הרה”ח ר’ משה דובער זילברשטרום למד בישיבות: תומכי תמימים ראשון לציון, כפר חב”ד, ת

הרה”ח ר’ משה דובער זילברשטרום
למד בישיבות: תומכי תמימים ראשון לציון, כפר חב”ד, תומכי תמימים המרכזית ב-770
תפקיד נוכחי: ר”מ ומשפיע כללי בישיבת תומכי תמימים ליובאויטש אלעד

זיכרון ראשון

הזיכרון הראשון שלי מתומכי תמימים הוא מהבחינה. באתי מירושלים  להיבחן אצל הרב זעליג פלדמן. הרגשתי מיד שעומדת מולי אישיות מיוחדת. אחר כך גם זכיתי להכיר אותו לעומק, הוא היה יהודי שפרוש מענייני העולם, יהודי שמונח וחי בעולם של לימוד תורה. זה לא שהוא לא ידע מה קורה, אבל זה לא תפס אצלו מקום בכלל.

היה גם יבלח”ט הרב אלימלך קוק, אלו היו דמויות שהרגשת שהם טפח מעל המציאות. חיו בצניעות והיו מונחים בלימוד.

הדמויות הללו תפסו אותי כנער צעיר, ועשו עלי רושם גדול.

חוויה משמעותית

היו הרבה חוויות משמעותיות, אני זוכר למשל שפעם אחת, הייתי עוד בישיבה קטנה, רצנו בבוקר למקווה לפני חסידות. ר’ מענדל פוטערפאס היה בדרך לישיבה והוא ישב לנוח על אבן בדרך. חלפנו על פניו, ולפתע אני שומע את הבחור שליווה אותו צועק ‘זילברשטרום ר’ מענדל קורא לך’.

חזרתי וניגשתי אליהם ור’ מענדל אמר לי ‘זילברשטרום, תגיד לאבא שיתקשר אלי’.

באותם ימים, היו בקושי שני טלפונים ציבוריים ששימשו את כל הישיבות ומוסדות החינוך בכפר חב”ד. כדי להתקשר הבייתה היה צריך לבוא בלילה מאוחר או לחכות שעות בתור. ממילא השיחות היו תכופות פחות, כך שלקח זמן מה עד שמצאתי את ההזדמנות להודיע לאבי שיחי’ שר’ מענדל ביקש שיתקשר אליו. בפעם הבאה שהתקשרתי אבי אמר לי: “ר’ מענדל רוצה שתלמד תניא בעל–פה”.

מעניינת הגישה הזו של ר’ מענדל שלא רצה ‘להנחית’ עלי ישירות את הבקשה, אלא מצא דרך עקיפה להודיע לי על רצונו.

התחלתי ללמוד, הייתי עולה ונבחן קבוע אצל אחד השלוחים בישיבה גדולה. כך הגעתי לשנים עשר פרקים ואפילו יותר. יום אחד המשפיע שלנו הרב אשר אייזנבך בא אלי ואמר לי ר’ מענדל רוצה שתבוא אליו להיבחן. עליתי לר’ מענדל ושם פגשתי קבוצה של בחורים. מסתבר שלא הייתי היחיד, ור’ מענדל הכניס כך ללימוד תניא בעל–פה עוד מספר בחורים.

הוא ביקש מכל אחד לומר קטע. כשהגעתי לפרק ז’, עשיתי טעות. במקום לומר “האוכל בשרא שמינא דתורא ושותה יין מבושם” אמרתי “שותה יין מבושם ואוכל בשרא שמינה דתורא”. ר’ מענדל עצר אותי ואמר לי “חאפט די משקה פאר די פארבייסען?” [חטפת את ה’משקה’ לפני ה’מזונות’?…] המשפט הזה נחקק בי ויצא לי להרהר בו הרבה. שנים לאחר מכן, ראיתי בו הוראה חשובה מאוד עבורי. זה סייעתא דשמייא שיש למשפיע שלפעמים הוא כמו צינור שמעביר את מה שרוצים לומר למושפע מלמעלה.

דמות משמעותית

הדמות המשמעותית ביותר עבורי עד היום ממש, זה ללא ספק הרב מאיר גרוזמן ע”ה. הכרתי אותו בשלב מסויים באמצע שיעור ב’ בישיבה גדולה ומאז הוא חלק משמעותי ביותר בחיים שלי. עד היום אין יום שאני לא חושב עליו כמה וכמה פעמים, מנסה לחשוב מה הוא היה אומר לי במצב כזה, או בהתלבטות אחרת.

כלפי חוץ ר’ מאיר היה בעל נגלה, אבל כל הלמדנות שלו הייתה מעטה לחסיד שבו. הוא היה חסיד אמתי, הוא הדמות שליווה אותי בפועל ונתן לי עצות והדרכות מפורטות בעבודת ה’.

צידה לדרך

ראשית, הסיפורים והרעיונות ששמעתי מר’ מענדל בישיבה אני מספר אותם לבחורים בהתוועדויות. אבל אם אני חושב על עניין שהשפיע עלי ואני משתמש בו כיום, אז זו הנקודה של אהבת ישראל שקיבלתי מר’ ראובן דונין. לימדתי בתומכי תמימים ברמת אביב בתחילת דרכה וזכיתי לשמוע הרבה באותה תקופה מהרב דונין. אמנם כבר לא הייתי תלמיד, אבל ההתייחסות שלו לעניין של אהבת ישראל, הוא נתן לי את ההבנה שצריך פשוט לעורר אהבה לתלמידים. הדברים ששמעתי בהתוועדויות נתנו לי תובנה חשובה איך יש להתייחס לתלמידים ועם זה יצאתי לדרך בעבודה בחינוך.

אפשר לומר שבעבודתי כיום, אני מיישם את מה שקיבלתי משתי הדמויות הללו. מהרב דונין את המקיף של ענין האהבת ישראל, ומהרב גרוזמן את העבודה וההדרכה הפנימית בעבודת ה’.