יש רק מילה אחת שמתארת את המהות, התפקיד והדרך לבצע אותן כאחת - שליח. שליח של המשל

יש רק מילה אחת שמתארת את המהות, התפקיד והדרך לבצע אותן כאחת - שליח. שליח של המשלח, שיודע שאין בחייו שום דבר אחר מלבד היותו שליח של הרבי מה”מ, לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש. 

כינוס השלוחים העולמי, הוא ההזדמנות של השלוחים הפזורים ברחבי תבל, להגיע אל המשלח, אל כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, ולקבל ממנו את החיות לכל השנה, יחד עם ההוראות ונתינת הכוח לעבודת השליחות בשנה הבאה. זוהי גם ההזדמנות של כל אחד מאתנו להתבונן במושג אשר שגור על לשוננו, כדבר המובן והפשוט, אך עלינו לזכור שזהו חידוש עצום שלא היה כמוהו, הזכות, האפשרות והיכולת להיות שלוחים של הרבי.

בכל הדורות שלחו רבותינו נשיאינו חסידים לשליחויות שונות, חלקן חד פעמיות וחלקן קבועות, ובכל שליחות הופך להיות השליח כמו המשלח - בדרגות שונות של שליחות, אותן מבאר הרבי בשיחותיו, אך אין זה אומר שהשליחות הופכת להיות מציאותו היחידה של השליח. ישנו אדם, במקרים רבים מדובר בחסיד גדול בעל מהות נעלה, אשר ממלא שליחות שהוטלה עליו. הוא אינו חייב להתבטל ממציאותו הקודמת, ולאחר מילוי שליחותו הוא ישוב למציאות שהיה בה קודם.

ואילו בדורנו זכינו, כי אברכים צעירים ומבוגרים, הופכים להיות שלוחים, זוהי מציאותם וזהו תוארם היחיד. כל מהותם היא אחת - הם שלוחיו של נשיא הדור, הם מהווים שלוחו–כמותו, ובכוח זה הם ממלאים את תפקידם, בהפצת המעיינות חוצה, ובשלל תפקידים ותארים, כל אלו נובעים ממהות אחת - מהות של שליח.

השליח אינו נציג של ארגון יהודי ששם לו למטרה להפיץ יהדות בכל מקום, הוא אינו אוסף של בעלי תפקידים המאוגדים יחד במסגרת אחת, אלא להיפך - כל אחד מהשלוחים הוא שליח של הרבי, וככזה הוא יכול לשאת בתואר מסוים, בתפקיד כזה או אחר, להיות “יושב ראש”, “מנהל” רב, משפיע או ראש ישיבה, כל אלו הם תוארים חיצוניים, ואינם תופסים מקום כלל לגבי המהות והתואר, לגבי השליחות עצמה.

כל אחד מאתנו הוא שליח, כל יהודי הוא שליח, ועל אחת כמה וכמה שכל מי שרואה עצמו קשור אל הרבי, וכל מי שפועל לפי הוראותיו הוא שליח. כינוס השלוחים העולמי הוא הכינוס של אלו שזכו לא רק לבצע את השליחות, אלא ששמה של השליחות ושמו של המשלח ייקרא עליהם.

זוהי זכות וגם חובה, שכן כאשר יש לך תואר ומהות עצמית, הרי לא פעם מתערבים שיקולים וחשבונות אחרים, איך וכיצד לפעול. ברם, כאשר כל מהותך היא שליח, הרי שאין לך שום זכות להחליט איזו שליחות לבצע ואיזו לא ח”ו, זוהי מהותך.

זה מחייב, זה לעיתים עשוי להישמע קשה ומתסכל - כאשר פעילות מסוימת, או הנהגה כזו או אחרת, אינה תואמת בכל מאת האחוזים את רצונו והוראותיו הקדושות של המשלח, ואינך חופשי לנהוג כהבנתך, או אפילו כעצתם והדרכתם של מומחים ובעלי ניסיון. לעיתים נדמה שהקפדה יתירה על כל פרט, בלי פשרות, עשויה לבא על חשבון הרצון להיות אהוד, נחמד ו’זורם’, על חשבון התדמית ה’פתוחה’ והמקבלת. כשלא זוכרים את המהות של שליח, הרי שמפתה מאד להיות שדכן, מתווך או איש מכירות, שתפקידו לשווק את היהדות, ואפילו את חב”ד, בצורה הנחמדה ביותר.

אולם השליח, פטור מהצורך לשווק, הוא אינו מתלבט כלל, האם יש להקפיד על כל פרט ופרט בשולחן ערוך, בצורה הנכונה והמהודרת ביותר, גם אם יש מישהו שיירתע ויתקומם. הוא לא יתעלם, ולא יעגל פינות, ויעשה זאת מתוך אהבת ישראל אמתית, בלי שתהיה שום סתירה. הוא לא ישתמש בשום דרך או אמצעי, שאותו לא מאשר הרבי, שכן הוא יודע שזוהי מהותו וזהו תפקידו, ולכן אין אפשרות לעשות אחרת, שהרי חזקה על שליח שעושה שליחותו, את שליחותו של המשלח.

כך בכל עניין ובכל מצב, וכך כמובן ובמיוחד במילוי  השליחות האחרונה והיחידה, שהיא הכנת העולם לקבלת פני משיח. שליח אמתי יודע שלא ניתן לעסוק במשהו אחר. כל מה שהוא עושה, בהפצת המעיינות, בכל מבצעי הקודש, בכל פעולה, בכל פרסום, בכל שיעור או שיחה, הוא חלק מהמטרה האחת, והוא חדור בה, קבלת פני משיח צדקנו, וקבלת מלכותו:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.