לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

על–ידי שמחנכים את הילד והילדה לתרום ממעותיו עבור זולתו — משרישים בו את מדת הענוה והביטול, מחיית עמלק   משיחות פורים ומוצאי ש”פ צו (המשך לההתועדות דפורים), תשל”ח)

לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

א. גאולת פורים וגאולת פסח — שייכות זה לזה, כמאמר רז״ל מסמך גאולה לגאולה.

ומכיון שהגאולה העתידה היא כמו ודומה לגאולה דפסח כמו שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות — ועד שגם זמנה של הגאולה העתידה הוא בחדש דיציאת–מצרים, בחודש ניסן, כמאמר רז”ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל — מובן על פי זה שגאולת פורים שייכת היא גם לגאולה העתידה.

וכיון אשר ב׳ גאולות אלו (גאולת פורים וגאולה העתידה) שייכות זה לזה, הרי כן צריך להיות גם בהסיבות המביאות את הגאולה:

בגאולה העתידה כתיב ״ציון במשפט תפדה ושבי׳ בצדקה״ ופירש רבינו הזקן (בעל התניא והשו״ע) ״במשפט היינו הלכות כתרגומו על פסוק כמשפט הראשון כהלכתא קדמייתא״, היינו: שגאולה העתידה תהי׳ ותבא על–ידי עסק התורה ומעשה הצדקה,

וגם גאולת פורים הייתה על–ידי ב׳ ענינים. אלו: על–ידי עסק התורה — כמאמר רז״ל ״אתא מלי קומצא קמחא דידכו (מה שעסקו בתורת הלכות קמיצה) ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי״: ועל–ידי צדקה — כמאמר רז״ל ״לפיכן־ הקדים שקליהן לשקליו”.

 

ב. והנה על–פי מה שהפליגו רז״ל בגודל מעלת הבל תינוקות של בית רבן, להיותו הבל שאין בו חטא

— שמזה מובן, שעל דרך זה הוא גם בעשיית מצוות דתשב״ר, מכיון שעשייתן היא עשיית יד שאין בה חטא

[ובפרט בנוגע למעשה הצדקה, שזכותה וצריך להיות דוקא בסבר פנים יפות — הרי קטנים וקטנות, מצד התמימות שבהם, כאשר מעוררים אותם על דבר נתינת צדקה ובהסברה ועד שנותנים בפועל — עושים זאת בסבר פנים יפות] —

מובן, שגם האמור לעיל בענין תורה וצדקה שמביאות את הגאולה

— גאולה מן גזירות וכו׳ [כגאולת פורים, שגם לאחרי הגאולה ״אכתי עבדי אחשורוש אנן״], וגם גאולה מן הגלות [שגאולת. פורים שייכת גם לגאולה זו (כנ״ל סעיף א׳)] —

הוא בתוקף בעסק התורה ומעשה הצדקה דתשב״ר.

וכמו שמצינו בגאולת פורים, שביטול הגזירה הי׳ [לא על–ידי עסק התורה של מרדכי (עם היותו מהראשים שבסנהדרין), כי אם] על–ידי שקיבץ מרדכי כ״ב אלף תינוקות והיו עוסקים בתורה ובבוא עליהם המן הרשע לא פחדו ואמרו שבין לחיים בין למות ״עמך אנו״ (עם מרדכי ותורתו) — הנה זה דוקא פעל ביטול הגזירה.

ואותו הדבר הוא בנוגע להגזירות, שבכל דור ודור עומדים עלינו כו׳ — הן הגזירות הגלויות, והן הגזירות שבתחבולות מרמה — אשר ביטולם הוא על–ידי תשב״ר. וכמו שכתוב מפי עוללים ויונקים יסדת עוז גו׳ להשבית אויב ומתנקם: אויב הוא שונא הגלוי, ומתנקם הוא שונא נסתר ועולל עלילות״, והשבתת שניהם היא ״מפי עוללים ויונקים״.

ועל–פי האמור לעיל (סעיף א׳) בפירוש מאמר רז״ל ״מסמך גאולה לגאולה״, שגאולת פורים שייכת גם לגאולה העתידה — עסק התורה ומעשה הצדקה אלו (דתשב״ר), לא רק שיביאו להשבית אויב ומתנקם, אלא גם ימהרו ויזרזו עוד יותר את הגאולה העתידה.

 

ג. על–פי כל הנ״ל כדאי ונכון במאד מאד, אשר מנהלי ומורי כל בתי הספר ות״ת וישיבות ומוסדות חינוך איזה שיהיו יעוררו ויזרזו את התלמידים והתלמידות — כולל ובפרט קטנים וקטנות שלא הגיעו עדיין לגיל בר־מצוה או בת־מצוה (שהם זקוקים. להסברה יתרה) — להוסיף בלימוד התורה

הן בכמות — הוספת משך זמן מסויים בכל יום מחוץ לסדרי הבית ספר וכו’, והן באיכות — הוספת חיות והתלהבות בלימוד התורה, הוספת דרך ואופן חדש בלימוד (בקיאות, חריפות) וכיו״ב,

ובמעשה הצדקה — שהתלמידים והתלמידות דכל בית ספר וכו׳ (או דכל כתה) ייסדו קרן גמ״ח [שהיא ״מעלה הגדולה״ בצדקה “שאין למעלה ממנה״], ושכל אחד ואחת יתרמו מזמן לזמן מממונם לקרן זו

[נוסף על המדובר כמה פעמים, שכדאי מכמה וכמה טעמים שלכל תלמיד ותלמידה תהי׳ קופסא שלו של צדקה ויפריש לתוכה מזמן לזמן (ומה טוב — בכל יום חול בוקר) מעות לצדקה],

 

ד. בכדי להשריש בלב הילדים והילדות שיהיו לא רק ״נדיבים בממונם״

אלא גם ״נדיבים בגופם״ — נכון במאד, שקרן הגמ״ח יתנהל על–ידי הילדים והילדות עצמם. שתלמידי בית הספר (או הכתה) וכו׳ יבחרו מתוכם מנהל הקרן, גזבר וכו׳,

אשר זה גם יגביר רגש האחריות [ובמילא, יוסיף גם חיות והתלהבות] והקשר להגמ״ח דכל תלמידי בית הספר וכו׳ — הואיל וגם עשיית החסד בפועל היא על–ידי שלוחיהם ובאי כוחם.

ומה טוב שהנהלת קרן הגמ״ח וחלוקת התפקידים (מנהל, גזבר, מנהל חשבונות וכו׳) תתחלף לעתים לא רחוקות (ע״י בחירת התלמידים והתלמידות) — בכדי לאפשר לכל תלמידי בית הספר וכו׳ או לרובם על כל פנים, להיות לא רק נדיבים בממונם אלא גם נדיבים בגופם, ובפרט על–פי דברי חכמים במשנתם: והכל לפי רוב המעשה.

ה. ענין זה — השרשת והגברת מדת החסד בלב הילדים והילדות —

שייך הוא גם לענין מחיית עמלק [שהוא עיקר בימי הפורים]:

ענינו של עמלק (בנפש האדם) הוא — חוצפה, ישות וגאוה,

ומבואר בכ״מ, שהטעם לזה מה שבא עמלק להלחם עם ישראל הוא לפי שלא הי׳ יכול לסבול הגדלות דישראל שיצאו ביד רמה, כמו טבע הגס רוח שאינו יכול לסבול גדלות זולתו,

ועל–ידי שמחנכים את הילד והילדה לתרום ממעותיו (שבהם הי׳ יכול לקנות חיי נפשו) עבור זולתו — ובפרט כשמחנכים אותו לגמול חסד גם בגופו

— משרישים בו את מדת הענוה והביטול, מחיית עמלק.

ו. ויהי רצון, שכל הנ״ל — ההוספה בלימוד התורה ובמעשה הצדקה, ובפרט של תשב”ר — ישבית כל האויבים והמתנקמים, ותהי׳ לנו אורה ושמחה וששון ויקר (כדרשת רז״ל וגם כפשוטו) בימים אלו האחרונים של הגלות כש״אכתי עבדי אחשורוש אנן”,

ויזרז כל–זה קיום היעוד ,״ציון במשפט תפדה ושבי׳ בצדקה״, ו״מחה אמחה את זכר עמלק״, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

 *   *        *

פשוט שהתלמידים ותלמידות שכבר באו לחיוב מצוות — וגדולים בכלל

כדאי ונכון וכו׳ שיוסיפו בלימוד התורה ובמצות צדקה ובתורה ומצוות בכלל.

והצעות הנ״ל באות כהוספה על הפשוט, יותר נכון — כהוספת ענין שאינו פשוט כל–כך.