בשבוע שעבר אושרו השמות החדשים של רחובות בכפר חב”ד, מה שעורר תגובות מעורבות וגם מ

בשבוע שעבר אושרו השמות החדשים של רחובות בכפר חב”ד, מה שעורר תגובות מעורבות וגם מבדחות * מסתבר שנושא השמות העסיק כבר בעבר את תושבי כפר חב”ד, ו”בית משיח” מחזיר את הקוראים לשני מאבקים, מוזרים אפשר לומר, סביב שמות שנקבעו בכפר חב”ד • היסטוריה חוזרת

תחנת חזון איש כפר חב”ד

“המשך תרס”ו”, “לוח היום יום”, “אדמו”ר האמצעי”, “הרב טרבניק”, ועוד שמות שונים הודבקו בשבועות האחרונים לרחובות כפר חב”ד, מה שמעיד על התפתחותו המרשימה של הכפר. מדרכים שמחברות בין בית כנסת לתלמוד תורה, ובין המכולת לשכונת לוי יצחק, לשמות של אדמו”רים, רבנים וספרי חסידות. “תלך ברחוב ה’צמח צדק’, תמשיך בהמשך תרס”ו, ותסתובב שמאלה באהבת ישראל”. אולי זה יהיה אחד ממטבעות הלשון הנפוצות בשנים הבאות בכפר חב”ד.

הפיכת הרחובות לשמות כמו בכל ישוב, עוררו תגובות מרתקות ורבות מהן מבדחות, אך אנחנו נשוב למאבקים המרתקים שסבבו סביב שמות שניתנו (או רצו להינתן) בכפר חב”ד.

•    •    •

בשנים הראשונות להקמת כפר חב”ד, התיישבו החסידים על חלק אחד של הישוב הערבי הנטוש ‘ספריה’ בעוד שבצד השני של הישוב, התגוררו מתיישבים מחוגי ‘המזרחי’. כך קבעה הממשלה באותה תקופה. מפעם לפעם התגלעו חיכוכים בין שתי קבוצות המתיישבים. אחת המחלוקות נבעה סביב שמו של היישוב. חסידי חב”ד שאפו להחיל את השם “כפר חב”ד” על הישוב כולו שנקרא קודם על שם הישוב הערבי ‘ספריא’ (ובשלב מסויים הוסב שמו ל’שפריר’).

לימים הוקמה בפאתי היישוב תחנת רכבת, ונקראה על ידי “רכבת ישראל, בשם “תחנת כפר חב”ד”. המתיישבים מחוגי ה’מזרחי’ לא אהבו זאת, בלשון המעטה, ופנו אל הנהלת הרכבת בדרישה לציין את התחנה - בשלטים, בלוחות הזמנים, ובכרטיסי הנסיעה - גם על שמם, כפי שכונו אז: “ספריא א’”.

בתגובה שיגר מזכיר ועד כפר חב”ד ר’ דוד חן מכתב חריף אל ועדת השמות הממשלתית, עם העתק אל מר זלמן שזר שהיה אז מראשי הסוכנות היהודית, ובמכתבו תמה כיצד ניתן לקרוא לתחנת הרכבת בשם הישוב הערבי, בפרט שמדובר היה זמן קצר לאחר מקרה הרצח הנורא בבית ספר החקלאי בו נרצחו מדריך וחמשה תלמידים” ..האם יש הצדקה מבחינה מוסרית להחליף את השם ‘כפר חב”ד’ (מקודם ‘שפריר’) אשר ששה קרבנות יקרים מחניכי מוסדותיו נפלו מידיהם של המרצחים, אשר אולי המרצחים האלה היו ילדי “סאפריא” הרצחנית”.

הטיעון התקבל ובקשת תושבי ספריא א’ נדחתה. אך “השכנים” לא נואשו והחליטו לקנטר את חסידי חב”ד ולקרוא ליישובם בשם “חזון איש”, על שמו של המנהיג הליטאי שנפטר שלוש שנים קודם. הם ידעו כי השם יצרום באוזני חסידי חב”ד, ומנגד, אי אפשר יהיה להם לטעון דבר נגד קריאת שם על שמו של רב בישראל, כפי שהיה קודם לכן… הם דרשו אפוא לקרוא לתחנת הרכבת את השם: “תחנת חזון איש כפר חב”ד”…

נדרשו הרבה סבלנות והסברה כדי לשכנע את הגורמים המוסמכים כי למתיישבים מאנשי ‘הפועל המזרחי’ אין כל זיקה לזרם הליטאי אותו ייצג ‘החזון איש’, ואפילו בני משפחתו התנגדו בחריפות לקריאת הכפר החסידי על שמו…

בחודשים הבאים פעלו עסקני כפר חב”ד, בהם ר’ דוד חן ור’ זושא וילימובסקי, והצליחו שכפר חב”ד כולו ייקרא בשם “כפר חב”ד”, בעוד השם ‘ספריא’ יוסר לחלוטין באופן רשמי על ידי הרשויות.

תחנת וילנה בכפר חב”ד?!

שלושה עשורי שנים חלפו מאז, ושוב היה מי שהציע לשנות את שם תחנת הרכבת בכפר חב”ד ולקרוא לה “תחנת וילנה”… כן, על שם העיר וילנה בירת המתנגדים לחסידות. בטוחני שרבים מהמתלוננים בימים האחרונים על “המשך תרס”ו” או “החלצו” היו מסכימים לכל שם אפשרי, רק לא לשם “תחנת וילנה” המזכירה לנו את העולם המתנגדי הליטאי שגרם לנו צרות רבות…

איך קרה הדבר?

בימים אלו לפני שלושים שנה, חודש אייר תשמ”ו, יזם מר חיים צ’סלר, מראשי הפועלים למען יציאתם של יהודי ברית המועצות, את “רכבת החופש”. כיוון שהממשלה הקומוניסטית הידקה את ידה על יהודי ברית המועצות, החליטו להביע הזדהות באקט לא–שגרתי שיעורר תשומת לב רבה בארץ ישראל ומחוצה לה. מר צ’לסר יזם רכבת מיוחדת שבה יסעו תלמידים ופעילי עליה שונים במטרה לעורר את הציבור לפעול למען עליית היהודים מברית המועצות. במקביל לרכבת החופש, בה השתתפו בעיקר בני נוער, התקיימה עצרת גדולה בירושלים בהשתתפות ראש הממשלה מר שמעון פרס, שר החוץ יצחק שמיר, לצד פעילי עליה וזמרים ידועים.

כדי להגביר את ההד התקשורתי–ציבורי, הוחלט להחליף באופן זמני את שמות תחנות הרכבת ברחבי הארץ ולכנותן בשמות ערים מפורסמות בברית המועצות. תוך כדי קביעת השמות הוצע כי דווקא תחנת כפר חב”ד תיקרא ליום אחד “תחנת וילנה”…

הדבר עורר את זעמם של החסידים תושבי כפר חב”ד. הנה תמצית הפרשה כפי שפורסמה בעיתון ‘מעריב’:

“‘רכבת החופש’ שאירגן חיים צ’סלר העומד בראש המועצה הציבורית למען יהודי ברית המועצות, כמעט ולא יצאה אל דרכה, והכל בגלל ויכוח בין חסידים למתנגדים. המחלוקת פרצה בגלל ההצעה להסב את שם תחנת הרכבת בכפר חב”ד לתחנת וילנה. נקבע גם כי אסיר ציון שמעון גריליוס יעלה בתחנה ויספר על קורותיו. עד כאן הכל טוב ויפה, אלא שאנשי כפר חב”ד הטילו וטו על השם המוצע. ‘איך אפשר לתת לכפרנו שם של מרכז מתנגדים ידוע?’ טענה אולי צודקת. היו ויכוחים ולבסוף, כמקובל, נמצאה פשרה. במקום וילנה הוסב שם התחנה לטשקנט, ואל הרכבת עלה דב חן [החסיד בעל המסירות נפש ר’ ברק’ה חן], אסיר ציון השייך לזרם המתאים”.

בסקירה נרחבת על מסע רכבת החופש, מתואר כיצד יצאה הרכבת מהתחנה הראשונה תל אביב ובהמשך הגיעה לתחנת “טשקנט”–כפר חב”ד:

“תמונותיהם של אסירי ציון בברית המועצות הודבקו על קרונות הרכבת, אשר קושטה במיוחד לאירוע זה, ובחזית הקטר ניתלה השלט ‘רכבת החופש’. בטרם עלו התלמידים לקרונות, נערך ברחבה טקס קצר בו נטלו חלק יושב ראש המועצה הציבורית למען יהודי ברית המועצות דוד יפית והמזכ”ל חיים צ’סלר […]. הטקס נפתח בקריאה נרגשת של תלמידה ממוסד ‘הדסה נעורים’ שקראה בשם הנוער בישראל לממשלת ברית המועצות להרשות את עלייתם של היהודים, בסיימה בקריאה ‘שלח את עמי’. לאחר מכן נקרא פרק מתהילים ‘שיר המעלות בשוב ד’ את שיבת ציון’.

“רכבת החופש עשתה דרכה לבירת ישראל דרך כפר חב”ד, שהפך לשעה קלה לתחנת ‘טשקנט’, שם עלה לרכבת אסיר ציון לשעבר מטשקנט [בסמרקנד השוכנת באותו איזור. ש.ז.ב.] בתחנה המתינו לרכבת פעילי עליה ויוצאי ברית המועצות שרבים מהם גרים בכפר חב”ד.

“[לאחר מסע בין ערי “ברית המועצות”, הגיעה הרכבת לירושלים:] בשעות הצהרים הגיעה ‘רכבת החופש’ לירושלים, שם המתין למאות תלמידי עליית הנוער קהל רב וראשי הסוכנות והמועצה הציבורית למען יהודי ברית המועצות. מאות התלמידים שבאו ברכבת השתתפו, בשעות הערב בעצרת ההצדעה הגדולה בבריכת השולטן בהשתתפות ראש הממשלה, שר החוץ, פעילי עליה, אמנים, זמרים, ועוד”.

מקורות: אגרות קודש, נשיא וחסיד פרק יט, הפרטיזן, מעריב.