ה כל מעלין לירושלים, כך נראה מהכותרות בארץ הקודש, ארצות הברית והעולם כולו, מאז י

הכל מעלין לירושלים, כך נראה מהכותרות בארץ הקודש, ארצות הברית והעולם כולו, מאז י”ט כסלו. כולם עוסקים בנושא אחד - ההכרזה של נשיא ארצות הברית על ההכרה שלו בכך שירושלים היא בירת ארץ ישראל. דוברי הממשלה והמפלגות השותפות והתומכות בה, מציגים זאת כמאורע היסטורי בעל חשיבות אדירה בתולדות עם ישראל כולו, ומשתמשים בדימויים שהמילה “מוגזמים” היא לשון המעטה לעומתם. כמובן שגם המחנה האחר אינו טומן את ידו בצלחת, ומתאר עד כמה מדובר בצעד טפשי במקרה הטוב, ומסוכן במקרה הפחות טוב, כאילו שיש בכחה של הצהרה כזו או אחרת לשנות את העובדות.

לכל מדינה בעולם יש מה לומר בנידון, חלק מהמדינות מגלות, בפעם המי יודע כמה, את המוסר הכפול והצביעות שביחס שלהן כלפי עם ישראל, וחלקן כנראה משלמות מס שפתיים כדי לרצות את אויבינו. מנהיגי העם הערבי, חלקם תוקפים ומסיתים כלפי חוץ, אך ניכר עליהם כי הם לא ממש מצטערים, וחלקם מסיתים את הציבור ומוצאים סיבות נוספות לעורר את השנאה לעם ישראל ואת הנסיונות לפגוע ביהודים רחמנא ליצלן.

גם התקשורת החרדית, נעה בין תגובות שונות ומשונות, חלקן תומכות, חלקן מסתייגות, כשהנימוקים וההסברים הם אלו שכבר חשבנו שעברו מהעולם - מהתגרות באומות ועד להכרה במשטר הציוני ושיטתו. וכרגיל הרבה מלל, ‘השקפה’ כביכול, אך לא הרבה תורה והלכה, וכך מגיעים לדיבורים שאילו היו מתכוונים אליהם ברצינות, היו נוכחים שהם היפך האמונה בשייכות של ארץ ישראל וירושלים לעם ישראל, שניתנו לנו על ידי בורא העולם.

הכרזה כזו של נשיא ארה”ב והתגובות אליה, הם מסוג האירועים שזכינו לשמוע אודותיהם התייחסות של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, בשיחות והתוועדויות הקדושות במהלך שנים רבות. כאשר במרכז הדברים עומדת העובדה הפשוטה, שמביא רש”י הראשון על התורה - זו הארץ שנתן לנו הקב”ה! סוף כל סוף מנהיג מאומות העולם מדבר על הקשר של עם ישראל לירושלים, על כך שזוהי העיר שנתן לנו הקב”ה. כדאי אולי שגם המנהיגים היהודיים, ואפילו החרדים, יפנימו זאת סוף סוף.

אם מדברים על “בירת העם היהודי”, חייבים להדגיש כי היא לא נהייתה כזו בגלל החלטה שלנו, לא היום, לא לפני חמישים שנה, שבעים שנה, ואפילו לא ב’קונגרס הציוני’ או ‘הצהרת בלפור’. היא גם לא כזו בגלל החלטה של דוד המלך, אלא משום שכך קובע בורא העולם. זו האמת המוחלטת והיחידה.

עצם העובדה שכל כך מתרגשים מהצהרה של נשיא ארה”ב, מורה עד כמה חסר בעצמאות האמתית של עם ישראל בארץ ישראל. אולם כאשר כבר ניתנת ההזדמנות, מן הראוי לצפות מהממשלה, להמחיש את ההכרה שלנו בכך שירושלים היא שלנו, ולהתנהג בפועל כמו מי שהעיר שייכת לו - לבנות את הבניינים והשכונות שנחוצים, ולא רק לאשרר תכניות ממוחזרות ולהשאירן באוויר, לחזק את הביטחון, להבהיר למי שמנסה לפגוע ביהודים, את המחיר שישלם, ובוודאי להבטיח שכל יהודי יוכל להיות בכל מקום בכל שעה, כולל ובמיוחד במקומות הקדושים והמקודשים.

•     •     •

עם סגירת הגליון, נודע על פטירתו של הרה”ג הרב ארי’ יהודה לייב שטיינמן זצ”ל, מגדולי התורה ומנהיגי היהדות החרדית. באופן טבעי ומובן, ככל הנראה רובם המכריע של הקוראים, וכך גם חברי המערכת, אינם מכירים באופן אישי ומפורט את אישיותו הגדולה, תולדות חייו ואופן הנהגתו, ולכן יש מסגרות אחרות בהן יעסקו בכך. מלבד עצם הצער על פטירת גדול בישראל, וההשתתפות בצער הכללי והאישי של רבבות יראים לדבר ה’, שכואבים את הסתלקות מנהיגם הרוחני, אנו יכולים להתייחס בקצרה למה שנוגע אלינו במיוחד, שקשור להנהגה הציבורית.

אין זה סוד שבשנים האחרונות, ניכר שינוי של ממש ביחס לחסידות חב”ד, בקרב אותם חוגים שהיו שייכים והזדהו כאלו שמתנגדים לדרך החסידות ובעיקר למנהיגותו של כ”ק אדמו”ר מה”מ. ברוך ה’, השנאה והמחלוקת, אינן מורגשות כבעבר, קיימת הערכה והוקרה, וגם אם יש חילוקי דעות ושיטות, הרי שהתחושה היא של שיתוף פעולה באופן של “חבר אני לכל אשר יראוך”.

הפרסום בעתוננו לפני כשבועיים, אודות הטיפול ע”י פרופ’ סורקין, אינו קוריוז מעניין בלבד, ההשגחה הפרטית הביאה לתמונות שיבטאו את השינוי החיובי אופי היחסים שבין הציבור שהרב שטיינמן ע”ה היה מנהיגו, אל אנ”ש. ממה שנוכחנו לראות, מדובר בחלק בלתי נפרד מאופיו ומסגנון ההתנהלות שאפיין אותו - צניעות וענווה, דאגה לכלל הציבור מבלי להתנשא, לפלג ולרומם קבוצה או מגזר אחד על פני כל השאר, גם אם הדבר כרוך במחיר לא פשוט מבחינה אישית וציבורית ובעיקר עסקנית ומפלגתית.

ידועים דברי רבותינו נשיאנו, כי גדולי ישראל האמתיים מהציבור ה’ליטאי’, שמחו לנטוש את המחלוקת כנגד תורת החסידות כבר בדורות הקודמים, ופעלו יחד עם רבותינו נשיאנו, למען עם ישראל כולו. מלבד ההשתתפות בצער הכללי והפרטי, אנו מקווים כי גם מי שימשיכו להנהיג ציבור חשוב בעם ישראל, ינקטו בדרך זו, דרך של אהבת ישראל, המבטלת את סיבת הגלות, וממילא את הגלות עצמה.

וכך - נעלה את ירושלים שלנו, בירת הנצח של עם ישראל, על ראש שמחתנו, נעשה את הכל כדי שהעולם כולו, המכיר במרכזיותה של ירושלים, יהיה מוכן לסיבה האמיתית ולתפקיד של עיר הקודש - מקומו של בית המקדש השלישי, בגאולה האמתית והשלימה, עיר הבירה של מלכותו של מלך המשיח על העולם כולו:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.