מאת: זלמן קזרנובסקי

האם השמיטה הבאה תחול בתשע”ה או בתשפ”ב? איזו שמיטה מיוחדת תתגלה בגאולה? האם אכן העולם יחרב באלף השביעי? ומהם ה’כנפים’ בהם יתרוממו בני ישראל מהמים שישטפו את העולם? על השלימות המיוחדת בשמיטה של ימות המשיח ועל ה’שביתה’ הכללית של כדור הארץ באלף השביעי

מאת: זלמן קזרנובסקי

 המצוה הראשונה בפרשה היא מצוות השמיטה, “כי תבואו אל הארץ . . . ושבתה הארץ שבת לה’” הדיון בנוגע לשנת השמיטה אקטואלי במיוחד בתקופה זו: לפי החשבון הנוכחי של שנות השמיטה - השנה היא השנה הששית לשמיטה ובשנה הבאה, שנת תשע”ה, תחול שנת השמיטה. חלק מאיסורי עבודת האדמה משפיעים גם על השנה השישית כיון שהשביעית אוסרת גם את המלאכות המתבצעות כהכנה אליה¹.

כיום אנו מקיימים את מצוות השמיטה מדרבנן בלבד. לדעת רוב הראשונים, וכך נפסקה הלכה, השמיטה מדאורייתא תלויה בקיום שנת היובל. על היובל נאמר בפרשתנו “וקראתם דרור בארץ לכל יושביה”, ולמדו חכמים שחיוב היובל הוא רק בזמן ש”ישראל יושבין על אדמתן ולא בזמן שגלו מקצתן”, לכן מאז שגלו שבט ראובן וגד נתבטל היובל ועמו השמיטה. בזמן הזה השמיטה היא מדרבנן בלבד בכדי שלא תישכח המצוה². 

שלימות בארץ וביושביה

מכך מובן שהספירה שלנו במנין השמיטות עומדת להשתנות: בזמן שבית המקדש קיים היו בית–דין סופרים 49 שנה ואז מקדשים את שנת החמישים, היובל. מחורבן הבית ואילך השתנתה הספירה ואנו מונים את השביעיות באופן רציף ללא התייחסות לשנת החמישים. לכן, כותב הרמב”ם בהלכות שמיטה ויובל, “לעתיד לבוא כשיכנסו לארץ בביאה שלישית יתחילו למנות שמיטין ויובלות” - בגאולה הקרובה, כשכל נדחי ישראל יתקבצו ויתיישבו בארץ ישראל, יחזור חיוב היובל כבראשונה ויתחילו במנין חדש! כך שבשנה השביעית לגאולה תחול שנת השמיטה ולאחר 49 שנה יקדשו בית–דין את שנת היובל.

יוצא מכך שכאשר משיח יבוא בשנה הקרובה יתבטל מנין השנים הנוכחי, ויתחיל המנין מדאורייתא הכולל את שנת היובל. כך שהשנה הקרובה, תשע”ה לא תהיה שנת השמיטה אלא השנה הראשונה למנין השמיטין החדש והשמיטה הקרובה תחול בשנת ה’תשפ”ב³!

מכך מובן שרק בזמן הגאולה נקיים את מצוות השמיטה כהלכתה. יתרה מכך, השמיטה והיובל בזמן הגאולה יתקיימו בשלימות מיוחדת עוד יותר מהזמן שבית המקדש קיים: במושג של “כל יושביה עליה” ישנן כמה דרגות. בזמן הבית כללה הארץ רק את ארץ שבעה האומות (‘עליה’), והכילה  רק את בני ישראל שחיו באותו דור (‘יושביה’). לעתיד לבוא תיכבש הארץ בשלימותה - ארץ עשר אומות, וישכנו בה כל יושביה ממש - כל בני ישראל שיקומו לתחיה, מכל הדורות! כך שגם השמיטה והיובל יתקיימו באופן המושלם ביותר⁴.

המשכת הקדושה ב’ארץ’

מהיבט עמוק יותר, שייכותה של מצוות שמיטה לגאולה אינה רק השלימות בקיום מצוות השמיטה, אלא גם התממשות מושלמת של מהות השמיטה: הגמרא אומרת, שכשם שעל האדם לשבות ממלאכת האדמה אחרי 6 שנות עבודה כך בלוח–הזמנים הכללי של העולם קיימת ‘שביתה’ אחרי 6000 שנה: “כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים, כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה”⁵.

מובן שהקשר המספרי בין השמיטה לאלף השביעי נובע מתוכן פנימי משותף: תוכנה של מצוות השמיטה הוא שעבודת האדמה אינה מנותקת מהקדושה. השמיטה פועלת שגם במשך ששת השנים בהם האדם טרוד בעבודת האדמה, במסחר ובעסקים - תהיה חדורה בו התכלית שלשמה נברא, תכלית זו באה לידי גילוי בשנה השביעית כשמשבית את המלאכה, כך מתגלה כיצד במשך כל ששת השנים עבודתו הייתה מצד ציווי הקב”ה.  כך שלאחר שש שנים בהם האדם עבד בעולם על פי הוראות ודרכי התורה נעשה העולם ראוי ומוכשר לשנה השביעית בה “ושבתה הארץ שבת לה’”.

כך גם מתנהלת ה’שמיטה’ הכללית של העולם, ששת אלפי השנים כוללים את תקופת ‘עבודת הבירורים’, זהו הזמן בו הנבראים עסוקים ב’עבודת האדמה’, זוהי תקופה של העלם והסתר בה על היהודי להיות חדור בתכלית בריאתו ולעסוק בבירור וזיכוך העולם. לקראת האלף השביעי נשלמת עבודת הבירורים ומתגלה בעולם הגאולה בה מתגלה בכל דבר מהותו ושרשו האמיתי, דבר ה’.

‘חורבן’ ההעלם

אמנם, כשמעיינים במקורות נראה שהאלף השביעי ישבית ויבטל לחלוטין את החיים בעולם. הגמרא אומרת “שית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב” - משך קיומו של העולם הוא ששת אלפים שנה בלבד, ובאלף השביעי יחרב. העולם יתמלא מים ויהיה שומם מבני–אדם. הגמרא שואלת על כך⁶, כיצד יתקיימו בני ישראל שיקומו לתחיה לקראת האלף השביעי? והגמרא מתרצת “הקב”ה עושה להם כנפים ושטין על פני המים”.

בתורת החסידות מבואר שאין הכוונה לחורבן פיזי של העולם אלא ל’חורבן’ של ההעלם וההסתר על הקדושה, “הכוונה שיהיה חרב מלבושין דקליפת נוגה”⁷ - המציאות האמיתית של כל נברא היא דבר ה’ המלובש בו להחיותו, הסיבה שבכל זאת הנבראים מרגישים מציאות נפרדת ומנותקת ממקור חיותם היא, כיון שהחיות מהקדושה מוסתרת על ידי ‘קליפת נגה’. באלף השביעי, כשתסתיים עבודת הבירורים והקליפה תיהפך לקדושה, תתבטל הישות והחמריות של העולם. זוהי המשמעות של ‘חורבן’ העולם באלף השביעי, כשתסתיים ו’תושבת’ מלאכת ה’בירורים’ ויומשך בעולם גילוי אלוקות שלמעלה מכל הגבלה.

ביטול והתאחדות

זהו גם העומק בדברי הגמרא שהעולם יימלא מים: אחד ההבדלים בין הים ליבשה הוא שהברואים שבים אינם נרגשים למציאות עצמאית, נרגש בהם באופן תמידי שחייהם תלויים בים. אך ברואי היבשה לא מרגישים תלות כלשהי בכח נעלה מהם.

גם בבריאה עצמה, בשלב הראשון של העולם, לפני שאמר ה’ “יקוו המים . . ותיראה היבשה”, היה היקום מכוסה במים, נרגש בו מקור חיותו. אך הכוונה האלוקית היא שגם ביבשה, ברובד המגושם של העולם, תחדור הקדושה. זהו החידוש של האלף השביעי היבשה תישאר על מקומה ובד בבד תתגלה בה הכוונה האלוקית “כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים”, הארץ לא תתבטל ותישאר במציאותה, אך היא תהיה מלאה וחדורה בהכרה והרגשה ש”אין עוד מלבדו”.

דרגה זו של התאחדות וביטול העולם לקב”ה היא הרמה המקסימלית של חיבור העולם עם הקב”ה, אך בבני ישראל תתגלה דרגה נעלית מכך, ‘ישראל וקוב”ה כולא חד’! לא מדובר בהתאחדות וביטול לדבר נעלה יותר, אלא במציאות אחת שאינה ניתנת לחלוקה. זהו עומק הכוונה בדברי הגמרא: הקב”ה יעשה לבני ישראל ‘כנפים’ שבהם יתעלו עוד יותר מה’מים’ שיכסו את העולם - תתגלה בהם מעלתם העצמית שלמעלה מהעולם ולמעלה אפילו מהתורה (ה’מים’)⁸.

השביעית תלויה בשישית

כל ששת אלפי השנים מהווים הכנה לאלף השביעי, אך בולט ומתייחד בכך האלף השישי ובפרט זמננו, התקופה האחרונה שלפני לגאולה. הדבר מרומז בפרשתנו “וציוותי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים” משמעות הדבר היא שהגילויים של האלף השביעי נובעים מהעבודה בזמן הגלות. כפי שאדמו”ר הזקן כותב בתניא כל הגילויים העתידים לבוא “תלויים במעשנו ועבודתנו כל זמן משך הגלות”⁹.

כשאנו מתבוננים על מצבינו הרוחני ועל חשכת הגלות אנו שואלים את עצמנו “מה נאכל בשנה השביעית”? האם אכן אנו בכוחותינו הדלים אנו פועלים עתיד כה מופלא? על כך עונה התורה “וציוויתי את ברכתי לכם” כאשר יהודי פועל בברכתו של הקב”ה - הוא מקבל כוחות נעלים מעבר למציאותו המוגבלת, ומביא במעשיו ובעבודתו את הגאולה האמיתית והשלימה על כל הגילויים שבה!¹⁰.

1) ראה מס’ שביעית פ”א.

2) ראה חילוקי הדיעות בזה באנציקלופדיה תלמודית ערך יובל ע’ קטז, ערך ארץ ישראל ע’ רטו.

3) זאת לפי האופן שאין מונין את השנה אלא בתחילתה, אך קיימת דעה לפיה ניתן להתחיל את המנין גם באמצע השנה,  ולפי זה השמיטה הראשונה תחול בתשפ”א, להרחבת הענין ראה בס’ ימות המשיח בהלכה ח”ב ע’ קה ואילך.

4) ש”פ לך תשנ”ב.

5) סנהדרין צז, א.

6) סנהדרין צב סע”א.

7) אג”ק אדמו”ר מוהרש”ב ח”א ע’ קלז. ספר הליקוטים דא”ח צ”צ ע’ לעתיד לבוא.

8) ראה שיחות אחרון של פסח תשמ”ז - התוועדויות ח”ג ע’ 123, חמישה עשר באב תשמ”ט - התוועדויות ח”ד ע’ 161 הע’ 116.

9) פרק ל”ו, וראה לקו”ש חי”ז פ’ שמיני, ד”ה ונחה עליו תשכ”ה.

10) התוועדות ש”פ בהר תשי”ט סי”ב.