יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

לחיות עם הזמן בשנת תשע”ה, זה לחיות עם זמן השיא של ימות המשיח בו אנו נמצאים, עם השיחות אותן זכינו שכ”ק אדמו”ר מה”מ יאמר, יגיה ויפרסם על מנת שנלמד אותן כיום, עם ההכתרה וקבלת המלכות, בכלים ובאופן שמתאימים לשנה ולתקופה זו

צריך לחיות עם הזמן — אמרה זו של אדמו”ר הזקן, זו שהפכה להיות אבן יסוד בתורתו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, ונבחרה על–ידו להופיע בלוח “היום יום”, בתחילתו של החודש המלא האחרון שבו, חודש מרחשוון. הסיבה ‘החיצונית’ לכך היא העובדה כי ההסבר שנמסר לחסידים ולתלמידים, אחרי שהתייגעו להבין את פירוש האמרה, לחיות עם פרשת השבוע ועם החלק שבה השייך לאותו יום, מתאים אחרי שהתחלנו לקרוא את התורה מחדש, מבראשית, וכך גם הדוגמא — העובדה שהשבוע, בו קוראים אודות אברהם אבינו הוא השבוע השמח באמת.

צריך לחיות עם הזמן, כיום אין מי שלא יודע זאת ומנסה ליישם זאת, לפחות בדרשות, מאמרים, טורים על פרשת השבוע, ובכלל ‘אקטואליה יהודית’. כל פירסום, בכתב, בעל פה ובכל אמצעי המדיה השונים, תורני או בענייני הרשות, אשר קשור בדרך כלשהי לציבור היהודי בכלל, מתהדר בלפחות מאמר אחד, המקשר את פרשת השבוע עם מאורעות המתרחשים כעת, ועם רעיונות המתאימים לתקופתנו.

היישום המעשי כמובן קשה שבעתיים, אך העובדה כי הרעיון עצמו מקובל היום, מראה לנו שוב כיצד כבר מתקיים “יפוצו מעיינותיך חוצה”, שהרי זוהי התגשמות שיטת הבעל שם טוב, להצביע על ההשגחה הפרטית שבכל עניין ובכל פרט, של תורת אדמו”ר הזקן, ובמיוחד של הנהגת כ”ק אדמו”ר מה”מ, המביא את הדברים לשיא, כאשר כל דבר, כל מאורע, כל הוראה, כל לימוד בעבודת ה’ ובכל מה שמתרחש בעולם קשור עם השיעורים היומיים, לא רק בחומש, אלא בכל חלקי התורה, נגלה ופנימיות  התורה.

לא לחינם נבחר פתגם זה, דווקא לתחילתו של חודש מרחשוון, חודש הבא אחרי ההתעוררות של החודש השביעי והמשובע בכל, חודש בו אין מועדים, ואפילו הדגשתם של המועדים החסידיים שבו, מורגשת הרבה פחות מחדשים אחרים — במיוחד חודש כסלו הבא אחריו. לחיות עם הזמן בחודשי החגים, הכללים והחסידיים, זה מתבקש. כאשר חוגגים את ראש השנה ויום כיפור, מי לא יתעורר, מי לא ישמח בסוכות, שמחת תורה ושבת בראשית? לב מי לא יגיל בר”ח כסלו, יתחזק בט’ ויו”ד בו, בי”ד, י”ט וחנוכה. דווקא בחודש חשוון, אנו נזקקים להוראה שכזו, ומקיימים אותה בהידור.

לחיות עם הזמן — זה כבר הרבה מעבר לקישור כזה או אחר לפרשת השבוע, זו דרך החיים, זו הדרך לחיות בכלל, לקיים את השליחות בעולם. לחיות וללמוד מכל מה שמתרחש בעולם, ובמיוחד לחיות עם התקופה בה אנו נמצאים. לחיות עם דור השביעי, המשובע בכול, לחיות עם התפקיד ועם הכלים המיוחדים שניתנים לנו. לחיות את ההווה ולא את העבר, לחיות עם מה שנדרש מאתנו, ולא להסתפק או להתרפק על העבודה שנדרשת ונדרשה בדורות או אפילו בשנים שעברו.

לחיות עם הזמן בשנת תשע”ה, זה לחיות עם זמן השיא של ימות המשיח בו אנו נמצאים, עם השיחות אותן זכינו שהרבי יאמר, יגיה ויפרסם על מנת שנלמד אותן כיום. לחיות עם זמן הגאולה, עם ההוראות ועם השליחות, זו שנמסרה לנו במשך כל שנות נשיאותו של הרבי, זו שהתפרסמה במיוחד בשנות הנפלאות, ביחד עם ההכתרה וקבלת המלכות, אשר ראינו במיוחד בשנות הנפלאות הגדולות והדגולות — וכל זאת בכלים ובאופן שמתאימים לשנה זו.

לחיות עם משיח, לחיות גאולה, גם בימים “אפורים” גם בשנים ובחודשים שאיננו רואים גילויים חדשים ומסעירים, שאיננו חוגגים ביטויים חדשים ומופלאים. לחיות עם זמן הגאולה, מתוך ידיעה שרק כך מקיימים וממלאים את השליחות היחידה והאחרונה. לחיות עם הזמן במצב שאנו בטוחים שאינו יכול ואינו אמור להימשך, שהרי מופרך שמשיח לא יתגלה היום, מחר ומחרתיים. לחיות משיח, לחיות עם הרבי מה”מ, שהרי לא במקרה, ההוראה היא להכריז “יחי המלך”, לחיות ולהכריז: 

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!