מה הרגישו החסידים לאחר שי’ שבט חלף ולדאבוננו הרבי לא התגלה?

במלאת עשרים שנה להסתלקות אדמו”ר הריי”צ, י’ שבט תש”ל, שררה תכונה וציפיה עזה בקרב קהל חסידי חב”ד כי כעת, ביום הזה, תסתיים הגלות והרבי מלך המשיח יתגלה לעיני כל. העובדה שיום קודם לכן הורה הרבי לסיים את ספר התורה לקבלת פני משיח צדקנו, רק העצימה את הציפיה. כולם היו בטוחים שהלילה שבין חמישי לשישי הוא הלילה האחרון של הגלות  • פרק שלישי ואחרון על אמונת החסידים לרגל “שנת העשרים” לנשיאות הרבי

 

ההתנגדות לפעילות בענייני משיח, איננה מובנת לא אז ולא היום. גאולת עם ישראל והתגלות משיח צדקנו הם מעיקרי היהדות; הציפיה לבא המשיח היא חלק מרכזי בהוויה היום יומית של כל יהודי, ובכל אופן יש המתנגדים לכל פעילות בענייני משיח. כשם שבתקופת אדמו”ר הריי”צ קמו מתנגדים לספר תורה של משיח, כך גם עשרים ושמונה שנים לאחר מכן, כאשר הרבי יצא בקריאה לסיים את ספר התורה, היו שהתנגדו לכך, על אף שגם רבים מהרבנים הליטאים קנו אות בספר התורה לקבלת פני משיח צדקנו.

להתנגדות החריפה שקמה, השיב הרבי בתשובה חריפה בה כינה את המתנגדים “שרידי חושך”, וגם הבהיר שההשתתפות בספר תורה היא לכלל ישראל גם לאלו המביעים התנגדות, מכיון שהרצון הפנימי שלהם בודאי הוא שיבוא משיח, ורצונם האמיתי הוא להשתתף בספר תורה של משיח. 

סיום בהפתעה

ספר התורה לקבלת פני משיח היה מונח כל השנים באחד מהחדרים בבית חיינו, ואיש מהחסידים לא ידע מתי, אם בכלל, ייערך הסיום לספר שאותו החל אדמו”ר הריי”צ לכתוב. והנה הרגע הגיע…

היה זה בהתוועדות שבת ג’ בשבט תש”ל, כאשר במהלך ההתוועדות הודיע הרבי כי בקרוב יערך סיום ספר תורה של משיח, כאשר במכירת האותיות יטפלו חברי הוועד לכתיבת ספר התורה. הרבי דיבר באריכות על אודות מכירת האותיות, ובין היתר אמר, שמי שכבר קנה בזמנו אותיות, אין ענין שיקנה שוב. מי שיקנה לפני הסיום - מה טוב, אך בכל אופן תהיה אפשרות לקנות אותיות לאחר הסיום. כמו כן סיפר הרבי, כי נותרו רק שורות בודדות לסיום.

הרבי לא נתן שהות להכנות מיותרות, וביקש כי בו במקום יכריזו חברי הועד של ספר התורה את הזמן והמקום של המכירה. הרב אליהו סימפסאן שניהל את כתיבת הספר בתקופת אדמו”ר הריי”צ, קם להכריז. הרבי הורה לו שיודיע כי המכירה תהיה בבניין של 770 שזה בגימטריא  (ו)פרצת. הרב סימפסאן אכן הודיע והכריז על כך, כשלאחר מכן הורה לו הרבי להתחיל ניגון שמח.

בארץ הקודש מונה ועד מיוחד לרישום אותיות לספר התורה ובו היו חברים: הרב אפרים וולף יו”ר אגו”ח ומנהל ‘תומכי תמימים’, הרב שלמה חיים קסלמן - משפיע ראשי בישיבת ‘תומכי תמימים’, הרב שלמה מיידנצ’יק יו”ר ועד כפר חב”ד, הרב זושא וילימובסקי - מעסקני חב”ד, הרב יצחק גנזבורג - מעסקני חב”ד, הרב שמואל חפר - מנהל בית רבקה, הרב צבי רוטנברג, הרב חנוך גליצנשטיין - מנהל ישיבת תורת אמת ועוד.

ההכנות עוברות שלב

סיום ספר התורה בא כתוספת לאווירה מיוחדת שממילא אפפה את החסידים לקראת שנת העשרים לנשיאותו של הרבי - י’ שבט תש”י–תש”ל. סימנים שונים, גרמו לאמונה כי הנה הנה הרבי יתגלה בימים אלה, במלאת עשרים שנה לנשיאות. החסידים פתחו במסכת הכנות קדחתנית לקראת “שנת העשרים”.

היה זה כחודש לפני י’ שבט, כאשר נערכה בנחלת הר חב”ד אסיפת פעילי אנ”ש בארץ הקודש. אלה דנו כיצד להיערך לקראת “שנת העשרים”. לאחר דיונים ממושכים הוקמה ועדה שמטרתה לבצע פעולות הקשורות לקראת שנת העשרים לנשיאות הרבי. מספר ימים לאחר מכן התכנסה הועדה והחליטה לייסד ‘קרן העשרים’ על שם הרבי, וכן התקבלו החלטות הקשורות להוספה בלימוד נגלה וחסידות, הוספה במבצעים, לימוד תורת הרבי,  ועוד. הרב אפרים וולף שיגר מכתב בשם הועדה אל כלל חסידי חב”ד בארץ הקודש ובחו”ל, וביקשם לפעול לפי ההחלטות שהתקבלו.

כאשר בימים הבאים הגיעה הודעת הרבי על סיום הספר תורה של משיח, האווירה התחשמלה לחלוטין, והאמונה כי הרבי אוטוטו יתגלה כמלך המשיח, התפשטה כאש בשדה קוצים.

החסידים עבדו באינטנסיביות במכירת אותיות, ובמקביל החלה התארגנות רבתי לנסיעת חסידים אל הרבי לקראת י’ שבט. יש לציין שגם התמימים חפצו בכך, אך התברר כי אין אפשרות בזמן כה קצר לארגן היתרי יציאה מהצבא.

רבבות אותיות נמכרו ברחבי תבל באותם ימים בודדים. יהודים מכל החוגים, בהם רבנים ואישי ציבור רבים, הזדרזו לרכוש אותיות בספר התורה המיוחד כל כך. ללא ספק, הקונה המפתיע ביותר היה אחד מגדולי המנהיגים הליטאים, הרב יעקב ישראל קנייבסקי “הסטייפלר”, שכבר רכש אות בשנת תש”ב, וכעת קנה שוב אותיות, לבקשתם של שני בחורים צעירים שהגיעו למכור לו אותיות.

כמו תמיד, קפץ וקם לו רב ליטאי שהתנגד לנושא ועורר התנגדות בקול רעש גדול.  אך כפי שבזמן אדמו”ר הריי”צ הדבר נעשה בפרסום ובקרב כל החוגים, למרות שהיתה התנגדות מחוגים שונים, כך גם בשנת תש”ל, עסקני חב”ד דאגו לפרסם בראש כל חוצות את הנושא, ללא חשש מ’מה יאמרו’.

הנה קטע קצר ממכתבו של הרב אפרים וולף לרבי, מספר ימים לפני י’ שבט, ובו הוא מדווח על המתקפה החב”דית באמצעות התקשורת המתבצעת על ידי ועדת העשרים הנזכרת:

“בעניני ועדת העשרים: בעניני מאמרים בעיתונות לקראת י’ שבט, סודר שב’ידיעות אחרונות’ יכתבו ר’ חנוך גליצנשטיין ור’ טוביה בלוי ויפורסם בשם [ועל ידי העיתונאי] מנחם ברש. ב’מעריב’ ר’ שמואל חפר, בהארץ ר’ עדין שטיינזלץ, ב’דבר’ דיבר ר’ שלמה מיידנצ’יק עם מר יונה כסה וכנראה שהוא יכתוב מאמר. ב’על המשמר’ יבקר כתב שלהם בכפר חב”ד ביום א’ וישוחח עם הר’ יצחק גנזבורג. ב’למרחב’ ביקר כתבם אצל ר’ שמואל חפר, ב’שערים’ מר פלדי [יכתוב], ב’המודיע’ משתדלים שר’ בצלאל לנדא יכתוב וב’הצופה’ הרב נריה. כן יפורסם ב’על המשמר’ לילדים. מר שמואל אבידור שוחח אתמול ברדיו בקשר לכ”ק אדמו”ר שליט”א וביקשנוהו שיעביר לנו הקלטה משיחתו”.

עבודה זו הועילה, ובימים הבאים החלו מתפרסמים ידיעות אודות ספר תורה של משיח. המתקפה התקשורתית האדירה נחלה הצלחה אדירה עוד יותר, ביום בו הסתיים הספר תורה, כפי שיסופר להלן.

הדיווח של הרב אפרים וולף, ממשיך ומתאר אסיפות אנ”ש שהתקיימו ברחבי הארץ בקשר לעשרים שנה, ולסיום מגיעה ההודעה כי כשלושים מחסידי חב”ד עתידים לנסוע לרבי ביום חמישי בבוקר בטיסת אל על מספר 255. בימים הבאים מספר הנוסעים הלך וגדל, וכלל את גדולי הרבנים והמשפיעים לצד חסידים אחרים.

באור ליום רביעי הגיעה הפעילות לקראת סיום, אך ההתלהבות היתה בשיאה, שכן כולם ציפו וייחלו לי’ שבט שחל ביום שישי, בתקווה כי הנה הנה ההתגלות מגיעה. על ההרגשה המיוחדת של החסידים ניתן ללמוד מניסוח המכתב של הועדה על בלנק של אגודת חסידי חב”ד בארץ הקודש:

ב”ה. אור לז’ שבט תש”ל

כ”ק אדמו”ר שליט”א המלך המשיח

אנו חברי הועדה שנבחרה, באסיפת עסקני אנ”ש בנחלת הר חב”ד, לקביעת וביצוע האירועים לקראת יו”ד שבט העשרים, דיווחנו מידי יום ביומו על כל הנעשה וב”ה נעשו דברים בשטחים רבים. כעת אנו מתכוננים בעז”ה לנסיעה המיוחלת ביום חמישי השבוע בבוקר להתראות בפני כ”ק אדמו”ר שליט”א. מבקשים אנו ברכת כ”ק אדמו”ר שליט”א להצלחה בהמשך הפעולות גם להבא, עד שנמלא את הכוונה האמיתית בביאת משיח צדקנו בקרוב קרוב ממש [חתימת חברי הוועדה]”.

[מתוך העתק המכתב הנדפס ב’ימי תמימים’ ח”ח ע’ 551].

השמות לזכרון טוב בגשם וברוח

מכל קצווי תבל נשלחו הרשימות של קוני אותיות בספר התורה. לאחר שכל הרשימות הגיעו, ביקש הרבי מהרב סימפסאן לסדר את שמות רוכשי האותיות בכרטיסיות מיוחדות, כרטיס לכל משפחה. את הכרטיסיות ערך נכדו הרב יוסף ראזענפעלד. כשהושלמה המלאכה, נכנס הרב סימפסאן יחד עם נכד אחר אל הרבי ומסרו את הכרטיסיות עם רשימת השמות. יתכן שהכנת רשימות אלו הן חלק מהודעת אדמו”ר הריי”צ בתש”ב אודות קוני האותיות (ההודעה במילואה מובאת לעיל): “גם הרוצים יורשמו שמותיהם ושמות בני ביתם לזכרון טוב בגשם וברוח בספר זכרון המיוחד לזה, לציין לדורות עולם את האות - ובאיזה פסוק - קנו”. 

בימים בהם התכוננו לסיום הספר תורה, נקרא הרב סימפסאן ליחידות בה הקריא לו הרבי את רשימת הכיבודים בעת סיום הספר: אמירת פרק תהילים, הגבהה, גלילה, ופסוקי ‘אתה הראת’. את הרב סימפסאן עצמו כיבד הרבי בהגבהה. בעת הכנת כתבה זו, פורסם בקונטרס שיצא לאור על ידי ועד הנחות בלה”ק, פתק בכתב יד קודשו של הרבי, ובו רשימת אומרי הפסוקים, ונראה כי מפתק זה הרבי הקריא לרב סימפסאן את הכיבודים.

בימים הבאים כבר ידעו כולם כי הנה בקרוב ייערך מעמד הסיום, אך איש לא ידע מתי המועד המדויק.

ביום חמישי ח’ בשבט לעת ערב, לאחר שהרבי חזר מה’אוהל’ והתפלל ערבית, ביקש מהרב סימפסאן להיכנס לחדרו, או–אז הודיע הרבי כי סיום הספר יערך למחרת ביום שישי ערב יו”ד שבט, בשעה שתים וחצי אחר הצהרים, בתחילתה של התוועדות שתיערך ב–770.

לכולם היה ברור שזה הלילה האחרון של הגלות

הציפיה להתגלותו של הרבי הרקיעה שחקים עד כי ניתן היה לחתוך את ההתרגשות בסכין. לפני יותר מעשור כינסתי לרב שיח מיוחד שלושה חברי ‘קבוצה תש”ל’ אשר שהו בבית חיינו בתקופה סוערת זו, חשו את ה’הרגשים’, ישבו בהתוועדויות עם גדולי החסידים שבאו מרחבי תבל, וכמובן שמעו את כל שיחות הרבי. וכך הם סיפרו על הציפייה שקדמה לי’ שבט הגדול:

אבי מורי הרב יוסף ברגר: “שררה אז התעוררות גדולה מאוד, כיון שידעו שהתקופה של ‘עשרים שנה אחרי’ היא תקופה מיוחדת ביותר. מי שבעיקר עסק בענין היו הבחורים. היו שהזכירו כי לאחר הסתלקותו של אדמו”ר הריי”צ שאלו את הרבי, הרי אדמו”ר הריי”צ אמר ‘בימיי יהיה הדבר הזה’ בהתכוונו לגאולה, והרבי השיב שאצל שמשון כתוב ששפט את ישראל עשרים שנה, ובמקום אחר כתוב ששפט ארבעים שנה, ובירושלמי תירצו שהפלישתים פחדו ממנו גם עשרים שנה לאחר מותו. מדברים אלו של הרבי הובן שהתגלות המשיח תהיה עד עשרים שנה מהסתלקותו של אדמו”ר הריי”צ.

הרב אליהו דהאן: “גם העובדה כי הרבי עתיד לסיים בשנה זו את ביאור כל ה’אותיות’ של מאמר ‘באתי לגני’, הביאה מחשבות כי זה אכן יהיה הסיום במובן הרחב של המושג… הייתה תחושה שחייב לקרות משהו. כשהרבי הודיע כי יסיימו את ספר התורה שאדמו”ר הריי”צ התבטא עליו שהוא נועד לקבלת פני משיח צדקנו, היה ברור לכולם מה הולך להיות - גאולה! כל הסימנים, ההתרחשויות והרגשות התחברו למסקנה אחת שמשיח מגיע”.

הרב חיים מאיר חזן: “זה לא היה ענין הנתון לויכוח או פרשנות, כולם היו בטוחים במאת האחוזים שלאחר י’ שבט תהיה הגאולה, לא שאלו שאלות ולא ניסו למצוא רמזים בספרי הלכה או חסידות וקבלה. לאחר שהרבי הודיע ביום חמישי כי למחרת ביום שישי יסיימו את ספר התורה, החסידים יצאו בריקודים סוערים שנמשכו כל הלילה. כולנו היינו בטוחים שזהו הלילה האחרון של הגלות. השמחה היתה גדולה מאוד. 770 היה מלא באנ”ש שהגיעו מכל קצוות תבל. לא דיברו הרבה, גם המשפיעים לא דיברו. כולם ידעו בבירור שמחר בצהרים יקרה הדבר”.

העיתונות יוצאת מגדרה

בכירי העיתונאים והעיתונים גויסו למען הבאת המסר הגאולתי לכלל עם ישראל. ביום שישי ההוא התפרסמו כתבות על ספר תורה של משיח בשורה ארוכה של עיתונים - ידיעות אחרונות, מעריב, הצופה (2 כתבות בגיליון אחד), המודיע, פנים אל פנים (2 כתבות), למרחב, דבר, הארץ, ועיתון שערים עלה על כולם עם חמש כתבות ומאמרים בגיליון אחד.

ב’ידיעות אחרונות’, פורסמה כתבה נרחבת, אותה “בישלו” שניים מהסופרים והעסקנים החשובים בחב”ד מאז ועד היום, הרב טוביה בלוי והרב חנוך גליצנשטיין. המאמר תחת שמו של העיתונאי מנחם ברש הגיע לעיניהם של מאות אלפי קוראי ידיעות אחרונות. בכתבה תוארה בהרחבה יוזמת אדמו”ר הריי”צ והיוזמה המחודשת של הרבי, כאשר לצד זאת מפורטות ההכנות הנרחבות לקראת שנת העשרים. הכתבה מסתיימת ברגש המפעם בקרב החסידים: “מבצע ספר תורה של משיח יימשך עוד חודשים מספר, עד י”א ניסן שהוא יום הולדתו ה–68 של הרבי, עד אז - יודעים חסידים משולהבים להבטיחכם בוודאות - בטח יבוא משיח צדקנו. ספר התורה יושלם, גאולת ישראל תתגלה בכל יפעת הדרה. עם ספר התורה שהאדמו”ר הקודם.. החל לכתבו נצא לקראת גואל צדק, והוא רבנו הגדול, שליט”א יוליכנו קוממיות לארצנו”.

המעמד החגיגי לסיום ספר התורה

ערב שבת קודש, ט’ שבט תש”ל.

ביום זה עיני כלל חסידי חב”ד ברחבי תבל היו נשואות בציפיה דרוכה לבית חיינו. כלל תושבי ארץ הקודש ידעו כי היום הזה הוא יום מסוגל, יום מיוחד הקשור להתגלות המשיח.

קהל החסידים שהגיעו מכל רחבי תבל, עמדו צפופים והמתינו בציפיה דרוכה לכניסת הרבי למעמד הנשגב בו ייערך סיום ספר התורה, ומי יודע מה עוד יקרה במעמד זה…

והנה הושלך הס. הרב סימפסאן נכנס עם ספר התורה ואחריו הרבי. יש לציין כי הרב סימפסאן מיאן ללכת ראשון עם גבו אל הרבי, אך הרבי הבהיר לו כי כאחראי על הספר תורה הוא חייב לשאת את הספר תורה, ומפאת הקדושה, חייב הוא ללכת ראשון. וכך הרב סימפסאן נכנס ואחריו הרבי ובידו קופסה גדולה סגורה, כשאיש אינו יודע מה היא מכילה.

הרבי התיישב על כסאו, ולאחר שיחה קצרה הורה למשפיע הישיש הרב שמואל לויטין, חבר הועד, שיגיד עם הקהל את פרק כ’ בתהילים פסוק בפסוק. כעת ניגשו לסיום הספר עצמו. הסופר הרב שמריה פקטור נטל את הקולמוס והגישו לרבי, אך הרבי הגיש לו בחזרה את הקולמוס, והסופר אשר זכה להתחיל את הספר בשנת תש”ב, סיימו בשנת תש”ל.

לאחר סיום האותיות כיבד הרב סימפסאן את חשובי החסידים מכל רחבי תבל בפסוקי “אתה הראת” ושאר הכיבודים, כאשר בפסוק ראשון ואחרון כיבד את הרבי. רשימת הכיבודים נכתבה כאמור בהוראת הרבי, והרב סימפסאן החזיק בידו את הרשימה והקריא ממנה את הכיבודים.

לאחר סיום האותיות ניגנו  את הניגון “פרזות תשב ירושלים”. הרב סימפסאן הגביה את ספר התורה הרב מאיר גורקאוו כובד בגלילה. כאן פנה הרבי אל הקופסא ופתח אותה, ולתדהמת החסידים הוציא ממנה כתר תורה מרהיב במיוחד, והניחו על הספר. הרבי לקח בידיו את ספר–התורה, ולמרות הצפיפות העצומה ששררה במקום הצליחו לפרוש מעליה חופה, וזקני החסידים החזיקו נרות, וכך צעד הרבי מתחת לחופה לעבר ארון הקודש כשבידו ספר התורה.

“אדמו”ר המלך המשיח שליט”א”

סיום הספר גרם להתעוררות עצומה בקרב החסידים שהגיעו מכל רחבי תבל אל הרבי. עדות לכך אפשר למצוא במכתב ששיגרו קבוצה מחשובי החסידים לרבי לאחר סיום הספר:

“כ”ק אדמו”ר המלך המשיח שליט”א

“מאחר שזכינו לסיום הספר תורה לקבלת פני משיח צדקנו, והרי כ”ק אדמו”ר שליט”א מבית דוד והוגה בתורה וכופה כל ישראל לחזק בדקה ולוחם מלחמות ה’ ועושה ומצליח, וכמו שכבר שמענו מפיו הקדוש שכלו כל הקיצין ואין סוף להצרות שסובלים כלל ישראל. אנא לרחם, ולבוא תיכף ומיד לגאלנו מהגלות המר ויוליכנו קוממיות לארצנו בחסד וברחמים.

“זושא וילימובסקי, בערל בוימגארטן, נחמן סודק, בערל שם טוב, בערל קסלמן, וועלוועל קסלמן, ברק’ה חן, בן ציון שם טוב, שלום ליברוב, אהרון פרידמן”.

מה הרגישו החסידים לאחר שי’ שבט חלף ולדאבוננו הרבי לא התגלה?

על כך סיפר הרב אליהו דהאן, מחברי קבוצה תש”ל: “במוצאי שבת מוצאי י’ שבט, לאחר ההתוועדות עם הרבי, התקיימה התוועדות עם גדולי המשפיעים שהגיעו מקרוב ומרחוק, בהם היו גם המשפיע הרב שלמה חיים קסלמן, המשפיע הרב ניסן נמנוב והמשפיע הרב בן ציון שם טוב. הם חיזקו את אנ”ש להאמין יותר חזק בהתגלות המשיח. אחד מהם אמר שהיה זה מעין ‘קץ’ שלצערנו לא התממש”.

הפסק אינו פסק

חסידי חב”ד הפיחו רוח של תקוה בציפיה לגאולה והעצימו את התקווה הגדולה להתגלות משיח צדקנו. אך כמו לכל דבר שבקדושה, גם פה קמה לה התנגדות שבראשה עמד ראש ישיבת פוניבז’. מבני ברק נשבה רוח זרה וקרה לכל החום הגאולתי. הרבי מה”מ, לוחם מלחמות ה’, בחר להשיבו מנה אחת אפיים.

היה זה בהתוועדות שבת פרשת פקודי, ו’ אדר ב’ תש”ל, התייחס הרבי לאלו המתנגדים לספר תורה של משיח. הרבי אמר [תמצית הדברים:] כי אדמו”ר הריי”צ החל בכתיבת ספר התורה שכעת הסתיימה כתיבתו, והשם שנתן לו “ספר תורה לקבלת פני משיח צדקנו” ורחמנות על אלה שאינם מכירים בעילוי בהשתתפות בספר התורה שנשיא הדור אדמו”ר הריי”צ החל בכתיבתו. וכפי שהוא אמר שיכל לקחת את כל הענין על עצמו, ויכל לשלם את כל ההוצאות בעצמו, אך הוא רצה לזכות את כל היהודים בזה.

יש אלו שאינם מכירים בגודל הענין, ואינם חפצים להשתתף, אך זהו החידוש של הנשיא, שהוא משתף את כל היהודים בזה. למרות שנכון ש”זכין לאדם שלא בפניו”, ואין דין ש”זכין לאדם בעל כרחו”, אך הרבי משתף אותם בספר תורה.

העדר ההכרה שלהם, לאחר שכל הענינים כבר בגלוי, ובפרט אלו שיודעים את המצב ב’מדינה ההיא’ [ברית המועצות] שהיחידים שנשארו במצב שהיו קודם, הם אלו שהיו קשורים עם פנימיות התורה.

[ולמרות שכולם יודעים מעובדה זו, הרי:] בכל אופן נשארו שרידים של חושך הגלות בעולם. וכאמור, רחמנות על כל אלו שטוענים כי אינם רוצים את הזכות להשתתף בספר תורה, ושריד החושך יכול לבוא דווקא מיהודים.

הרבי הוסיף והבהיר כי כדי לפסוק צריכים ללמוד את הנושא, ואלו שלא עסקו מעולם בענין [משיח], אינם מורשים לפסוק בנידון. ומכיון שהפסק הזה אינו פסק כלל, הרי שלילת ההשתתפות בספר תורה, זהו רק העלם מצד יצר הרע שהכריחו כך, וכאשר יוסר ההעלם, יתגלה הרצון האמיתי שהוא רוצה להשתתף בספר תורה. בפרט שענין המשיח הרי אומרים זאת ב’אני מאמין’ מידי בוקר, והרי הוא בעצמו אמר זאת בבוקר “אני מאמין” אודות המשיח ו”אחכה לו בכל יום שיבוא”, רק מתי שצריך להביא את הדבר בפועל, בנוגע אליו ולבני ביתו למטה מעשרה טפחים, הוא נבהל כי אינו מורגל בכך.

אוי ואבוי לאלו שאינם מבינים את גודל העילוי בזה, והחידוש של נשיא הדור, שלמרות הכל ‘ביד חזקה יגרשם’, מכיון שהוא מביט בעין טובה על יהודים, פועל הוא גם על אלו בדרכי נועם ובדרכי שלום אך בפועל זה נעשה “ביד חזקה יגרשם”.

ועל ידי זה נהפכת הגלות, ומזה יוצאים לגאולה ובאופן של “ואתם תלוקטו לאחד אחד בית ישראל” וכל היהודים יוצאים מהגלות, ובקרוב ממש בביאת משיח צדקנו. [ספר השיחות תש”ל, שבת פרשת פקודי ע’ 549–551].

 

מקורות: שיחות קודש, תורת מנחם, אגרות קודש, הפרטיזן, חסיד נאמן, ימי תמימים, וזאת התורה, קונטרס שיחת י’ שבט תש”ל (י”ל בשבוע זה), בית משיח. ידיעות אחרונות, המודיע, שערים, הצופה, מעריב, דבר, פנים אל פנים ועוד.