עמוס ברזילי, האיש שהיה מלך חיי הלילה של תל אביב והפך לאחד התומכים שהקימו את מוסד

עמוס ברזילי, האיש שהיה מלך חיי הלילה של תל אביב והפך לאחד התומכים שהקימו את מוסדות ישיבת חב”ד ברמת אביב ותומך בעוד מאות מוסדות חב”ד, תורה וחסד בעולם היהודי — מדבר לראשונה בראיון גלוי לב עם הרב שניאור חביב על נתינה וצדקה, על מעורבות גבירים בניהול מוסדות, על השילוב בין עולם העסקים לעולם התורה, על החיבור המיוחד שלו לחסידות ולרבי מלך המשיח, ובמי מקנא קנאת סופרים // לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ

 

את עמוס ברזילי אני מכיר כמעט 15 שנה, כנראה מהיום הראשון בו דרכה רגלי על אדמת רמת אביב. גבר תמיר בעל נוכחות מרשימה וכריזמה מתפרצת. קולו הבס והחזק מקשה עליו להישאר מאחורי הקלעים. עמוס הוא מסוג האנשים שהופכים מיד להיות הציר המרכזי שסביבם נוצרת ההתרחשות.

את הפגישה קבענו לסיום יום העסקים, במטה החברה שלו בבניין משרדים בפאתי פתח תקוה. הגעתי לקראת סיומו של יום מיקוד בחברה. עשרות עובדים ממלאים את האולם המרכזי ואת החדרים הסמוכים. הם צריכים להגיע ליעדים לקראת סוף החודש הלועזי. את האולם חוצה שרשרת בלונים, מוזיקה קצבית מושמעת ברקע ושלל פרסים ומתנות פזורים על השולחנות ומיועדים לעובדים שעמדו ביעדים. מידי פעם מראה המחשב המרכזי על עובד שהגיע אל היעד מה שגורם לו לקפוץ משמחה וגורר מיד גל מחיאות כפיים משאר העובדים.

מחלון גדול במשרדו משקיף עמוס על האולם הגדול. הוא עסוק בפגישות אחת אחרי השנייה כשבין לבין הוא יוצא ומתנצל על שהפגישה בינינו מתאחרת שוב ושוב.

למרות שהוא יושב במשרד, הנוכחות שלו מורגשת מאוד. די בשהייתו באזור כדי לגרום לעשרות עובדים להפיק עוד קצת מיכולותיהם. אבל אם תפגשו את עמוס בתפילה, בשיעור תורה או בחברותא, תראו אותו יושב כאחרון התלמידים ולומד בשקיקה.

זהו עמוס ברזילי. מי שהיה מלך חיי הלילה של תל אביב, המשיך כאיש עסקים והפך לבעל תשובה שתורה תפילה וצדקה הפכו להיות תמצית חייו, נקודת ההוויה שעבורם הוא ממשיך לעשות כסף.

ואם אמרנו תורה תפילה וצדקה, הרי שלמרכיב הצדקה יש ללא ספק אחוז משמעותי בחוט המשולש הזה. למרות שהמוסדות והארגונים בהם הוא תומך רבים מאוד, ניתן לומר שהפרויקט עליו הוא חתום בגאווה ובענווה הוא ישיבת חב”ד ברמת אביב אותה הוא מלווה למן יומה הראשון. זה הבייבי שלו. קשה לדמיין את הישיבה ברמת אביב ללא עמוס ברזילי ועוד יותר קשה לדמיין את ברזילי ללא הישיבה.

עמוס, אנחנו נמצאים ערב חג הסוכות. בעוד כמה ימים יתקדש החג ויאסוף את כולנו תחת כנפיו. חג האחדות, ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת. אתה מרגיש את זה?

בחג עצמו או בכלל בחיים?

גם וגם

עמוס לוקח את כורסת המנהלים אחורה, נשען עד כמה שהציר האחורי מאפשר ומשלב את רגליו. אם הוא היה מעשן, זו הייתה התנוחה המתאימה ביותר להצית סיגר משובח.

‘תראה’, הוא אומר לי, ופותח שעה של שיחה מרתקת שחלפה לה כמו עשר דקות ‘אני חושב שבכלל בתקופה האחרונה, התורה חודרת יותר ויותר למציאות. אנשים מתחילים לראות את זה, להרגיש את זה להפנים את זה. אם זה בעסקים, בתקשורת, ברחוב, בכלל השיח הישראלי משתנה, האלוקות נכנסת לתוך הפרקטיקה, לתוך חיי היום יום’.

השגחה פרטית באבן גבירול

אתה מסתובב באבן גבירול או בדיזינגוף, אנשים ממלאים את בתי הקפה ומתחמי הבילויים, איפה האלוקות נכנסת להם לפרקטיקה, אתה בא להגיד לי שאנשים מרגישים אלוקות?

‘בהחלט כן. היום אנשים מרגישים וחיים אלוקות, גם באבן גבירול או בקניון רמת אביב. הם רק קוראים לזה בשמות אחרים. אחד קורא לזה קארמה השני קורא לזה אנרגיות חיוביות והשלישי קורה לזה אהבה קוסמית. אבל למעשה כל המילים הללו אומרות את אותו הדבר, וזה משום שהם טרם מכירים את ההגדרות הנכונות לתחושות שלהם הנובעות מהתעוררות הנשמה האלוקית. זה לדעתי גם אחד הסימנים החזקים שהגאולה ממש בפתח’.

איפה יוצא לישראלי מצוי לפגוש את הקדוש ברוך הוא?

‘בהשגחה הפרטית בכל תחום’.

וזה לא היה פעם?

‘זה היה תמיד, רק לא שמו לב לזה. לא נתנו לזה את המקום וההתייחסות הראויים. היום אנשים מתחילים לדבר על זה. אז פתאום זה מבליח לתודעה, זה כמו משהו שהיה לך מול העיניים כל הזמן ולא שמת לב לזה, ופתאום אתה קולט שזה כאן’.

‘יש לי תובנה שאני מסתובב איתה בזמן האחרון. אנחנו הרי מברכים כל בוקר ‘פוקח עיוורים’ למה אומרים פוקח עיוורים? האם רוב האנשים הם עיוורים שנפקחו עיניהם? למה לא כתוב פשוט פוקח עיניים?

‘מבחינתי, במינינג האישי שלי, עיוורון הוא כשאתה לא רואה את האלוקות בתוך העולם, כשיש לך השגחה פרטית ואתה לא שם לב, זה עיוורון. וכשבורא עולם מעביר אותך תהליכים ואתה מבין אותם, כשאתה מבין מה זה אומר לך, כשאתה רואה את ההשגחה הפרטית, זה התפקחות מעיוורון. וההתפקחות הזו מורגשת יותר ויותר בציבור הישראלי בכל מקום שאליו אתה פונה’.

זה מעניין. בדיוק היום קראנו בהיום יום על ההשגחה הפרטית שרואים הבעלי עסקים לעומת יושבי האוהל. אין ספק שמה שנקרא ‘בעל עסק חסידי’ מרגיש את הדברים כפי שהם מתוארים בהיום יום, אבל כמי שחי בעולם העסקים הישראלי הכללי, עד כמה ההיום יום הזה נכון כשמדובר בציבור הכללי?

‘זה בדיוק מה שאני אומר לך. קח את כל הטייקונים במשק מיצחק תשובה מעלה ומטה, אתה רואה שכולם הולכים לרבנים. זו תופעה של העשור האחרון, לכל איש עסקים יש רב. מאיפה יש לך רב? הרי פעם רב זה היה הדבר הכי מנוגד לאיש עסקים. אנשי עסקים סימלו את עולם החומר, הקהילייה העסקית בזה ללומדי התורה, רבנים היו טיפשים בעיניהם. פתאום רב נהיה אחד כזה שמתייעצים איתו, ולא סתם לבוא לקבל ברכה, אלא ממש להתייעץ עסקית. ישנם היום אנשי עסקים רבים מאוד, שלא חותמים על עסקאות בלי האישור של הרב שלהם. זה מטורף. וכל זה לא היה פעם. זו אלוקות שחודרת בעולם. ולדעתי זה גם מסימני הגאולה’.

מועדון בוקר רוחני

מי שמגיע בבוקר לישיבה ברמת אביב יפגוש את המועדון העסקי הכי רוחני באזור. בעלי עסק שלא מוותרים בבוקר על המקווה, על המניין, ועל חסידות לפני התפילה ועל השיעור שאחריו. אחד המייסדים של מועדון הבוקר הרוחני הזה הוא עמוס ברזילי.

בשעה שעמיתך לעסקים שוחים בבריכה, יושבים בבית קפה, או מתעמלים במועדון כושר, אתה כל בוקר בישיבה, מקווה, חסידות, תפילה ושיעור, מה ההשפעה של ה’סדר בוקר’ הזה על היום שלך בעסקים?

‘תשמע, אני מתפלל בישיבה להערכתי כבר 19 שנה כל בוקר ועד כמה שזכור לי, אף פעם לא איחרתי אפילו למניין. זה בדמי ברוחי ובנפשי. המודה אני לפניך כל בוקר, המקווה, התפילה, החברים, השיעור, היחסי אנוש זה חלק ממני. זה עמוד השדרה של היום שלי ואני לא מסוגל לעשות את זה בשום מקום אחר.

מה מיוחד במניין הזה?

‘אי אפשר לתאר רגש. זו עוצמה ותחושה אלוקית שאני לא יכול להסביר במילים. אין, אני לא מצליח לדמיין איך החיים שלי היו נראים בלי התפילה בבוקר בישיבה. וזה לא רק אני, יש עוד כמה אנשים שנמצאים איתי כבר 18 שנה במניין הזה שמרגישים בדיוק כמוני. זה נכנס לנו לחיים ולא יוצא. בכלל, אני לא יכול לדמיין את החיים שלי בלי תורה ומצוות. לא ניתן לחיות בלי זה’.

השילוב המנצח

ביקור במשרדי החברות של עמוס תמיד ריתק אותי. אחד החדרים תמיד מיועד לטובת בית כנסת המשרת מטבע הדברים עובדים ואנשי עסקים מהסביבה, שיעורים קבועים מתקיימים בחדר הישיבות, את הקיר שמאחוריו מפארת ספריה תורנית ענקית משל מדובר בלשכת הרב הראשי.

מצד אחד, הוא לא חרדי במובן הקלאסי של המילה, מצד שני הכל סביבו זועק קדושה. יש בשילוב הזה, של איש עסקים מוביל וממולח שמפגין את היהדות שלו בלי להתבלבל ומערב כל הזמן רוחניות וגשמיות בחן ובטבעיות, משהו מלהיב ומרגש.

הייתי בהרבה משרדים של אנשי עסקים דתיים ואפילו חב”דניקים, לא זכור לי אינטנסיביות כזו של קדושה. יש לך כאן בית כנסת פעיל, ספריה תורנית, כל המשרד מלא ספרים ודברי קדושה. מצד שני, אתה לא יושב מולי עם חליפה ומגבעת חסידית, תעזור לי לפצח את החידה. מיהו עמוס ברזילי?

אתה רואה אותי איך שאני נראה. אני לא נראה כמו חסיד ואפילו לא כמו חרדי, אבל בוא אגלה לך משהו, אני באמת מנסה להיות 24/7 במצב של שיוויתי ה’ לנגדי תמיד. יהיה לך קשה מאוד לתפוס אותי גם בעסקים כשאני לא מזמזם איזה תהילים, אומר משהו תורני, או לפחות חושב על בורא עולם. אני נאחז בקדוש ברוך הוא ומנסה להישאר דבוק באלוקות.

איך עושים את זה בעסקים? אתה הרי לא יושב בכולל, איך אפשר להרים ככה עסקים ולנהל חברה עם עשרות עובדים? איך אפשר להיות בחופש באיי סיישל ולחשוב אלוקות?

זה לא מסובך. פשוט מאוד, פעם הייתי בטוח שנהנים מגשם ומשמש ממים, משיזוף, מסטייק טוב, פתאום גיליתי שאפשר ליהנות מדברים רוחניים פי אלף ויותר. העונג שלי היום מדבר תורה, משיחה של הרבי, ממאמר חסידות, מדף גמרא הוא הרבה יותר גדול מכל תענוג גשמי שאתה יכול להציע לי. אז אני לא עובד קשה בשביל זה, אני פשוט מתחבר לה’ ונהנה מכל רגע.

אם אתה כל כך נהנה, למה לא פרשת מעולם העסקים לטובת לימוד תורה? אתה הרי לא צריך לדאוג למשכנתא…

למה לפרוש? אם ה’ היה רוצה שנפרוש הוא היה עושה את כל העולם ישיבה. כל הרעיון זה דירה בתחתונים. זה התפקיד שלנו. כל העניין זה השילוב בין רוחניות לגשמיות והאיזון ביניהם. יש אנשים שצריכים לפרוש ולהיות עסוקים בתורה יומם ולילה וזה התפקיד שלהם. אבל התפקיד שלי כבעל עסק זה להחדיר אלוקות בעולם. וזה עונג עצום בלתי ניתן לתיאור.

אתה מרגיש שאתה ממלא שליחות אלוקית במקום שבו אתה נמצא?

לא יודע, כן שליחות, לא שליחות, אני יודע שאני עושה מה שצריך וזה ממלא אותי אושר. אני מרגיש שהמציאות בה אני חי, יותר יפה מהחלומות שלי. אני מלא עונג. לא פעם אני רואה סביבי אנשים רצים ולא מאושרים. אנשים עשירים פי מאה ממני, שיכולים להרשות לעצמם באמת אינסוף הנאה, והם לא מאושרים.

איך מגיבים העובדים שלך, שותפים עסקיים, לבית הכנסת, לשיעורים, לכל מה שהולך פה?

אה, זה שטויות. זה כולם כבר יודעים. כל מי שמכיר אותי יודע שכל מקום שאני הולך, כל עסק שאני נכנס אליו, אז תמיד, דבר ראשון אני פותח במקום בית כנסת, ותמיד זה שיעורים וספרי קודש, זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.

כולם מבסוטים מזה. עובדים נכנסים אלי, מתייעצים איתי, יש לי הרבה עובדים שהתחילו לומר קריאת שמע בבוקר, בלילה, יש כאלו שבאים למנחה, יש כאלו שבאים להניח תפילין, יש כמה עובדים שקניתי להם תפילין. אני לא כופה על אף אחד, אבל הם רואים שאני כל כך נהנה מזה, שבא להם גם.

ותשובה ותפילה וצדקה

כאמור, אם תשובה תפילה וצדקה הם החוט המשולש של עמוס, הרי שלמרכיב הצדקה יש אחוז גבוה בשילוש הזה. מוסדות וארגונים רבים נהנו מתרומותיו, אבל אצל עמוס זה לא עניין של סתם רוחב לב, אלא עניין עקרוני שמאפיין אותו. לא פשוט לשאול גביר על התחושות שלו ועוד יותר על התרומות שלו. אלא שהשיחה זרמה וניצלתי את ההזדמנות.

אתה יודע שעבור רבים, עמוס ברזילי הוא שם נרדף לצדקה.

צדקה זו אכן מצווה חשובה, אחת מתרי”ג מצוות, וכל אחד לוקח אותה למקום שליבו חפץ. יש אנשים שהם יותר לארג’ים ויש כאלו שפחות.

אבל אצלך זה לא עניין של רוחב לב, אצלך זה עמוד שידרה. זה עניין מרכזי בחיים. אני טועה?

לא. אתה לא טועה. באמת צדקה זה עניין מרכזי בחיים שלי. אבל אני לא רואה את זה כצדקה. אני לא מרגיש שאני עושה טובה, מבחינתי, אני מקבל שפע מהקדוש ברוך הוא וזו ההתחייבות שלי כלפיו.

אני זוכר ממך כל מיני משפטים כמו צריך לפתוח את החבית, לרוקן אותה מלמטה, כדי שה’ יוכל למלא אותה מלמעלה…

זה היה פעם, אבל אני כבר לא שם. התחלתי לתת צדקה ממקום של ‘עשר כדי שתתעשר’ ו’בחנוני’ אבל עכשיו אני כבר לא מצפה לשום תגמול ושום טובות בחזרה. אני נותן כי זה זכות לתת, וזה הדבר שהכי כיף לעשות. רק שיהיה תמיד ממה לתת, והכל בסדר.

הרי כסף צריך לעשות איתו משהו. כמה אני כבר צריך בשבילי? להחליף את האוטו? החלפתי כבר, כמה פעמים. בית? יש לי. סטייקים? אכלתי מספיק. אז בשביל מה אנשים ממשיכים לעבוד ולעשות כסף? בשביל תענוגות. אז כשאתה מוצא משהו שהוא עונג רוחני שהופך לעונג גשמי עצום, איך אני אומר תמיד, השבח גדול עצום ורב, אז אני משקיע בזה. בדיוק כמו שאנשים אחרים משקיעים בתענוגות אחרים.

מעורבות רגשית

עד כמה לדעתך גביר צריך להיות מעורב רגשית?

אני יגיד לך, גביר יכול לעשות חשבון, אם הוא יהיה מעורב, אז יהיה לו חיים. אם לא, אז יהיה לו כל כך הרבה כסף, שלא יהיה לו מה לעשות עם זה.

לא הבנתי

אסביר לך, אם אתה מעורב בקהילה, אז יש לך חיים טובים, חברים, לפעמים אני יושב ללמוד עם שלוחים, עם חברה צעירים, אני נהנה מכל רגע. לעומת זאת אתה יכול להיות מנותק ולעשות הרבה כסף אבל לא יהיה לך כלום. צריך לזכור שכסף זה אמצעי, לא מטרה, כשאתה מחובר לקהילה זה נותן לך גב רוחני וכיף גשמי.

התכוונתי למעורבות ניהולית. פעם, ביחידות לגבירים, הרבי ביקש שהגבירים יבנו בניינים למוסדות, אבל הרבי הדגיש שלא יסתפקו בלתת צ’ק, אלא שיבנו בפועל. כך, הסביר הרבי, הגבירים יבנו לפי הסטנדרטים שלהם.

והשאלה שלי, האם גביר צריך להיכנס לנעלי מנהל המוסד ולהיות מעורב גם בניהול המוסד, או לפחות לעקוב מקרוב, או שהוא צריך לתת צ’ק וזהו?

זה מאוד אינדיבידואלי. כל אחד צריך לדעת מה הוא יכול לתרום. הרבה פעמים אתה יכול לתרום כסף אבל אתה יכול לתרום גם יותר מכסף. אתה יכול לתרום מהידע שלך, מהכישורים שלך, מהקשרים, מהניסיון. הרבה פעמים קרה שנתתי עצות למנהלי מוסדות שבסופו של דבר היו שוות הרבה כסף.

לדעתי גביר צריך גם ללוות את המוסד ולהיות מעורב רגשית ולא רק לתת את הצ’ק וללכת. כמובן שחשוב לתת למנהל המוסד את המקום שלו וצריך לזכור שאחרי הכל, הוא המנהל ולא אתה.

כשאתה נותן צדקה, זה מעניין אותך איך המוסד מתנהל?

פעם לא, היום כן. בפירוש כן. מעניין אותי איך המוסד מתנהל, ומה עושים עם הכסף, אני לא רוצה להרחיב בנושא מהפן השלילי, אבל היום חשוב לי שהכסף ילך למקומות הנכונים וינוהל נכון.

חסידות בעסקים

אחד הדברים המרתקים, זה לראות את עמוס לומד חסידות. האיש שהוא אריה במשרד שלו, יכול לשבת מול אחד התמימים השלוחים וללמוד מאמר לעומק כשהוא רק מהנהן בראשו, ורק התובנות החדות שלו שמבליחות מפעם לפעם מראות שהלימוד מופנם והחסידות מחלחלת פנימה.

מה מאפיין גביר חסידי?

אני לא יודע מה מאפיין. אבל אני יכול להגיד מה צריך להיות. מה שצריך, זה שיהיה חסידי בלי גביר. מה זה גביר? אני לא יודע. חסיד, כתוב שהולך לפנים משורת הדין. תהיה חסידי זה מספיק. אם תחזיק מעצמך גביר זה יכול לבלבל אותך.

מה הקשר בין חסידות לעסקים?

חסידות משנה לך את החיים, היא משפיעה על האיכויות שלך, היא הופכת אותך למישהו אחר. חסידות נותנת לך דרייב אלוקי בכל דבר בלימוד, במידות בסגנון חיים וגם בעסקים. ברגע שאתה לומד חסידות, מפנים אותה ומתחיל ליישם אותה, אתה יכול לרוץ עם זה בכל דבר. זה נותן כוחות אדירים.

אתה יכול לומר שהעסקים שלך טובים יותר בזכות החיבור שלך לחסידות?

חד משמעית כן. ולא רק זה, יש לי המון עובדים, חברים, עמיתים, שותפים כאלה ואחרים. אני מבלה את היום שלי בפגישות, זה מה שאני עושה כל היום, נפגש עם אנשים. וברוך ה’ אנשים אוהבים להיפגש איתי, אני רואה את זה על כל מי שעושה איתי עסקים, ועוד יותר עם מי שלא עושה איתי עסקים. אני דוחף אנשים, מחזק אותם, נותן להם דרייב. כל זה רק חסידות. מי אני? מה אני יכול למכור? כלום. כל הפגישות שלי זה רק חסידות. לא שאנחנו יושבים ללמוד מאמרים בפגישות עסקיות, אבל אני לוקח את הרעיונות ומתרגם אותם לשפת המעשה. זו הגדולה של החסידות, שהיא יכולה לתת לך מוטיבציה לא רק בתפילה ובלימוד, אלא גם לשווק פרויקטים ולסגור עיסקאות.

אתה קשור לחוגים שונים ולרבנים רבים גם חסידיים. למה דווקא חב”ד?

תראה, כמו שאתה יודע, אני מכיר הרבה חוגים, ולא סתם מכיר, אלא מכיר לעומק. והדרך שבחרתי בה היא הדרך של חב”ד, ומהרבה סיבות. אחד הדברים שהכי משכו אותי, זו העבודה העצמית. אין בחב”ד לך לרב תקבל ברכה ואתה את שלך עשית. בחב”ד, אתה רוצה להתקדם? תלמד, תלמד חת”ת, רמב”ם, תלמד חסידות, תקבע עיתים לתורה, תעשה שיעורי בית, תקים, תפתח, תשתף, תזכה, תהיה בעצמך הרב שמביא את הברכה. הדרך הזו של העבודה, זה אחד הדברים שהקסימו אותי בחב”ד.

ואם כבר חב”ד, ממש בימים אלו מסתופפים אלפי חסידים ב-770. ביקרת שם לא פעם… 

 איך אמר פעם מישהו? 770 זה חדר המכונות של האוניה. אם אתה רוצה להבין את המעצמה האדירה הזו ששמה חב”ד, את מפעל השליחות, את העומק של החסידות, את הכל, אתה חייב לנסוע ל770. שם הכל מתחיל.

קנאת סופרים

עמוס ברזילי וחב”ד רמת אביב, כרוכים זה בזה שנים רבות. עמוס היה ממייסדי הישיבה. הוא התמסר כל כולו לעניין ורתם את חבריו ומכריו. ועד היום הוא מעמודי התווך של הישיבה שבינתיים גדלה והפכה למוסדות: ישיבת חב”ד, הכוללים ומגוון רחב של מוסדות וארגונים. ניסינו לחזור איתו אל ימי הבראשית של ההיכרות שאולי שינתה את המפה הרוחנית של צפון תל אביב.

אתה והרב יוסי גינזבורג צועדים יד ביד הרבה שנים. זה התחיל מתישהו?

שבתי מחו”ל אחרי תקופה שגרתי בארה”ב, באותה תקופה כבר התחלתי להתחזק ואחי הצעיר גילי הציע לי לפגוש רב צעיר שהגיע לרמת אביב. הפרש הגילאים בינינו היה כמעט עשרים שנה, והוא היה נראה ילד חמוד ומתוק, אבל חכם מאוד. הייתה לי קנאת סופרים אדירה אליו. קינאתי בו בשפה שלו, בחכמה שלו, במידות שלו, בהתנהגות שלו. זה אגב נמשך עד היום, אבל בזמנו זה היה בשבילי פלא פלאים. לראות אדם כל כך צעיר וכל כך חכם, זה הטריף אותי.

התחלנו ללמוד חסידות, לא ידעתי מה זה, זה משך אותי כמו את הדבורים לפרח. בשלש ארבע השנים הראשונות שלו ברמת אביב פשוט נדבקתי אליו, לא עזבתי אותו 24 שעות, נשאבתי אליו, אמרתי לעצמי שאני חייב לחקות אותו וללמוד ממנו ואפילו לעקוף אותו. הרב גינזבורג היה המודל שלי. הוא ריתק אותי ואני השקעתי בו את כל המרץ והכח שלי, רציתי להכיר אותו ולקבל ממנו כמה שיותר ועדיין אני מקבל ממנו.

עברת בחיים שלך הרבה תחנות…

אני מודה לה’ כל יום. אני מסתכל אחורה ורואה את כל התחנות שעברתי בחיי, מישהו אחר היה אומר כאן היית בירידה, וכאן עברת תקופה לא טובה, כאן היה שפל וכאן הצלחה.

היום, במבט לאחור, אני מבין שכל תחנה שעברתי בחיים הייתה לטובה. ואם ה’ היה שואל אותי, הייתי אומר לו שלא ישנה שום דבר. היום אני מבין שגם הירידות שהיו לי היו עליות. למדתי מהכל ואני ממשיך ללמוד כל יום.

שיח, ובמי מקנא קנאת סופרים // לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ