מדוע גם בימות המשיח יזכירו את יציאת מצרים? מה חסיד יכול לעשות כאשר הוא נמצא במצב

מדוע גם בימות המשיח יזכירו את יציאת מצרים? מה חסיד יכול לעשות כאשר הוא נמצא במצבים לא טובים? ואיך עבודתנו עתה קשורה לימות המשיח? • התוועדות חסידית על הדבר מלכות השבועי מאת הרב שלמה זלמן לבקיבקר - מו”צ ומראשי ישיבת חח”ל צפת

בדבר מלכות ש”פ שמות ה’תשנ”ב הרבי מלך המשיח מזכיר את המשנה המפורסמת במסכת ברכות “אמר ר’ אלעזר בן עזרי’ הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך להביא הלילות, וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח”. ממשנה זו מובן שגם בגאולה השלימה יזכירו את יציאת מצרים.

הרבי מבאר מהי המשמעות של הזכרת יציאת מצרים בימות המשיח בזמננו: כיון שגאולת מצרים היא פתיחת הצינור לכל הגאולות שלאחרי זה כולל הגאולה האמיתית והשלימה, לכן גם בגאולה יזכירו את יציאת מצרים, כיון שאמיתת ענין יציאת מצרים היא הגאולה האמיתית והשלימה, וכעת שאנחנו בדרך לגאולה, אנחנו בעיצומה יציאת מצרים זו.

במילים פשוטות: כשאנו מזכירים יציאת מצרים בזמן הגלות, נכלל בזה גם היציאה מהגלות אל הגאולה העתידה לבוא, כיון שהגאולה “בנויה” על יציאת מצרים דאז.

נשיא הדור נותן את הכח

במשך השיחה הרבי מבאר שהסיבה לכך שר’ אלעזר בן עזרי’ אמר זאת ביום שהוא נעשה נשיא, הוא כי זהו תפקידו של נשיא הדור, לקשר בין “כל ימי חייך” של כל יהודי, לגאולה, בין היציאה מהמיצרים וגבולים  הפרטיים שלנו לימות המשיח - הגאולה האמיתית והשלימה שאין אחרי’ גלות.

כאשר מקושרים לנשיא הדור, יש את הכח שגם אם נמצאים במצב הכי תחתון יכולה לבוא גאולה פרטית בעבודת ה’. דוגמא לזה מחיי היום יום: חסיד שמרגיש ש”לא הולך לו”, אין לו חשק ללמוד, אין לו חשק בעבודת ה’, כל המצב רוח שלו ירוד. הוא צריך להזכיר לעצמו שנשיא הדור נותן לו את הכח לראות במצב הנוכחי את הגאולה.

ועל ידי שיזכור זאת הוא יוכל לעמוד איתן בהחלטות שלו, שבכל מצב הוא יעמוד בהם. לדוגמא, יש חסידים שיעבור עליהם מה, אך הם לא ילכו לישון בלי שיסיימו ללמוד את השיעורים היומיים בחת”ת רמב”ם.

בשיחה הרבי מוסיף שהקשר בין יציאת מצרים לגאולה העתידה מתבטא בכך שיזכירו גם אז יציאת מצרים: לא רק שיציאת מצרים פתחה את הצינור לגאולה, אלא יתירה מזו, יש מעלה ביציאת מצרים שאין בגאולה העתידה. ביציאת מצרים היה את הענין של אתכפיא, “כי ברח העם”, גאולה מתוך הגלות, ולכן יש צורך לקשר את הגאולה העתידה עם יציאת מצרים, כי הגאולה נבנית דווקא מהרגעים האלו של הגלות.

ולכן דווקא ברגעים הכי קשים בעניני עבודת ה’, אפשר וצריך לגלות את הגאולה הפרטית, כי אלו הרגעים שבגאולה יהיו הכי יקרים, בגאולה נזכור דווקא את הרגעים האלו שבהם חווינו קשיים ונזכרנו שיש רבי נשיא הדור שמביא גאולה לכל פרט ולכל מקום.

אפשר לקשר זאת למה שהרבי אומר בשיחה של וישב ה’תשנ”ב (ובשיחות נוספות), שהגאולה מתחילה דווקא מהתחתון, שע”י שהמקומות התחתונים ביותר מתעלים, העולם כולו מתעלה, כדוגמת בנין שרק אם ירימו אותו מקומתו התחתונה, תתאפשר התרוממות הבנין כולו.

כך גם בעבודת האדם, גם כשאנחנו נמצאים במקומות הכי תחתונים ובמצבים הכי ירודים, כשאנחנו ניזכר בכוחות שהרבי נותן לנו, נוכל להרים את עצמנו לדרגא הגבוהה ביותר. כי כאשר העבודה היא רק בדברים הקלים, זה עדיין לא מראה שחיים גאולה, דווקא כשמתגברים על הקשיים, אז זה ה”פדה בשלום נפשי” האמיתי.

עבודה מצד עצמו

כמובן שכל המדובר לעיל, אינו סותר למה שהרבי מדבר בשיחת כ”ח ניסן ה’תנש”א (ובשיחת פורים ה’תשמ”ז), שעכשיו העבודה עברה מנשיא הדור אל הדור כולו, כי נשיא הדור נותן לנו את הכח שיש לו שעל ידו אנחנו נפעל בכוחות עצמינו ולא נסמוך עליו בלבד, הכח שלנו לפעול גאולה במקומות התחתונים ביותר הוא על ידי ניצוץ משיח שיש בתוכנו.

כלומר, צריך לדעת שהכל הוא בכח של הרבי, נשיא הדור, אלא שהכל צריך להעשות בעצמו ולא לסמוך על אף אחד.

שיחה זו מגיעה בהמשך לשיחת ש”פ ויחי, שם הרבי מדבר שיעקב אבינו מנחיל את ההנהגה שלו לבניו שעבודתם מתחילה בפרשת שמות (“יעקב אבינו לא מת . . מה זרעו בחיים אף הוא בחיים”), אותה נקודה ניתן לראות בשיחה פה, שהכח לעבודתנו בגלות (מצרים) מגיע מנשיא הדור, הנותן לנו את הכח לצאת מהגלות לגאולה הפרטית, עד לגאולה הכללית במהרה בימינו ממש.

באדיבות מערכת מדקדקים. לתגובות ולקבלת הקובץ המלא: medakdekim770@gmail.com