המאורע שהשפיע על ההיסטוריה של עם ישראל והעולם כולו, לפני יובל, אינו בהכרח מלחמת

המאורע שהשפיע על ההיסטוריה של עם ישראל והעולם כולו, לפני יובל, אינו בהכרח מלחמת ששת הימים. מבצעי הקודש שעליהם הכריז הרבי מה”מ, פעלו ופועלים שינוי עצום בעולם כולו, הכנתו לגאולה השלימה.        

בשבועות האחרונים, מציינים רבות את היובל למלחמת ‘ששת הימים’, ולאיחוד ירושלים במיוחד. מדובר אכן בניצחון נסי עצום, היסטורי, שהשפיע ומשפיע עד היום על עם ישראל בארץ ישראל, על האויבים בארץ ישראל, ובמידה לא מעטה על חלק גדול מהעולם כולו. ההשפעה והעניין של העולם כולו בארץ ישראל ועם ישראל, אינם נגזרים מהגודל של העם והארץ ביחס לעולם, אלא מהתפקיד המרכזי והמכריע שלנו, התכלית והמטרה שלשמה נברא העולם, וגם אם הם לא תמיד יודעים להסביר זאת, הרי כלשון חז”ל “מזליהו חזי”, העולם כולו יודע היכן נמצאת הנקודה המרכזית שבו.

יובל מיוחד שאנו מציינים, הוא להכרזה של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, על הראשון ב’מבצעים’, הלא הוא מבצע תפילין, אותו הוא קישר לניסים של מלחמת ששת הימים. לכאורה, פעולה מסוימת, ששייכת לקבוצה או לציבור, אך למעשה מדובר במאורע היסטורי, מדובר בתהליך ששינה ומשנה את העולם כולו, העולם היהודי והעולם בכלל. מבצעי הקודש של הרבי, הם הדרך לגלות בעם ישראל ובעולם, את אותה נקודה מרכזית, את הכוונה והתכלית שלשמם הם קיימים, שמושלמת ותושלם ע”י משיח צדקנו.

מתן תורה, ממנו אנו מגיעים כעת, הוא זה שמעניק לעולם את זכות הקיום, שהרי בלי התורה, העולם היה חוזר למצב שלא נברא. כך, קיום מצוות התורה ע”י כל יהודי, בכל מצב, בכל מקום, הם תכלית בריאתו של האדם ושל העולמות כולם, מהעליונים ועד לעולם הזה, לשם כך הם קיימים, ולכך מחכים.

ה’מבצעים’ הפכו להיות חלק מהשפה, משגרת החיים, וכדבר מובן וברור מאליו לכל אחד מאתנו. בחור, אברך, אישה ובת, כל אחד יודע שהוא “יוצא למבצעים”. כל אחד מאתנו הוא שליח, הוא יודע שעליו לזכות כל יהודי אתו הוא נפגש, בהנחת תפילין, הדלקת נרות שבת, וכל מצווה אחרת. עליו לדאוג לפגוש ולהגיע לכמה שיותר יהודים ולזכות אותם במצוות. היום הדבר ברור בכל החוגים, גם אלו שאינם ‘יוצאים למבצעים’, מבינים שצריך להשתדל ולפעול לקיום מצוות ע”י יהודים אחרים.

קשה לדמיין שבעבר הדבר לא היה כך. היו מי שהתנגדו לכך, אמנם הסיבות בדרך כלל לא היו שייכות אפילו למראית עין לקדושה, אך בכל אופן, הן שיקפו את התפיסה שהייתה רווחת בעולם היהודי, לפיה קיום המצוות הוא חלק מאורח החיים ה’דתי’, ומי שאינו מוגדר ככזה, או במקומות שאינם כאלו, צריך אולי לשמור על עניינים בסיסיים של הקשר לעם ישראל, אך אין טעם לנסות לפעול שיקיימו מצווה כזו או אחרת. למעשה, זוהי תפיסה גלותית, לפיה ענייני הקדושה שייכים רק במקומות ומצבים מוגדרים, ושאר העולם הוא בשליטה של כחות אחרים, עד לגאולה.

אולם, כשם שבמתן תורה נפרצו הגבולות שבין עליונים ותחתונים, כך פורץ את הגבולות בתוך העולם, הרבי מה”מ. העולם כולו הוא מקום לשכינה, לגילוי אלוקות. התורה ומצוותיה ניתנו לכל יהודי, גם אם כרגע הוא אינו מגדיר את עצמו כמי ששומר מצוות. ערכה ופעולתה של המצווה והמעשה, החיבור לקב”ה וזיכוך העולם, קיימים לא פחות (ולעיתים יותר) בקיום מצוות במצבים ומקומות הנראים ‘רחוקים’.

לעיתים קרובות, אנו יכולים לראות בעיני בשר את ההשפעה של ה’מבצעים’. יהודים שהתקרבו לשמירת תורה ומצוות בזכות הנחת תפילין, הדלקת נרות שבת, או כל מבצע אחר. לעיתים אנו מבינים שיהודי יצא מגדר של “קרקפתא דלא מנח תפילין” רח”ל, או שקיים מצוה אחרת בה הוא מחויב. לעיתים לא פחות קרובות, איננו רואים בהכרח את התוצאה בעיניים שלנו, המוגבלות לכאן ועכשיו, ויכולות לראות רק את מה שמתרחש בטווח הנראה לעין. אלא שאנו יודעים כי נפעלה כאן פעולה עצומה, עוד יהודי, עוד מעשה, עוד חלק מהעולם וענייניו, הגשימו את מטרת הבריאה, הגיעו לגאולה.

אי אפשר אפילו לדמיין, ובוודאי לא לתפוס ולהעריך, את מה שנפעל ע”י ה’מבצעים’. כאמור, אפילו התוצאות הנראות והנגלות, הן כה עצומות ונפלאות, שאין מקום שיוכל להכיל אותן, לתאר אפילו חלק קטן ממה שנפעל. ואם כך במה שנגלה לעינינו, הרי במה ששייך לזיכוך והכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו, על אחת כמה וכמה. עצם העובדה שקיום מצוות, הוא דבר ‘טבעי’, בכל מקום בעולם, ע”י כל אחד בעולם, זו כבר עובדה שמראה לנו כיצד העולם כולו מוכן לגאולה, בזכות פעולתו של משיח בעולם, ומוכן לקבל את פניו ולהכריז:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!