המקטרג הוא בבחינת בלעם כ”ק אדמו”ר הזקן: צריך להבין מהו הפלא הגדול והעצום בכך שלא

המקטרג הוא בבחינת בלעם

כ”ק אדמו”ר הזקן: צריך להבין מהו הפלא הגדול והעצום בכך שלא אבה לשמוע בקול איש בליעל כבלעם הרשע? אך העניין הוא כך: כי הנה ישנם מקטרגים על ישראל, ולפיכך נוטלים שופר בראש השנה, לערבב את הקטגור, אשר מחפש אחר עוונות בני ישראל, ומדקדק אחריהם ללמד עליהם חובה. ומקטרג זה הוא הנקרא בחינת בלעם, שכך הייתה דרכו של בלעם לחפש מקום עוון לישראל, שבו יהיו עתידים לחטוא. וזהו השבח בכתוב ש”לא אבה הוי’ אלוקיך לשמוע”: דהיינו שלא אבה לשמוע את דבריו כלל, אפילו לא כדי לענות עליהם תשובה ניצחת, אלא משום שהוי’ הוא אלוקיך ממש שכל יהודי הינו חלק והארה משם הוי’ ממש, לכן נדחים הקטרוגים בלי שום טעם ודעת, כי התאחדות ה’ ועמו היא בקשר שלמעלה מטעם ודעת!

(לקוטי תורה, פרשת כי תצא, לח, ג)

רצוי לאביו בתמידות

כ”ק אדמו”ר האמצעי: הקב”ה לא חפץ לראות ברע כלל, ועל כן אמר “ולא אבה ה’ אלוקיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך הויה לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה’ אלוקיך, בבחינת אהבה רבה בתענוגים העצמיים, כאהבת עצמו ממש. שכן אין אדם רואה חוב לעצמו כלל. כך ה’ מביט על היהודי רק בעין טובה, ואינו רואה חוב כלל. כאב, שנפשו קשורה בנפש בנו, עד שאפילו אם הבן עושה נגד רצונו בתכלית ומכעיסו במעשיו המכוערים, ירבה לסלוח לו ולא יראה עליו חוב כלל, ויהיה רצוי לאביו בתמידות.

(תורת חיים, שמות חלק ב’, שעב, ב)

בלעם - “בלא - עם”

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: על יום בריאת האדם ביום השישי נאמר: “ה’ מלך גאות לבש”. שכן לפני בריאת האדם לא הייתה שייכת בחינת מלוכה כי אם בחינת ממשלה בלבד, שהרי היו בהמות. אולם כשנברא אדם הראשון, וקיבל עליו עול מלכות ה’ ברצון, אז שייך שייקר ה’ בתואר מלך - “מלך גאות לבש”/ ונרמז הדבר במילים: “ולא אבה הוי’ אלוקיך לשמוע אל בלעם” - נוטריקון “בלא עם”. לאמור: חפץ ה’ שיהיה גילוי בחינת מלוכה, שצריכה להיות על עם, ולא בחינת ממשלה, כעל בהמות, שבכך לא אבה!

(יהל אור על תהילים, מילואים, קמה, תרפו)

כולם יקבלו עול מלכות שמים

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: אודות לעתיד לבוא נאמר: “והי’ הוי’ למלך על כל הארץ”. טעם הדבר: שכתוב, “כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה’ ולעבדו שכם אחד”, דהיינו שיקבלו כולם עליהם עול מלכות שמים, על כן נאמר:”והי’ ה’ למלך על כל הארץ”.

ברם בלעם - הוא - “בלא עם”, והיינו שלא רצה להיות בבחינת עם ולקבל עליו עול מלכות שמיים ולהיות בטל לאלוקות, זהו “ולא אבה הוי’ אלוקיך לשמוע אל בלעם”, למשול ולהשפיע גם לא לבחינת “עם”, אלא כך עלה ברצונו יתברך, להיות מלך על “עם” דווקא.

(תורת שמואל תרל”ט ח”ב, עמ’ תקד)

הטוב והרע

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: בלעם היה ה”לעומת זה” של משה רבינו. בעוד משה היה בחינת הטוב שבהבל, כמו שכתוב “ותרא אותו כי טוב הוא”, היה בלעם בחינת הרע שבהבל.

(המשך תער”ב חלק ראשון, עמ’ תקמח)

התשובה המהפכת

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: ברכה, זהו מעשה המצוות. וקללה,- הכוונה היא שעל ידי עבודת התשובה, אזי גם הקללה נהפכת לברכה, וכמו שכתוב: “ולא אבה הוי’ אלוקיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה’ לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה’ אלוקיך, שהכוונה היא על התשובה, שעל ידה גם הקללה הופכת לברכה.

(ספר המאמרים תרצ”ב, עמ’ שצה)

תשובה מאהבה

כ”ק אדמו”ר שליט”א מלך המשיח: גם כאשר יש נתינת מקום לעניין של היפך הברכה חס ושלום, אזי “לא אבה ה’ אלוקיך לשמוע אל בלעם”, וכל כך למה? “כי אהבך ה’ אלוקיך”, כלומר מצד האהבה העצמית של הקדוש ברוך הוא לבני ישראל. וכמים הפנים לפנים, האהבה העצמית של הקב”ה לבני ישראל, מעוררת את האהבה העצמית של בני ישראל לקב”ה, כך שגם אם בעבר הייתה ההנהגה באופן ש”פנו אלי עורף ולא פנים”, חס ושלום, אזי בשעה אחת וברגע אחד, פונה לה’, באופן של “פנים אל פנים”, ו”פנים בפנים”, מתוך אהבת ה’, אהבת התורה ואהבת ישראל, ועושה תשובה מאהבה, שמהפכת את הזדונות לזכויות.

(תורת מנחם, כרך ג, ח”ב, עמ’ 322)