שמואל אזימוב

ר’ מולע - זה היה כינויו המקובל של שליח הרבי מה”מ הרב שמואל אזימוב שהלך לעולמו והותיר את יהדות כאובה והמומה * האיש שקירב אלפים לרבי ולחסידותוהצית בלבם גחלי אז יהודיים וחסידותיים, מתוך קירוב הלב ואהבה עצומה * “בית משיח” משרטט קווים לדמותה של המהפכה והמהפכן שחולל אותה, תוך כדי פיצוח הסוד של שיטת הקירוב הייחודית לר’ מולע * חייו של שליח

 ר’ מולע (במרכז) בשמחת פורים | התמים מולע אזימוב, ראשון מימין, בשיעור מפי הרב יוסף גולדברג, בישיבת “תומכי תמימים” בברינואה | ר’ מולע מלמד א–ב ילד בן שלוש מקהילת חב”ד בצרפת

“מוּלע” — כך בפשטות כינוהו אלפי יהודים שמולע — בהכוונת       הרבי — חולל מהפכה אדירה בצרפת בדמות קירובם של אלפים רבים ליהדות ולמאור שבתורה, והפכם לחסידי ליובאוויטש מן השורה. מי שראה את התמונות משדה התעופה בפריז, כאשר מאות חסידי חב”ד משתוקקים להשיג כרטיס טיסה לארץ ישראל כדי להשתתף במסע ההלווייה שהמשיך בארץ הקודש, הבין ולו במעט, את האהבה הגדולה ששררה בין השליח  ר’ מולע, לאלו שהפכו לחסידים בזכותו.

“מולע”, הלא הוא הרב שמואל אזימוב ע”ה, מחשובי השלוחים של הרבי, חסיד דגול, בעל נפש והתמסרות בלתי מצויה למשלח, הרבי מלך המשיח.

המהפכה שחולל הרה”ח הרה”ת ר’ שמואל ע”ה יחד עם נוות ביתו מרת בתיה ע”ה אזימוב אין לה אח ורע בעולם השליחות. הריכוז היהודי הגדול ביותר באירופה, שהתהווה במשך השנים בהם מאות אלפי יהודים היגרו לצרפת מארצות צפון אפריקה השונות, זכה לקבל אל תוכו את השליח הנמרץ, הדבק בכל מאודו ברבי, ומיישם הלכה למעשה את כל ‘תורת השליחות’ כשהוא מקפיד על קוצו של יוד. ללא פשרות וללא עיגולי פינות.

גדודים של בעלי תשובה. קהילות שלימות. אנשים נשים וטף. פשוטו כמשמעו. הוא יצר מהפך אמיתי בחייהם של מאות ואלפים, שחיים כיום כיהודים יראים ושלמים ומהם בולט אחוז ניכר של חסידי חב”ד, שלוחים, ראשי ישיבות ומשפיעים, ועוד.

לשרטט קווים לדמותו ופועלו, תקצר היריעה, ובשל כך נתמקד בזווית הייחודית של המהפכה האדירה שחולל האיש בקירובם של אלפים ליהדות וחסידות, באמצעות שיעורי תורה והתקשרות אמיתית לרבי, כמו גם באמצעות נסיעות קבוצתיות ל”תשרי”.

קופץ למי השליחות

הרב שמואל אזימוב נולד בברית המועצות לאביו הרב חיים הלל אזימוב. בעת שהיה עולל רך, הצטרפה משפחתו לקבוצות החסידים שהבריחו את הגבול דרך לבוב. לאחר תקופת נדודים וסבל השתקעה משפחתו בצרפת, שם החל אביו לנהל תלמוד תורה ‘חדר ליובאוויטש’ בפריז, ובמשך שלושים שנה חינך מאות תלמידים בדרך התורה והחסידות.

ר’ מולע גדל בצרפת של הימים ההם, וכשבגר, החל ללמוד בישיבת “תומכי תמימים” בברינוא. כבר בימי בחרותו החל בפעילות ענפה בקרב סטודנטים יהודים בפריז.

היה זה בשנת תשכ”ד, בעת שהתמים מולע אירגן שיעורי תורה בקרב סטודנטים יהודים שלמדו באוניברסיטאות השונות בירת צרפת. פריז היתה אז סמל המודרניזציה, ומצב היהדות בה היה בשפל נורא. היהודי הממוצע בחר להתרחק מיהדותו כדי להשתלב בחברה, באקדמיה ובעסקים. רובם העדיפו להגיע לעיתים לבית כנסת ומהם אף שהניחו תפילין, אך לא יותר מכך. ר’ מולע כבחור צעיר, החל לפעול דווקא עם אלו, הרחוקים והמתרחקים מדרך המצוות, ועשה כל שביכולתו כדי להשיב את הרחוקים לדרך התורה.

בעידוד ובברכת הרבי החל ר’ מולע להכניס תנופה חדשה, עוצמתית בקרב יהודי צרפת במטרה להפיץ יהדות וחסידות בפריז בפרט ובצרפת כולה בכלל. ההתחלה היתה, כאמור, עם סטודנטים יהודים ששינו כיוון.

בתקופה זו הגיע לבית חיינו ונכנס ל’יחידות’, במהלכה עודדו הרבי להמשיך בפעילותו עם הצעירים: “ללמוד עם הבחורים שהתחלת, נגלה וחסידות ויראת שמים”. היחידות תמה, התמים מולע פוסע לאחור כדי לצאת, ואז הרבי אומר לו מילים שמיימיות: “תהיה לך הצלחה רבה, ופירושה של הצלחה רבה היא הצלחה שאין לשער”. מילים אלו הזרימו בו כוח מיוחד, עד שאכן במשך השנים הגיע להצלחה באופן שאין לשער.

לאחר מספר שנים של פעילות בהיקף לא גדול, נשא לאישה בשנת תשכ”ח את רעייתו מרת בתיה, בת החסיד הנודע השד”ר הרה”ח ר’ בן ציון שם טוב. לאחר זמן קצר שב עם רעייתו לפריז, עם הוראה מפורשת של הרבי לפעול בקרב יהודי פאריז.

בדרך ליובאוויטש

כאשר שב לפריז, החל בתנופה חדשה באמצעות שיעורי התורה שמסר. הוא הרבה להקים שיעורי תורה במקומות שונים ברחבי העיר, ואלו היו מיוחדים לסטודנטים או אנשי אקדמיה המבקשים להבין כל נושא בצורה לוגית. הוא פתח בפניהם שערי תורה לפי הבנתם מתוך נגלה וחסידות. שיעורים אלו החלו את מהפכת הכיבוש הגדולה בקרב הסטודנטים, אנשי עסקים, פקידים וסתם יהודים תושבי פריז שהחלו להתקרב ליהדות וחסידות צעד אחר צעד. במשך הזמן מוסרי השיעורים שהעמיד ר’ מולע הלכו והתרבו, חלקם היו אך לא מזמן תלמידיו וכבר היו בעמדת השפעה.

ר’ מולע סלל לכל אחד מתלמידיו דרך המתאימה לו, וזאת על ידי שהכיר כל אחד בפנימיותו ובתכונותיו. על פי מידת התקרבותו ליהדות, כישוריו ושאיפותיו, סלל את הדרך האישית לכל אחד. ברבות השנים מעגלי ‘המקורבים’ הלכו והתרחבו והפכו למאות ולאלפים, אך תלמידיו ‘מהמעגלים הראשונים’ מעידים בהערצה ובאהבה, כי דאג להם כאב ואם רוחניים וגשמיים גם יחד. אלה שעד לפני שנים אחדות חבשו את ספסלי האוניברסיטה מבלי שידעו כמעט דבר על יהדותם — הפכו והיו לחסידי ליובאוויטש מן השורה. ר’ מולע, חסיד נלהב ונלבב, ידע להלהיב את היהודים הצרפתים. הוא התוועד עמם ממושכות, דיבר עמם שיחות נפש ארוכות ומשך אותם למסלול העולה על דרך ליובאוויטש.

ר’ מולע לא הסתפק בכך. הוא ידע ש’המכה בפטיש’ יהיה עם התקשרותם לרבי בכל לבם ונפשם. בשלב זה החל לארגן את קבוצות הצרפתים הידועות, כאשר בשנת תשל”א ארגן את הקבוצה הראשונה שמנתה יותר מעשרה צעירים שנסעו עמו לתשרי. היה זה חידוש שליובאוויטש טרם הכירה. היה בכך משום מהפכה נוספת שהנהיג. היא החלה אז וממשיכה עד היום הזה, למעלה מארבעים שנה ברציפות!

היחס שהעניק הרבי לאנשי הקבוצה הצרפתית, היה יוצא מגדר הרגיל. הרבי ביקש ממזכירו הראשי הרב חודקוב, שידאג לאירוח כדבעי לכל חברי הקבוצה. במהלך ההתוועדויות התייחס הרבי שוב ושוב לחברי הקבוצה, הורה להם לומר ‘לחיים’ ביחד ולשיר ‘האדרת והאמונה’ במנגינת מרסילייז, ועוד קירובים רבים.

מנת ההתקשרות הגדושה לצד שיעורי התורה הרבים, הפכו מאות רבות של יהודים צרפתים לחסידי ליובאוויטש, כאשר כיום כולם כבר סבים לנכדים ההולכים בדרך חב”ד, כפי שהתווה להם ר’ מולע בדרך רבותינו נשיאינו.

אחד מהפעילים הבולטים בבית ליובאוויטש הוא ר’ חיים ניסנבוים, אשר כיהן במשך שנים רבות כיועץ המשפטי של משרד העבודה הצרפתי. לפני שנים רבות תיאר את תהליך התקרבותו על ידי ר’ מולע:

“נולדתי בפריז. לא היתה לי שום שייכות ליהדות, אף לא הקלושה ביותר. הייתי ידוע בתיכון כפי שמתעניין הרבה גם בתחום ה’מסתורין’, משהו שעל גבול הפילוסופיה והמיסטיקה. שני סטודנטים יהודים שכבר התקרבו לר’ מולע החליטו למשוך אותי אליו. הם סיפרו לי כי פעם בשבוע מתקיים בפריז, שיעור במיסטיקה יהודית ומכיוון שאני גם יהודי וגם חובב מיסטיקה, הרי זה כאילו תפור במיוחד עבורי.

“כשהגעתי למולע מצאתי עצמי בעיצומו של שיעור עמוק בחסידות שנמשך כשעתיים. מושגים כמו ‘אצילות’ ו’ספירות’ וכיוצא באלו, שנשמעו שוב ושוב במהלך השיעור, סיפקו בצורה מרתקת את תאוות המסתורין שלי. אך מה שמשך אותי במיוחד היתה אישיותו. חשבתי שהוא איש–אמת באופן שטרם נתקלתי בו בעבר, והאמת הזאת קסמה לי וריתקה אותי.

“המשכתי לבוא מידי יום ראשון, אולם התקדמותי בהתקרבות לדת היתה איטית והססנית. משהגיעה חופשת הקיץ, לא הסכמתי בשנה הראשונה ללכת לישיבה בברינוא למשך שני חודשי החופש [כמו סטודנטים רבים שהיו בהליכי התקרבות] באתי רק לשבוע אחד, כי לא משך אותי לימוד הגמרא. ביקשתי ללמוד חסידות”.

עם הזמן התקרב צעד אחר צעד, והחל לקבל עליו עול תורה וגם הנהגה חסידית: “בהדרכתו של ר’ מולע נהגנו [הסטודנטים המתקרבים] בעצמנו כבחורים מ’תומכי תמימים’. היו לנו שיעורי לימוד בנגלה ובחסידות מידי יום ביומו. כל רגע פנוי ניצלנו ללימוד”.

בהמשך הסטודנט נסע לרבי, ומאז הייתה הדרך קצרה לדרך החסידות, כאשר בשנים הבאות הפך לאחד מעסקני ליובאוויטש בפריז. 

סוד ההצלחה

מה היה סוד ההצלחה של ר’ מולע? איך הוא הצליח לשכנע יהודים רחוקים להתקרב ליהדות ולחסידות? פעמים רבות נשאל ר’ מולע שאלות אלו, והנה בידינו תשובה שהשיב לעיתונאי ר’ יהודה צייטלין, שתמה בפניו על הצלחתו האדירה:

“פשוט מאוד, כי הרבי היה פה בפריז, ואז הוא זרע וחרש ואנחנו רק צריכים לקצור. אם הרבי רוצה — הדבר אפשרי. אסור לשכוח דבר אחד: כשהרבי שלח אותנו והתחלנו בהפצת המעיינות, לדבר ולפעול — היינו הארגון היחידי כמעט. כולם מיד ראו והכירו את חב”ד, כי היינו היחידים בשטח. יש פה גם מעלה שהיהודים נמצאים בכל מקום, ולכן הרבה יותר קל להגיע אליהם ולפעול עמם. עם הזמן והשנים החלו בעקבותינו לפעול חוגים נוספים, אבל אין ספק שכל היהדות שיש בפריז זה אך ורק בכוחו של הרבי”.

ר’ חיים ניסנבוים הנזכר לעיל ניסה אף הוא בהזדמנות אחרת, להבהיר את סוד כוחו של ר’ מולע: “ההתקשרות הגדולה לרבי שהוא תבע ודרש מעל הכל ובראשית הכל, מכל אחד שקירב — הביאה להצלחה הגדולה. הוא תבע מכל אחד לעשות בדיוק את מה שהוא עושה בעצמו — להשפיע, למסור שיעורים, לארגן חוגים, בקיצור: להיות חייל נאמן של הרבי 24 שעות ביממה. הוא הנהיג כאן, כמובן מאליו, שבתשרי כולם חייבים להיות אצל הרבי, שבכל שבת מברכים צריכים לעשות הגרלה כדי שמישהו מהחבר’ה ייסע בשליחות כולם, כשעליו לחזור בשבת שלאחר מכן על כל מה ששמע וראה בהתוועדות של הרבי”.

אלפים בהלוויה

בשנים האחרונות סבל מבעיות בריאות לא פשוטות, אך עם כל זאת, המשיך לעשות רבות למען הפעילות החב”דית בפריז. היה זה מחזה מרגש לראות בכל פעם מחדש את ר’ מולע במצבו הבריאותי הקשה, ובכל זאת הוא מוסר שיעורים, מתוועד עם מאות מתלמידיו המובהקים וממשיך בעבודתו כמימים ימימה. הרופאים סברו שהדבר לא טוב לבריאותו, אך הם לא הבינו כי אלו הם חייו האמתיים — ביצוע שליחות הרבי, ואילולא זאת, חייו אינם חיים.

ביום י”ב מר חשוון התדרדר פתאום מצבו הרפואי, ור’ מולע אושפז במרכז רפואי בפריז. במשך שעות ארוכות הפילו אלפי חסידי חב”ד בכל רחבי תבל, בהם המוני תלמידיו, תחינה בפני בורא עולם, אך למגינת לב כולם, השיב ר’ מולע את נשמתו לבוראה והוא בן ס”ט שנים בלבד.

אלפים רבים נטלו חלק בהלוויה שהחלה בצרפת והמשיכה לארץ הקודש. בשדה התעופה בפריז הצטופפו מאות רבות שביקשו להצטרף להמשך ההלוויה.

בשעות אחר הצהרים של יום חמישי י”ג במר חשון, נטמן ברגבי הר הזיתים, שם נטמן לצד רעייתו מרת בתיה, בחלקה בה טמונים זקני החסידים, ובהם משפיעו הרב ניסן נמנוב.

אתהפכא בצרפת

קטעים מרגשים מתוך הספד שכתב בדם לבו אחד השלוחים באירופה, אשר בימי צעירותו גר בפריז והכיר מקרוב את ר’ מולע ופועלו.

א.

שנים רבות קודם שזכינו לצאת בשליחות הרבי לאחת מערי אירופה, בתור ילד,  חקוק אצלי בראש המעמד המיוחד: הרבי עומד על בימה מוגבהת ב–770, מביט במסך שמולו עליו מתבצע שידור בו זמנית מחמש יבשות, מעמד ‘חנוכה לייוו’. עוד חידוש מהפכני של טכנולוגיית המאה–העשרים המנוצלת לקדושה. על המסך מופיע הכיתוב ‘צרפת’ ורגש צף ועולה בלב. בשונה משאר המקומות בהם מתכנסים עשרות או מאות איש, שם עומדים אלפים.

נהר אדם סובב את החנוכייה הגבוהה למרגלות סמל החופש והקידמה של צרפת ‘מגדל אייפל’. והנה עולה ר’ מולע על מנוף ענק, מתרומם ומתרומם, וכשמגיע לראש החנוכייה עם ראש העיר של פאריז (עיר האורות) הוא פוצח בשירה אדירה “האדרת והאמונה לחי עולמים” כשכולו רועד מהתרגשות. הוא יודע שהרבי מביט בו ברגע זה. המנגינה מתפשטת בכיכר והאלפים מצטרפים לשירת הניצחון של מורשת אדמו”ר הזקן שהכריע את נפוליאון.

ה’דידן נצח’ הזה, השירה שהדהדה בשדרה למרגלות מגדל אייפל בואכה ארמון האליזה פינת מוזיאון הלובר, זה היה בשבילנו כילדים הפסגה של ה’אתהפכא’ בצרפת מן החול אל הקודש.

ואז הרבי הניף את ידו הק’ בעוז אל על. על פניו הק’ היתה נסוכה חדווה עילאית, הייתה ניכרת שביעות רצון נוכח הצמיחה העצומה שהגיעה אחרי ‘החרישה והזריעה’, כפי שהתבטאה הרבנית חיה מושקא ע”ה בהזדמנות נדירה על השנים בהן התגוררו בבירת הרפובליקה הצרפתית.

ב.

כל מי ש’חי’ את השנים הטובות בבית חיינו, זוכר היטב את ה’גרופ’. מילה נרדפת ל’קבוצה’ שהיה מביא אתו מידי שנה השליח רבי מולע ע”ה אל הרבי. קבוצה שהלכה והתרחבה משנה לשנה.

הוא היה מלקט נשמות יהודיות יקרות, מלובשות בגוף ובלבוש הנראה מרחק שנות אור מההוויה החסידית האותנטית של ליובאוויטש, ו’הופך’ אותם לחסידים מן השורה. העבודה הקשה היתה מתבצעת הרחק אלפי מילין מבית חיינו. דלת לדלת. שכונה לשכונה. קירוב באהבה ובגאון יעקב. עוד שיעור תניא ועוד שיעור חסידות. עוד מקווה טהרה ברובע זה של פאריז, ועוד ‘חדר’ ברובע אחר של העיר הגדולה. אבל ה’מכה בפטיש’ של מלאכת הקירוב היה להביא אותם אל הרבי.

כל מי שהיה ב–770 ידע כי הקבוצות הללו הן קולניות. הרגש החם שזרם בעורקיהם הורגש היטב בחלל האוויר, ולפעמים גם אצל הסובבים. הם עשו כל מאמץ שלא להפסיד שבריר שנייה של ‘הקפות’, של ‘מארש’ או של ה’תקיעות’. הלהט שלהם, אף על פי שרובם לא הבינו מילה אחת ממה שנאמר בהתוועדות, לא נחלש לשנייה אחת. סופת אש של קדושה והתקשרות אמתית ליהטה בתוכם.

היתה זו הזדמנות לחסידים ושלוחים אחרים לקבל הצצה לכוחו של רבי מולע המשקיע את כל כולו ליצור ‘חסידים’ בצלם ובדמות טובי בניה של ליובאוויטש שבליובאוויטש.

על היחס המיוחד והנדיר ש’גרופ’ זה קיבל באופן פומבי וגלוי מהרבי, בכל הזדמנות, עיין ביומנים מבית חיינו מכל השנים…

 

ג.

למרות הצלחתו הגדולה והמרשימה, למרות העובדה שזכה להקים בכוחו של הרבי אימפריה של מוסדות ובתי חב”ד, ר’ מולע התנהג בפשטות רבה. הוא עצמו נהג עם אותו רכב מיושן וחבוט ברחובות פאריז ולא אבה לשמוע על החלפתו במשהו מתאים ומכובד יותר. ר’ מולע חי בפשטות ובצניעות, בדירה מצומצמת הרחק הרחק מבדל של ‘הרחבה’ מינימלית.

ר’ מולע הגיע כל יום למשרד הראשי ב’בית ליובאוויטש’, שם שמר על פשטות וצניעות גם כאשר ברחבי העיר נבנו בתי חב”ד מפוארים ומרשימים בתרומתם של נגידים ואילי הון, אלו, שבניע ראש של ר’ מולע היו מבזבזים כל הון כדי להכין לו לשכה מפוארת ומכובדת במרכז הראשי של מוסדותיו בפאריז.

רב מולע שלי / ר’ יהודה קוסקס, אלעד

את צעדי הראשונים בתורה ומצוות עשיתי לקראת הבר–מצווה שלי. גרנו בפרבר של פריז. בית חב”ד לא היה במקום והורי ביקשו מרב בית הכנסת המקומי שיכין אותי לבר מצווה.

הלימוד עם הרב של בית הכנסת השפיעו עלי מאוד, ומהבר–מצווה התחלתי לשמור תורה ומצוות בהדרגה בהכוונתו של הרב ששמו היה הרב ממן.

סיימתי את בית הספר היסודי כנער דתי, אפשר לומר והמשכתי ל’אורט’ — תיכון יהודי גדול ומפורסם בפריז. באורט הופתעתי לפגוש חבורה גדולה של נערים בני גילי שעשו את צעדיהם הראשונים בתורה ומצוות. שאלתי אותם לאיזה רב הם שייכים והם סיפרו לי בהתלהבות על רב אשכנזי צעיר מפריז בשם מולע שמושך אליו המוני צעירים. הם לא היו צריכים לשכנע הרבה, ההתלהבות שלהם פשוט סחפה את כל מי שהיה בסביבה, ביום ראשון הקרוב הצטרפתי אליהם לשיעור ב’לוקל’ (התרגום המילולי של ‘לוקל’ הוא מבנה. כך כונה בית חב”ד של הרב מולע) ומאז המושג ‘רב מולע’ הפך לחלק משמעותי מחיי.

ה’לוקל’ היה מכונה ענקית של בעלי תשובה, כמו שואב אבק ענקי ששאב פנימה את כל מי שעבר שם. ההתלהבות, השמחה, הדבקות, ובעיקר האמת. האמת של רב מולע שסחפה את כל מה שנקרה בדרכה. השיעורים, ההתוועדויות, היו אלו ההתוועדויות המיוחדות ביותר בחיי. היינו מנגנים ניגונים פעם ועוד פעם, רב מולע היה ממוקד, לא היה שום דבר בהתוועדות שסטה מהנקודה. לא בדיחות, לא ‘ירידות’ אישיות, הוא היה אומר לחיים, אך מעולם לא יצא משליטה, זה לא היה מלווה מלכה של סיפורי מעשיות. הכל היה סביב המסר שהוא רצה להעביר והמסרים היו חדים, פשוטים ומאוד קיצוניים. באמת של רב מולע לא היה מקום לפשרות, הרבי זה החיים, ליובאוויטש זו האמת, והפצת היהדות והחסידות זו הדרך. והוא החדיר את זה בנו פעם ושוב פעם עד שזה חדר לנו לדם. היינו יוצאים מההתוועדויות עם רעב גדול לכבוש את העולם. כל התוועדות הייתה התוועדות מכוננת. כל התוועדות הולידה משהו. עוד מבצע, עוד כמה בעלי תשובה.

מה שתפס אותי אצל רב מולע, היה הפשטות שלו והיחס האישי. במשך שנים הוא המשיך להיות מלמד בחדר, הוא היה מלמד א’ ב’ את הילדים הקטנים, הוא היה עושה את ההכנסות חדר לכל הילדים, במשך שנים הוא המשיך להיות מורה בתלמוד תורה ליום ראשון — ‘סאנדיי סקול’ במונטרויי שאביו ר’ חיים הלל היה מנהל. מצד שני הכל היה על הכתפיים שלו. הוא היה לוקח הלוואות כדי לעזור לאנשים, כדי לפתח את המוסדות, זה לא היה קל, הוא היה מעורב בכל פרט וניהל את הכל בעצמו. מובן מאליו שהוא היה תמיד עסוק מאוד, הוא לא ענה לטלפונים ואנשים היו מחכים לו שעות כדי לדבר ולהתייעץ איתו, ביציאה מהחדר, בלוקל, לפני שיעורים, אחריהם, אבל ברגע שהוא היה איתך, הוא היה רק איתך. הוא התעניין בכנות, ניסה תמיד לעזור, ותמיד נתן את ההרגשה שיש לו את כל הזמן בשבילך.

מהר מאוד נכנסתי לעבודה בלוקל, בהתנדבות כמובן, מולע הפך את כולנו לחיילים של הרבי. היינו מהפעילים הראשונים של בית ליובאוויטש עשינו כל מה שצריך, היינו עובדים מולו והוא היה נותן הוראות. בהמשך הוא מינה אחראים על כל תחום שהמשיכו להפעיל את המכונה הגדולה הזו.

רב מולע שהכרתי, היה איש כללי במלוא מובן המילה. לא היו לו חיים פרטיים. אנשים היו מתקשרים אליו באמצע הלילה, בשבתות היו ‘נוחתים’ אצלו עשרות אורחים כאילו זה היה מובן מאליו. הם היו באים לבית הכנסת ברו דה רוזיע 17, בית הכנסת בו התפלל הרבי כששהה בפריז, שם היה רב מולע מתוועד בקביעות בשבתות, ופשוט ממשיכים אתו הביתה. לא היה לו בית גדול ומידי פעם הוא היה פונה אלי ושואל אם אני יכול לקחת כמה אורחים אלי הביתה פשוט כי אין מקום לכולם.

גם אחרי שעזבנו את פריז ועלינו ארצה, המשיך רב מולע להיות בקשר, להתעניין בכל פרט, היה חשוב לו החינוך של הילדים. כשהם גדלו והגיעו לגילאי השידוכים, הוא כבר היה אחרי האירוע המוחי הראשון, ולא חש בטוב, למרות זאת הוא התעניין וניסה לסייע, למרות שחלפו שנים מאז עזבנו את פריז.

רב מולע שלי היה בראש ובראשונה שליח של הרבי, משפיע, אבא ואח גדול. האיש שהשפיע על חיי יותר מכל.