‘חנוך לנער’

המכון הטכנולוגי בצפת הינו מוסד שקם בשנים האחרונות לתת מענה לבחורים שמבקשים לשלב בסדר יומם גם תורה וחסידות וגם מלאכה, שכן הם מתקשים לשבת כל היום בלימודים עיוניים • בסיור מיוחד שערך “בית משיח” במכון הממוקם בצפת, פגשנו תלמידים מרוצים וצוות חינוכי שמשקיע מאמצים רבים כדי לרומם את התלמידים ולהביאם למקומות של הצלחה • רשמי ביקור

“הרושם הראשוני כשנכנסים למכון הטכנולוגי, כאן בצפת, הוא שהתלמידים כאן שמחים”, הכריז בתחילת נאומו במסיבת הסיום לפני שבועיים נציג ההורים שביקש להודות לצוות על עבודתם המסורה, והוא אינו היחיד שחש בכך. רבים הם הנכנסים בשערי המכון הטכנולוגי ואינם יכולים להחמיץ את שביעות רצונם של הבחורים הלומדים בו, כמו גם את התחושה הנינוחה והרגועה שאופפת אותם.

המכון הטכנולוגי הינו האח הגדול של ישיבת ‘חנוך לנער’, מסגרת של ישיבה קטנה מקצועית ומצליחה, הפועלת מעל עשור שנים. ניתן לומר שהמכון הטכנולוגי הוא מעין מסגרת המשך ל’חנוך לנער’. רבים מבוגרי ישיבת ‘חנוך לנער’, בייחוד בשנתיים האחרונות, מבכרים להמשיך את מסלול לימודם במכון,

אז מהי אותה מסגרת שנקראת “המכון הטכנולוגי” ומה יש בה?

מסגרת זו הוקמה לפני כארבע שנים המציבה בפני התלמידים סדר יום חסידי, כשחלק הארי של שעות היום מוקדשות ללימודי קודש והשאר ללימודים טכנולוגיים גבוהים הנלמדים תוך שיתוף פעולה עם רשת החינוך הטכנולוגי ‘אורט’ המפעילה ברחבי הארץ רשת בתי ספר ומכללות לטכנולוגיה ומדעים. לאחר לימודי נגלה וחסידות, מתחלקים התלמידים לכיתות שונות שם הם לומדים אחד משני מסלולי המקצוע הקיימים במכון. האחת - הנדסת רשתות וטכנאות מחשבים, והשנייה - אוטוטרוניקה (מכונאות, חשמל ומיזוג לרכב). שתי המגמות מנוהלות על ידי מורים מומחים בתחום.

“מטרת לימודי הטכנולוגיה היא לתת חיות בלימודי הקודש ובהנהגה החסידית. כשתלמיד לומד מקצוע שמתאים לאופיו הדבר נוסך בו תחושת סיפוק שמקרינה על כל כולו”, מציין ראש הישיבה ומייסדה הרב אליעזר ווילשאנסקי, שמזמין אותי לסיור בין משעולי המכון, אשר גם מראהו החיצוני הוא מרשים; יפה ומשופץ במידה ניכרת יותר מכל מוסד חינוכי אותו אני מכיר.

המכון ממוקם בסמוך לכניסה הדרומית של העיר צפת. השטח הוא יחסית גדול, אפשר לומר רחב ידיים ממש. במבנה הראשי נמצאים משרדי הישיבה, בית המדרש, מקווה, מטבח וחדר האוכל. אחרי הבניין, בחמישה מבנים יבילים, נמצאים חדרי הפנימייה. לצדם שלושה חדרי עבודה גדולים המשמשים את מגמות המחשבים ומכונאות הרכב. החדרים מאובזרים במיטב הטכנולוגיה החדשנית ומשמשים את התלמידים מדי יום ביומו.    

בנוסף קיימים עוד חדר כושר, חדר מוסיקה, מגרשי כדורסל וכדורגל, ומבואה גדולה עם מדשאות ירוקות ומקומות ישיבה למנוחה. העובדה שהמכון ממוקם בכניסה לעיר ולא בתוכה מהווה יתרון גדול; המרחבים פתוחים, אווירה פסטוראלית של רוגע ושלווה שמסייעת לתלמידים להצטיין בלימודם ובהנהגותיהם. 

סיפור אישי

יוני (שם בדוי כמו שאר השמות בכתבה), בחור צעיר, בעל פנים עדינות, עלם חמודות שחזותו החיצונית המחויכת אינה מעידה על הדרך הארוכה ורבת הנפתולים שעבר עד שהגיע למכון הטכנולוגי בצפת. מיודענו הצעיר לא קצר הצלחות מרנינות בשום תחנה בחייו, וכך הטלטל ממקום למקום כשבנפשו פנימה התחזקה המועקה.

הוריו, חבריו ואנשים טובים באמצע הדרך כבר הרימו ידיים ואמרו נואש. כשהוא הגיע למכון הטכנולוגי בצפת, הוריו היו בטוחים שמדובר בעוד תחנה ברזומה העשיר שלו, אך לא כך חשבו העומדים בראש המכון והצוות החינוכי. תשומת הלב הניתנת במכון לכל תלמיד, היא מהמפורסמות. תלמיד לא נזרק לשחות בזרם המים בטרם נבנתה לו תוכנית לימודית אישית על ידי אנשי מקצוע מהשורה הראשונה שמנחים את הצוות.

כך היה גם עם יוני. בראש ובראשונה הוא התקבל בחום ובמאור פנים על ידי הצוות שראה את הפוטנציאל הטמון בו והתמסר אליו. בהמשך הוא נשלח לאנשי המקצוע שבנו בעבורו תכנית אישית מסודרת, בהתאם ליכולותיו, כישוריו ותכונותיו.

חלפו כמה חודשים וניתן היה לחזות שהילד הכבוי מגלה את עצמו מחדש, הוא מצליח לעבור עוד משוכה ועוד משוכה, קוצר הצלחות, והאמון שלו בעצמו מתחיל להיבנות מחדש. בשלב מסוים הלא–יאומן קרה, ומילד שקט ומופנם הפך יוני להיות המארגן הראשי של ההתוועדויות בישיבה. מכריו הוכו בתדהמה.

“הוא נכנס אלינו שבר כלי, ויצא לאחר שנתיים של לימודים כ’תמים’ לתפארת”, מספר המנהל החינוכי במכון הרב שלמה אזרף. אני נרגש עד דמעות כשאני נזכר בו. עבורו היינו האנשים הנכונים בזמן הנכון. אני לא רוצה לחשוב לאיזה תהומות היה יכול להגיע בלי הטיפול והליווי המסור”.

המקרה של יוני הוא אמנם יוצא דופן אפילו במכון הטכנולוגי. בשל נסיבות משפחתיות מורכבות הבחור איבד את האמונה בעצמו, ביכולותיו ובסביבתו, גם הקרובה ביותר. כשהגיע למכון אמנם היה בגיל שש עשרה אך מצבו הרגשי היה כשל ילד רך בימים.

בית ספר למלאכה במהדורה חדשה

‘המכון הטכנולוגי’ נוסד מתוך צורך. “כשפתחנו את ‘חנוך לנער’ המגמה שלנו הייתה שהבוגרים ימשיכו את חוק לימודם בישיבות הגדולות הקיימות, אך המציאות הכתה לנו בפנים. מרבית התלמידים ששלחנו לישיבות לא הצליחו להתאקלם. כשהמגמה הזו הייתה נהירה לנו, הבנו שאנו מחויבים לאותם תלמידים ועלינו לבנות בעבורם מסגרת שתחזיק אותם בגיל הכי מורכב של חייהם, יחד עם האפשרות שתמיד תיוותר הדלת פתוחה למי שיחפוץ להמשיך בישיבה גדולה רגילה”.

לפני ארבע שנים, קצת לפני בין הזמנים, כינסה הנהלת הישיבה אסיפה מיוחדת בה נטלו חלק כל אנשי הצוות החינוכי של ‘חנוך לנער’. “ההתלבטות שלנו הייתה בין שכפול המסגרת של ‘חנוך לנער’ רק שיותאם לתלמידים בוגרים יותר, או ליצור מהפכה וליזום מסגרת ישיבתית–טכנולוגית, לימוד תורה עם לימוד מלאכה, כפי שהיה בעבר בבית ספר למלאכה בכפר חב”ד”.   

לאחר דיונים ממושכים, נפלה ההחלטה לפתוח מכון טכנולוגי, ובכך בעצם לחדש את המוסד אותו הורה הרבי להקים בתחילת  שנות נשיאותו - בית ספר למלאכה. את ההשראה למהלך קיבלו אנשי הצוות ממכתביו הרבים של הרבי מלך המשיח להנהלת בית ספר למלאכה. רק מעטים מאנ”ש יודעים שהקמתו הייתה בתחילה עבור ילדי אנ”ש בארץ הקודש. הרב ווילשנסקי עוצר את שטף דיבורו ומפנה את תשומת ליבי לאחד ממכתביו הראשונים של הרבי לבית הספר למלאכה, מכתב שעומד תדיר לנגד עיניו ומנחה אותו בעבודתו החינוכית (אגרות קודש, כרך ה’, עמוד פד):

. . באשר ישנם כמה אברכים ובחורים, אשר אי אפשר, מפני כמה סיבות, להכניסם ולהמשיכם ללימוד בישיבה כל היום כולו, אבל ילמדו איזה שעות ביום נגלה וחסידות, בתנאי אשר ילמדום גם כן אומנות ומלאכה, הנה נכון במאד להשתדל בהנ”ל שיהיו תחת השגחתם והשפעתם התמידית.

“וזה הרי אפשר הוא על ידי יסוד מוסד מיוחד ללימוד תורת הנגלה והחסידות וגם כן אומנות ומלאכה, שיעמוד תחת חסותה של הישיבה, והשגחתה והנהלתה. ובטח אשר מוסד שכזה הי’ מביא תועלת מרובה לכמה בחורים ואברכים”.

בכלל, כל הקמת המוסד החשוב הזה, נעשה על פי מודל שהציב הרבי בסדרה ארוכה של מכתבים הנושאים הוראות והדרכות במסגרת ההקמה של בית ספר למלאכה, כולל גם עצות חינוכיות שהעניק הרבי לצוות - עצות המלוות גם כיום את הצוות החינוכי במכון.

“השנה הראשונה לא הייתה קלה”, מודה הרב ווילשאנסקי, “עדיין גיששנו את דרכינו. להקים מסגרת כזו מהמסד ועד הטפחות זה אינו דבר של מה בכך. נתקלנו באתגרים רבים, אך הם רק חישלו אותנו. המטרה הייתה הקמת מסגרת תורנית המשלבת לימודי מקצוע תוך הקפדה על הנהגה חסידית, וחזות חסידית כפי שקיים בכל ישיבה רגילה. ב”ה נראה כי כיום המוסד עומד על תילו. כמובן שתמיד ישנם אתגרים כמו בכל מוסד ובמיוחד במוסד ייחודי כגון זה, אך ברוך ה’ ברכות הרבי מלוות אותנו וכשהצוות מגובש ומאוחד כולו, מצליחים להתמודד נוכח אתגרים מורכבים.

במכון שתי כיתות לשתי שכבות גיל, במקביל לשיעור א’ וב’ בישיבה גדולה. לצד דגש על לימודי קודש, לומד כל נער את התחום המקצועי אותו בחר בשילוב תחומי לימוד נוספים כגון אנגלית ומתמטיקה. הלימודים במכון הנם תחת פיקוח משרד התעשייה והמסחר, כשבסופו של המסלול מעניק המשרד תעודה לעומדים בדרישות הלימודיות, תעודות אלה סוללות את דרכם במציאת פרנסה.

“במכון הטכנולוגי ישנם גבולות ברורים ועקביים. מי שנכון עבורו לבוא למכון ומסוגל להתאים את עצמו לקו של המוסד, נקבל אותו בשמחה. הסיבות שמביאות אלינו בחורים הן רבות ומגוונות, רוב הבחורים הם כאלו ששילוב לימודי תורה וטכנולוגיה מציב להם מטרה נחשקת ונוסך בהם מוטיבציה. לעיתים ישנם הנתקלים בקשיים בלמידה במסלול הרגיל, ויש גם כאלה שהוריהם מבקשים שבנם ירכוש לעצמו מקצוע”.

הנתיב הנכון לנפש

כשבעים תלמידים לומדים היום במכון, כל אחד מהם זוכה ליחס של בן יחיד. סיפורו של יוני הוא סיפור אחד מיני רבים, ולמען הכנות, הוא גם סיפור קצה. אם תשאלו את ראש הישיבה הרב אליעזר ווילשאנסקי, המכון אינו מיועד לתלמידים המוגדרים “מאתגרים”. מרבית תלמידי המכון באים מבתים שלמים, בנים של שלוחים, אך מסיבה כזו או אחרת הבחור מתקשה למצוא את עצמו במסגרת ישיבתית של ישיבה גדולה רגילה. 

הרב ווילשאנסקי מציין את הסיוע הרב אותו מקבלים מוסדות חנוך לנער מהנהלת ישיבת חסידי חב”ד ליובאוויטש בצפת, ובראשם אביו שליח הרבי ראש הישיבה הרב יוסף יצחק ווילשאנסקי, יחד עם כלל הצוות החינוכי הרחב של הישיבה הגדולה בצפת המכירים מקרוב את הצרכים של הדור הצעיר.

בביקורי במכון פגשתי בתלמיד נוסף, יוסי שמו. את הבחור הזה פגשתי בעבר בכמה הזדמנויות. הוריו נשלחו על ידי הרבי מלך המשיח לנהל בית חב”ד באחת הערים הגדולות במרכז הארץ. אין ספק שיוסי גדל בבית עם הרבה מאוד אהבה ורוח שליחות, ואולי זה המדהים שאין בזה כל סתירה; יוסי סיים את לימודיו בישיבה קטנה ולא מצא את עצמו בישיבה גדולה. רוח חסידית מפעפעת בנפשו, ההתקשרות לרבי איתנה, אך כל ניסיונותיו לשרוד בתכנית הלימודים הקיימת בישיבה גדולה - לא צלחו.

כשהוריו הבינו שאי אפשר לדחוק עוד בילדם להישאר במסגרת שלא עושה לו טוב, שלחו אותו למכון הטכנולוגי. חלפו כמה שבועות והוריו הבינו שקיבלו את בנם בחזרה. החיוך שב ללחייו, ירידה רוחנית קלה שהייתה לו בשלהי שהותו בישיבה קטנה - נמחקה ורוח של התחזקות עטפה אותו: תפילות במניין, התוועדויות, לימוד חת”ת ורמב”ם מדי יום ביומו.

יוסי כמו גם יוני סיימו את לימודם במכון. כל אחד פנה לדרכו, האחד ל’קבוצה’ והאחר ל’מכון סמיכה’. שניהם נותרו בתלם החסידי ולדידם של אנשי המכון - כאן נמצא הסיפוק העצום.

היחס האישי

הדגש המרכזי במכון הטכנולוגי הוא תוספת אור וחום חסידי בקו ה’ועשה טוב’ תוך שמירה מלאה של  הגבולות החסידיות. מי שמוביל את הקו הזה ברמה המעשית יחד עם יתר אנשי הצוות הוא המנהל החינוכי הרב שלמה אזרף, הזוכה להערכה ואהבה רבה מצד התלמידים.

“אנחנו מקפידים לספק לתלמידים הרבה חוויות של הצלחה הן בתחום החסידי והן בתחום הטכנולוגי באמצעות התוועדויות לבביות, שיחות אישיות, למידה עיונית מאתגרת, ומאידך בנייה שלב אחר שלב כל תלמיד ותלמיד במקצוע שבחר. איננו מוציאים תלמיד שאינו יודע לשחות במים העמוקים, ומבקשים שהוא יסתדר. אנחנו עושים זאת בשלבים ובליווי מקצועי. עובדה זו מביאה לכך שהתלמידים שלנו ברובם לא מחפשים לשבור גבולות, אין ‘אנחנו’ ו’הם’, כולנו מקשה אחת”.

כשהרב מנחם מענדל דורון ר”מ בישיבה, מתאר בפניי את האווירה הטובה שיש במכון הוא מתאר זאת כמשפחה גדולה ומאוחדת -  אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. “אחד הדברים שמעידים על הקשר הקרוב שיש בין התלמידים לאנשי הצוות הוא שבוגרינו נמצאים איתנו בקשר גם לאחר שסיימו את מסלול הלימודים. מצדנו גם ישנה התעניינות עמוקה לגבי מצבם. הם מתקשרים להתייעץ ומרגישים בנוח להיות פתוחים וגלויים בכל נושא. “לפעמים אני נדרש לדבר עם תלמיד שיחה תובענית בפן החסידי וההתנהגותי, כשהתלמיד מרגיש שהר”מ מדבר כי אכפת לו ממנו, הדברים מתקבלים אצלו והוא מצידו עושה את המאמץ.

את אותו קשר חם אנחנו רואים מול עינינו בשיחות אישיות שמתפתחות מול עינינו בין הבחורים לאנשי הצוות. אחד הרבנים יושב ומשוחח עם תלמיד בכניסה מתחת לעץ תאנה, ותלמיד אחר משוחח עם מנהל הפנימיה הרב מענדי קופצ’יק, שבחר לצאת לשליחות חינוכית במכון. קשה שלא להתרשם ולהתרגש ממה שהעיניים רואות. הדאגה כאן לכל תלמיד היא בכל פרט גם השולי. 

“בכל רגע, מבוקר ועד ערב, ישנה תוכנית מסודרת והלימודים הם אינטנסיביים, תוכניות הלימודים שבהן רוב שעות היום מוקדשות ללימודים תורניים לצד לימודי טכנולוגיה ומגוון פעילויות לשעות הפנאי. כל אלה לא מותירים זמן ריק”, מסביר הרב קופצ’יק.

על אותו קשר אישי אנחנו שומעים גם מאחד מרבני הישיבה הרב יקותיאל מיודבניק, שזה עתה סיים שיחה עם אחד מתלמידיו ומלווה אותנו חזרה למשרד הישיבה.

“בה’ בטבת אשתקד, יחד עם הרב מענדי קופצ’יק, התוועדנו עם התלמידים ודיברתי על החשיבות שיש בריבוי ספרי חסידות. לפתע קם אחד הבחורים וביקש את רשות הדיבור, ‘כבוד הרב, הספרייה במכון דלה בספרים, מוכרחים לעשות מעשה’. לבקשתו זו הצטרפו בחורים נוספים, וכבר באותו רגע התקשרו לבתיהם ולבתי מכריהם והתרימו עשרות רבות של ספרים”.

הרב מיודובניק מסביר לנו שמציאות זו מעידה בהחלט עד כמה עמוק הקשר בין הבחורים לבין המכון, שהם מרגישים חלק מהמוסד ואכפת להם עד כדי הרצון לשפר להוסיף ולשכלל.

הר”מ הרב מענדי דורון מוסיף ומספר: “היה אצלנו תלמיד שהתקשה מאוד עם ‘קבלת עול’. שמו עלה לדיון בישיבות צוות רבות. חשבתי איך לעזור לו, אך לא מצאנו דרך שהטיבה את מצבו. בתחילת שיעור ב’ נשבר והחליט לעזוב את המכון. חלפו כמה חודשים ושמעתי שהוא מגיע להתארח שבת בצפת, איפה הוא בחר לישון? כמובן במכון. ניצלתי את ביקורו וישבנו לשיחה ארוכה בה הבהרתי לו את מעלתה של ‘קבלת עול’ לא רק בחיים חסידיים אלא גם בחיים הגשמיים. 

“בשלב מסוים ראיתי שהוא מתרגש מהשיחה, ולראשונה פתח את סגור לבו. הוא סיפר שמאז שהיה ילד לא האמינו בו, ובעקבות כך הוא לא האמין בעצמו. חיזקתי אותו והחלטנו שאני אסייע לו להוכיח לכולם שהוא יכול להצליח. יחד עם הרב אזרף בנינו עבורו תוכנית מיוחדת. הבחור הזה סיים אצלנו השנה וזכה לקבל תעודה. הוא הוכיח לכולם, וקודם כל לעצמו, שהוא יכול להצליח”.

את האהבה הגדולה שקיימת בין הרבנים במכון לתלמידים יכולתי לראות בעיניים כמה ימים אחרי ביקורי במקום, שעה שפגשתי באקראי את הרב מיודובניק במדרכה הסמוכה לביתו ועמו אחד מתלמידי המכון. “בכל ‘בין הזמנים’ מתארח אצלי הבחור”, מפתיע אותי הרב מיודובניק. “חשבנו יחד שיהיה לו טוב אם יהיה בתקופה זו של בין הזמנים אצלי בבית”, הוא אומר בפשטות ולא מראה כל סימן קושי או מסירות נפש ביישומה של החלטה הזו.

“הרב מיודובניק הוא כמו אבא שלי”, אומר התלמיד ואני מופתע שבעתיים. “במכון אצלנו לא תמצא תלמיד ששונא את הרב שלו, הם יהפכו עולמות בעבורנו. כשאני נתקל בהתלבטות כלשהי, או כשאני עומד מול ניסיון, אני מתקשר אל הרב מיודובניק או אל הרב אזרף והם תמיד פנויים לסייע לי”.

בשיחה האקראית הזו הבנתי עד כמה הקשר בין רב ותלמיד במכון הוא משהו הרבה יותר מאשר במקומות אחרים. “מדי יום רביעי, שעה שהתלמידים יכולים ללכת לבריכת שחיה, יש שמעדיפים לבוא אלי הביתה וללמוד מתוך ספר הזיכרונות לצד כוס תה ועוגה. כשתלמידים נתקעים בלי בגדים, ישלחו איתי לכביסה בביתנו. כשאנו מגיעים לשבות במכון, הילדים שלנו הם האחים הקטנים של התלמידים שמשחקים איתם ודואגים להם. זו משפחה של ממש”.

בשיחה עם מנכ”ל המוסדות הרב שניאור זלמן ליפסקר, המנווט את ניהול המוסדות ביד אמן, הוא מספר כי אחד הגופים הפילנתרופים הידועים בארץ ישראל, ערך סקר עומק בקרב מוסדות רבים על מידת שביעות הרצון של התלמידים וההורים מהצוות, והמכון הטכנולוגי בצפת קיבל את הציון הגבוה ביותר, כמו גם את הציון הגבוה ביותר בסולם הערכים שהם קבעו לעצמם “מה שמלמד על החיבור העמוק בין הצוות לבין התלמידים, ועל מידת שיתוף הפעולה ביניהם”.

מסתבר שנדבך חשוב עליו מבוססת האווירה הטובה במכון הוא לא מעט בעקבות ההווי הקיים בין השיעורים והלימודים האינטנסיביים. “אנחנו מקפידים ליזום מבצעי עידוד מדי תקופה. מבצעים שיתגמלו הן על למידה והן על התנהגות ובעיקר על המאמץ. הטיול האחרון שיצאנו אליו אמור היה לעלות לתלמידים השתתפות מצידם, למעשה כמעט את מלוא הסכום שילמנו מקופת המכון -  זאת בשל מבצע מיוחד שהתקיים במכון בו מרבית התלמידים נטלו חלק פעיל והתאמצו”, מסביר הרב מאיר דוד, ר”מ בישיבה, שגם מוביל את התוכניות לימוד הייחודיות ומבצעי ההתנהגות ובקולו סיפוק רב.

להעפיל במעלה ההר

הרב ווילשנסקי מביט ברצינות על תלמידיו מחלון משרדו. רק הוא יודע כמה קשיים ומהמורות היה צריך לעבור בדרך להקמת מסגרת מקצועית כזו, היחידה הקיימת בחב”ד. “מטרתנו היא לא לדאוג שיהיו מכונאים או אנשי מחשבים”, הוא מסביר, “מטרתנו היא לגדל דור של אברכים שיהיו קודם כל חסידים, יראי שמים, למדנים, שמחים בעצמם ובחלקם, ואחר כך שיהיה להם מקצוע שיוכלו לפרנס בו את משפחתם. 

הר”מ הרב מאיר דוד חותם את דבריו בדברים מתוך לבו. “למי שלא מוצא את עצמו בישיבה סטנדרטית, הרי שמסגרת כמו המכון היא הבסיס לכך שהבחור הזה יגדל חסיד. כשבחור מרגיש תחושת סיפוק והצלחה, כשהוא ממלא את זמנו ולא יושב בטל; כשבחור חש שייכות עמוקה למוסד בו לומד - הוא גם מתנהג בהתאם. אי אפשר לבא בדרישות לבחורים אם הם לא חשים תחושת שייכות. אנחנו עובדים חזק מאוד לחבר וליצור אצלם תחושת שייכות אלינו, וממילא הם מקשיבים ומבצעים לא כמי שכפאם שד, אלא בשמחה וברצון.

“בחור כאן מבין ש’חסידות’ ו’רבי’ אלו הקווים המנחים. קשה לך? אין בעיה נעזור לך, אך ברור לנו שלא יקל עליו אם חלילה יגע בזקן או ילבש בגדים לא הולמים בחור ישיבה”.

לאורך הדרך כולה

לאחר שנתיים של למידה וקבלת תעודה, ממשיכים המצטיינים שבתלמידי המכון לשנת ‘קבוצה’ ב–770, יש כאלה העושים את דרכם למסגרות ללימודי סמיכה בדוגמת מכון הר”ן במוסקבה, שם מתמקצעים במקצועות קודש כמו שחיטה וכדומה, וישנם שיוצאים להמשך דרכם בחיים הפרטיים עם מטען של תורה ויר”ש ספוגים ברוח החסידות וההתקשרות.

“הרגשנו שהמכון היא החוליה החסרה כדי להמשיך את החממה החסידית בשנים הקריטיות שבהן בחור עלול לנשור. בחורים נושרים בגיל שלוש עשרה ארבע עשרה ואילך, וכשמגיעים כבר לגיל שבע עשרה ויותר עולמם כבר בנוי ומוצק יותר. יש שיכולים להיחלש, אך רק מעטים יעשו תפנית שלילית חדה”.

גם בסיום המסלול, אנשי הצוות לא משחררים מעצמם מאחריות ופועלים עבור תלמיד המעוניין, לשלבו באחת מהישיבות הגדולות החב”דיות ברחבי הארץ. לפי הצורך ומידת ההתאמה, יכול תלמיד להמשיך שנתיים נוספות בלימודי תואר הנדסאי, או להשתלב בכל מסגרת אחרת כשבידיו תעודה המאפשרת לו להיכנס אל שוק העבודה ולהתפרנס.

“השנה אנחנו נמצאים בשאיפה להגדיל את מספר התלמידים, ויחד עם זאת להרחיב גם את תחומי מגמות הלימוד, ובכך לאפשר לכל אחד מהתלמידים לבחור את המקצוע המתאים לכישוריו. תקוותינו האחת והיחידה היא שבחורים אלו יהיו חלק מחיילי בית דוד הפועלים ועושים מתוך שמחה להביא להתגלות הרבי מלך המשיח תיכף ומיד ממש”, מסכם הרב ווילשנסקי את הראיון.