כי גבר עלינו חסדו כ”ק אדמו”ר הזקן: בשלושת הרגלים אנו אומרים הלל, שבו נאמר הפסוק

כי גבר עלינו חסדו

כ”ק אדמו”ר הזקן: בשלושת הרגלים אנו אומרים הלל, שבו נאמר הפסוק “הללו את ה’ כל גוים וגו’ כי גבר עלינו חסדו”. המילה “עלינו” מתייחסת למוזכרים בפסוק, שהם הגוים והאומים, ולהבדיל, עם ישראל. לאמור: חסד ה’ המתגלה, הוא “גיבור” יותר מכולנו, שכן הוא מנצח את כל האומות והקליפות, שלא יהיה להם כח ושליטה, וזהו “כי גבר עלינו חסדו”.  (ספר המאמרים הקצרים עמ’ תכה ואילך)

גבורה שבחסד

כ”ק אדמו”ר האמצעי: שתי בחינות ישנן ב”איש חסד”. יש מי שמידת החסד שבו היא בקרירות, ובגבול, ועל כן על אף שחפץ החסד נמצא בקרבו, אך אפשר להחלישו על ידי התנגדות, כך שלא יפעל על עצמו להביא את רצון החסד לביטוי וגילוי בפועל. בחינה נוספת שיש באיש חסד, היא, שמידת החסד שלו היא בחמימות, ובהתפשטות, ובהתגברות החסד, כך שאם יש מנגדים לגילוי החסד, מתגבר הוא עליהם. הרי זו “גבורה שבחסד”, וחסד זה לא ייפסק. זהו שנאמר “כי גבר עלינו חסדו”, גבורה שבחסד, חסד המתגבר, ללא מעצורים…

(מאמרי אדמו”ר האמצעי, דברים ח”ד עמ’ א’שצה ואילך)

מהללים על עלייתם

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: המילים “הללו את ה’ כל גוים שבחוהו כל האומים” - מתייחסות למה שפועלים עם ישראל בהקרבת שבעים פרים בימי חג הסוכות, כנגד שבעים השרים שלמעלה, שהם שרשם של הגויים והאומות. אכן, על ידי כך מבררים ישראל, את שבעים השרים, והדבר מעורר שמחה גדולה למעלה, כמשל היוצא מהשביה בבית האסורים שיציאתו מהשבי גורמת שמחה גדולה, כך בירור הניצוצות משבעים השרים, גורם שמחה ותענוג גדול, בנשמות ישראל. ומשום כך, כיוון שהטוב שבהם עולה למעלה, על כן נאמר - “הללו את ה’ כל גוים” - שכן הטוב שבהם נכלל באלוקים חיים וזוהי העליה שלהם, שעליה מהללים הם את ה’. (אור התורה, דברים ח”ד עמ’ א’תשנה ואילך)

הללו את ה’ כל גוים

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: מובא במדרש תהילים, ש”הללו את ה’ כל גוים, מוסב על יום ירידת הגשמים שהכל שמחים בו, ישראל, ולהבדיל, הגוים. ביאור העניין: בעצם “גבר עלינו חסדו” - שהוא עניין פנימיות ההשפעה, היא “עלינו” בלבד, לישראל, שכן זהו עניין “מים עליונים” שמעל לשמים, - השפעה רוחנית לבני ישראל. אולם כיוון שגם לגויים נמשכת השפעת הטובה, בגשמיות, אזי, מכל מקום, הללו את ה’ כל גויים על השפע שהם זוכים לו בזכות ישראל.        (מאמר ד”ה הללו את הוי’ה, שמיני עצרת תרל”ד)

גוים - על שם גיאותם

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: מובא במדרש רבה על תהילים, בביאור המילים “הללו את ה’ כל גוים שבחוהו כל האומים”: “שאל רבי שמעון לרבי: מהו גוים ומהו לאומים? אמר לו: גוים אלו האומות שנשתעבדו  בישראל ולאומים - אלו שלא נשתעבדו בישראל”.

וביאור העניין: גויים הוא מלשון “שני גוים בבטנך”, ואחרו חז”ל “שני גוים בבטנך, זה מתגאה בעולמו וזה מתגאה במלכותו, דהיינו שגויים - מלשון “גיאות וגאווה. משום כך נאמר במדרש “גויים שנשתעבדו בישראל”, דהיינו שהתגאו על ישראל ושיעבדום. ואיך ארע שהעם אשר נאמר עליו “יעקב בחר לו י–ה, ישראל לסגולתו, השתעבד תחת הגויים? אלא שהדבר ארע מפני שגם ישראל נקראו גויים - על שם גיאותם, מה שהביאם לחטוא. ואף על אלו אומר הכתוב “הללו את ה’ כל גוים, שכן בגאולה יקויים הייעוד “אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה’ ולעבדו שכם אחד”.                      (ספר המאמרים תרנ”ו עמ’ תלט)

ואמת ה’ לעולם

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: ירידת הנשמה למטה להתלבש בגוף גשמי, ונתינת התורה למטה בעולם הזה, היא כדי להאיר את החושך והאפילה של העולם הזה, ולגלות את האמת, כמו שכתוב “ואמת ה’ לעולם”, שזוהי אמיתת עניין העולם וקיומו.         
(ספר המאמרים קונטרסים, ח”א עמ’ רלח)

שתי בחינות ב”בירור”

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: כפל הלשונות, “הללו”, “שבחוהו”, “כל גויים”, “כל האומים”, וכן מה שבקשר ל”גויים” כתוב “הללו”, ובקשר ל”לאומים” כתוב “שבחוהו”, - יובן כל זאת בהקדים המבואר בחסידות, שישנן שתי בחינות ב”בירור”:

בירור הטוב מהרע, שהטוב עולה מן הרע, והרע שאינו יכול להתברר כלה ואבד.

בירור הרע עצמו, שגם הוא עולה ונכלל בקדושה, אלא שאינו עולה בבחינת פנימיות הקדושה, אלא רק בבחינת חיצוניות ואחוריים דקדושה, ועל דרך מה שכתוב “ועמדו זרים ורעו צאנכם”, שהם בבחינת “טפל” לישראל.

והנה, כנגד הבירור שמהמבחינה הראשונה נאמר “הללו” - מלשון “בהילו נרו”, שהוא עניין האור והגילוי, דהיינו בירור ועליית הטוב שיש ב”גויים”, שעולים ומתכללים בקדושה. כנגד הבירור שמהבחינה השניה, נאמר “שבחוהו” - מלשון “וחכם באחור ישבחנה”, שהוא עניין של תיקון חיצוני בלבד, בירור הרע שיש ב”האומים”, שהתבררו והתכללו בבחינת חיצוניות ואחוריים.          (תהלות מנחם על הפסוק)