לירן דיין
איך מחנכים ילד ברמה המעשית לחיות משיח וגאולה? איך ניתן לחנך בדור של פיתויים להיות ‘פנימי’? עד כמה החינוך סביב האמונה במשיח תורם לחינוכו החסידי של הילד? • מדור חינוכי–גאולתי חדש לשירות הקוראים, והפעם מתארח במדור הד”ר מיכאל אבולעפיה, פסיכיאטר ילדים ונוער
איך מחנכים ילד ברמה המעשית לחיות משיח וגאולה? איך ניתן לחנך בדור של פיתויים להיות ‘פנימי’? עד כמה החינוך סביב האמונה במשיח תורם לחינוכו החסידי של הילד? • מדור חינוכי–גאולתי חדש לשירות הקוראים, והפעם מתארח במדור הד”ר מיכאל אבולעפיה, פסיכיאטר ילדים ונוער
“כשמהרהרים על חינוך הילדים, על מצב העולם ועל הדרכים להביא את עצמנו לחיים של ימות המשיח, מרגש לראות את המהפך המתחולל בחזית המחקר האקדמי בשנים האחרונות”, במילים אלו פותח את הראיון היועץ, המטפל והמרצה החבד”י הרב לירן דיין, כאשר ביקשנו לשמוע ממנו איך ניתן לחנך לפנימיות, איך ניתן לחנך ילד לחיות משיח, ומה התועלת החינוכית מכך.
“הפסיכולוגים בעבר חקרו בעיקר את עניני החולי. המחנכים התמחו בגישות של אכיפה וענישה. מדענים ‘חינכו אנשים’ שאין להם באמת בחירה חופשית ויכולת להחליט בחייהם, זו נתונה בעיקרה לתהליכים ביולוגים ולתורשה גנטית.
“כיום העולם המדעי עבר שינוי. כתבי עת יוקרתיים מדווחים על טכנולוגיה חדישה, מחקרים מוכיחים שלתפילה כח מרפה, ושיש בחומר ‘גורם אלוקי’, וכי ‘אין דבר העומד בפני הרצון’, אף שמציאות הנפש היא מציאות מוכחת. יותר ויותר פסיכולוגים חוקרים את ה’פסיכולוגיה החיובית’ וההשפעה שיש לאדם שחושב טוב על חייו. גם בתחום החינוך ניתן לראות את השינוי בצורה דרמטית - שכן מחנכים כיום עסוקים בתהליכי הגשמה וחזון חברתי.
* לפני שאנו מדברים על ‘משיח’, איך בכלל ניתן לחנך בדור מלא פיתויים להיות ‘פנימי’?
הרבי מזכיר כמה פעמים (למשל באגרות קודש כרך טו עמ’ פא), שרוח החסידות ויראת שמים לא מופנמת אצל ילד רק על ידי לימוד. חינוך פנימי מוטמע כשהמחנך מטיב לדבר ‘מסביב’ לעניין. כמו בהתוועדות שבה המשפיע חושף רגעי התרוממות רוח, רגעי חולשה אנושית ודרכים להתגבר. מוכרחים לשבת בגובה העיניים וללעוס את העניין מכל צדדיו ולא רק כפי שהוא מובא בכתובים.
בנוסף, הרבי מדבר על היות המחנך ‘דוגמא חיה’. הילד קולט מהי המציאות ומשמעותה כפי שהמבוגר משקף לו אותה. לכן, אם אנחנו רוצים שהילד יראה מציאות ויפרש אותה בצורה מסוימת, עלינו לשקף לו אותה היטב דרך התנהגותנו. השילוב של ‘מודל לחיקוי’ שיורד אל העם ומספר להם ‘איך עשיתי את זה’, מעורר רצון להיות כמוהו!
* הילד לא קולט מציאות לפי ההיגיון הבריא שלו?
ילד בגיל הרך מתחיל לגלות את העולם. אט אט הוא מנסה לתפוס את המציאות שבה הוא חי: את גבולותיו ומגבלותיו ומערכת היחסים שהולך לקשור עם המציאות. כשילד רואה אדם מסוים, כיצד הוא יידע איך להתייחס אליו? האם לפחד או להתקרב? הוא מביט על המבוגר ורואה כיצד מגיב, וכך הוא נוהג.
ילד עונה לעצמו על שאלות אלו ושאלות נוספות העוסקות בתפיסת המציאות ומשמעותה בעבורו, בעיקר על פי יחסי הגומלין של הילד עם המבוגר המשמעותי בחייו. דבר שאדם תופס כמציאות נותן לו ערך, מתייחס אליו.
* איך כל זה קשור עם חינוך ילדים לחיות ‘משיח’?
ילד שחי משיח הוא ילד שרואה לפניו הורים ומורים שלא רק שאינם שקועים בחומריות ועסוקים בלימוד ותפילה, אלא לא קונים אותם עם ‘קונצים’.
לחיות בימות המשיח באמת, פירושו, לחיות במחשבה, בדיבור ובכל מעשה שהוא עושה את תכלית הבריאה! לא רק שאינו מספר לעצמו סיפורים ומקיים את כל המצוות באופן הכי מהודר, אלא שאינו נח ושום דבר לא מספק אותו חוץ מהתגלות העצמות ממש. אותו אי אפשר לקנות. אחד כזה, חי רק ה’ אחד, בכל תנועותיו ניכר שחותם אדונו עליו - זה מה שהילד קולט.
* אנחנו יודעים שילד מתחבר רק לדברים שרואה או חש, וכל הנושא של ‘משיח’ הרי אי אפשר לחוש אותו?
האדם בוחר מה להרגיש. כשאדם מבוגר רוצה לקבל תשומת לב מבן או בת הזוג, הוא יודע להסביר מהן המחשבות, הדיבורים והמעשים שיגרמו לו להרגיש את התחושה זו. תחליט שאין מציאות של גלות, תחליט שאתה חי רק בחיים של ימות המשיח, ותפיסת המציאות שהשתנתה תשנה גם את המחשבות, הרגשות והמעשים!
כשאנו יושבים עם הילד וחיים את העניין על צדדיו, על זה כבר שנו חכמים שמי שיש לו ‘יראת שמים’ דבריו נשמעים. יש הרבה דרכים וטכניקות להטמיע את העניין, אבל, אם חסר בזה, שום דרך לא תעבוד.
* ברמה המעשית, איך מחנכים ילד לחיות ‘משיח’ ו’גאולה’?
אחת הדרכים היא לבחור מצווה אחת, רצוי מצווה מעשית כמו צדקה או ישיבה בסוכה (לילדה - הדלקת נרות שבת), ולדבר עם הילד על המחשבות שמלוות יהודי שחי בחיים של ימות המשיח כשבא לקיים מצווה זו, מהכוונות הפשוטות והידועות, איך המצווה הזו לבדה יכולה להכריע את הכף, עד להנחת עצמותו מכל וכל אליו יתברך.
צריכים להיכנס לרזולוציות האלו עם הילד. אחר כך, באופן הדרגתי להוסיף עוד ועוד מצוות, אלו שבדיבור ואלו שבמחשבה, עד ל’בכל דרכיך דעהו’ במעשי חולין ממש, ולנהוג באותו האופן, כמו שהרבי אומר עד שהכל יהיה חדור בחיים של גאולה.
* בשמחת תורה תשנ”ב, אמר הרבי שכאשר מעיפים מבט על ילד יהודי רואים משיח! מה כוונת הרבי בדברים?
אצל כל יהודי יש ניצוץ משיח, יחידה שבנפש. אצל ילד יהודי ניצוץ זה נמצא בגילוי ואילו מבוגר צריך לעבוד כדי לגלות את הניצוץ שבתוכו. לכן, על ילדי ישראל אומרת הגמרא ‘אל תגעו במשיחי’ אלה תינוקות של בית רבן. על ילד יהודי רואים ‘משיח’ גם בלי שיעבוד על זה. כוחות הנפש ולבושיה לא מסתירים על היחידה שבנפש מלהתגלות. עצם מציאותו היא משיח.
* מניסיונך, עד כמה החינוך סביב האמונה במשיח תורם לחינוכו החסידי של הילד?
חינוך לא יכול להיות יהודי באמת, לא כל שכן חסידי, אם האמונה במשיח לא חדורה היטב במחונך. הרבי מעיד עד עצמו ש”מיום הולכי לחדר - ועוד קודם לזה - התחיל להתרקם בדמיוני ציור גאולה העתידה”.
מטרת החינוך היא שיהיה ‘החי נושא את עצמו’. לא רק שמירה על שולחן ערוך וסדרי הלימוד, אלא שכל מצווה שהחניך עושה, הוא אינו מחפש בה רווח גשמי ואפילו לא רוחני כמו להגיע ל’מדרגה’ או לזכות בסגולות והבטחות למיניהן. תלמיד שמתחנך כך, זוהי פוליסת ביטוח חינוכית מושלמת שאין לה ‘אותיות קטנות’ או ‘פתחי מילוט’ אחרים. זה חינוך אמיתי שגם כי יזקין לא יסור ממנה. כמאמר ‘מי שקשור למעלה - לא נופל למטה’, ו’משיח’ זה הכי למעלה!
מדור חינוכי–גאולתי חדש
בראיון הנוכחי אנו מתכבדים לחנוך את הטור החינוכי החדש של “בית משיח” - ‘אלו הם משיחי’. בטורים הבאים נקדיש מחשבה רבה על שיטות חינוך שונות, אפיון סוגים שונים של ילדים והצבת אתגרים חינוכיים ודרכי עשיה שלהם. נתאמץ להיות יסודיים - מחד גיסא, ומעשיים - מאידך גיסא. כל זאת בעזרת אנשי מקצוע, מטפלים ואנשי חינוך מהשורה הראשונה.
טור זה מיועד בעבורכם, אנשי חינוך והורים צעירים וותיקים. על–כן נשמח לראותכם משתתפים בו, שואלים שאלות, מעלים תהיות, מגיבים תגובות, מעירים הערות ומאירים הארות. נקבל הכול בברכה ונעשה את המרב כדי להיות במה חינוכית ראויה שתסייע בחינוך הדור הבא, דור השביעי, דור הגאולה.
חינוך לגאולה
בדור זה עלינו לחנך את ילדינו לא רק לנימוס ולדרך ארץ, למצוות ולתפילה, אלא גם לגאולה. כי ככל שהילד ידע היכן היינו, לאן הגענו ולאן פנינו מועדות, כך תעלה המוטיבציה שלו להתקרב אל המטרה. בכלל, המוטיבציה עולה ככל שרואים את המציאות בכללותה. אם לא עכשיו נלמד גאולה, אימתי?
איך נחנך את ילדינו לגאולה? אפשר לראות סימנים של גאולה, לדוגמה, יותר ויותר יהודים שומרים שבת, וידועים דברי “רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים”.
מדוע חשוב כל כך לחנך לגאולה? מדוע ראוי ללמד ילדים פסוקים מישעיה על הגאולה? למה חשוב ללמד נערים ונערות ספרי אמונה? כי זה מה שנותן כוח לעבור את הקשיים הרבים, לטפל ב”קרב” בצורה שתהייה בו תועלת לטווח הארוך, ולהכין את עצמנו לשלב הבא, השלב שאנחנו חוששים כל כך לדבר עליו, כאילו רוצים אך מפחדים מאכזבות: נבואה, מלכות בית דוד, בניין בית המקדש.
מה שהילד יקבל מביתו הוא בעיקר מה שהוריו חווים, לומדים ומצפים לישועת כלל ישראל, שהרי הממד הפנימי ביותר של אישיותו, הוא מקום לא מודע שנקרא כנסת ישראל. ואין מחנכים אל הממד הזה אלא לפי עיסוקנו האקטיבי בגאולה הרבה והולכת.
אפשר לנסות להתגבר על הכעס, על התאווה או על הכפירה בצורה נקודתית או התנהגותית תודעתית, אבל בלי הממד הכללי היונק מן המגמה הכללית, עלולה להתפתח פסיכולוגיה שאינה חודרת לעומק ואמנם האדם יהיה מסוגל לאכול פחות, להפסיק לכעוס או להתחזק באמונתו אך ורק כשהוא יכוון את כל קווי אישיותו למקום גדול וכללי יותר.