הסבא מבקש להפגש עם הרבי

פגישה של חסיד ישיש מחסידי בעלזא בבני ברק עם הרבי, הביאה את הבעלזאי לבקש שתי בקשות מיוחדות, ועל שתיהן השיב הרבי בפסוקים מספר התהלים. רגע לפני שהמשיך, הרבי הוסיף עוד פסוק, מה שהתברר כעבור שנים כנבואה מדהימה! >> בדידי הווה עובדא

מדי שנה, בחופשת בין הזמנים, התופעה שבה וחוזרת על עצמה. מאות משפחות, רובן חסידיות מבני ברק ומירושלים, שוכרות דירות בקהילת חב”ד בצפת. וכך, ברחובות השכונה, בגני המשחקים, בבית הכנסת ובמכולות נראים אנשים חדשים שבאו להינפש וליהנות מהאוויר ומהאווירה המיוחדת של צפת.

בין הנופשים ישנם פנים מוכרים שנראים כאן מדי שנה. אחד מהם הוא ר’ מענדל פולק מבני–ברק, אברך בר אוריאן, איש יודע ספר היושב על תלמודו שמגיע עם משפחתו מדי שנה, משתתף בתפילות ובהתוועדויות ומוכר היטב לבני הקהילה.

ר’ מענדל, הנו מסוג היהודים המתחבבים מהר על סביבתם. כשהתקיימו בבית הכנסת סיומי מסכת לפני תשעה באב, נבחר אף הוא לאחד המסיימים. בפתח דבריו ביקש לשתף את הקהל בסיפור מופתי על הרבי מלך המשיח.

הסיפור החל בשנת תש”נ אך הסתיים בצורה פלאית כמה שעות קודם לכן, כאשר פקד עם משפחתו את ציונו של רבי שמעון בר יוחאי במירון, שם קרא כמנהגו את כל ספר התהילים.

הסבא מבקש להפגש עם הרבי

“שמו של סבי מצד אימא היה הרב מיילך (אלימלך) פריד. מאז עלה ארצה, קבע את משכנו בעיר התורה והחסידות — בני ברק. זכיתי וזכו שאר הנכדים, לסבא מיוחד במינו; יהודי עדין ורגיש שאת כל ימיו הקדיש ללימוד התורה ונזהר בהקפדה יתירה שלא להסב לאף יהודי עגמת נפש. דוגמה חיה לחסיד הלקוח מסיפורי העיירה, אדם בעל צורה פנימית וחיצונית של יהודי הדבק בדרך התורה ומצוותיה כפי שהיא משתקפת מתורתו של הבעל–שם–טוב הקדוש.

שכניו ואנשי קהילת בעלז אליה השתייך בבני ברק, כינו אותו בפשטות ‘צדיק’. מאוד אהבתי אותו והוא החזיר לי אהבה, למדתי ממנו רבות והייתי קרוב אליו מאז עמדתי על דעתי. בשנת תש”נ, לפני עשרים וארבע שנים, נאלץ סבי לצאת מארץ ישראל לניו–יורק לרגל טיפול רפואי מורכב שרעייתו הייתה צריכה לקבל אצל רופאים מומחים במטרופולין הגדול.

כאשר עלו על הטיסה, הם כבר לא היו צעירים. למרות רוחו הצעירה ומזגו הנוח והחייכני, כמה חודשים קודם לכן חגג את הגעתו לגיל תשעים.

כשהגיעו לניו–יורק, התארחו סבא וסבתא אצל בתם וחתנם, חסידי סאטמר בווילימסבורג. לאחר שהסבתא עברה בהצלחה את הטיפול הרפואי לו נזקקה, נותרו להם עוד כמה ימים בניו–יורק. באחד הימים הללו אני מופתע לקבל שיחת טלפון מסבא, הייתי יותר מהמום כשהבנתי שהוא מעבר לאפרכסת מפני שהוא היה כל–כך מופרש מענייני העולם הזה שלא ידע כלל איך לסובב את מחוגי הטלפון…

לאחר שהתעניין בשלומי ובשלום ניניו, ביקש בעדינות רבה, כהרגלו, את עזרתי. הוא ביקש לנצל את הביקור בניו–יורק כדי להיפגש עם הרבי מליובאוויטש. הוא תירץ את בקשתו בכך שכל חבריו בני גילו כבר הלכו לבית עולמם, והוא מלא בסקרנות לפגוש יהודי בעל שיעור קומה הנושק לגילו.

מדוע לא נעזר בחתנו שנתן לו אש”ל מלא ודאג במסירות רבה לכל מחסרו? כנראה בשל העובדה שהלה השתייך לחוגי חסידות סאטמר שהתנגדו לליובאוויטש. שמחתי שאוכל לסייע לסבא ולא איבדתי רגע מיותר. התקשרתי לגיסי, חסיד בחסידות אחרת המתגורר בבורו–פארק, והוא מיהר ליצור קשר עם הסבא ותיאם אתו את הזמן בו ייקח אותו לקראון הייטס.

גיסי הסביר לסבא שאם ברצונו לפגוש את הרבי מליובאוויטש ישנו יום אחד בשבוע שהדבר מתאפשר — מעמד חלוקת דולרים ביום ראשון. ואכן כשהגיע יום ראשון הוא אסף אותו ל–770 ולאחר המתנה לא ארוכה (מפאת גילו), הצליח להיכנס ולעמוד בפני הרבי.

הרבי ציטט את הפסוק מפרקו האישי

את פרטי הפגישה שמעתי מסבי רק לאחר כמה ימים, כששב ארצה. הסבא נעמד מול הרבי, ובקשתו הראשונה, מיד כשקיבל את הדולר, הייתה לזכות באריכות ימים. הרבי חייך וציטט את הפסוק האחרון מפרק צ”א בתהילים: אֹרֶךְ יָמִים, אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי.

סבי נותר המום על מקומו. כמו חסידים רבים אף הוא נהג להגיד מדי בוקר את פרק התהילים האישי שלו, ומכיוון שהיה בגיל 90 ונכנס לשנת ה–91, קרא סבי את פרק צ”א כנהוג, והנה הרבי מצטט בפניו בברכתו פסוק מאותו פרק. הוא סיפר לי כי חש שהרבי יודע היטב את גילו גם מבלי שיגיד דבר וחצי דבר אף לא ברמז.

לאחר אותה ברכה מופלאה, כשסבי חש שהוא עומד בפני איש אלוקים, החליט לבקש ברכה נוספת. חיים ארוכים זו ברכה גדולה, אך לא פעם ישנם כאלה שחיים חיים ארוכים אך בריאותם רופפת והם נופלים כנטל על בני משפחתם. סבי ביקש אפוא מהרבי, שיהיו לו חיי שיבה טובים ורגועים.

הרבי שוב השיב בציטוט פסוקים מספר התהילים. בין דבריו ציטט הרבי פסוק מפרק צ”ב בתהילים: עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ. כאילו אומר אין לך מה לדאוג, אתה עוד תחיה ותמשיך להגיד עוד פרקי תהילים. לפני שסבי נפרד מעם הרבי, שמע עוד פסוק מפרק ק”ג: תְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי.

מה אומר ומה אדבר, סבי כיבד מאוד את הרבי עוד קודם אותה פגישה אך לאחר אותה פגישה הערצתו אל הרבי מליובאוויטש התעצמה.

סבי כל הזמן התעכב על הפסוק הראשון ששמע מהרבי והדגיש שהרבי ידע היטב את גילו למרות שהוא לא נקב במספר.

משמעות הפסוק האחרון

עוד שתים–עשרה שנים זכה סבי לחיות מאז אותה פגישה, וכברכת הרבי הם היו שנים טובות אותן חי כמו בחור צעיר. עד יומו האחרון התנהל ברעננות מדהימה בהתאם לגילו. הוא היה יוצא לתפילות, זכר כל פרט, כל נכד ונין, ממש כברכת הרבי תתחדש כנשר נעוריכי, רוחו הייתה כמו של נער צעיר.

בקיץ האחרון, שתים–עשרה שנים לאחר פטירתו, אני יושב בציונו של רבי שמעון בר יוחאי וקורא בספר התהילים. כשאני מגיע בפרק ק”ג למילים תְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי, אני עוצר משום מה, מה שלא עשיתי בפעמים הקודמות שקראתי את הפסוק הזה, אולי מפני שהייתי רגוע בחופשה ואולי מפני קדושת ציונו של רבי שמעון בר יוחאי, ונזכרתי שבדיוק את הפסוק הזה שמע סבי מהרבי מליובאוויטש לפני שהסתיימה פגישתם.

מסיבה לא ברורה התעכבתי על המילים, הבטתי על מספר הפרק, ואז פתאום ‘ירד אצלי האסימון’ — פרק ק”ג הוא הפרק האחרון שסבי קרא מדי יום, כאשר הגיע לגיל מאה ושתיים שנים בעלמא דין. כלומר, אין לזה כל הסבר אחר מאשר שהרבי מליובאוויטש לא רק ידע מתי סבי נולד, אלא ידע גם ניבא מתי יסתלק מהעולם.

התגלית הזו הדהימה אותי. שיניי נקשו. לאחר שנרגעתי מעט מהתגלית המרעישה, טלפנתי לכמה מבני המשפחה כדי לשתפם במידע הזה. לא היה מי שרוחו לא נפעמה באותם רגעים. כשחזרתי בערבו של יום לקרית חב”ד בצפת, נכנסתי לבית הכנסת ‘היכל לוי יצחק’ והתבקשתי לדבר בפני בני הקהילה. היה לי ברור שאפתח את דבריי בסיפור המדהים הזה שחלק עיקרי ממנו נודע לי רק כמה שעות קודם לכן”.