט את ייסורי נפשו.

“שא”, צעק אדמו”ר הזקן, והניגון פסק בפתאומיות. אפילו החסיד הבוכה הפסיק לבכות.

“אחי ורעי”, פנה ​אדמו”ר הזקן לאחיו החסידים, “”האם שכחתם אותה הפסקא אשר משמי שמיא נחיתא בטל אודות בגזרת עירין קדישין בסוד החבריא קדישא תלמידי רבינו הקדוש: מה שהתוועדות חסידים יכולה לפעול אפילו מלאך מיכאל אינו פועל?”.

כאשר נזכרו הנוכחים בהתוועדות בפתקא הזו, התלהבו כולם בשלהבת אהבת רעים וכולם כאיש אחד התכוננו לברך את אחיהם החסיד בברכת רפואה שלמה.

באותה התוועדות, ביאר אדמו”ר הזקן את הפתקה האמורה במשל נפלא: “דרכם של קטנים”, אמר רבנו הזקן”, שהם חפצים כל דבר טוב רק לעצמם ולזולת אינם דואגים, ומקפידים על שלהם, ובטבעם מקנאים במה שיש לחבריהם, ומהם גם עינם רעה בשל אחרים, והם כעסנים ונרגזים ובעלי מדות רעות, ומבנים ובנות כאלה האב מצטער צער רב, כשרצה האב להטיב חנוך ילדיו חפש ומצא מדריך טוב מלמד בר פועל ויתן את הילדים על ידו להדריכם ולחנכם, וכעבור איזה משך זמן הסתכל בארחות חיי ילדיו והתנהגותם הטובה באהבה באחוה בשלום ובריעות, ואיש את רצון רעהו ימלא וכל אחד דואג לטובת חברו כלטובת עצמו ומהם גם המניחים דאגת עצמם בשביל דאגת מילוי צרכי חבריהם, אז האב נתמלא עונג ונחת רוח מהנהגות בניו ומפליא לעשות לקיים משאלותיהם”.

חסידות מלמדת גם כי מעשה טוב וחסד יחידי יכול להיות סיבת ירידת נשמתך לעולם הזה. נשמה יכולה לרדת לעולם הזה לשבעים או שמונים שנה, אמר הבעל שם טוב, אך ורק כדי לעשות ליהודי טובה גשמית או רוחנית.

אהבת ישראל היא גם אינדיקציה לאהבת ה’. אדמו”ר הזקן חזר על מה שאמר המגיד ממעזריטש בשם הבעל שם טוב⁶: “ואהבת לרעך כמוך”, הוא פירוש וביאור על “ואהבת את ה’ אלקיך”. כשאוהבים יהודי, אוהבים את הקב”ה, כיוון שליהודי יש בתוכו “חלק אלוקה ממעל”, אזי כשאוהבים את היהודי, את פנימיותו, ממילא אוהבים את הקב”ה.

גם חז”ל הפליאו במעלתה של מצווה זו: “בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה: 1) צדקה בממונו; גמילות חסדים בין בגופו [“כגון מספיד למת, נושאו, קוברו, משמח חתן, מלוה חבירו בדרך”, רש”י] בין בממונו [“מלוה לו מעות משאילו כלים ובהמה”, רש”י]. 2) צדקה לעניים; גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים. 3) צדקה לחיים; גמילות חסדים בין לחיים בין למתים⁷”.

הרמב”ם כותב בהלכות דעות⁸: “מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך. לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו. והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא”.

מצוות אהבת ישראל קשורה ישירות למשיח. מצווה זו היא המצווה הממהרת ומזרזת את בואו. בית המקדש הראשון היה בנוי על תילו במשך 410 שנים, ונחרב בגלל עוון עבודה זרה. היהודים גורשו מארץ הקודש לגלות קצרה יחסית בבבל. כעבור כ-70 שנה, חזר עזרא בראש עם ישראל לארצנו הקדושה ובנה את בית המקדש השני, בנין שזכה לעמוד 420 שנה. בית המקדש השני, נחרב כתוצאה מעוון שנאת חינם⁹.

חורבן שני זה, גרם לגלות הנוכחית הנמשכת כבר קרוב ל-2000 שנה. עבודה זרה היתה הגורם לגלות שנמשכה רק 70 שנה, אבל שנאת חינם גרמה לגלות שנמשכת כבר 2000 שנה!!!

 ברור, שעוון שנאת חינם, חמור במובן מסויים אפילו מעוון עבודה זרה. הרבי מסביר שמשיח יבוא על ידי התנהגות הפוכה מכך – אהבת ישראל ללא כל תנאי וגבול.

הרבי הוסיף ואמר¹⁰: “ויש להוסיף ולהדגיש הקשר והשייכות דאהבת ישראל להגאולה העתידה – לא (רק) מפני שביטול הגלות הוא ע”י ביטול סיבת הגלות (שבא ע”י ההיפך דאהבת ישראל), שהרי בעמדנו לאחרי סיום מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, לאחרי סיום כל מ”ב המסעות ב”מדבר העמים”, ונמצאים כבר “על ירדן ירחו” (דרגתו של משיח ד”מורח ודאין”), על סף הגאולה, בודאי שכבר נתתקנה סיבת הגלות, ולכן, ההדגשה דאהבת ישראל היא – בתור טעימה ועד להתחלה דהגאולה האמיתית והשלימה . .”

 

                                  

1) ויקרא יט, יח.

2) ירושלמי נדרים ט הלכה ד’ ובפני משה שם.

3) היום יום כ”ד טבת.

4) שבת לא.

5) ע”פ  מכתב אדמו”ר הריי”ץ – אג”ק שלו ח”ג ע’ תיב ואילך, נדפס בקובץ מכתבים בסיום התהילים אהל יוסף יצחק.

6) היום יום י”ב מנחם אב.

7) סוכה מט:

8) ו, ג.

9) יומא צו.

10) ש”פ מטות מסעי תנש”א