משיח חייב לבוא עכשיו! הבאת משיח היא–היא ההתקשרות שלכם לרבי. בזמני, המשפיעים שלנו

משיח חייב לבוא עכשיו! הבאת משיח היא–היא ההתקשרות שלכם לרבי. בזמני, המשפיעים שלנו שוחחו אתנו על חשיבות אמירת חת”ת, ובהמשך לימוד הרמב”ם, תפילה בעבודה, נושאים חשובים מאוד בשל עצמם. אולם, הרבי מעצים אתכם, כך שההתקשרות שלכם לרבי תתמקד בנקודה אחת ויחידה: עשו כל מה שביכולתכם להביא את משיח בפועל  * דברים שנשא השליח הרב ברוך העכט מברנטווד, קליפורניה בפני תלמידי כיתות ח’ ב’חדר מנחם’ ולפני תלמידי התלמודי תורה של חב”ד ברחבי תבל בשידור חי, כהכנה ליום הבהיר י”א ניסן השנה.

הרב ברוך העכט, שליח הרבי בברנטווד

כבוד הוא לי להיות כאן היום ב’חדר מנחם’. אשתף אתכם בסיפור אישי שאירע לי לאחרונה.

לפני שבועות מספר הוזמנתי לערוך בדיקה מסוימת, כירורגית באופיה, אך לפני שמתחילים את הבדיקה, מחברים את הפציינט לאינפוזיה דרכה מזרימים תרופות, נוזלים וחומרים שונים. הפציינט במקרה הזה הייתי אני, וחברי הצוות הרפואי ניסו לפתוח ווריד כדי לחבר אותי לאינפוזיה, אולם לא הצליחו להכניס את המחט לאף ווריד. הם דקרו וחפרו בשתי ידיי, בכל מקום אפשרי, אך לשווא; הם לא הצליחו.

האחות פנתה אליי, ופתחה בהסבר על התופעה המוזרה: יש לך וורידים טובים, אולם אנו לא מצליחים לחבר אותך לעירוי מכיוון שאתה מיובש! כאשר אין נוזלים בגוף, הוורידים “מתחבאים” מתחת לעור. לאחר מאמצים נוספים, הצליחו למצוא ווריד, חיברו אותי לעירוי וביצעו את הבדיקה.

דרך אגב, לפני שהבדיקה החלה, נכנס רופא לחדר, ושאל אותי אם אני רוצה לשאול אותו משהו. עניתי בחיוב; יש לי שאלה שרציתי לשאול (כאן ר’ ברוך מבקש מהתלמידים לנחש מה השאלה שהוא רצה לשאול, וכולם שאגו ביחד: אר יו ג’ואיש? האם אתה יהודי?).

ידעתי שהרופא יהודי, ושאלתי היתה: “האם הנחת תפילין היום?” הרופא הביט בי בהשתוממות ואמר “מה” חזרתי על שאלתי בשנית: האם הנחת תפילין היום?

“האם יש לך תפילין כאן?” שואל הרופא.

“בוודאי,” עניתי. “חב”דניק לא הולך לאף מקום בלי תפילין. הם כאן, ליד המיטה!”

סיכמנו שלאחר הפרוצדורה הרפואית נדבר על הנחת תפילין, וכמובטח הוא בא לשוחח איתי בסופו של התהליך. הוא פתח בענייני רפואה, אולם אני עצרתי אותו ואמרתי לו שכל השיחות נדחות עד לאחר הנחת תפילין. וב”ה פעלתי והוא הניח תפילין.

לאחר הבדיקה תמהתי מדוע חברי הצוות הרפואי לא הצליחו למצוא אצלי ווריד מתאים לעירוי. הרי זה מכון מיוחד לבדיקות הללו, והם מבצעים חמש עשרה בדיקות זהות בכל יום לאנשים שנמצאים בדיוק באותו מצב גופני בו הייתי. אם כולם באותו מצב, איך זה קרה רק לי?

אחרי מחשבה מעמיקה, פיתחתי תיאוריה, ושוחחתי על אודותיה עם הרופא. למה אני הייתי היחיד שהתייבשתי, ולמה הם כה התקשו למצוא לי ווריד מתאים?

תשובת הרופא הדהימה אותי. מדוע רק אני התייבשתי? כי אני הייתי היחיד שפעלתי על פי כל ההוראות! מסתבר, כך למדתי מהרופא, שכדי לבצע את הבדיקה, לא צריך לעשות את כל הפעולות שהתבקשתי, מספיק רק חצי מהן…

אם כן, מדוע נותנים לעשות את כל הפעולות? התשובה היא פשוטה: היות ורוב האנשים לא מקשיבים להוראות, ונשברים באמצע, הם נותנים לכתחילה כמות כפולה. וכשנשברים באמצע, הרי זה בעצם לאחר שנעשו כל הפעולות שבאמת נדרשות…

והנה מגיע פציינט תמים וצייתן — אני — ועושה כל מה שנדרש ממנו. כנראה שהייתי האדם היחיד בשנים האחרונות שעשה זאת… כשנכנסתי לחדר בדיקות, הם אפילו שאלו אותי אם שתיתי משהו היום, כאילו שברור להם שכולם שותים למרות ההוראה המפורשת להימנע משתיה באותו היום.

מתברר שאנו חיים היום בעולם בו אנשים נוטים שלא להישמע להוראות שנותנים להם. אבל — יש גם יוצאים מן הכלל. מידי פעם מתקבלת הוראה שחייבים להישמע לה. כשאתה האדם היחיד שמנצל את ההזדמנות ונשמע להוראות, כולם מסתכלים עליך ביראת כבוד.

זה כמו ילד שעובר בפרוזדור בבית הספר, ועל הקיר מתנוסס שלט גדול עם המילים “נא לא לגעת”. הדבר הראשון שהילד יעשה זה לגעת, כמובן. כך אם נותנים לפציינט משימות לעשות, התגובה הטבעית הראשונה היא: אני לא אעשה כל מה שביקשו ממני.

הרבי נותן הוראות, ואנחנו חושבים…

אנחנו כולנו חסידים של הרבי, שאוהבים את הרבי. הרבי עשה את חיינו לפשוטים ובלתי מורכבים מאוד. הרבי הניח בפנינו את כל הנתונים בצורה ברורה ובלתי משתמעת לשתי פנים. הוא אמר לנו שדורנו הוא דור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה. אנחנו נמצאים באחרית הימים, והרבי נתן בידנו את ההוראה “עשו כל מה שביכולתכם להביא את משיח בפועל”.

כיצד יתכן, כאשר הרבי אמר את הדברים בתנש”א, ולמרות זאת עברו כל כך הרבה שנים מאז (24 שנה בדיוק), ואנו נמצאים היום בשנת התשע”ה, ו”עדיין לא בא”. היתכן?

התשובה היא, שיש לנו בעיה וקושי בציות להוראות. הרבי נותן לנו הוראות, אבל אנחנו חושבים לעצמנו “מספיק לעשות חלק מההוראות, אין צורך לעשות הכל. גם אם נעשה רק חצי, הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר”. 

וכאן נדרש שינוי בתפיסה.

כדי להבין מה נדרש מאתנו כדי לחולל שינוי, נתמקד על פרקו החדש של הרבי — פרק קי”ד. ישנו מאמר בליקוטי תורה על שני פסוקים בפרק קי”ד, וכ”ק אדמו”ר הזקן מקשה קושיא פשוטה: אומר דוד המלך: “הים ראה וינס, הירדן יסוב לאחור. ההרים רקדו כאילים”. מדוע הים נבהל עד כדי ניסה, ומדוע ההרים רקדו? מדוע היו תגובות שונות לים ולהרים?

ועונה כ”ק אדמו”ר הזקן: ההרים ממוקמים בגובה רב. הר מסמל מקום של התגלות רוחנית גבוהה — ובפרטיות מידת האצילות. כשמידות האצילות, שהן מאורות, פוגשות בגילוי נעלה יותר, כגון קריעת ים סוף, המידות “מתרגשות”, מתעלות ופוצחות בריקוד “כאילים”.

מה ההבדל בין הליכה לריקוד? כ”ק אדמו”ר הזקן מסביר (והרבי מביא את הדברים במאמר “באתי לגני” של השנה) שהליכה היא התקדמות איטית ממקום אחד לשני. מתחילים בנקודה מסוימת, מתקדמים צעד אחר צעד ובסופו של דבר מגיעים למטרה הנכספת. לעומת זאת, ריקוד הוא ענין של דילוג וקפיצה. קופצים ממקום למקום בקפיצות גדולות — גילוי גדול ונעלה יותר. כ”ק אדמו”ר הזקן אומר שהפירוש של “ההרים רקדו כאילים” הוא שההרים חוו אור. ו”הים ראה וינוס” מדובר על מלכות — הדרגה הנמוכה ביותר של אצילות, כשהכל מכוסה, כדי שאנו נוכל להתקיים.

כשאנו מתבוננים בעולם סביבנו, אנו יודעים שכל מה שאנו רואים (לדוגמה בחדר הזה — שולחנות, כסאות, ארונות, מדפים וכו’) הם התגלות של ה’. בפועל, אנו לא מסוגלים לראות את האלוקות שבדברים הללו.

האם אלו חדשות טובות או להיפך? התשובה היא: שניהם נכונים. הפן השלילי הוא שאיננו מסוגלים לראות את ה’, והבשורה הטובה היא שעל ידי זה אנו מסוגלים להתקרב לה’.

כ”ק אדמו”ר הזקן אומר שקודם חייב להיות “הים ראה וינס” לפני “ההרים רקדו כאילים”. כלומר, כדי לחוות אור עז, קודם צריכים לחוות חושך. אם לא חוויתם חשכה, בלתי אפשרי לחוות אור חזק באמת. וזה המסר של “בצאת ישראל ממצרים”.

משיח צריך להיות ‘פרוייקט שלנו’

כיצד נוריד את הדברים לחיי היום יום ומעשה בפועל? הרבה מאתנו שואלים את עצמנו את השאלה הבאה, והיא באמת שאלה טובה מאוד: הרבי דיבר אלינו בכ”ח ניסן, תשנ”א, וכעת אנו נמצאים בה’ ניסן תשע”ה, אז כיצד ייתכן שמשיח איננו פה עדיין?

גם, בתוכנו פנימה ייתכן שצצה שאלה (חלילה): כמה זמן אפשר לדבר על הנושא הזה? אולי כדאי לרדת מזה ולהמשיך הלאה? הביטו על כל ההתמודדויות הסובבות אותנו. כל אחד שיושב כאן בחדר לעולם לא ראה את הרבי במציאות! איך אתם אמורים להתחנך ולגדול לבחורים חסידיים? איך אתם יכולים לגדול מקושרים לרבי בביטול ומסירות מוחלטת, אם לא היתה לכם הזדמנות להתקרב לרבי לקבל דולר מידו הקדושה של הרבי?

כאן, השנה, בפרק קי”ד בתהילים, פרקו האישי של הרבי, הוא מעניק לנו את ההוראות: לא מספיק להיות על ההר ולרקוד בגלל הגילוי. צריך להקדים את “ההרים רקדו כאילים” ב”הים ראה וינס”. רק אחרי שחווים את החושך, יכולים להתעלות לגילוי האור.

י”א ניסן מתקרב. הרבי רוצה שאתם תסיימו את העבודה. קודם בתוך בנין זה (‘חדר מנחם’) ואחר כך בחוץ. הרבי מבקש מכל אחד מכם להיות האדם שמביא את משיח. איך מבצעים את זה? ב’מבצעים’ ברחבי השכונה — אם אתם גרים בשכונה שכל הדיירים חסידים, צאו החוצה ל’מבצעים’. חפשו יהודים שאפשר לעזור להם בקיום מצוות — אולי עמיתים לעבודה של אביכם, מכרים, אנשים ברחוב וכו’.

לאחרונה הייתי בחנות של רשת קוסטקו וכרגיל נשאתי אתי את התפילין. אם אתה חסיד של הרבי, גם אם אתה עורך קניות, התפילין לא מכבידים. פגשתי שם יהודי שהתעניין על מיקום המצות בחנות, אולם לפני שהספקתי לענות לו, הוא שאל אם יש אתי תפילין והושיט את ידו לכיווני. הוא שאל אותי לפני שהצלחתי לבקש ממנו להניח תפילין. זה מה שקורה כשאתה ממוקד בענייני הרבי.

מה קורה כשילדי כיתה ח’ רוצים לגייס כסף לפרויקט סיום? כל היום מסתובבים במטרה אחת: לרשום מה שיותר אנשים לפרויקט. כל מי שפוגשים, השאלה הראשונה היא: האם נרשמתם כבר?  או, אם יש מרתון לימוד, אתה פונה לסבתא, לקרובים רחוקים ולכל מי שאתם מכירים, להירשם ולהשתתף.

מדוע? כי הפרויקטים הללו כל כך קרובים ללבכם וחשובים לכם, אתם לגמרי ממוקדים. אתם יודעים בבירור שזה הדבר שהכי חשוב והכי מצליח, וחייבים לבצעו.

משיח חייב לבוא עכשיו! הבאת משיח היא–היא ההתקשרות שלכם לרבי. כשאני גדלתי זה גם היה כך, אולם בוודאי לא באינטנסיביות ועוצמה כפי שזה לאחר כ”ח ניסן תנש”א. המשפיעים שלנו שוחחו אתנו על חשיבות אמירת חת”ת, ובהמשך לימוד הרמב”ם, תפילה בעבודה, נושאים חשובים מאוד בשל עצמם.

אולם, הרבי מעצים אתכם, כך שההתקשרות שלכם לרבי תתמקד בנקודה אחת ויחידה: טוט אלץ וואס איהר קענט צו בריינגען משיח יעצט (= עשו כל מה שביכולתכם להביא את משיח בפועל).

הנני מזמין את כל אחד מכם להצטרף למשימה. קפצו על העגלה, תוודאו שכל אחד ממכריכם מחויב ומעורב, לאחר שאתם בעצמכם מחויבים לבקשת הרבי.

ויהי רצון שנזכה להעניק לרבי את המתנה היקרה ביותר שבכוחנו להעניק — כשהרבי עומד בבית המקדש השלישי, וכל אחד מאתנו ייגש לרבי עם דו”ח בו יהיה כתוב כמה תניא למדנו בעל פה, עם כמה יהודים הנחנו תפילין, לכמה יהודים חילקנו מצה שמורה, והרבי ידע שביצעתם את כל הנ”ל כהכנה להתגלות מלך המשיח, תיכף ומיד ממש.