חמש מאות חיילים שיושבים יחד באולם אחד, האוכל מונח על השולחנות, והם כמו ילדים טוב

חמש מאות חיילים שיושבים יחד באולם אחד, האוכל מונח על השולחנות, והם כמו ילדים טובים מחכים לקידוש. המורל בשמיים. הבטתי במחזה ואמרתי לעצמי, אם הרבי שם אותי כאן, בתפקיד הזה, בעמדה הזו, זה לא סתם. יש לי כאן שליחות למלא. התחלתי לשיר ‘שלום עליכם’ וחמש מאות חיילים אחרי. אף אחד לא הלך הצידה, איש לא ניסה לחמוק. השירה האדירה פרצה מכולם יחד. זה היה מרגש • רב סרן י’, הקצין החב”די הבכיר ביותר בין הכוחות הלוחמים בגבול רצועת עזה. מספר על האווירה, על התמודדויות מיוחדות לחייל חב”די בשדה הקרב ועל תובנות ביניים חשובות מהמלחמה • כתבה מטלטלת היישר מהשטח

 

רב סרן י’, הקצין החב”די הבכיר ביותר ברצועת עזה, מספר ל’בית משיח’ על הלחימה מזווית מבט חב”דית:

“תקשיב טוב מה שאני אומר לך”, אומר לי י’, קצין בכיר במערך ההתקפי של צה”ל, “התובנה הכי חשובה שלי מהמלחמה הזו, היא, שהזירה האמיתית של המלחמה הזו היא לא המנהרות, לא המערך הרקטי, לא הנהגת החמאס, ואפילו לא הזירה הבינלאומית. הלחימה האמיתית היא במימד הרוחני, והנקודה הזו מתחדדת אצלי מיום ליום”.

רב סרן י’ הוא קצין בכיר במפקדת האוגדה ומשמש באחד התפקידים הרגישים ביותר במערך ההתקפי של צה”ל בלחימה הנוכחית בעזה. סביר להניח שאם תפגשו ברס”ן י’ בימים כתיקונם, לא תזהו באברך המזוקן את הקצין המוערך. י’, אחד הקצינים הקרביים החב”דים הבכירים, וכנראה הבכיר ביותר שנמצא כרגע בין הכוחות הלוחמים במסגרת המבצע. תפקידו הרגיש מונע ממנו להיחשף בשמו המלא ובתמונתו, אולם את דבריו, ואת המסר שאותו הוא רוצה להעביר, הוא אומר ברור ובלי להתבלבל.

הפסקת אש וחמשה הרוגים

היום ה–21 למלחמה היה אחד הימים הקשים והמוזרים מתחילת המבצע. “היום שיירשם כתחילת הדשדוש בעזה”, אמרה עיתונאית בכירה בערבו של יום לנוכח מסיבת העיתונאים המשולשת של ראש הממשלה שר הביטחון והרמטכ”ל, מסיבת עיתונאים שהסתכמה בהמון מלל שאינו מחדש דבר.

פרשנים בכירים בתקשורת הישראלית שבים ומזהירים כי צבא שעומד במקום מבלי לתקוף, צבא שמגיב ולא יוזם - הופך להיות צבא מדשדש שלא מסוגל לנצח. 

“ההבלגה הישראלית מאפשרת את טעינת מצבר האשראי הבינלאומי”, טען שר הביטחון בוגי יעלון במסיבת עיתונאים בקריה בתל–אביב. בסיכומו של עוד יום מדמם, עם ישראל מלקק את הפצעים. חמשה הרוגים היום. ארבעים ושמונה מתחילת המלחמה - עלות טעינת מצבר האשראי הבינלאומי.

יום שני השבוע החל בהפסקת אש, בעקבות כניעת ממשלת ישראל לדרישתו של ברק חוסיין אובמה. אלא שכמובן הפסקת האש הופרה שוב ושוב על ידי החמאס, הפרות שעברו בלא תגובה ישראלית הולמת ובעקבותיהן נרשם גל של היתקלויות שבהן היה מעורב צה”ל ברצועת עזה. מחבלים פתחו באש מרגמות ונשק קל לעבר כוחות צה”ל מתוך שכונת מגורים.

מאוחר יותר נורו שוב מטחים לדרום הארץ וזמן קצר לאחר מכן טווח הצפון במטח כבד שכוון לחיפה ואזעקות נשמעו מקסריה ועד פאתי חיפה. בנס לא הגיעו הרקטות לחיפה ונפלו בשטחים פתוחים באיזור. בערבו של יום זכינו גם לחדירה של מחבלים דרך מנהרה לקיבוץ נחל עוז וארבעה הרוגים מפצמ”ר בישובי נחל אשכול.

השכל הבריא מוביל את העם. ראשי רשויות בדרום מתקוממים. ראש מועצת אשכול, חיים ילין, אמר בשיחה עם כלי תקשורת כי “הקבינט צריך לקבל החלטה אם אנחנו במלחמה או במלחמה על הפסקת אש”. לדבריו, “ברגע שהקבינט והממשלה מגמגמים זה מחלחל כלפי מטה, כלפי התושבים, ומוריד את הביטחון והחוסן. כל מה שהתושבים רוצים זה לתמוך בהם ובצה”ל כדי שיסיימו את המשימה, ניקוי המנהרות והפסקת ירי הטילים. טרם הגענו למצב הזה ולכן אין שום סיבה בעולם שנדבר עם חמאס על הפסקת האש. השאננות הזו מביאה אזרחים וחיילים לא להיות דרוכים ובסוף זה עולה בחיי אדם. מי שקבע הפסקת אש הומניטרית בלחץ אובמה ומדינות אירופאיות לא יודע לעמוד על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל, שהם יותר חשובים מכל דבר אחר. המנהרות לא מגיעות לבית הלבן או לאו”ם. פה המנהיגות נמדדת, בעמידת המנהיגים מול כל העולם למען ביטחונם של אזרחיהם”.

גם ראש העיר שדרות, אלון דוידי, התבטא בחריפות נגד הדיבורים על הפסקת אש: “פעם אחר פעם ישראל נעתרת לבקשות להפסקת אש, בעוד חמאס מתעלם לחלוטין מהסיכום וחוזר להמטיר על ארץ ישראל, ובייחוד על שדרות ויישובי עוטף עזה, פצצות מרגמה וקסאמים. יותר מתמיד, עם ישראל מבין כי ההחלטה להיכנס קרקעית לרצועת עזה הייתה מזל גדול עבורנו, שהרי רק לאחריה הבנו כולנו כי אותן מנהרות שנכנסות לערי ארץ ישראל אינן בעיה טקטית, אלא איום אסטרטגי של ממש על ארץ ישראל. לכן אין מקום להתפשר בנושא זה. המנהרות נועדו לבצע מגה–פיגוע, והדעת לא מוצאת מנוח רק מהמחשבה על אירוע כזה. לכל אומה יש רגע של התפקחות, שבו כולם מבינים כי אין ברירה וכי זו מלחמה על הבית, במלוא מובן המילה”.

בתוך המציאות המורכבת הזו, אנחנו משוחחים עם י’. משימה בהחלט לא פשוטה, ביקשנו לשמוע על מה שקורה ברצועה, על התחושות בקרב הלוחמים ועל ההתמודדות המיוחדת של חייל חב”דניק בתנאי קרב. קיבלנו תשובות, אבל בעיקר התוועדות מאלפת ודברי התעוררות נוקבים.

שאלות מורכבות בהלכות שבת

י’ גוייס ביום שישי שקדם לכניסה הקרקעית. “התכוננתי לתפילה כשקיבלתי טלפון שעלי להגיע מיד ליחידה”, מספר י’, “התפללתי בזריזות, ארזתי תיק, אשתי הכניסה לי חלות טריות, וירדתי דרומה”.

“קיבלנו תדרוך והתחלנו בהתארגנות לשבת. מעניין, שבכל עשרים שנותיי כקצין קרבי במילואים מעולם לא יצא שעשיתי שבת בצבא. גם כששירתי תקופות ארוכות, תמיד הצלחתי להסתדר ולעשות שבת בבית.

“המציאות הצבאית באותו יום שישי הייתה מעט מורכבת”, מספר י’. “מחד קיבלנו צו 8, כך שהיה ברור שבכל רגע אנחנו אמורים לקבל את ההוראות. מצד שני, המציאות בינתיים לא הייתה מבצעית טהורה. התבקשנו להתחיל בפעולות מסוימות שהיוו הכנה לקראת כניסה קרקעית אפשרית לרצועה.

“הפעולות אותן התבקשנו לעשות היו כרוכות בחילול שבת, וזאת בנוסף לבעיה הכללית של הכנה משבת לחול. כמובן שאם המציאות הייתה מבצעית, לא היה לי ספק ולא הייתה כאן שאלה, כיוון שמדובר בפיקוח נפש הדוחה את כל התורה כולה; אולם כאן היה לי ספק מה עלי לעשות.

“התקשרתי לאחד מרבני אנ”ש”, ממשיך י’, “והסברתי לו את הסיטואציה. הוא הדריך אותי במדויק. אמר לי מה אני יכול לעשות ומה לא, ממה כדאי להימנע ומה כדאי לבצע בשינוי. עברנו יחד על הדברים, מיפינו אלו חלקים הם מדאורייתא ואלו מדרבנן. מה אפשר לעשות לכתחילה, ומה בדיעבד או בשינוי. כמובן שבכל דבר שהיה קשור לפעילות מבצעית מיידית, היה היתר גורף וברור לעשות את כל הנדרש למילוי המשימה.

“עקרונית ישנו היתר גורף מהרבנות הצבאית הראשית, שניתן לחלל שבת בעת כזאת וזהו ההיתר המנחה בדרך כלל את החיילים והמפקדים הדתיים”, אומר י’. “אולם אני כחסיד, לא הסתמכתי על ההיתר הגורף ויחד עם הרב ליבנו וביררנו את הדברים. זה היה עבורי, כחסיד, ניסיון מעניין שלא נתקלתי בו עד היום. יש לך היתר, ואתה גם לא יכול להוציא את עצמך מהכלל, יש לך משימות לעשות והן קריטיות לניהול המבצע, ובתוך כל הדבר הזה אני מחזיק ראש עם השבת, חושב לפני כל פעולה האם זה מדרבנן או מדאורייתא, האם אפשר לעשות זאת בשינוי והאם אפשר לדחות למוצ”ש. שוב אני חייב להבהיר שכל זה מדובר רק בפעולות שהיוו הכנה לקראת היום הבא של הלחימה ובשום פנים ואופן לא בפעילות מבצעית מיידית”.

שבת בלתי נשכחת

“בפועל, השבת על גבול עזה עם החיילים בשטח, הייתה עבורי אחת השבתות המיוחדות בחיי. בעזרת חיילים דתיים נוספים, התארגנו למניינים. יחד איתי היו במקום בו התכנסנו למעלה מחמש מאות חיילים. ביקשו ממני לעשות קידוש.

“חמש מאות חיילים שיושבים/עומדים יחד באולם אחד, האוכל מונח על השולחנות, והם כמו ילדים טובים מחכים לקידוש. המורל בשמיים. הבטתי במחזה ואמרתי לעצמי, אם הרבי שם אותי כאן, בתפקיד הזה, בעמדה הזו, זה לא סתם. יש לי כאן שליחות למלא.

“התחלתי לשיר ‘שלום עליכם’ וחמש מאות חיילים אחרי. אף אחד לא הלך הצידה, איש לא ניסה לחמוק. השירה האדירה פרצה מכולם יחד. זה היה מרגש. ללא ספק אחד הרגעים שאקח איתי מהמלחמה הזו. סיימנו ‘שלום עליכם’, התחלתי לשיר ‘אשת חיל’, ‘מזמור לדוד’. עשיתי קידוש והייתה דממה שהופרעה רק על ידי צעקת ‘לחיים’ אחרי סברי מרנן ו’אמן’ אחרי הברכות.

“מאותה סעודת שבת, ביום הראשון של המילואים, הבנתי שאני לא סתם שם בשביל למלא את התפקיד המקצועי שלי. אני כאן בשליחות של הרבי ועלי לנצל כל רגע, כל מצב, כל אפשרות למלא את השליחות על הצד הטוב ביותר. אני מנסה לנצל כל מפגש כדי לדבר על משיח שעומד להגיע בכל רגע, על הסימנים, על נבואת הרבי וכמובן כדי לדבר ולהסביר את שיטת הרבי בענייני שלימות הארץ ובטחון יושביה”.

מורל בשמיים

“ההתעוררות בשטח מדהימה”. הוא אומר, “ההתגייסות של החיילים היא ב–100 אחוז. מכל הרבדים בחברה. חיילים קטעו חופשות, ישנם כאלו ששבו מחו”ל, ביטלו טיסות, כדי לבוא ולהתגייס.

“המורל בקרב הלוחמים הצעירים הוא גבוה. יש באוויר תחושה חזקה של משהו גורלי. אנשים מרגישים שהמלחמה הזו צודקת. גם כאלו שבעבר חשבו אחרת, מגיעים לשלב כזה או אחר של התפכחות. ישנו קונצנזוס מלא בין כל הלוחמים שצריך ומוכרחים להכרית ולהחריב את האויב. שהפעם חייבים ללכת עד הסוף ולנצח. כולם מבינים שזו המציאות, וכולם בעניין”.

“אנחנו גם נתקלים בהמון המון מעשי חסד וביטויים של סולידריות שמחממים את הלב. בכל מקום אנחנו נתקלים באזרחים, בפעילים של עמותות וארגונים, אין ספור יוזמות קטנות וגדולות, ארציות ומקומיות, ציבוריות ופרטיות שמפנקים את החיילים בממתקים, מוצרי הגיינה ועוד.

“כמובן הכי בולטת היא הפעילות של חב”ד בשטח. הטנקים של ניידות חב”ד הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף החדש בכל הגזרה. החפ”ק שהוקם והטנקיסטים הפרוסים בשטח, מחזקים ומעודדים את החיילים הם תומכי הלחימה המובהקים של הכוחות בשטח”.

הסרטונים והתמונות שמגיעים מהחזית מעלות לא אחת תמונות של חיילים בעיקר מהסדיר, ששרים בהתלהבות אדירה ומרגשת. כולם מדברים על ה’רעל’ של החיילים הקרביים, על הניצוץ בעיניים ועל הלהט להיכנס לעזה כדי ל’היכנס בהם’ ולנצח. אני שואל את י’, כמי שמסתובב בין קצינים בכירים, האם האווירה הזו מחלחלת גם למעלה או שאווירת הפחד מהאומות של הדרג המדיני מחלחל למטה.

י’ שותק. הוא נאנח. ושוב שתיקה ארוכה. נראה שנגעתי כאן בנקודה כואבת. לא פשוטה. עושה רושם שי’ יודע הרבה דברים שאנחנו לא יודעים, ואולי דווקא הוא יודע את מה שכולנו יודעים. או יותר נכון חושבים.

הוא שוקל מילים, וזה מה שיוצא לו בסוף: “התובנה שלי מכל המלחמה הזו, היא שרק משיח יציל את המצב”.

“תראה, אני אהיה איתך הכי פתוח בעולם”, הוא מנסה לרכך את המסר. “אנחנו לא ילדים בני 20. מדובר פה בקצינים בכירים כולם בני ארבעים ומעלה, אנשים מיושבים, מקצועיים ובעלי מגוון דעות. אין ספק שהרוח הכללית היא אווירה של רצון להשיב לחמאס מנה אחת אפיים, אולם לצערנו ישנם רבים הממשיכים להאמין כי אין פתרון מדיני וממשיכים לשנן את האמונות כי בסופו של דבר אין מנוס מפתרון מדיני.

“גם בזירה הזו אני לא מרפה. אני רואה את עצמי שליח של הרבי להעביר למפקדים את הדעה של הרבי בכל הזדמנות. רק היום, כששוב הפסקת האש עלתה לכותרות, דיברתי עם כל מי שרק יכולתי על דברי הרבי שהפסקת אש באמצע לחימה, טרם השגת מלוא המטרות, כמוה כהפסקת ניתוח בעיצומו - שאז זה מסכן את החולה באין ערוך לעומת מצבו טרם הניתוח.

“אבל האמת”, הוא אומר, “ואולי זה לא הדבר שהיית מצפה לשמוע מקצין בשטח, אבל בעיני זו המציאות האמתית. המלחמה האמתית שלנו היא רק במימד הרוחני. תקשיב טוב מה אני אומר לך.

“כשעם ישראל מתקדש, כשהעם מתחבר לבורא עולם, כשאשתי מארגנת קבוצות של נשים שלוקחות החלטות טובות, כשבחורים קמים מוקדם יותר לחסידות, יוצאים למבצעים בשביל להכניע את האויב.  כשילדים אומרים פסוקים, כשיהודים מניחים יותר תפילין, נותנים יותר צדקה, ואני אומר זאת באחריות. זה פועל הרבה יותר מאלו שצובעים את הפנים ונכנסים לעזה עם נשקים ארטילריה וידיים כבולות.

“מה שקורה הוא לא יאמן. כל מי שבשטח יאמר לך את זה. יש כאן סייעתא דשמייא בלתי רגילה. זה שבכל זאת אנחנו מנצחים, ומצליחים להכות באויב, למרות הפקודות שלעיתים מתחשבות יותר במה יאמרו - זה רק נס. ההתעוררות הרוחנית של עם ישראל היא רוח הגבית של הסייעתא דשמייא המיוחדת. זה מה שמחייה את כל העניינים.

“מה שאני רוצה ללומר הוא שזהו המצב כרגע. אנחנו לא צריכים להמתין או לצפות שהרמטכ”ל יהיה חסיד ויפעל לפי הנחיות הרבי. אבל כל מי שזכה כן להיות חסיד, יכול לגרום לכך שלמרות הכל, אנחנו ננצח. עוד תהילים, עוד הנחת תפילין, עוד לימוד תורה. עוד חיבור של עם ישראל לקדוש ברוך הוא. זה מה שעוזר.

“כולנו יודעים שלא אנחנו בחרנו לצאת למלחמה הזו והיא נכפתה עלינו על ידי החמאס. היום כבר ברור לכל איזה נס היא טומנת בחובה. ריבונו של עולם זימן לנו את המלחמה, שהיא כר נרחב של הזדמנויות. קודם כל הזדמנות גשמית לצאת למלחמת מצווה, להכות באויב שוק על ירך, למוטט את שלטון החמאס ולנקות את הרצועה.

“ושנית, המלחמה מעניקה לנו הזדמנות רוחנית אדירה. המלחמה הזו היא פשוט מנוע שמייצר מצוות. ההתעוררות הרוחנית בעם ובקרב החיילים, מעשי הצדקה והחסד של האוכלוסייה והתפילות הרבות. אנחנו צריכים לנצל את ההזדמנויות של המלחמה ולהגיע להכרעה ברורה. כמו שכותב הרמב”ם בהלכה המפורסמת שלו בהלכות תשובה - לעולם יראה אדם את העולם כולו חציו חייב וחציו זכאי ועל ידי מצוה אחת הכריע את הכף וגרם לו ולהם תשועה והצלה”.