מי שחושב שהמסר של קבלת פני הרבי כמלך המשיח, העובדה שהוא חי וקיים ללא שינוי, הם מ
מי שחושב שהמסר של קבלת פני הרבי כמלך המשיח, העובדה שהוא חי וקיים ללא שינוי, הם מסרים שאי אפשר להעביר ולהפיץ - כדאי לו לחשוב שנית. כשאנו מאוחדים גם כלפי חוץ, מתעקשים על מסר אחד - המסר עובר ומתקבל, גם אם לא בהבנה והסכמה מיידית, לפחות בכבוד והערכה, ואחר כך הוא גם חודר בפנימיות, והופך להיות הדבר המובן ו
מי שחושב שהמסר של קבלת פני הרבי כמלך המשיח, העובדה שהוא חי וקיים ללא שינוי, הם מסרים שאי אפשר להעביר ולהפיץ - כדאי לו לחשוב שנית. כשאנו מאוחדים גם כלפי חוץ, מתעקשים על מסר אחד - המסר עובר ומתקבל, גם אם לא בהבנה והסכמה מיידית, לפחות בכבוד והערכה, ואחר כך הוא גם חודר בפנימיות, והופך להיות הדבר המובן והמוסכם.
קשה להאמין שמישהו ממארגני ויוזמי עצרת “משיח בככר”, חגיגת י”ב–י”ג תמוז שהתקיימה השבוע בתל אביב, יכל לדמיין את עוצמת הפירסום שיקבל האירוע. אמנם שמענו מכ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, את הפתגם החסידי, שכאשר משיח יבא יכתבו על כך בעיתונים, ועל כך שהדבר כבר התקיים, אבל בכל אופן, לא ניתן היה לצפות למה שהתחולל בשבוע וחצי האחרונים, לפני ואחרי האירוע.
התעניינות חסרת תקדים באירוע מסוג כזה, כל כלי התקשורת מדווחים, אישי ציבור מכל גווני הקשת הפוליטית מתייחסים, העניין מגיע לבית המשפט, כמו גם לדרגים הגבוהים ביותר בעיר תל אביב ובארץ ישראל כולה. גם כאלו שאינם נוהגים להזדהות בגלוי עם המסר של קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש, מתייצבים לצד המארגנים, שכן מדובר כאן על עניין עקרוני, הנוגע ליהדות בכלל.
היינו מעדיפים כמובן, שהפרסום והעיסוק יהיה בעניין העיקרי, קבלת פני משיח צדקנו, גם בגלוי. אולם, מסובב כל הסיבות קבע כי הפרסום וההצלחה יגיעו באופן אחר, ומלבד עצם ההצלחה, אנו יכולים וצריכים ללמוד מכך, הוראה ודרך בעבודה היחידה, ההכנה לקבלת פני משיח בפועל ממש.
אנו יכולים לראות, כיצד נושא שנראה שולי, הופך להיות פתאום מרכזי, רק בגלל שקבוצה לא גדולה אך משפיעה החליטה שזה מה שיהיה. אנו רואים כיצד אידאולוגיה קיצונית, חסרת כל ביסוס והבנה הגיוניים, הופכת להיות לגיטימית ומקובלת, עד שראשי השלטון חוששים מפניה, מתחשבים בה, ואף מדברים בשפתה.
איש מהדוברים שנלחמו, לא הצליח להסביר מדוע והיכן הוא רואה כאן אפליה וקיפוח ח”ו, כאשר כל אחד ואחת יכלו והוזמנו לאירוע, שהתקיים כמו בכל שנה, לפי התורה וההלכה. אולם לא נראה שזה הפריע למי שרצה לזעוק ולמחות. אנו רואים שכאשר מתעקשים, כאשר לא מרפים, אפשר להעביר מסר, ומרובה מידה טובה.
מי שחושב שהמסר של קבלת פני הרבי כמלך המשיח, העובדה שהוא חי וקיים ללא שינוי, הם מסרים שאי אפשר להעביר ולהפיץ - כדאי לו לחשוב שנית. ניתן רק לתאר, אחרי הרבבות שהגיעו, כי כשאנו מאוחדים גם כלפי חוץ, מתעקשים על מסר אחד, אמתי ונכון שאין יותר ממנו, הרי המסר עובר ומתקבל, גם אם לא בהבנה והסכמה מיידית, לפחות בכבוד והערכה, ואחר כך הוא גם חודר בפנימיות, והופך להיות הדבר המובן והמוסכם.
נוכל גם ללמוד, כי התנגדות ואי הסכמה, יכולה להגיע לכל דבר שבקדושה, ולא רק להפצת בשורת הגאולה. לא לחינם נקבע כי מי שאינו מאמין ומצפה למשיח, כופר בתורה כולה, הדבר אמור גם להיפך, המלחמה על האמונה במלך המשיח, הופכת להיות מלחמה על עיקרי היהדות, כך היה לפני תשעים שנה, כאשר אדמו”ר הריי”צ שנרדף על היהדות כולה, הוא הרבי שנלחם, בכל דרך אפשרית, להחדיר את הידיעה כי “לאלתר לגאולה”.
אותו המרץ, אותה ההתלהבות שבה עסקו באירוע אחד, צריכים להיות מוכפלים, על מנת לעסוק בדבר האמתי, בעניין עצמו. להפוך את העולם היום, אומר לנו הרבי מה”מ. ראינו כיצד ניתן בקלות להפוך תקשורת וציבוריות ברגע אחד, ויש לנו את הכוחות לעשות זאת. יש לנו כח ליצור סדר יום אחד, סדר יום של גאולה, של התגלות, ושל מציאות שמתגשמת, מתוך ההכרזה:
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!