בתקופה האחרונה נחשפו ב’בית משיח’ בשפה האנגלית חליפת מכתבים בין הרבי מלך המשיח, ל

בתקופה האחרונה נחשפו ב’בית משיח’ בשפה האנגלית חליפת מכתבים בין הרבי מלך המשיח, לבין ז’אק ליפשיץ, אחד מגדולי הפסלים בעולם * בשבועות הקרובים, נפרסם כאן בפירסום ראשון בלשון-הקודש חלק מהמכתבים הללו, כשהם משולבים בסקירה מרתקת על הקשר בין מנהיג הדור, לבין היהודי שהיה בעומקן של הקליפות, עד לרגע ששינה את חייו.

היה זה בבוקרו של ח’ כסלו תשי”ט, כמה דקות לפני השעה שש. חיים יעקב ליפשיץ, ז’אק כפי שנהג להציג את עצמו וכפי שהוכר בעולם הגדול, התעורר כהרגלו מהמיטה וכיבה את השעון המעורר על מנת שלא יעיר את אשתו. הוא התיישב על המיטה, כאשר הרגיש רעד פתאומי. הוא עצם את עיניו והחל להקיא. הוא הרגיש דם. המחשבה הראשונה שחלפה במוחו הייתה: “אוי לא, לא אהיה מסוגל לעבוד היום!”.

הוא קם וגרר את עצמו אל הדלת, שם נפל והחל לדמם שוב. בתו הבוכייה עמדה שם מעליו, והוא ביקש ממנה לקרוא לאמה. אשתו, יוליה, ששמעה בעצמה את הנפילה, הגיעה תוך שניות, עטפה אותו בשמיכה ומיהרה להתקשר לרופא, שהורה לא להזיז את ז’אק.

ז’אק, שעוד היה בהכרה, הרגיש כיצד הוא מועלה על אלונקה ונגרר החוצה. הוא הוכנס לתוך אמבולנס, שם החל לדמם שוב. בשלב מסויים הוא הרגיש נשאב אל תוך החשיכה.

כשהתעורר מאבדן ההכרה, לאחר פרק זמן לא ידוע, ראה את אשתו הדומעת ישובה ליד מיטתו, ממלמלת תפילה. “גילו אצלך את המחלה הידועה בקיבה, ז’אק. אנחנו כעת בבית הרפואה מאונט סיני, ואתה לאחר ניתוח בקיבה. איבדת המון דם ועירו לך 70% דם”, הסבירה לו בשקט.

ליפשיץ הבין את המשמעות היטב. במוחו החלו להתרוצץ מחשבות והערכות סיכויים. “האם אזכה אי פעם ליצור יצירת אמנות חדשה?”, הייתה המחשבה שחלפה במוחו של מי שנחשב לאחד מגדולי הפסלים בתקופה המודרנית.

יוליה החליטה להתייעץ עם אחיה הדתי. במשך כל שנות נישואיהם הייתה היא הסמן הדתי יותר בבית, וכאבה את העובדה שלמרות שבעלה מגדיר את עצמו כיהודי מאמין הוא איננו נוהג באורח חיים דתי ואף העביר את ילדה לבית ספר ממלכתי. “לכי אל הרבי מלובביץ ובקשי ממנו שיתפלל על בעלך’”, שמעה יוליה את העצה הראשונית אותה היה נותן כל יהודי מאמין שהתגורר בניו יורק באותן שנים.

יוליה התקבלה ליחידות במהירות האפשרית. כבת למשפחה חסידית, הפניה לצדיק הייתה טבועה בנפשה. הרבי מלך המשיח האזין לסיפורה, וכשסיימה אמר: “אני יודע. אני מכיר אותך ואני מכיר אותו. לכי הביתה ואל תהיי מודאגת. הוא יהיה בסדר, הוא יחיה. כשיצא מבית הרפואה, בקשי ממנו לבוא להיפגש עימי”.

יוליה הנרגשת חזרה לבית הרפואה וסיפרה לבעלה את דברי הרבי. “אם אחיה, אלך לראות אותו”, הגיב ז’אק בחצי ספקנות. כמוה, הוא נולד במשפחה יהודית דתית, אבל משפחתו השתייכה לחוגי המתנגדים והאמונה בדבריו של הרבי לא הייתה עבורו דבר מובן מאליו.

הנס התרחש תוך זמן כה קצר שהפתיע את כל רופאיו, והוא מצא את עצמו מחוץ לבית הרפואה באביב של אותה השנה. בתחילה לא יכל ללכת, אולם באמצעות התמיכה הבלתי נגמרת של אשתו, תרגל את ההליכה עד שחזר ללכת. אז נכנס לסטודיו שלו והחל לעבוד ללא הרף. במשך האביב סיים את כל הפסלים שנשארו לא גמורים מהסתיו.

אולם ז’אק ליפשיץ כבר לא היה אותו ז’אק ליפשיץ. הוא נכנס לעולם של חיים חדשים, עולם של התרוממות רוח וקבלה. דרך הניצחון במאבק מול החלומות וסיוטי המוות הוא למד את המשמעות של זמן, את הארעיות של הגוף, לעומת נצחיות הנפש. הוא נכנס לחיים חדשים.

הוא שאל את עצמו, “איך אני משיב למתנה שניתנה לי על ידי בורא עולם, לא רק במהות, אלא במילים ובמעשים?”

שבועות ספורים לאחר מכן, הרגיש כבר ז’אק מאושש יותר ופנה לקבוע תור ליחידות עם הרבי מלך המשיח. הוא שלח מכתב אל הרבי בראש חודש סיון, וביקש להתקבל ליחידות. המכתב הזה פתח מסכת קשרים ענפה ומרתקת בין נשיא הדור, לבין אחד היהודים המפורסמים ביותר שבו. אולם ראשית עלינו להכיר את מי שנחשב לאחד מגדולי הפסלים הקוביסטים במאה הקודמת:

היום ששינה את חייו של ז’אק ליפשיץ

חיימק’ה ליפשיץ היה ילד מוכשר וסקרן. אביו, שהיה גביר רשם אותו לתלמוד תורה מקומי בעיירה בה נולד, אולם נאלץ להתאכזב פעם אחר פעם. הילד לא בדיוק גילה ענין בלימוד התורה. לעומת זאת, הוא גילה כישרון מבריק בפיסול מכל חומר רק שהגיע לידיו. בניגוד לאב שלא הבין מה פתאום הילד שלו עוסק בפיסול כמו גוי, עמדה האם שתמכה בו ועודדה אותו לעסוק בכך.

בלית ברירה, הכניס אותו אביו לעסקי הבנין שעמד בראשם, והילד פיתח את כישוריו עוד ועוד. עד מהרה הוא התיידד עם הנגרים והבנאים ולמד מהם טכניקות שונות, ששימשו אותו אחר כך בפיסול יצירות חדשות.

האב חלם כי יום יבוא ובנו יירש את מקומו כמנהל העסק, אולם לחיימק’ה היו תוכניות אחרות. בגיל 17 עזב את ביתו ועבר ללמוד אומנות בפריז. מפריז שלח מכתב התנצלות לאביו על כל התקופה האחרונה, מכתב שיישר את ההדורים ומאותו יום תמך בו אביו ובלימודיו.

פריז באותם השנים הייתה בירת האמנות ואליה נדדו אמנים מכל רחבי העולם. הנער המבריק התיידד עם כמה אמנים צעירים, וביניהם הציירים היהודים חיים סוטין, אמדאו מודיליאני ומרק שאגאל, כמו גם פבלו פיקאסו מגדולי האומנים באותה התקופה. נקל להבין כי חברים כאלו לא עשו טוב ליהדותו, והוא אכן שינה את שמו לז’אק ונטש את אורח החיים הדתי. למרות זאת, כאשר נשאל האם הוא יהודי, השיב: “אני נימול. אני יהודי ואני נשאר יהודי. אני מאמין ותמיד הייתי”. ואכן, לאחר פטירת אביו המשיך לומר עליו את הקדיש. הוא אמנם נישא בחתונה יהודית כשרה, אולם לאחר מכן עזב את אשתו ללא גט.

בתקופה בה למד בפאריז, ניהלה אימו מלון קטנטן בעיירה בה התגוררה. במלון התארח במשך תקופה הרבי הריי”צ, ומדי פעם הגיעו לבקרו ביתו וחתנו - הלא הוא הרבי מלך המשיח. בעלת המלון סיפרה לרבי כי בנה לומד בפאריז, וכאשר חזר הרבי לפאריז, ברר רבות על הנער. “הוא ידע עלי הכל”, סיפר ליפשיץ שנים לאחר מכן. למרות זאת, עדיין לא נוצרה הכרות אישית בין הרבי לבין האמן.

עליית המשטר הנאצי והאנטישמיות הגוברת השפיעו עליו עמוקות. הוא הצליח להימלט מצרפת הכבושה לאחר שקיבל אשרת כניסה לארצות הברית כאמן בעל שם עולמי. הוא השאיר מאחוריו את הסטודיו, הבית והיצירות, ופנה לבנות את חייו מחדש בארצות הברית, שם נישא ליוליה, הקים סטודיו חדש ושב לפסל. אולם המאורעות שעבר ניכרו היטב בסגנון הפיסול שלו, והיצירות החדשות היו בעלות זהות יהודית עמוקה יותר.

הוא חי כיהודי אמריקאי טיפוסי של הימים ההם, עד לאותו יום שתואר בתחילת הכתבה. היום ששינה את חייו של אחד מגדולי הפסלים הבינלאומיים בגשמיות, וברוחניות. היום הזה היה היום שהביא אותו אל הרבי מלך המשיח.

שתי הבקשות שביקש הרבי ב’יחידות’

בערב שבועות, כתב הרבי מלך המשיח לז’אק ליפשיץ מכתב תשובה על המכתב בו ביקש להתקבל ליחידות:

ב”ה

מר חיים יעקב ליפשיץ

כתובת…

שלום וברכה

אחרי הפסקה ארוכה, שמחתי לקבל את מכתבך מהשביעי ביוני, ולהודות לך על כל האיחולים לחג, ואני באמת משיב ומאחל לך ולמשפחתך חג באמת שמח ומעורר השראה של “קבלת התורה בשמחה ובפנימיות”, כפתגמו של כ”ק מו”ח אדמו”ר זצ”ל. אין צורך לומר, נוסח הברכה שנהיה מסורתי בחב”ד, הוא מלא משמעות. המשמעות של הברכה שצוטטה למעלה מונחת בעובדה שהתורה כורכת בתוכה שני היבטים חיוניים:

א. החוויה הפנימית של תורה ומצוות, שאינה מאפשרת להם להתנוון בשגרת הההרגלים הלא מלהיבה (“uninspiring “)ו,

ב. שמחה, זאת אומרת, לימוד וקיום התורה והמצוות אמור לחלחל בישות הפנימית של האדם במידה כזו שיבין כי, הם רחוקים מלהיות סוג של נטל או חובה, או שהכוונה היא עבור קבלת שכר או המנעות מעונש, הם טובים בעצמם ומקור לשמחה פנימית אמיתית.

בפרישת שלום ובברכות,

מ. שניאורסאהן

לגבי הפגישה, תשמע מהמזכירות אודות ההזדמנות הפנויה הראשונה.

התור ליחידות נקבע בתחילה לכ”ב תמוז, אולם ז’אק לא הסכים לחכות זמן כה רב, ולאחר ששלח מכתב בקשה נוסף, הוקדם התור למוצאי ג’ תמוז תשי”ט, בסביבות השעה 8:30 בערב.

ליחידות הגיע כשהוא עדיין צולע על ירכו ונתמך במקל הליכה. קצת קשה היה להכיר בו את האיש החזק והנמרץ שהיה לפני המאורע ושישוב להיות בעוד מספר חודשים.

לקח זמן עד שז’אק ליפשיץ הסכים לדבר על החוויה האדירה לה זכה. באותו הלילה כאשר יצא מגן עדן העליון לא הסכים לדבר עם איש. “זה לא נוגע”, אמר בפסקנות כשהוא בדרכו החוצה.

“סיפרתי לו הכל”, שחזר בראיון שנים מאוחר יותר. “על המעשים שלי ועל החטאים שלי. פרטתי בפניו את הכל, לא הסתרתי ממנו כלום. סיפרתי לו על היצירות שלי המפארות כנסיות.

“במשך כל הזמן הזה הוא שתק והתבונן בי בלי להוציא מילה. השאלה היחידה שהוא הוציא מפיו לבסוף הייתה לגבי היהדות שלי. אמרתי לרבי שאני לא יהודי כשר. אני לא מתפלל, לא הולך לבית כנסת. שפיסלתי עבור כנסייה קתולית.

“הרבי ביקש שתי בקשות: האחת שאניח תפילין ואתפלל בכל יום, והשניה שאגרש את אשתי הראשונה ואתחתן עם השנייה מתחת לחופה יהודית כשרה”.

ימים ספורים לאחר מכן נקש בדלתו שליח מיוחד מהרבי, שהביא עימו זוג תפילין. כמעט חמישים שנה לאחר שזנח את התפילין כשהיגר לפריז, חזר חיים יעקב ליפשיץ לשגרת הבוקר של כל יהודי והחל להניח תפילין מחדש.

“מאז, אני מתפלל בכל בוקר”, סיפר בראיון שנערך עמו, “זה עבורי לעזר רב. הרבי באמת עשה משהו בשבילי כשהוא יעץ לי את העצה הזו, כי אני לא יכול לדמיין לעצמי איך הייתי עובר את היום בלי זה. זה מחבר אותי יחד עם כל העם שלי. אני איתם. ואני קרוב לאלוקים שלי, לקב”ה. אני מדבר איתו. אני לא אומר תפילות אישיות, אבל אני מדבר איתו. הוא נותן לי את הכח לכל היום”.

המראיין שאל מדוע לדעתו בחר הרבי דווקא במצוות תפילין ולא במצווה אחרת. “אני לא יכול לדבר בשמו”, הגיב ליפשיץ. “אני יודע שהוא עשה משהו חשוב מאוד בשבילי. אני לא יכול לחיות יותר בלעדיו”.

הפסל המפורסם מילא גם את הבקשה השניה של נשיא הדור. הוא לא חסך במאמצים עד שמצא את אשתו הראשונה בפאריז, ודאג כי היא תקבל גט כשר. לאחר מכן פנה לערוך חופה בנוכחות מנין יהודים, ובה קידש לראשונה את יוליה כדת משה וישראל.

לקראת השנה החדשה, זכה לקבל מכתב נוסף מהרבי, והפעם איחולי שנה טובה:

שלום וברכה!

בהתקרבנו לראש השנה, תחילת השנה החדשה, שתביא ברכות לכולנו, אני שולח לך ולכל אשר לך את איחולי מלאי התפילה לשנה טובה ושמחה, בגשמיות וברוחניות.

בברכה המסורתית

כתיבה וחתימה טובה בלבביות

מ. שניאורסאהן

מאז קיבל כמעט מדי שנה לקראת ראש השנה מכתב בנוסח דומה. “נהיינו חברים טובים”, סיפר ליפשיץ בראיון. “הוא אדם נהדר ומרומם, אני שומר עמו על קשר ואני אוהב אותו מאד”.

המשך יבוא