פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח

אריה – אותיות ראיה

כ”ק אדמו”ר הזקן: כל יום טוב, ענינו הוא בחינת שמחה הנובעת מהתגלות הפנימיות, כמשל המלך שדרכו לשבת בחדרי חדרים, ובזמן שמחתו הוא מתגלה ומתראה. וראיה זו היא הגורמת את האהבה אל המלך, כמשל אהבת המלך שהיא באה מחמת ראיית פניו, שעל ידי זה תיקר אהבתם של בני עמו אליו.

ונרמז הדבר בפסוק “פני אריה אל הימין”. שכן “אריה” – אותיות “ראיה”. לאמור: על ידי ראיית המלך, נמשך האדם אל הימין – ש”ימין” הוא בחינת האהבה. זהו שנאמר “כל זכורך”, כי מראיה זו נמשכה מידת האהבה, כנרמז במילים “זכר חסדו”, שכן חסד היא מידת האהבה. כלומר, שכל יהודי זוכה להתגלות אהבת ה’ בקרבו על ידי קיום מצוות “יראה כל זכורך”. 

(לקוטי תורה דרושים לשמיני עצרת צא, ג) 

מתגלה לכל, כקטן כגדול 

כ”ק אדמו”ר האמצעי: השמחה מביאה כל העלם, לגילוי. וכך הוא למעלה בשמי רום, שעל ידי בחינת השמחה העליונה שבמהותו ועצמותו יתברך ממש, משם יוצא הוא מבחינת “העלם אחר העלם” שבפנימיות עצמותו, לידי גילוי דוקא, שלא כפי הגדר הקדום, שהוא סתום ונעלם, בהיכלו כולו אומר כבוד. וכך נאמר בזוהר: “בחג הסוכות, בחמשה עשר יום… ביה מלכא בתרעא” ( = בו המלך בשער), שכן זה זמן שמחה למעלה. וכיון שמתגלה ה”שמחה העצמית”,  לפיכך נאמר בענין שלושת  הרגלים – “יראה כל זכורך את פני הוי’”, לפי שאז יכולים כל ישראל לראות את פני הוי’ שבעזרה, משום שמתגלה לכל כקטן כגדול, כמשל המלך שכששמח הוא ביותר, אזי מתגלה הוא בשער המלך לעין כל ומדבר עם כל אדם.  

(מאמרי אדמו”ר האמצעי דרושי חתונה ח”ב עמ’ תכב)

פני הוי’ – פנימיות אלוקות 

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: מה שנאמר “שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני הוי’ אלוקיך”, פירושו – שבמצוות ראיה בשלושת הרגלים היו מקבלים כל נשמות ישראל – גילוי פנימיות אלוקות. זהו שנאמר “פני הוי’ אלוקיך”, “פני” – מלשון פנימיות! 

(אור התורה במדבר כרך ד עמ’ א’שסה) 

שמחה וראיה – בשבתות הגאולה 

כ”ק אדמו”ר מוהר”ש: בזמן הגלות אין השמחה  בשלימות. ואף על פי שישנה שמחה של מצוה, מכל מקום אינה בשלימות כי ישנה גם בחינת עצבות. וכמו כן למעלה, אף ש”עוז וחדוה במקומו”, מכל מקום אין השמחה בשלימות משום ש”למטה” הנבראים הם באופן של יש ודבר נפרד, מפני צמצום האור האלוקי עד שנראים ל”יש ודבר”. לפיכך אין השמחה בשלימות אלא לעתיד לבוא. 

ומה טעם שה”ימים טובים” הם ימי שמחה? אלא ששלשת הרגלים הם כנגד שלשת האבות, שהטעימן הקב”ה מעין עולם הבא, לכן הם מועדים לשמחה. והנה השמחה גורמת גילוי. ולפי שהרגלים הם זמן השמחה, לכן דוקא אז מאיר גילוי אלוקותו יתברך, ולכן ביום טוב דוקא היו רואים את פני השכינה. 

והנה לעתיד לבוא יבוא כל בשר להשתחוות לפני ה’ מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו, שכן לעתיד לבוא תהיה השמחה בשלימות, כנרמז בכך ש”ישמח” (ה’ במעשיו) – אותיות משיח, וכשהשמחה בשלימות, אזי ישנה ראיית האלוקות בשלימות.

(תורת שמואל תרל”ב ח”א עמ’ סט)  

גילוי אלוקות לכל השנה  

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: בראיה נמשך עומק המחשבה ועצמות הנפש שכן הראיה פועלת את המשכת ה”עצם”. ונפעל הדבר על ידי מצוות “יראה כל זכורך , שזוהי בחינת גילוי המהות, שבראיה זו של “יראה כל זכורך”, נמשך לישראל גילוי אלוקות לכל השנה. 

(המשך תער”ב ח”א עמ’ תקמו)  

בזמן הבית ובזמן הגלות 

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: בזמן הבית היתה העבודה בהשגה והתבוננות, שהיו אז ישראל בעלי השגה רחבה ודעה נכבדה, והיו במנוחת הלב והמוח, שוקדים על התורה. וכדברי חז”ל במסכת סנהדרין – “נעץ חרב בבית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה, ידקר”. והיו כולם יודעים תורה. וברוחניות – הנה כל אחד ואחד מישראל ראה גילוי אלוקות בבית המקדש, וכמו שכתוב “יראה כל זכורך” – שראו ניסים גלויים בבית המקדש, עומדים צפופים ומשתחווים רווחים וכו’. 

לעומת זאת, העבודה בזמן הגלות היא העבודה במסירות נפש ותשובה, שכן כל יהודי מעם ישראל הוא “גופרית אלוקית”, אשר אם יציתו אותו במעט דברי תורה יתחמם לבבו בקרבו. 

(אגרות קדש כרך יד אגרת ה’קסג) 

וכי איננו יכולים להשתחוות? 

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: דוקא על ידי הראיה נעשה ענין ההשתחוואה בבחינת “לראות ולהשתחוות”. שכן השתחוואה חיצונית יכולה להיות גם על ידי בחינת שמיעה. ברם השתחוואה פנימית כמו שהיתה בבית המקדש, שהיה נמשך אצלם הביטול – שהוא ענין ההשתחוואה – לראות ולהשתחוות – באופן משפיע ביותר, שפעל בהם גם כששבו לביתם, אפילו אם ביתם היה בחוץ לארץ, הנה על כך אומרים אנו בתפילה: “ואין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחוות לפניך”. לאמור: השתחוואה חיצונית – יכולים אנו להשתחוות. אולם להשתחוות השתחוואה פנימית המבטאת “ביטול עצמי”, כפי שהיה בבית מקדש כתוצאה מראיית אלוקות, זאת אין בכוחנו בזמן הגלות, עד כי יבוא גואל לציון ברינה. 

(תורת מנחם – תשי”ג ח”א עמ’ 200)

פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח

ובנוגע לפועל: יש לפרסם ולעורר בכל מקום ומקום על דבר העבודה המיוחדת דחודש אלול המרומזת בחמשת הראשי-תיבות דתורה עבודה גמ”ח תשובה וגאולה, ובהדגשה מיוחדת בנוגע לר”ת החמישי, ענין הגאולה, כפי שחודרת בכל עניני העבודה…

ובפשטות: להכריז ולפרסם בכל מקום – בדברים היוצאים מן הלב – שהקב”ה אומר (ע”י עבדיו הנביאים) לכאו”א מישראל “ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה”, ועד שהיום ממש רואים בעיני בשר ברכת הגאולה האמיתית והשלימה.

(משיחות ש”פ ראה ה’תנש”א)