בעקבות הצלחת הסדרות הקודמות בענייני גאולה ומשיח, בית משיח גאה להציג סידרה שלישית

בעקבות הצלחת הסדרות הקודמות בענייני גאולה ומשיח, בית משיח גאה להציג סידרה שלישית ממאמריו של הרב גרשון אבצן, ראש ישיבת ליובאוויטש בסינסינטי, בענייני גאולה ומשיח.  והפעם – סידרה מעשית. הסידרה הקרובה תעסוק בשאלה: איך אנחנו מחדירים את ענייני משיח וגאולה במבצעים השגרתיים?

פרק מבוא

המילים המתאימות ביותר למבוא בנושא זה, הן מילותיו של הרבי, בעת שפנה אל שלוחיו היקרים, בפעם האחרונה בה זכינו לשמוע את הרבי

מדבר בכינוס השלוחים¹:

“החידוש שנתוסף במיוחד בדור האחרון בעבודת השליחות: לקבל פני משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה.

 . . שליחות מיוחדת, שהיא חודרת את כל עניני השליחות והיא נעשית ה”שער²” שעל ידו “עולים” כל עניני השליחות; ועל אחת כמה וכמה בנידון-דידן – שזהו חידוש כללי ועיקרי שאינו רק עוד פרט (או כלל) בשליחות, אלא הוא עיקר וענין כללי ביותר, ועד שהוא הענין הכי כללי בתורה – הכנה לביאת משיח צדקנו – שמקיף את כל הנקודות וכל הפרטים של עבודת השליחות.

. . מזה באה ההוראה בפועל שיש להוציא בעמדנו עתה בהתחלה ובפתיחה של “כינוס השלוחים העולמי”:

לכל לראש – צריך לצאת בהכרזה ובהודעה לכל השלוחים, שעבודת השליחות עכשיו ושל כל יהודי מתבטאת בזה – שיקבלו את פני משיח צדקנו.

זאת אומרת: כל הפרטים בעבודת השליחות של הפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, צריכים להיות חדורים בנקודה זו – כיצד זה מוליך לקבלת משיח צדקנו.

. . והכוונה בפשטות היא – שמכינוס השלוחים צריכות לבוא ולהביא החלטות טובות כיצד כל שליח צריך להתכונן בעצמו ולהכין את כל היהודים במקומו ובעירו וכו’ לקבלת פני משיח צדקנו, על ידי שהוא מסביר את ענינו של משיח, כמבואר בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, באופן המתקבל אצל כל אחד ואחד לפי שכלו והבנתו, כולל במיוחד – על ידי לימוד עניני משיח וגאולה, ובפרט באופן של חכמה בינה ודעת.

והיות שזוהי העבודה בזמן הזה, הרי מובן שזה שייך לכל יהודי, בלי יוצא מן הכלל”.

•

באחת התוועדויות של הרבי הריי”צ, בה השתתף אף החסיד ר’ יצחק הורביץ הי”ד – שכפי הידוע היה ענק בתורה, הן בתורת הנגלה והן בתורת הנסתר, הודות לשקידתו העצומה יומם וליל על התורה והעבודה, אשר לכן דבק בו הכינוי ‘ר’ איצ’ה דער מתמיד’, כל זאת בד בבד עם התקשרותו האיתנה לרבו ללא כל חציצה, יראת השמים המופלגת שלו, ההידורים והסיגופים בהם נהג – תבע הרבי הענקת חינוך יהודי טהור לילדי ישראל, זאת עד כדי מסירות נפש. במהלך השיחה, פנה הרבי אל ר’ איצ’ה ואמר:

“הערט זיך איין, איצ’ה: טוסטו אין תשב”ר – ביסטו מיינער, און טאָמער ניט – ביזט טאקע איצ’ה, אָבער ניט מיינער”… [= הקשב ושמע, איצ’ה: אם הינך עוסק בתשב”ר – הרי אתה שלי, ובאם לאו – אמנם אתה איצ’ה, אבל אינך “שלי”…]

הלקח מהסיפור הזה הוא עצום. אם ר’ איצ’ה לא יעסוק בחינוך ילדי ישראל, הוא אמנם יישאר איצ’ה, למדן ומשכיל ועובד וכו’, אבל הוא מפספס את נקודת ההתקשרות לרבי. ההתקשרות לרבי באה על ידי מעורבות פעילה בנושא עימו הרבי ‘חי’ באותו הזמן.

אנחנו רוצים להיות מקושרים לרבי, אנחנו רוצים לחיות עם מה שהרבי חי, והרבי הציב לנו את השער הברור על מנת להעלות את כל ענייני העבודה – משיח. איך אנחנו מחדירים משיח בכל המבצעים?

שכולם יבינו מה המטרה

לפני שניכנס לדון בפרטים, יש הנחה בסיסית ברורה אחת. המטרה של המבצעים בפרט, ושל דור השביעי בכלל, היא להביא את העולם לשלמות – להביא לימות המשיח. במשך שנים רבות, לא היה זה כל-כך חיוני, שכל החיילים הפועלים למען השגת המטרה יכירו בה. אבל כעת, כשאנחנו נמצאים כה קרוב לקו הסיום, המטרה צריכה להיראות ולהיות ניכרת בכל פרט ומאמץ.

ניתן להבין טוב יותר את הנקודה הזו על ידי משל:

היה היה מלך, שרצה לבנות לעצמו ארמון בכפר פלוני. הוא ידע כי אנשי הכפר הם אנשים פשוטים, ויהיו המומים לגמרי לשמוע שהמלך רוצה לעבור מהעיר הגדולה לכפרם הצנוע. מלבד זאת, ידע המלך כי בכפר ישנו גרעין אופוזיציה לא קטן, שיתנגד לפרוייקט השאפתני ויעכב את התפתחותו.

המלך החליט להטיל את המשימה על כתפיו של ידידו משכבר הימים. חכם ונאמן היה הידיד, והמלך סמך על שיקול דעתו. הידיד, שהגיע לכפר, גילה עד מהרה כי נסיון לבנות פה ארמון למלך, ייתקל בהרבה התנגדות, ולא ילך בדרכים המקובלות. היה עליו להגות תוכנית פעולה.

מה עשה?

הוא הגיע לכפר, אשר סבל באותה תקופה משיעור אבטלה גבוה, והודיע ​​כי הוא זקוק לפועלים רבים. הוא היה צריך אדריכלים, שרברבים, פועלי בניין, מהנדסים, מעצבי פנים ועוד. הוא הבטיח שכר גבוה למתאימים.

כשהגיעו אנשי הכפר לראיונות העבודה, דאג הידיד לבחור בכוונה כמה מאנשי המפתח באופוזיציה לתפקידים בבנית הבית. האנשים ששמחו על העבודה, שסיפקה להם תעסוקה ואיפשרה להם לפרנס את בני משפחותיהם, לא שאלו יותר מידי שאלות. הם עבדו, קיבלו את משכורתם, ולא ידעו מי הולך לגור בבית אותו הם בונים.

האיש שסיפק עבודה לכה רבים מאנשי הכפר, הפך להיות פופולרי מאד בכפר. היו כאלו שהרימו אמנם גבה לנוכח הבנין המרשים שנבנה בכפר העני, אולם הם היו מיעוט. כח השפעתו גדל עד כדי כך, שהוא נבחר לראש הכפר באסיפת התושבים הבאה שהתקיימה.

יום אחד הוא קיבל הודעה מהמלך: “אני רוצה לעבור לכפר”. כעת, ידע האיש, עליו לגלות לאנשי הכפר עבור מה הם עבדו. לא יהיה זה מתאים כי המלך יבוא ויתיישב בארמונו, ואנשי הכפר יגלו לאחר מעשה מי האיש שעבורו הם עבדו זמן כה רב.

בשלב זה, עם זאת, זה היה הרבה יותר קל ממה שזה היה כאשר הגיע לכפר. אנשי הכפר סמכו עליו וידעו שהוא לא יפגע באינטרסים שלהם. הוא קרא לאסיפה כללית של כל תושבי הכפר, והודיע כי יש לו משהו חשוב מאד שהוא רוצה לגלות להם.

הוא גילה ​​להם כי כל הכסף אותו קיבלו בכל משך הזמן של הפרוייקט המסיבי, הגיע ישירות מהמלך עצמו. ראש הכפר אמר לתושביו, כי המלך הוא מלך טוב ונדיב, שרוצה רק את הטוב ביותר עבורם. כאשר יגיע המלך לכפר, סיפר ראש הכפר, החיים בכפר ישתפרו ללא הכר.

מכיון שידידו של המלך הכין אותם לבואו במשך זמן כה רב על ידי שעירב אותם בפרוייקט הגדול, הייתה התגובה של האזרחים הפשוטים חיובית ביותר. לאחר מכן, הם חזרו לעבודתם עם תחושה חדשה של שליחות – הם רצו באמת לבנות עבור המלך את הבית היפה ביותר. כעת, הם חזרו לבתיהם, להתכונן לבואו של המלך.

הנמשל ברור. תכליתה של כל הבריאה כולה הוא מלך המשיח. “לא איברי עלמא אלא למשיח³”” נשמתו של הרבי, הגיעה לעולם הזה בכדי להביא את משיח. במכתבו המפורסם לפרזידנט יצחק בן צבי כותב הרבי⁴: “מיום הלכי ל’חדר’ ועוד קודם לזה, התחיל להתרקם בדמיוני ציור הגאולה העתידה – גאולת עם ישראל מגלותו האחרונה – גאולה כזו באופן כזה, שעל-ידה יהיו מובנים ייסורי הגלות, הגזרות והשמדות”. במאמר הראשון אותו אמר במעמד קבלת הנשיאות⁵ קובע הרבי באופן ברור את מטרתו של הדור הזה, הדור השביעי מאדמו”ר הזקן – הבאת הגאולה בפועל ממש:

“והנה זה תובעים מכל אחד ואחד מאיתנו, דור השביעי, דכל השביעין חביבין . . לגמור המשכת השכינה, ולא רק שכינה כי-אם עיקר שכינה, ובתחתונים דווקא”.

הרבי הניח את היסודות, אבל העולם עדיין לא היה מוכן. עדיין היתה עבודה רבה על מנת לבנות את ארמון ה’ בעולם. הרבי שלח שלוחים והתחיל בעשרת המבצעים, כשכוונתו היא לבנות את הארמון, לבנה אחת – מצוה אחת בכל פעם.

במשך שנים רבות, לא היה חשוב כי מי שעושה את המצוה, או אפילו השליח שמזכה אותו בה, ידע את הכוונה האמיתית של המבצעים. המוטו של הרבי היה: “המעשה הוא העיקר”.

למשל, ישנן דרכים רבות כדי לשכנע מישהו להניח תפילין (וכך בכל המבצעים):

1. הוא מגן על ארץ ישראל.

2. הוא יקבל שכר בעולם הבא.

3. “תעשה לי טובה…”.

4. כל סיבה אחרת שאפשר לחשוב עליה.

 לא היה כל כך עקרוני לקיים את המצווה בידיעה שעל ידי מצווה זו אנו מכינים את העולם לביאת המשיח, ולגילוי האלוקות המופלא שיתרחש לאחר מכן.

עם זאת, לאחר ארבעים שנה של מנהיגות ומאמץ – ארבעים שנה המקבילות לארבעים השנה בהם הנהיג משה רבנו את עם ישראל במדבר – הרבי ניבא כי מלך המשיח יבוא בקרוב. כעת, זהו הזמן לגלות לנו את המטרה, על מנת שנחדיר אותה בכל עבודת ה’ שלנו, בכל השליחות והמבצעים, בכל פרט ופרט של בניית הארמון.

זוהי מטרת הסדרה הנוכחית. נלמד יחד את הרקע והמאפיינים היחודיים לכל מבצע, וננסה לראות איך אנו משלבים את מבצע משיח כמוטיב המרכזי בכל עשרת המבצעים.

                                           

1)  שיחת ש”פ חיי שרה תשנ”ב, תרגום מאידית נדפס בלקו”ש גאו”מ בראשית ע’ 73 ואילך.

2)  ראה סה”ש קיץ ה’ש”ת ע’ 22. וש”נ. תש”ד ע’ 105. לקו”ד ח”ד תשמז, ב (וראה סה”מ תש”ח ע’ 240).

3)  שיחת שבת פרשת חיי-שרה תשנ”ב.

4)  אגרות קודש כרך י”ב ע’ 414.

5)  באתי לגני תשי”א.