יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

מדוע ה’ בחר לתת את התורה דרך שליח בשר ודם? מדוע האמונה במשה רבינו היא מעיקרי האמונה? ומה רע לחשוב שמשיח יגיע כמושיע משמים, סוג של מלאך ה’? >> על כך ועוד, בהתוועדות מיוחדת לכבוד ז’ באדר

עומדים אנו בסמוך לז’ אדר, יום ההולדת ויום ההילולא של משה רבינו. ב–ו’ באדר חל גם היארצייט של חתנא דבי נשיאה, חתנו של הרבי הריי”צ וגיסו של הרבי שליט”א מלך המשיח, הרה”ג הרב שמריהו גוראריה, הרש”ג, שהתמנה על ידי הרבי הריי”צ להיות המנהל–פועל הכללי של ישיבות ‘תומכי תמימים’.

נפתח הפעם בסיפור שסיפר המרא דאתרא של כפר חב”ד, הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע”ה, ששמע מהחסיד ר’ פנחס אלטהויז שהיה מעורב בזה.

הרש”ג, בתוקף תפקידו כמנהל–פועל של ‘תומכי תמימים’, היה דואג הרבה גם לגשמיות של הישיבות והיה נוסע ממקום למקום ונפגש עם יהודים בעלי יכולת על מנת שירימו תרומה נכבדה לישיבה.

בשנת תשי”ט נסע הרש”ג עם החסיד ר’ פינחס (פינייע) אלטהויז, לברזיל, לבקר אצל אחד מהגבירים שהיה תורם למוסדות תורה בסכומים גבוהים. לפני שנסעו אמר לו הרבי שליט”א, שכשנוסעים לבקש כסף מיהודי, אין זו רק נסיעה בשביל כסף, אלא צריך לעורר אותו על ענייני יהדות.

כשהגיעו לאותו גביר, התחיל הרש”ג לדבר עמו על חשיבות שמירת המצוות, ואף הציע לו להניח תפילין. הגביר התרגז על כך שמנסים כביכול לחדור לחייו האישיים, ואמר שזה עניינו הפרטי ואין זה עסק שלהם. אבל הרש”ג לא ויתר, והמשיך להסביר לו שלכל יהודי יש בהנהגתו הפרטית השפעה על כלל ישראל. הלה התרגז עוד יותר והאווירה בחדר התחילה להיות לא נעימה. ר’ פינייע, שראה לאן הרוח נושבת, ניסה מן הצד “להרגיע” את הרש”ג ולהסביר לו שיפסיק לנדנד לגביר בענין זה שבו אינו מוכן לשמוע, אבל הרש”ג לא אבה שמוע. בסופו של דבר, גם כסף לא קיבלו ממנו.

לאחר שיצאו, שאל ר’ פינייע את הרש”ג למה התעקש כל כך, והרי ראה בעצמו לאן זה מוביל. השיב הרש”ג: “בחור, בחור, איך בין מחובר” (כלומר: אני מחובר לרבי, ואם הרבי אמר לדבר עמו על כך, זה בדיוק מה שאעשה!).

“גיסי הרבי”

הייתה לו לרש”ג התקשרות וביטול אל הרבי כמו חסיד צעיר. הרש”ג היה נוהג לחזור מאמר דא”ח כל שבת בעלות המנחה בזאל הקטן של 770, עם מניין זקנים שישבו עמו לסעודה שלישית, וזאת לפי הוראתו של הרבי הריי”צ. שכן בשנות חייו האחרונות של הרבי הריי”צ, היה הדיבור קשה לו, ולכן ציווה שהרבי שליט”א יתוועד בשבת מברכים וביומי דפגרא, ואילו הרש”ג יחזור מאמרי דא”ח.

לאחר שהרבי קיבל את הנשיאות, הרש”ג קיבל על עצמו לגמרי את מרות הרבי שליט”א, והי’ מקושר וחסיד ובטל לגמרי אל “דער רבי דער שוואגער”, ונהג בכל כהוראותיו. במשפט הספרים של “דידן נצח”, הוא התייצב לימין הרבי ועמד על כך בכל תוקף עוז, למרות שסבל על כך ממשפחתו הקרובה, ומבחינתו הייתה זו מסירות נפש ממש.

חסידים מספרים שמה שגרם לו לקבל על עצמו את הרבי שליט”א כ’רבי’, הייתה שאלה רצינית שהגיעה לפתחו והרש”ג שחשש לקחת על עצמו אחריות - הפנה את השאלה אל גיסו. הרבי שליט”א ענה שעוד מעט ייסע אל האוהל של הרבי הריי”צ, וישאל אותו מה לעשות בנדון זה. ואכן, כשהרבי חזר מהאוהל, אמר שקיבל את התשובה ויש לנהוג כך וכך. כששמע זאת הרש”ג, אמר: “אני מכיר את גיסי ויודע שהוא איש אמת. אני יודע בעצמי שאינני יכול לקבל תשובות בגלוי מהרבי הריי”צ באוהל. אם הוא יכול לקבל שם תשובות, אזי הוא הרבי!”

בתפילות ישב הרש”ג לצד שולחן מיוחד, סמוך למקומו של הרבי ואילו בהתוועדות היה יושב בקצה השולחן מימין הרבי. בכל פעם שהרבי אמר מאמר חסידות, גם כשהיה זה מאמר כעין שיחה ושאר הנוכחים לא עמדו, הרש”ג היה מתרומם ממושבו, עומד בביטול ומקשיב בדריכות.

בהקפות של שמחת תורה היה הרבי רוקד עמו בהקפה הראשונה והשביעית, ההקפה של הרבי. בתקופת היותי ב”קבוצה” ולאחר מכן (בשנים תש”מ–תשמ”א), זכיתי עם עוד כמה חברים לשמש אותו כשהיה מאושפז בבית רפואה ולעזור לו קצת גם בביתו. כשבאנו אליו לבקרו בבית הרפואה לאחר שמחת תורה, שאל בחשש עם מי רקד הרבי השנה כאשר הוא לא היה. כששמע שהרבי רקד לבדו עם ספר התורה, ולא עם אף אחד אחר, צהבו פניו משביעות רצון.

מה רע אם משיח יהיה מלאך ה’?

הקשר של יהודי עם הקב”ה חייב לעבור דרך משה רבינו. “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו”, “זכרו תורת משה עבדי” - האמונה היא בה’ ובמשה רבינו ולא בכדי התורה נקראת על שמו. גם אחרי ז’ אדר, נשמתו של משה רבינו נצחית בעולם הזה הגשמי, בזה שהיא נמצאת בגופו של נשיא הדור אשר בכל דור ודור (לקו”ש חכ”ו ע’ 7). כפי שאומרת הגמרא על הפסוק “וזרח השמש ובא השמש” - “עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה, זרחה שמשו של צדיק אחר”. כי העולם אינו יכול להיות קיים אפילו רגע ללא “צדיק יסוד עולם” שנמצא בגוף גשמי בעולם.

אלא שיש שואלים: לשם מה בכלל חשוב להדגיש כי את התורה ציווה לנו משה - וכי משה הוא שציווה את התורה? והרי הקב”ה הוא ורק הוא נותן התורה ומצווה המצוות, ומשה רבינו אינו אלא שליח? ובכלל, הרי הקב”ה היה יכול לתת את התורה לא דרך שליח מסוים, אלא באופן אחר. מדוע חשוב כל כך להדגיש את משה רבינו? ישנם אפילו השואלים, מדוע מדגישים את משה שהוא ילוד אישה בשעה שהעיקר הוא הקב”ה?

ולכן חשוב להדגיש ולחזור ולהדגיש שוב ושוב שעל פי שלוש עשרה העיקרים שקובע הרמב”ם, שהם היסודות והעיקרים של אמונת ישראל - האמונה במשה רבינו כבשר ודם מקבל התורה, כמו גם האמונה במלך המשיח כבשר ודם, נשמה בגוף גשמי דווקא, היא מעיקרי האמונה.

ו”עיקרי האמונה” אין פירושם רק שעניינים אלו הם הדברים החשובים ביותר - אלא שהם העיקר והיסוד של כל אמונתנו וכל התורה והמצוות, ובלעדיהן כאילו אין שום משמעות לכל השאר. זו היא האמונה ש”הא–ל מנבא את בני האדם”, לאמונה בנשיא הדור שבכל דור, והעיקר לאמונה ברבי שליט”א מלך המשיח, יחד עם ההדגשה שמשיח הוא דווקא בשר ודם, נשמה בגוף בעולם הזה הגשמי. בלי עיקר זה באמונה, נשמט כביכול הבסיס לכל התורה.

והרי בכל עם ישראל נתקבלו ללא עוררין י”ג העיקרים של הרמב”ם וברבים מהחוגים והעדות אף אומרים את י”ג העיקרים סמוך לתפילה.

הדברים אכן דורשים ביאור - מדוע זה נחשב עיקר באמונה? והרי לכאורה אפשר להאמין בכל התורה והמצוות, עם שכר ועונש בעולם הזה ובעולם הבא וכו’, ללא קשר כלל לאמונה בנבואת משה רבינו, בביאת המשיח ובתחיית המתים?

משיח - מתחילים מלמטה

מבאר הרבי מלך המשיח על פי המבואר בתניא (פרקים ל”ו–ל”ז) שתכלית בריאת הכל היא “נתאווה הקב”ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים”. תכלית זו תהי’ בשלימות בימות המשיח ובפרט כשיחיו המתים. וזה נעשה באמצעות קיום התורה והמצוות על ידי ישראל.

אמנם הקב”ה בוודאי יכול להעביר את כל המסרים שהוא רוצה להעביר לנו בכל אופן שירצה בכך, אבל בגלל שעיקר התכלית היא דירה בתחתונים, הקב”ה רוצה שהכל ייעשה דווקא על ידי התחתונים, על ידי אדם גשמי, נשמה בגוף בעולם הזה הגשמי. ולכן ענין עיקרי באמונה, דבר שנוגע לכל האמונה, היא העובדה שהקב”ה שוכן ומתלבש כביכול בבני אדם ומנבא את בני האדם. כי אילו היינו אומרים שהקב”ה אינו יכול לשכון ולהתלבש באדם גשמי, פירושו של דבר שלא יכולה להיות דירה לו יתברך בתחתונים.

וכן בקשר למשיח, ובהדגשה שמשיח הוא נשמה בגוף בעולם הזה, ושצריך לחכות לו כל הזמן, וכן להאמין בתחיית המתים. מדוע אלו עיקרים באמונה? - משום שזוהי התכלית של עם ישראל ושל התורה והמצוות - לכבוש את העולם שיהיה דירה לו יתברך בתחתונים. אילולא זה, כאילו אין משמעות ואין תכלית ח”ו לכל התורה והמצוות. וכפי המשל הידוע מהחייל היוצא למלחמה; גם אם הוא עושה הכל בקבלת עול מוחלטת, אבל אם הוא אינו יודע מהי המשימה שעליו למלא, הרי גם אם יעשה כל מה שאומרים לו בשלימות, חסרה נקודה עיקרית בעצם היותו חייל.

מסיבה זו עצמה, ישנה הדגשה מיוחדת באמונה בביאת המשיח, שמשיח חייב להיות בשר ודם. כי כיוון שהמטרה היא דירה לו יתברך בתחתונים. והכוונה היא שהמשימה תיעשה ותושלם דווקא על ידי התחתונים, הרי אם משיח אינו בשר ודם, הרי הוא אינו מן התחתונים, ותכלית הכוונה שהכול ייעשה על ידי התחתונים עצמם, לא תתקיים.

תכלית זו של דירה בתחתונים מתחילה קודם כל במלך המשיח עצמו בגוף גשמי המכיל בתוכו את הקדושה האלוקית האין סופית של עצמותו יתברך. והרבי מדגיש עוד יותר, שלא זו בלבד שהמלך המשיח הנו בשר ודם, אלא שעיקר עניינו הוא (לא להיות מופשט מן העולם ולעסוק רק בתורה ובעבודת ה’, אל הוא בעיקר) “מלך מבית דוד”, ועליו להיות מעורה היטב בתוך העולם, לנהל מלחמות עם אלו המנגדים ומפריעים לגילוי ה’ בעולם, “וילחם מלחמות ה’” עד “ונצח”. שכל זה הוא מפני שעל ידו באה לידי מימוש הכוונה האלוקית של דירה בתחתונים. לכן, יחד עם היותו עליון ביותר, “ירום ונישא וגבה מאד”, עליו להיות חלק מן התחתונים ועמוק בתוכם, כדי שדווקא התחתונים יעשו את הדירה לו יתברך.

מכיוון שמשיח הוא סיום והשלמת הדירה בתחתונים, ואצלו הדברים צריכים לבוא דווקא מלמטה, לכן דווקא אצל משיח לא די רק להאמין בו וללכת אחריו כמו אצל משה רבינו, אלא צריכה להיות דווקא קבלת מלכותו על ידי העם, מלמטה למעלה, כמו שכתוב “ובקשו את ה’ אלוקיהם ואת דוד מלכם” - “זה מלך המשיח וממנו יבקשו שאלתם כי הוא ימשול בם”. שהתחתונים דווקא יעשו אותו למלך, יקבלו את מלכותו ויכתירוהו, ועל ידי זה יוסיפו בו חיים ויפעלו את התגלותו כמשיח.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.