יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

מספר ימים אחרי יום כיפור, כשבחזית נהרגו אלפי חיילים הי”ד, קיים הרבי התוועדות בי”ג בתשרי, והורה להיות בשמחה. גם אם הזמן ומצב הרוח רחוקים מלהיות מתאימים, הרי בכחה של הנהגה בשמחה ובטחון, לפעול, כפי שנאמר “ה’ צלך” שהקב”ה יתנהג באותה דרך בה מתנהג האדם, במידת השמחה והחסד

העולם עוסק במתרחש בסוריה, ובארץ ישראל מציינים ארבעים שנה למלחמת יום הכיפורים, מאורעות שמזכירים לנו כי יש מי שניבא ומנבא, הלא הוא הרבי מה”מ, ותפקידנו הוא לדאוג שכולם ידעו מהנבואה וינהגו (כולל הקב”ה שינהג) בהתאם. בימים אלו, הנושא שתופס את מירב תשומת הלב העולמית, הוא ההתפתחויות בכל הקשור לסוריה. מיום ליום חלים שינויים וקשה לחזות מה תהיינה ההתפתחויות.

אם בשלב מסוים היה נראה כי מתקפה של ארה”ב היא רק עניין של זמן קצר ביותר, הרי שאחר כך באו ההתפתחויות בשדה הדיפלומטי, וכעת נראה כי לפנינו עוד שבועות ואולי אף יותר של דיבורים, צעדים שונים ומשונים, אך לא צעד מעשי והחלטי. אמנם גם הערכה זו, נכונה לשעת כתיבת שורות אלו, וייתכן כי כבר בעת קריאתן, המצב וההערכות ישתנו שוב, וכל זאת עוד לפני שלוקחים בחשבון את המאורע החשוב והעיקרי – התגלות מלך המשיח והגאולה האמיתית והשלימה.

בארץ ישראל עוסקים בהרחבה, גם בעניין נוסף – ארבעים שנה למלחמת יום הכיפורים. במסגרת זו נפתחים ארכיונים, מוצגים מסמכים, הקלטות וסרטים המתעדים את השלבים שקדמו לפרוץ המלחמה, את ההלם וחוסר האונים בראשיתה, ואת הניצחון העצום בסיומה, כאשר למרבה הצער, הזכרון שמונחל ומחלחל הוא דווקא של כשלון, דבר המשרת מאד את האינטרס של אלו הדוגלים בכניעה וויתורים.

כאשר מציינים מאורע כה מרכזי – הרי עבורנו זוהי תזכורת לשיחותיו, הוראותיו והנהגתו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א בתקופה המוזכרת. החל מהקיץ שקדם למלחמה, בה הרעיש הרבי אודות כחם של עוללים ויונקים להשבית אויב ומתנקם, כולל ההוראות על עריכת כינוסי תפילה. עבור באזהרותיו החמורות בשנים שקדמו לה, על הסכנה שבהתעלמות מהתחמשות האויב, כמו גם מתחושת “כחי ועוצם ידי” שהביאה לשאננות והפקרות, ועד לזעקה על כך ששיקולים מדיניים מנעו את הפעולה הנדרשת גם כשהיה ברור שהמלחמה תפרוץ תוך שעות מספר, ועד לעצירת הניצחון האדיר, בחסדי ה’, במקום להתקדם לקהיר ולדמשק, ולסיים את מלאכת הכנעת אויבי עם וארץ ישראל.

ככל שנחשפים עוד חומרים, נוכחים שוב ושוב כי דבריו של הרבי מתארים בדיוק נמרץ את שהתרחש, לא רק בעולמות העליונים, אלא כאן למטה, בזמן ומקום גשמי. כיום דומה שאין בכך חידוש.

מספר ימים אחרי יום כיפור, כשבחזית נהרגו אלפי חיילים הי”ד, קיים הרבי התוועדות בי”ג בתשרי, והורה להיות בשמחה. גם אם הזמן ומצב הרוח רחוקים מלהיות מתאימים, הרי בכחה של הנהגה בשמחה ובטחון, לפעול, כפי שנאמר “ה’ צלך” שהקב”ה יתנהג באותה דרך בה מתנהג האדם, במידת השמחה והחסד.

באותה שיחה התבטא הרבי אודות ההתעוררות שלו לפעול על מנת “להשבית אויב ומתנקם” כי זו הייתה בבחינת “ניבא ולא ידע מה ניבא”. הרי שיש לנו נבואה מסוג מסוים. אמנם בימינו, הרי יש לנו נבואה בה “ידע מה ניבא”, יודע מה מנבא ומורה לפרסם זאת אצל כל אנשי הדור.

בתוך כלל הדיבורים על המתרחש בעולם, עלינו להוות דוגמא חיה בתור מי שיודעים מהי הנבואה. עלינו להפגין את הביטחון והאמונה כי כל מה שקורה, נעשה בשביל עם ישראל, בשביל הגאולה ומלך המשיח. אנו יודעים כי “ה’ צלך”. וכך, כאשר קהל האלפים נמצא בבית חיינו, מתוך ידיעה כי כאן הרבי נמצא, ומתוך הכנה לראותו כאן למטה מעשרה טפחים, וכאשר כך יודעים וחשים כל הקשורים לרבי מה”מ בכל מקום שהם, הרי אין כל ספק כי כן יקום, ובעת שנראה את פניו הק’ אחרי ההתגלות והגאולה השלימה, נשיר את השירה העשירית שירת הגאולה והאמונה אותה שרים כל העת:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!